מישהו יכול לנקד צמד מילים?

[again]

את המילים: 'בשמחות אצלכם'
תודה רבה!

 

[חיטובים]

בִּשְׂמָחוֹת אֶצְלְכֶם

 

[again]

איזה זריזות! תודה רבה!

 

[קול-התור]

איזו זריזות...

 

[געוואלדיג]

בִּשְׂמָחוֹת אֶצְלְכֶם

כאשר ניקדת בִּשְׂמָחוֹת, בטח עלה בדעתך שבריר מחשבה לנקד בְּשִׂמְחוֹת, וזו עוד אחת מן הדוגמאות על בלבול בין נסמך לנפרד - עקרון עליו ניטש ויכוח בינינו באשכול אחר.

 

[מאן דאמר]

לא מחייב, לא מצוי שטועים בזה. (כנראה באידיש אומרים 'ביי שמחות', אז יש מקום לטעות, גם כשקוראים בהברה של לשון הקודש זה מבלבל להגיד ככה, אבל בעבירת המצויה היום מקובל להגיד בניקוד הנכו&#1503.

 

[געוואלדיג]

אולי תסביר לי היאך מנקדים בעברית של היום את המילים "עניני", "מקח", "ענבי", "גרנות", "תארי", "נהלי", "מועדף", "יאוש", "תבלין" ???

 

[חיטובים]

כאשר ניקדת בִּשְׂמָחוֹת, בטח עלה בדעתך שבריר מחשבה לנקד בְּשִׂמְחוֹת, וזו עוד אחת מן הדוגמאות על בלבול בין נסמך לנפרד - עקרון עליו ניטש ויכוח בינינו באשכול אחר.

מצטער לאכזבך. לא עלה בדעתי ואפי' לשבריר שנייה

 

[א-ירושלמית]

כנ"ל. למרות היותי דוברת אידיש, לא עלה על דעתי לשבריר שניה לנקד בְּשִׂמְחוֹת.

והנה הניקוד למילים שבקשת, מקוה שאמנם ניחשתי את ההקשר הנכון, למה אתה התכונת.
"עִנְיְנֵי", "מִקָח", "עִנְבֵי", "גְּרָנוֹת", "תָּאֳרֵי", "נָהֳלֵי", "מֻעֳדָף", "יֵאוּשׁ", "תַּבְלִין"

 

[אברהם]

הניקוד הנכון הוא תְּבָלִין ולא תַּבְלִין. כיום השיבוש התקבל ולמילת הריבוי תבלין נוצרה מילת ריבוי נוספת - תַּבְלִינִים.

 

[געוואלדיג]

כנ"ל. למרות היותי דוברת אידיש, לא עלה על דעתי לשבריר שניה לנקד בְּשִׂמְחוֹת.

והנה הניקוד למילים שבקשת, מקוה שאמנם ניחשתי את ההקשר הנכון, למה אתה התכונת.
"עִנְיְנֵי", "מִקָח", "עִנְבֵי", "גְּרָנוֹת", "תָּאֳרֵי", "נָהֳלֵי", "מֻעֳדָף", "יֵאוּשׁ", "תַּבְלִין"

חלק מהמילים נוקדו כיאות, וחלק - כפי העברית של היום...
לפי הניקוד המדויק יש לנקד: "מִקָּח", "עֶנְבֵי" או "עִנְּבֵי" (כשהנו"ן בלי דגש אין העי"ן בחיר"ק), "גָּרָנוֹת" (ובנסמך "גָּרְנוֹת"), "מָעֳדָף", "תְּבָלִין".

 

[חיטובים]

צ"ל גֳּרָנוֹת בחטף קמץ

 

[געוואלדיג]

צ"ל גֳּרָנוֹת בחטף קמץ

אכן כך, כן הוא במסורה שמואל-א כג, א; יואל ב, כד. אולם אין הוא חט"ף אמיתי, אלא בא תמורת קמץ קטן. כי הכלל הוא שקמץ לפני דגש ואין אצלו מתג, הוא קמץ קטן. ומכיון שאות רי"ש אינה מקבלת דגש, על כן הניחו חט"ף מושאל אצל הגימ"ל, כדי שלא יקראוהו כקמץ רחב. והוא הדין בתיבת "צֳרִי".

 

[מאן דאמר]

געוואלדיג, זה ממש געוואלדיג!! איך אתה מסביר את זה שחוצניק יודע דקדוק כל כך טוב???

 

[געוואלדיג]

מאין הקביעה הזאת שאני חוצניק? כנראה שמי שסיפר לך טעה.
לגבי הקביעה השניה שאני יודע טוב דקדוק - אני לא אשפוט את עצמי אם זה אכן כך או לאו, אולם מה שברור הוא, שהנני אוהב דקדוק.

 

[אושר]

[לגבי הקביעה השניה שאני יודע טוב דקדוק - אני לא אשפוט את עצמי אם זה אכן כך או לאו, אולם מה שברור הוא, שהנני אוהב דקדוק.[/quote]

אכן, גם לנו זה ברור, בלי ספק.

 

[געוואלדיג]

עלה בחכתי עוד כמה צימוקים: שרשים, קדשים, שכבות (נפרד ונסמ&#1498, כסאות (נפרד ונסמ&#1498, גרעון (נפרד ונסמ&#1498, קרנים.
מי מתנדב לנקד?

 

[אברהם]

שָׁרָשִׁים, קָדָשִׁים, שִׁכְבוֹת, כִּסְאוֹת, גֵּרָעוֹן, קַרְנָיִם?
(שכבות וכסאות גם בנסמך וגם בנפרד, לגבי גרעון אני לא יודע את כוונת&#1498
צדקתי גיוואלדיק?

 

[געוואלדיג]

שרשים - לא ציינת אם השי"ן הראשון קמ"ץ רחב או קטן, וכן בנוגע ל"קדשים". גרעון - יש הטועים ומנקדים בחיר"ק הגימ"ל, [בנסמך יש לנקד בצר"י, שו"א וחול"ם]. קרנים - למה ניקדת בקמ"ץ הנו"ן? לבד מזאת, קיים עוד משקל למילה זו: "קְרָנַיִם" בחזות ארבע שבספר דניאל.

 

[אברהם]

א. קדשים ושרשים - קמץ רחב
ב. לגבי "קרנים" - אכן אם זה באמצע משפט זה עם פתח, אך בהפסק עם קמץ (ראה עמוס ו, י&#1490