הנושאים החמים
הנושאים החמים
מאל"ף ועד תג
עריכה | הגהה | עימוד
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עימוד ספרים
עריכה תורנית
"חוצפה"! סיננתי מבין שיני הנוקשות הא לדא והעפתי את המטריה האומללה מאחורי תחנת האוטובוס, במקום המיועד להעפת מטריות מאכזבות שנפחו את נשמתן בטרם עת.
המחזה מעורר הרחמים, בו עומד בן-אנוש תחת מטר ורוחות, עם מטריית בנט שהתהפכה ב-180 מעלות ומנסה להפוך את היוצרות בחזרה, הוא מחזה מצחיק ומעורר רחמים. מצחיק כשאתה ברכב מביט בנעשה. ומעורר רחמים כשאתה המציג לבעלי הרכבים שסביבך.
תמיד אמרתי לעצמי שכשאהיה בסיטואציה אדע מה לעשות בכדי להחזיר את המטריה הסוררת לתיפקוד מלא. הייתי משוכנע בכך. המטריה פחות.
שילמתי על המטריה הזו 50 שקלים חדשים [עד מתי יקראו לזה חדש?] והמוכר הבטיח שהמטריה הזו חזקה ברמה אחרת. "צדיק, זו מטריה עם עמוד שידרה! אתה תראה את המטריה הזו לנכדים. אל תשכח לספר להם שקנית אותה אצל יורם" לאט לאיטו, הכל מאתו, במיוחד דבר בעתו.
נו שוין. לנכדים כנראה אני אראה דברים אחרים, נעלים יותר ממטריה אומללה וכנועת סופה. אבל המילים של יורם בעל הבסטה ממשיכות להדהד באוזניי בנימה לגלגנית מה. איך הוא מרשה לעצמו לשקר במצח נחושה? ועוד בשקר העתיד להתגלות בחורף הקרב ובא.
מחשבותיי התגלגלו הלאה והלאה לסיטואציות רבות בהן אנו מאמינים בני מאמינים לרוכלים עטורי כיפה בעלת קפלים, לבעלי דוכנים מלאי בשר ומעוטי אמון, למוכרי בסטות עמוסי תמונות רבנים וסטיקרים מאלפים ודלי אמונה וביטחון בקב"ה ובקונים.
בעצם, מה לנו ללין עליהם, המשיכו מחשבותיי להטריד-להתריס. לא העכבר גונב אלא החור. אם לא אנו הפראיירים הבאים פעם אחר פעם, כפתי אחרי פתי, ומצפים לשמוע את הקלישאות בשבח הקניה הנוכחית, ומהנהנים בהנאה לשמע שלל ההבטחות וההצהרות של המוכר ['אני לבד לקחתי 3 כאלו הביתה' / 'אצלי זה כבר 5 שנים בשימוש' / 'אין אחד שלא לקח כזה' / 'נשארו שניים אחרונים'], לא היו המוכרים מפזרים את כל הגיגיהם אל כל תנוך אוזן פנויה. אולי אנו אשמים ולא הם?!
אולי בחורף הבא נזכור שמטריה, טובה ככל שתהיה, לא שורדת רוח שאינה מצויה ולא תזכה לראות אותנו בשני ימי-הולדת?!
ואגב, עצה טובה למקרה ונקלעתם למצב "מטריה סוררת": אל תלחמו עם הרוח. היא תנצח בקלות והמטריה תישבר. פשוט מאוד, תסובבו את אחורי המטריה לכיוון שממנו באה הרוח. המטריה תחזור לאיתנה במהירות הרוח...
מוקדש לכל אותן אלפי ורבבות מטריות שקיפדו את פתיל חייהן הקצר והושלכו בביזיון באמצע הרחוב כאבן שאין לה שופכין.
הביטוי עוד יירשם על שמך במילון אבן שושן...
