הנושאים החמים
הנושאים החמים
כמו כל מכר של האדם הנפלא משה אבוטבול, אני יודע עד-כמה עזר וסיוע נתן והעניק לשכבה החילונית הוותיקה והצעירה בעיר ובגלילותיה, ללא הבדלי דת וגזע והשתייכות קהילתית כלל. ואף מאמצי-ידידות וקשרים-ענפים הפעיל עבורם תמידין כסדרן.
ועם ולמרות זאת, ממשיכה התקשורת החילונית לשקר במצח עזה ונחושה, בהציגה תמונה חדה וכביכול כואבת, הצבועה בצבעי "שחור-לבן" קיצוניים-חרדיים. כמו אלו משתלטים על העיר במקלות ואלות, עצרות ומחאות, יריקות ועיוות-בחירות.
...כאילו היה רבי משה שליח-ציבור-הקנאים.
העוול מיתמר השמימה בשוועה קורעת לב, דורשת צדק וטוענת הגיון. שכל בריא, אייכה. שיקול דעת נכון, להיכן נעלמת באבחת השעה. איה מקום-הכבוד השמור בסדרי עולם, כאשר כמנהגו נוהג, לאיש שמסר את כולו למען היושר והשוויון.
מעולם לא ידעתי שהמושג 'הכרת טובה ותודה' הינו מושג חרדי-תורני. לתומי חשבתי שהוא שכל הגיוני פשוט המתיישב במוחו של כל גוי. ויותר מזה, אל תכיר טובה, אל תחזיר תודה – לפחות אל תשליך אבן לבור ששתית ממנו מים מתוקים אשר הרוו בטובם את רחובות מושביך בנועם וחן ויופי ופיתוח וטיפוח.
* * *
טוב. זה לא חידוש שהתקשורת שקרנית מיסודה. כבר ענה מוכר העיתונים לאותו קונה שרצה לקנות עיתון במחיר הכתוב על גביו, "מה? אתה מאמין למה שכתוב בעיתון?!" – אבל למרות זאת, הניתוק בין הנכתב \ הנאמר \ המשודר, למציאות הקיימת בשטח, משווע באי צדקו.
והאמת, שלא הייתי מצפה להתנהלות שכזו מישראלים המכירים את טעם הפגיעה השקרית של התקשורת, מן התקשורת הכלל עולמית נגד המדינה. אתם, כתושבי המדינה, טעמתם וטועמים מה זה טעם של תקשורת שאינה משקפת את המציאות – אז מדוע תעשו זאת לזולתכם?
שוב אני נתקל כאן בחומה הגבוהה והמנוכרת, היוצאת מתחום ההגיוניות הטבעית החקוקה לה בעמקי הוויית האנושיות הבסיסית. מה היה לנו? היכן אנו חיים?
ואלך בחוצות קריה בית-שמשית ואתמה בלב דואב, מהו ההסבר הפשוט – שיתיישב על הלב – להסביר את התופעה הזו. ובשתפי בהגיגי-כאבי, מכרים, אף כי אינם שומרי מצוות, ענו בקול גדול: כזו היא התשקורת, האינך מכירה
* * *
תחושתי זו כלל אינה מיחוש-מקומי, אלא קיימת היא אף באווירה הכלל-ארצית – כשאותו פוליטיקאי היושב על אוצרות המדינה, לא קורא את התמונה הכללית כפי שהיא במציאות, וממשיך לשדר בבמת הכנסת את אותו שקר בו היה שרוי במשך כל שנות היותו שדרן תקשורתי, כמו לא נתעלה בדרגתו.
כאשר אין במערכה את הקול השפוי שיעצור את הגלגל בבלימה חד-משמעית, ויזעק בקול גדול: מה לכם פה. צאו לרחובות בבני ברק ותיווכחו בעובדות. האם אין הציבור החרדי עובד. האם אינו תורם למדינה.
כי גם בלי להיכנס למלחמת אידאולוגיה, ישנם עובדות בשטח, שכל בר-דעה שטחית ואפילו רדודה יבינם אפילו ללא פרשנות עמוקה. קריית הממשלה אינה כה רחוקה מן העובדות כי אם מרחק של כמה דקות נסיעה – האם גם כתבה אתם כותבים בלי לרדת לשטח ולבדוק?
* * *
אבל כאשר אותו מנותק-תקשורתי מוכיח בורות מופלאה גם ביסודות ערכיו המעוותים, אני כבר לגמרי לא יודע מה לומר. איך תרצו שאביט בפרצוף הציונות בשוויון-נפש ואלך לשרת בצבאה, אם מנהיגיה אינם בקיאים בעמוד שדרתה המחויב לקיומה.
וכה דברי שר החינוך הראשון למדינת ישראל, מר שז"ר בשנת 1949 – ולא צריך לחצות את הים הגדול וגם לא לעלות לשמים כדי לצטט את דבריו, כי הלוא המה על שטר המאתיים שקלים האדום, האהוב והלא כ"כ מוכר של מדינתנו:
"והלוא ענין עם האומה העברית, האומה שידעה את החוק של "ושננתם לבניך" עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית. ואומה זו הן ידעה גם בשנות האפילה שלה לשמור על נכס זה של לימוד חובה לכל ילדיה. ועוד בימי ר' שמעון בן שטח, בשעת התכנסותה מן הגולה חזרה לארץ ישראל, ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות אין דינה כדין עיר.
ואף בחשכת פזוריה, ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה. עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, ורווק ולא רווק – כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה".
עד כאן לשונו, אות באות, מילה במילה.
ומה נאמר אנו, אחרי דיבורים שכאלו, שבימינו גם אם יושמעו ע"י ח"כ אייכלר, יהיו קיצוניים ותלמודיים יותר מן המידה.
כי גאתה חומת חוסר-השפיות ותצף את הארץ כולה, והמים זדונים ורותחין ישטפו בדרכם הנלוזה כל חלקה טובה וראויה, עד כי יבוא גואל צדק ויישר את ההדורים וישב את ההגיוניות האנושית על מכונה הטבעי, במהרה בימינו, אמן.
ועם ולמרות זאת, ממשיכה התקשורת החילונית לשקר במצח עזה ונחושה, בהציגה תמונה חדה וכביכול כואבת, הצבועה בצבעי "שחור-לבן" קיצוניים-חרדיים. כמו אלו משתלטים על העיר במקלות ואלות, עצרות ומחאות, יריקות ועיוות-בחירות.
...כאילו היה רבי משה שליח-ציבור-הקנאים.
העוול מיתמר השמימה בשוועה קורעת לב, דורשת צדק וטוענת הגיון. שכל בריא, אייכה. שיקול דעת נכון, להיכן נעלמת באבחת השעה. איה מקום-הכבוד השמור בסדרי עולם, כאשר כמנהגו נוהג, לאיש שמסר את כולו למען היושר והשוויון.
מעולם לא ידעתי שהמושג 'הכרת טובה ותודה' הינו מושג חרדי-תורני. לתומי חשבתי שהוא שכל הגיוני פשוט המתיישב במוחו של כל גוי. ויותר מזה, אל תכיר טובה, אל תחזיר תודה – לפחות אל תשליך אבן לבור ששתית ממנו מים מתוקים אשר הרוו בטובם את רחובות מושביך בנועם וחן ויופי ופיתוח וטיפוח.
* * *
טוב. זה לא חידוש שהתקשורת שקרנית מיסודה. כבר ענה מוכר העיתונים לאותו קונה שרצה לקנות עיתון במחיר הכתוב על גביו, "מה? אתה מאמין למה שכתוב בעיתון?!" – אבל למרות זאת, הניתוק בין הנכתב \ הנאמר \ המשודר, למציאות הקיימת בשטח, משווע באי צדקו.
והאמת, שלא הייתי מצפה להתנהלות שכזו מישראלים המכירים את טעם הפגיעה השקרית של התקשורת, מן התקשורת הכלל עולמית נגד המדינה. אתם, כתושבי המדינה, טעמתם וטועמים מה זה טעם של תקשורת שאינה משקפת את המציאות – אז מדוע תעשו זאת לזולתכם?
שוב אני נתקל כאן בחומה הגבוהה והמנוכרת, היוצאת מתחום ההגיוניות הטבעית החקוקה לה בעמקי הוויית האנושיות הבסיסית. מה היה לנו? היכן אנו חיים?
ואלך בחוצות קריה בית-שמשית ואתמה בלב דואב, מהו ההסבר הפשוט – שיתיישב על הלב – להסביר את התופעה הזו. ובשתפי בהגיגי-כאבי, מכרים, אף כי אינם שומרי מצוות, ענו בקול גדול: כזו היא התשקורת, האינך מכירה
* * *
תחושתי זו כלל אינה מיחוש-מקומי, אלא קיימת היא אף באווירה הכלל-ארצית – כשאותו פוליטיקאי היושב על אוצרות המדינה, לא קורא את התמונה הכללית כפי שהיא במציאות, וממשיך לשדר בבמת הכנסת את אותו שקר בו היה שרוי במשך כל שנות היותו שדרן תקשורתי, כמו לא נתעלה בדרגתו.
כאשר אין במערכה את הקול השפוי שיעצור את הגלגל בבלימה חד-משמעית, ויזעק בקול גדול: מה לכם פה. צאו לרחובות בבני ברק ותיווכחו בעובדות. האם אין הציבור החרדי עובד. האם אינו תורם למדינה.
כי גם בלי להיכנס למלחמת אידאולוגיה, ישנם עובדות בשטח, שכל בר-דעה שטחית ואפילו רדודה יבינם אפילו ללא פרשנות עמוקה. קריית הממשלה אינה כה רחוקה מן העובדות כי אם מרחק של כמה דקות נסיעה – האם גם כתבה אתם כותבים בלי לרדת לשטח ולבדוק?
* * *
אבל כאשר אותו מנותק-תקשורתי מוכיח בורות מופלאה גם ביסודות ערכיו המעוותים, אני כבר לגמרי לא יודע מה לומר. איך תרצו שאביט בפרצוף הציונות בשוויון-נפש ואלך לשרת בצבאה, אם מנהיגיה אינם בקיאים בעמוד שדרתה המחויב לקיומה.
וכה דברי שר החינוך הראשון למדינת ישראל, מר שז"ר בשנת 1949 – ולא צריך לחצות את הים הגדול וגם לא לעלות לשמים כדי לצטט את דבריו, כי הלוא המה על שטר המאתיים שקלים האדום, האהוב והלא כ"כ מוכר של מדינתנו:
"והלוא ענין עם האומה העברית, האומה שידעה את החוק של "ושננתם לבניך" עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית. ואומה זו הן ידעה גם בשנות האפילה שלה לשמור על נכס זה של לימוד חובה לכל ילדיה. ועוד בימי ר' שמעון בן שטח, בשעת התכנסותה מן הגולה חזרה לארץ ישראל, ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות אין דינה כדין עיר.
ואף בחשכת פזוריה, ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה. עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, ורווק ולא רווק – כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה".
עד כאן לשונו, אות באות, מילה במילה.
ומה נאמר אנו, אחרי דיבורים שכאלו, שבימינו גם אם יושמעו ע"י ח"כ אייכלר, יהיו קיצוניים ותלמודיים יותר מן המידה.
כי גאתה חומת חוסר-השפיות ותצף את הארץ כולה, והמים זדונים ורותחין ישטפו בדרכם הנלוזה כל חלקה טובה וראויה, עד כי יבוא גואל צדק ויישר את ההדורים וישב את ההגיוניות האנושית על מכונה הטבעי, במהרה בימינו, אמן.
