הנושאים החמים
הנושאים החמים
ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
אם מאן דהוא מחבב סגנון זה או סולד הימנו אנא יודיעני, יען חפצתי שלא לשוב לכסלי זה עוד, באם אין דעת זקנים נוחה הימנו.
מיום עמדו על דעתו ועד עת אירע דבר המעשה, שקוק השתוקק חצק'ל חעלמער לחזות במו עיניו בפלא הבריאה הראשון והשביעי כאחד, הנקרא בפי כל 'ווארשא'. חצק'ל, שבאותה העת לא כונה אלא בתואר המקוצר 'חצק'ל חעלמער', על שם היותו דור שביעי לקהילת חכמי חעלם המעטירה, לא נשא את שמו לשווא - כי אם הצדק הצדיקה בכל הליכותיו ודרכיו, באשר היה אות ומופת לחעלמער חכם ופיקח מאין כמותו.
ויהי היום, ויגברו על חצק'ל רגשות כיסופיו למשאת חלומותיו מקדם, מחמת שהוסיף והרבה לשמוע מפי הבריות שווארשא איננה כדמותה של חעלם כלל, מפני שאין הננס דומה לענק, וווארשא הבירה פלא שבפלאות היא - רחובות בה כאורכו של השביל המוליך מביתו של זעקיל הרפתן אל רפתו הרחוקה עד מאד, נהר המתקרא 'וויסלה' חוצה אותה לאורכה, ארמונות הגבוהים אף למעלה מבית הכנסת החעלמאי מצויים בה לרוב, והפלא הגדול שבכולם הוא ה'באן' - הלא היא העגלה הנוסעת בלא סוסים וחמורים. כה גברו והלכו רגשותיו של חצק'ל על נפשו הסוערת, עד כי נמנה וגמר לבוא בשערי הכרך הנ"ל, ויפה שעה אחת קודם.
אומר ועושה, קם ועלה חצק'ל לדוכן העגלות השוכן בשוק החעלמאי, וביקש לידע כמה קופיקע'ס יידרש להוזיל מכיסו הצמוק עבור הגשמת משאלתו זו. 'קופיקע'ס?!', נהם לעברו זלמל'ה בעלגולה ממרום מושבו, 'שלושים זלוטי! קופיקע לא פחות!', הודיע לו באופן אשר איננו מתפרש בתרי אנפי.
חשכו עיניו של חצק'ל. שלושים זלוטי אינם דבר של מה בכך, דומה עליו כי בכל שלושים וכמה שנותיו יחדיו לא זכה למחצית מסך זה, ועתה הר זה חוצץ הוא בינו לבין הגשמת חלומו העתיק.
אך לא איש כחצק'ל ויכזב. הלך חצק'ל אל ביתו בפחי נפש, תוך שגומר בליבו הוא ללמוד סוגיא זו על בוריה. ויהי כן, ואחר שדרש וחקר הוא אצל כל יודעי דת ודין, העלה בחכתו כי 'בצל החכמה בצל הכסף', ומי אשר כח לו ברגליו עשוי הוא להמיר את קנס שלושים הזלוטי בצעידה רגלית בת ארבעה ימים, ובכך להגיע אל יעדו בשלום מבלי לגרע מהונו ולו אבק קופיקע שחוק אחד.
כה עשה חצק'ל החרוץ, ארז בצקלונו מעט לחם ובצל, נטל עמו כד מים ואת ארנקו הצמוק, והחל צועד בדרך המוליכה ווארשא הבירה. וכך צעד הוא בפאתי המסילה העולה ווארשא מהלך יום תמים, עד כי הכריחו החושך הממשמש ובא למצוא לו מקום לינה, בו יניח את עצמותיו הדואבות מיום צעידה מלא ליום צעידה מלא נוסף.
כתומו של שיטוט קצר סביב מקום עמדו, הסיק חצק'ל כי המקום הבטוח ביותר עבורו ללינה הוא בפאתי הדרך, שכן אם ירחק משם עלול הוא לסכן עצמו בכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות, ואך שולי הדרך הן הערובה היחידה לביטחונו, מחמת עוברי הדרכים המצויים שם תדיר.
ביקש חצק'ל לנום בשלווה, אלא שקפץ עליו רוגזה של הברקה מאירה במיוחד שזרחה ועלתה במרחבי הגיונו. וכה חשב חצק'ל: היאך יידע חעלמאי ותיק אשר כמוהו שמימיו לא הפליג מעבר לרפתו של זעקיל, בקומו עם שחר - מהו כיוון הדרך המוליך אלי ווארשא, הלא אפשר ועם חושך יסור מליבו הדרך ילכו בה ווארשאה?! ניסה להפוך ברעיונו, שמא יניח הוא את ראשו לצד מן הצדדים כסימן מובהק, אך לשווא, משום שהסיק ברעיוניו שמוצא זה הרי הוא כספק ספיקא המתהפך - שמא יתהפך בשנתו, ושמא לא יזכור עם קומו להיכן מן הכיוונים בחר להניח את ראשו.
וכה היה מתהפך חצק'ל על משכבו, ומהפך בהגיגיו, עד שננער הוא לפתע ממרבצו, לקיים את הפתרון שהאיר במפתיע את מלא רוחב תודעתו. בלא אומר ודברים, ניגש חצק'ל אל מגפיו המונחות למרגלותיו, וכיונם ביתרת אור השמש השוקעת אל כיוון הצעידה בואכה ווארשא, כשבזאת יידע כל דרדק אל אן פניו מועדות הן.
עד מהרה החל קול שנתו של חצק'ל מהדהד במרחבי הדרך החעלמאית־ווארשאית, כשבעת הזאת חצק'ל עולה ומתעלה בסבך חלומות ווארשא הקסומים.
חלומותיו של חצק'ל כבר נסקו בשמי מרומים, בה בשעה שעגלת משא גדושת חציר חלפה כפסע ממחוץ את רגלו של חצק'ל, אלא שזכות אבותיו החעלמאיים עמדה לו לבל תיגוף רגלו חלילה. אלא שזכות עילאה זו לא עמדה להם למגפיו של חצק'ל, אשר בהם הייתה ידם של גלגלי העגלה, ואף כי לא לרעה נגעו בהם, טלטל טלטלום עד כי לא נודע מקומם אשר מקדמת דנא.
וייקץ חצק'ל משנתו עם זריחת החמה, ולא נודע לו הדבר כי נהפכו כיווני מגפיו, ומפני שהעמידם כשני עדים נאמנים, סמך עליהם במלא אמונו. לפיכך תחב את שתי רגליו אל חיקם המעדן בחומו, והחל פוסע באורח חלום חייו.
היות וידע חצק'ל כי משך ארבעה ימים נמשכת הדרך ווארשאה, החל מהפך במחשבתו כבר מעם נטות השמש מערבה, הכיצד ילון בלילה זה. אלא שהפתעה גדולה המתינה לבואו מאחוריו של עיקול סתמי.
ווארשא.
לא שידע חצק'ל שזהו מראה של ווארשא, שהלא מעודו לא חזה בזיוה, אולם ידוע ידע מפי יודעי דבר כי בסיומה של הדרך ממתינה לבואו ווארשא הבירה, ואם כן הלא היא לפניו.
אלא שלא תמה סאת הפתעותיו. ראשית, הבליחה במוחו התודעה שקפיצת הדרך אירעה עמו, נס. אך כנצר לחעלמאים מאמינים בני מאמינים בניסים, לא הרבה בהשתאות זו. אולם נמצא כבר הדבר אשר יוציא את חצק'ל מגדרו היטב, והדבר אינו אלא - ווארשא גופא. שכן, נוכח חצק'ל לראות כי ווארשא אכן עיר נאה היא, ברם דומה היא להפליא לחעלם מכורתו, הפלא ופלא.
מחשבה שניקרה בקצה רוחב דעתו החלה לוחשת לו שאפשר וווארשא כחעלם היא, ואולי ככל עיר, ואיננה שונה מהן בכהוא זה - אלא שקנאתם של הווארשאים בחעלם היא היא שהביאתם להפיץ את שמועות הכזב, הגם שווארשא איננה שונה מחעלם בכהוא זה!
אחר מאמץ מחשבתי כבד, הסיק חצק'ל כי מוטב ויבוא בעיבורה של עיר ופנימה, שם יבדוק הוא האם תוכה כברה, או שמא בתוכה פנימה מסתתרות שכיות החמדה הגנוזות. נכנס איפוא חצק'ל בתוככי ווארשא, ונוכח לראות הוא כי אכן תוכה כברה הוא, ואיננה שונה מרעותה במאומה.
דגדוג קל החל פושה בשיפולי כרסו של חצק'ל. רגע, הרהר, אם ווארשא כחעלם היא - הרי שגם בית בה כביתו שם, ולא מופקע הדבר שאף אנשים בה כדמות אנשי חעלם, חובה היא אם כן לוודא ענין זה, הרהר.
וכדרכו בנחפזות, צעד חצק'ל תיכף ומיד לבדוק את תאום־ביתו הווארשאי, שכצפוי עד מאד עמד על עמדו בקרב השכונה כולה, כולל מטענה האנושי.
שנים רבות שחו יודעי דבר כי כה היה מרוצה חצק'ל - אשר עתה נתכנה בשם התואר והפועל 'חצק'ל חעלמער־ווארשאווער - בביתו החדש־ישן, עד כי חדל מחפוץ לשוב אל ביתו הישן־ישן.
(הסיפור עתיק, הכתיבה סגנון עתיק - ביצוע טרי).
חברי להקת סולל-'בונה' מתכבדים להביע את מורת רוחם!
מיום עמדו על דעתו ועד עת אירע דבר המעשה, שקוק השתוקק חצק'ל חעלמער לחזות במו עיניו בפלא הבריאה הראשון והשביעי כאחד, הנקרא בפי כל 'ווארשא'. חצק'ל, שבאותה העת לא כונה אלא בתואר המקוצר 'חצק'ל חעלמער', על שם היותו דור שביעי לקהילת חכמי חעלם המעטירה, לא נשא את שמו לשווא - כי אם הצדק הצדיקה בכל הליכותיו ודרכיו, באשר היה אות ומופת לחעלמער חכם ופיקח מאין כמותו.
ויהי היום, ויגברו על חצק'ל רגשות כיסופיו למשאת חלומותיו מקדם, מחמת שהוסיף והרבה לשמוע מפי הבריות שווארשא איננה כדמותה של חעלם כלל, מפני שאין הננס דומה לענק, וווארשא הבירה פלא שבפלאות היא - רחובות בה כאורכו של השביל המוליך מביתו של זעקיל הרפתן אל רפתו הרחוקה עד מאד, נהר המתקרא 'וויסלה' חוצה אותה לאורכה, ארמונות הגבוהים אף למעלה מבית הכנסת החעלמאי מצויים בה לרוב, והפלא הגדול שבכולם הוא ה'באן' - הלא היא העגלה הנוסעת בלא סוסים וחמורים. כה גברו והלכו רגשותיו של חצק'ל על נפשו הסוערת, עד כי נמנה וגמר לבוא בשערי הכרך הנ"ל, ויפה שעה אחת קודם.
אומר ועושה, קם ועלה חצק'ל לדוכן העגלות השוכן בשוק החעלמאי, וביקש לידע כמה קופיקע'ס יידרש להוזיל מכיסו הצמוק עבור הגשמת משאלתו זו. 'קופיקע'ס?!', נהם לעברו זלמל'ה בעלגולה ממרום מושבו, 'שלושים זלוטי! קופיקע לא פחות!', הודיע לו באופן אשר איננו מתפרש בתרי אנפי.
חשכו עיניו של חצק'ל. שלושים זלוטי אינם דבר של מה בכך, דומה עליו כי בכל שלושים וכמה שנותיו יחדיו לא זכה למחצית מסך זה, ועתה הר זה חוצץ הוא בינו לבין הגשמת חלומו העתיק.
אך לא איש כחצק'ל ויכזב. הלך חצק'ל אל ביתו בפחי נפש, תוך שגומר בליבו הוא ללמוד סוגיא זו על בוריה. ויהי כן, ואחר שדרש וחקר הוא אצל כל יודעי דת ודין, העלה בחכתו כי 'בצל החכמה בצל הכסף', ומי אשר כח לו ברגליו עשוי הוא להמיר את קנס שלושים הזלוטי בצעידה רגלית בת ארבעה ימים, ובכך להגיע אל יעדו בשלום מבלי לגרע מהונו ולו אבק קופיקע שחוק אחד.
כה עשה חצק'ל החרוץ, ארז בצקלונו מעט לחם ובצל, נטל עמו כד מים ואת ארנקו הצמוק, והחל צועד בדרך המוליכה ווארשא הבירה. וכך צעד הוא בפאתי המסילה העולה ווארשא מהלך יום תמים, עד כי הכריחו החושך הממשמש ובא למצוא לו מקום לינה, בו יניח את עצמותיו הדואבות מיום צעידה מלא ליום צעידה מלא נוסף.
כתומו של שיטוט קצר סביב מקום עמדו, הסיק חצק'ל כי המקום הבטוח ביותר עבורו ללינה הוא בפאתי הדרך, שכן אם ירחק משם עלול הוא לסכן עצמו בכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות, ואך שולי הדרך הן הערובה היחידה לביטחונו, מחמת עוברי הדרכים המצויים שם תדיר.
ביקש חצק'ל לנום בשלווה, אלא שקפץ עליו רוגזה של הברקה מאירה במיוחד שזרחה ועלתה במרחבי הגיונו. וכה חשב חצק'ל: היאך יידע חעלמאי ותיק אשר כמוהו שמימיו לא הפליג מעבר לרפתו של זעקיל, בקומו עם שחר - מהו כיוון הדרך המוליך אלי ווארשא, הלא אפשר ועם חושך יסור מליבו הדרך ילכו בה ווארשאה?! ניסה להפוך ברעיונו, שמא יניח הוא את ראשו לצד מן הצדדים כסימן מובהק, אך לשווא, משום שהסיק ברעיוניו שמוצא זה הרי הוא כספק ספיקא המתהפך - שמא יתהפך בשנתו, ושמא לא יזכור עם קומו להיכן מן הכיוונים בחר להניח את ראשו.
וכה היה מתהפך חצק'ל על משכבו, ומהפך בהגיגיו, עד שננער הוא לפתע ממרבצו, לקיים את הפתרון שהאיר במפתיע את מלא רוחב תודעתו. בלא אומר ודברים, ניגש חצק'ל אל מגפיו המונחות למרגלותיו, וכיונם ביתרת אור השמש השוקעת אל כיוון הצעידה בואכה ווארשא, כשבזאת יידע כל דרדק אל אן פניו מועדות הן.
עד מהרה החל קול שנתו של חצק'ל מהדהד במרחבי הדרך החעלמאית־ווארשאית, כשבעת הזאת חצק'ל עולה ומתעלה בסבך חלומות ווארשא הקסומים.
חלומותיו של חצק'ל כבר נסקו בשמי מרומים, בה בשעה שעגלת משא גדושת חציר חלפה כפסע ממחוץ את רגלו של חצק'ל, אלא שזכות אבותיו החעלמאיים עמדה לו לבל תיגוף רגלו חלילה. אלא שזכות עילאה זו לא עמדה להם למגפיו של חצק'ל, אשר בהם הייתה ידם של גלגלי העגלה, ואף כי לא לרעה נגעו בהם, טלטל טלטלום עד כי לא נודע מקומם אשר מקדמת דנא.
וייקץ חצק'ל משנתו עם זריחת החמה, ולא נודע לו הדבר כי נהפכו כיווני מגפיו, ומפני שהעמידם כשני עדים נאמנים, סמך עליהם במלא אמונו. לפיכך תחב את שתי רגליו אל חיקם המעדן בחומו, והחל פוסע באורח חלום חייו.
היות וידע חצק'ל כי משך ארבעה ימים נמשכת הדרך ווארשאה, החל מהפך במחשבתו כבר מעם נטות השמש מערבה, הכיצד ילון בלילה זה. אלא שהפתעה גדולה המתינה לבואו מאחוריו של עיקול סתמי.
ווארשא.
לא שידע חצק'ל שזהו מראה של ווארשא, שהלא מעודו לא חזה בזיוה, אולם ידוע ידע מפי יודעי דבר כי בסיומה של הדרך ממתינה לבואו ווארשא הבירה, ואם כן הלא היא לפניו.
אלא שלא תמה סאת הפתעותיו. ראשית, הבליחה במוחו התודעה שקפיצת הדרך אירעה עמו, נס. אך כנצר לחעלמאים מאמינים בני מאמינים בניסים, לא הרבה בהשתאות זו. אולם נמצא כבר הדבר אשר יוציא את חצק'ל מגדרו היטב, והדבר אינו אלא - ווארשא גופא. שכן, נוכח חצק'ל לראות כי ווארשא אכן עיר נאה היא, ברם דומה היא להפליא לחעלם מכורתו, הפלא ופלא.
מחשבה שניקרה בקצה רוחב דעתו החלה לוחשת לו שאפשר וווארשא כחעלם היא, ואולי ככל עיר, ואיננה שונה מהן בכהוא זה - אלא שקנאתם של הווארשאים בחעלם היא היא שהביאתם להפיץ את שמועות הכזב, הגם שווארשא איננה שונה מחעלם בכהוא זה!
אחר מאמץ מחשבתי כבד, הסיק חצק'ל כי מוטב ויבוא בעיבורה של עיר ופנימה, שם יבדוק הוא האם תוכה כברה, או שמא בתוכה פנימה מסתתרות שכיות החמדה הגנוזות. נכנס איפוא חצק'ל בתוככי ווארשא, ונוכח לראות הוא כי אכן תוכה כברה הוא, ואיננה שונה מרעותה במאומה.
דגדוג קל החל פושה בשיפולי כרסו של חצק'ל. רגע, הרהר, אם ווארשא כחעלם היא - הרי שגם בית בה כביתו שם, ולא מופקע הדבר שאף אנשים בה כדמות אנשי חעלם, חובה היא אם כן לוודא ענין זה, הרהר.
וכדרכו בנחפזות, צעד חצק'ל תיכף ומיד לבדוק את תאום־ביתו הווארשאי, שכצפוי עד מאד עמד על עמדו בקרב השכונה כולה, כולל מטענה האנושי.
שנים רבות שחו יודעי דבר כי כה היה מרוצה חצק'ל - אשר עתה נתכנה בשם התואר והפועל 'חצק'ל חעלמער־ווארשאווער - בביתו החדש־ישן, עד כי חדל מחפוץ לשוב אל ביתו הישן־ישן.
(הסיפור עתיק, הכתיבה סגנון עתיק - ביצוע טרי).
חברי להקת סולל-'בונה' מתכבדים להביע את מורת רוחם!
