ב"ה.
מחר יהיה יפה / תמר מור
כמה פעמים אמרו לכם לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו?
ובכן, מצאתי ספר שהכריכה שלו באמת מצדיקה את התוכן, או מייצגת אותו בכבוד, או מוכיחה שצדקנו בקניית הספר אפילו לפני שקראנו את הבפנוכו כי המוכר חסר הסבלנות נמצא היום ולא מהסס לנזוף במי שפותח את הספר בלי לקנות (אממ… הזמנו באינטרנט, אבל הבנתם את העיקרון). בקיצור, קבלו את "מחר יהיה יפה" מאת תמר מור.
1. הכריכה (הדבר הראשון שרואים, אפילו לפני הכריכה האחורית המדוברת לאחרונה):
הכריכה של "מחר יהיה יפה" הוא דבר שאם לא ראיתם, כדאי לכם לראות. ואם אין לכם את הספר, זו לא בעיה, כי המעצבת האלופה @michal b שיתפה את התהליך והתוצאה ממש כאן!
אמנם הכריכה דומה יותר ל"ברכי ללא הפסקה" מאשר למשל לשני הספרים על ראובן ורחלי (שלושתם של תמר מור), אבל היא בהחלט מיועדת לנוער ומבוגרים.
2. תמיהה שולית ולא חשובה וכנראה חסרת תשובה - אם יש לסופרת ספר בשם "מחר", למה השם של הספר הזה משלב בתוכו גם כן את המילה הזו?
3. העלילה:
מרכז העלילה, הנושא המרכזי, הפואנטה, המסר החוזר בשני חלקי הספר, או איך שתקראו לזה, הוא הנושא של התלות. התלות בדבר מוחשי או באדם כלשהו שיכולה לקרות גם אם אתה אדם שפוי ובעל שליטה עצמית, והשאלה איך, אם בכלל, אפשר לצאת מזה. אני לא יכולה לפרט יותר מדי מאימת הספוילרים, אבל זה נושא מרתק, שתדעו.
העלילה לא רגילה, לא לעוסה, לא נדושה, ולא כזו שאפשר לנחש בתחילת הספר מה יקרה בסופו. לא תלאות שלום בית, ילדים, פרנסה וכו' וגם לא טרגדיות סוחטות טישואים ומייבשות שקי דמעות (בלי לזלזל חלילה בעלילות של אחרים, אבל יש פה משהו חדשני).
שתי הזירות עוסקות בתיאורים של מציאויות (מציאות ברבים, כן?) הזויות, כולל כל הפרטים הקטנים כמיטב הדמיון של הסופרת. חצי ספר על עולם שמנסה להסתדר בלי קקאו, וחצי ספר על עולם של עוד 40 שנה, עם כל ההתקדמויות הטכנולוגיות, התעסוקתיות והסביבתיות.
4. ההתייחסות לקורונה:
בשני הזמנים שבהם מתרחש הסיפור, הסופרת מתייחסת למשבר הקורונה ותוצאותיו. בתקופת ההווה, אחת הדמויות מעלה השערה שמורידים את כל השוקולד מהמדפים כיוון שהוא גורם לקורונה. מידע זה יכול לתת לנו רמז שהסיפור מתרחש אחרי שיימצא חיסון/תרופה לקורונה, או לחילופין אחרי שנגיע לחסינות עדר. הרי הבנות לומדות כרגיל בסמינר, והאנשים קונים כרגיל במכולת, בלי אזכור כלשהו של מסיכות. אולי מושפע מכך שהסופרת לא יכלה לדעת במהלך פרסום הסיפור מה יהיו ההתפתחויות של הקורונה עד שהספר בכללותו ייצא לאור.
5. זמנים:
כרגיל אצל הסופרת הזו, יש כמה זמנים וזירות במקביל. הווה - מירי ודבורי, תלמידות סמינר וחברות טובות. עתיד אחד - חנה. עתיד שני - אמה של חנה. אך בשונה מרוב הספרים שלה שבהם החלק של הזמן השני עוסק בהיסטוריה, כאן הזמן השני הוא עתיד.
6. אופי הספר:
בגדול הוא לא ספר מתח הכולל מרדפים אחרי פושעים, מרתפי אינקווזיציה, סוכני שב"כ וכיוצ"ב, אך עדיין הוא סוחף את הקורא לתוך העלילה. והראיה, שלא דילגתי לסוף הספר לפני הזמן כמו שאני נוהגת ברוב הספרים שאני קוראת (בושה וחרפה, אני יודעת…) פשוט כי לא רציתי לעצור את הקריאה באמצע.
8.
היה נראה שמרוב שהסופרת ניסתה לעמעם דברים כדי שלא נקשר ביניהם עד הסוף, ההקשרים שהקוראים היו צריכים לעשות היו קצת יותר מדי מוסתרים. זאת אומרת שהיה קשה לעקוב והייתי צריכה לקרוא פעם שניה בשביל ה"אההה" המבין של נפילת האסימון. אבל זה זניח.
9. הערת תוכן:
כשהשוטרים נכנסו למכולת שבה שהו מירי ודבורי, לקחו את כל הקקאו מהמדפים ושלחו הודעות לכל התושבים לזרוק את מוצרי הקקאו שלהם, נראה שהתושבים הקשיבו כמו ילדים ממושמעים ולא אזרחים מרדנים. לא מתוארת שום התנגדות להוראות הללו. בעיניי זה קצת מופרך לכתוב שהייתה משמעת קולקטיבית של כלל התושבים להוראות הממשלה. אני מדמיינת תגובות כמו: מה פתאום שנקשיב לממשלה הזו? הכל קונספירציות, הם לא מבינים כלום, לא צריך להקשיב לממשלה וכו'. למה אין התייחסות למפרי החוק שמכרו שוקולד ללא אישור? למכולות שמכרו שוקולד במסווה של ממתקי חרובים? הרי אנחנו רואים ממש בימים אלו את רמת ההקשבה להוראות משרדי הממשלה, הייתי מצפה שגם המצב המתואר בספר היה דומה.
10. מסרים:
הספר מלא בתובנות ומשאיר חומר למחשבה (זה דבר חיובי אצלי, אגב) כמו המושג של התרופה "רטורן" שמסמלת שכביכול תמיד יש דרך חזרה, וגרם לחנה ומשפחתה להחשיב פחות את הצעד שעשו מאשר אם הוא היה בוודאות אל-חזור, אף על פי שבסופו של דבר בסיפור וגם בחיים עצמם זה לא כך. וכן באופן כללי כל הקשור לאפילוטרן (של חנה) ולשוקולד (של דבורי) נותן הרבה חומר למחשבה.
לסיכום, הספר מומלץ מומלץ מומלץ!
לביקורת על הספר "עוד פנס ודי" לחצו כאן!
מחר יהיה יפה / תמר מור
כמה פעמים אמרו לכם לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו?
ובכן, מצאתי ספר שהכריכה שלו באמת מצדיקה את התוכן, או מייצגת אותו בכבוד, או מוכיחה שצדקנו בקניית הספר אפילו לפני שקראנו את הבפנוכו כי המוכר חסר הסבלנות נמצא היום ולא מהסס לנזוף במי שפותח את הספר בלי לקנות (אממ… הזמנו באינטרנט, אבל הבנתם את העיקרון). בקיצור, קבלו את "מחר יהיה יפה" מאת תמר מור.
1. הכריכה (הדבר הראשון שרואים, אפילו לפני הכריכה האחורית המדוברת לאחרונה):
הכריכה של "מחר יהיה יפה" הוא דבר שאם לא ראיתם, כדאי לכם לראות. ואם אין לכם את הספר, זו לא בעיה, כי המעצבת האלופה @michal b שיתפה את התהליך והתוצאה ממש כאן!
אמנם הכריכה דומה יותר ל"ברכי ללא הפסקה" מאשר למשל לשני הספרים על ראובן ורחלי (שלושתם של תמר מור), אבל היא בהחלט מיועדת לנוער ומבוגרים.
2. תמיהה שולית ולא חשובה וכנראה חסרת תשובה - אם יש לסופרת ספר בשם "מחר", למה השם של הספר הזה משלב בתוכו גם כן את המילה הזו?
3. העלילה:
מרכז העלילה, הנושא המרכזי, הפואנטה, המסר החוזר בשני חלקי הספר, או איך שתקראו לזה, הוא הנושא של התלות. התלות בדבר מוחשי או באדם כלשהו שיכולה לקרות גם אם אתה אדם שפוי ובעל שליטה עצמית, והשאלה איך, אם בכלל, אפשר לצאת מזה. אני לא יכולה לפרט יותר מדי מאימת הספוילרים, אבל זה נושא מרתק, שתדעו.
העלילה לא רגילה, לא לעוסה, לא נדושה, ולא כזו שאפשר לנחש בתחילת הספר מה יקרה בסופו. לא תלאות שלום בית, ילדים, פרנסה וכו' וגם לא טרגדיות סוחטות טישואים ומייבשות שקי דמעות (בלי לזלזל חלילה בעלילות של אחרים, אבל יש פה משהו חדשני).
שתי הזירות עוסקות בתיאורים של מציאויות (מציאות ברבים, כן?) הזויות, כולל כל הפרטים הקטנים כמיטב הדמיון של הסופרת. חצי ספר על עולם שמנסה להסתדר בלי קקאו, וחצי ספר על עולם של עוד 40 שנה, עם כל ההתקדמויות הטכנולוגיות, התעסוקתיות והסביבתיות.
ארחיב ברשותכם על העלילה העתידנית (עוד 40 שנה) - עלילה מגניבה וכיפית לקריאה. המציאות מתוארת ממש בצבעים חיים וזוהרים לפרטי פרטים. העולם התפתח מבחינה טכנולוגית (הדפסות תלת מימד של מבנים תוך שעות ספורות והעיקר התרופה שמעוררת גנים רצסיביים שזה רעיון אדיר, אבל בהתחשב בסיפור לא הייתי הולכת על זה), מבחינה לימודית (בכל שנות הסמינר התלמידות לומדות לימודי קודש ואז בשאר היום מגמה נבחרת), מבחינת תעסוקה (עבודה בכל תחום מחייבת לימודים של כמה שנים ותעודה, ועל כן כל מי שלא עבר הכשרה לפני המהפך איבד את מקור פרנסתו) ועוד. מציאות שבמבט הגיוני נראית קרובה מתמיד, אבל כל כך רחוקה מהחיים שלנו כיום.
4. ההתייחסות לקורונה:
בשני הזמנים שבהם מתרחש הסיפור, הסופרת מתייחסת למשבר הקורונה ותוצאותיו. בתקופת ההווה, אחת הדמויות מעלה השערה שמורידים את כל השוקולד מהמדפים כיוון שהוא גורם לקורונה. מידע זה יכול לתת לנו רמז שהסיפור מתרחש אחרי שיימצא חיסון/תרופה לקורונה, או לחילופין אחרי שנגיע לחסינות עדר. הרי הבנות לומדות כרגיל בסמינר, והאנשים קונים כרגיל במכולת, בלי אזכור כלשהו של מסיכות. אולי מושפע מכך שהסופרת לא יכלה לדעת במהלך פרסום הסיפור מה יהיו ההתפתחויות של הקורונה עד שהספר בכללותו ייצא לאור.
5. זמנים:
כרגיל אצל הסופרת הזו, יש כמה זמנים וזירות במקביל. הווה - מירי ודבורי, תלמידות סמינר וחברות טובות. עתיד אחד - חנה. עתיד שני - אמה של חנה. אך בשונה מרוב הספרים שלה שבהם החלק של הזמן השני עוסק בהיסטוריה, כאן הזמן השני הוא עתיד.
6. אופי הספר:
בגדול הוא לא ספר מתח הכולל מרדפים אחרי פושעים, מרתפי אינקווזיציה, סוכני שב"כ וכיוצ"ב, אך עדיין הוא סוחף את הקורא לתוך העלילה. והראיה, שלא דילגתי לסוף הספר לפני הזמן כמו שאני נוהגת ברוב הספרים שאני קוראת (בושה וחרפה, אני יודעת…) פשוט כי לא רציתי לעצור את הקריאה באמצע.
7.
קצת התאכזבתי מכתיבת המפגש בין מירי לדבורי בסוף הספר. אמנם הכתיבה טובה ולא שמאלצית, אך כנראה שציפיתי ליותר אחרי האליפות שבה הסופרת כתבה את המפגש בין ראובן להוריו ב"ואם תמצאו". אבל סך הכל זה היה טוב.
קצת התאכזבתי מכתיבת המפגש בין מירי לדבורי בסוף הספר. אמנם הכתיבה טובה ולא שמאלצית, אך כנראה שציפיתי ליותר אחרי האליפות שבה הסופרת כתבה את המפגש בין ראובן להוריו ב"ואם תמצאו". אבל סך הכל זה היה טוב.
8.
היה נראה שמרוב שהסופרת ניסתה לעמעם דברים כדי שלא נקשר ביניהם עד הסוף, ההקשרים שהקוראים היו צריכים לעשות היו קצת יותר מדי מוסתרים. זאת אומרת שהיה קשה לעקוב והייתי צריכה לקרוא פעם שניה בשביל ה"אההה" המבין של נפילת האסימון. אבל זה זניח.
9. הערת תוכן:
כשהשוטרים נכנסו למכולת שבה שהו מירי ודבורי, לקחו את כל הקקאו מהמדפים ושלחו הודעות לכל התושבים לזרוק את מוצרי הקקאו שלהם, נראה שהתושבים הקשיבו כמו ילדים ממושמעים ולא אזרחים מרדנים. לא מתוארת שום התנגדות להוראות הללו. בעיניי זה קצת מופרך לכתוב שהייתה משמעת קולקטיבית של כלל התושבים להוראות הממשלה. אני מדמיינת תגובות כמו: מה פתאום שנקשיב לממשלה הזו? הכל קונספירציות, הם לא מבינים כלום, לא צריך להקשיב לממשלה וכו'. למה אין התייחסות למפרי החוק שמכרו שוקולד ללא אישור? למכולות שמכרו שוקולד במסווה של ממתקי חרובים? הרי אנחנו רואים ממש בימים אלו את רמת ההקשבה להוראות משרדי הממשלה, הייתי מצפה שגם המצב המתואר בספר היה דומה.
10. מסרים:
הספר מלא בתובנות ומשאיר חומר למחשבה (זה דבר חיובי אצלי, אגב) כמו המושג של התרופה "רטורן" שמסמלת שכביכול תמיד יש דרך חזרה, וגרם לחנה ומשפחתה להחשיב פחות את הצעד שעשו מאשר אם הוא היה בוודאות אל-חזור, אף על פי שבסופו של דבר בסיפור וגם בחיים עצמם זה לא כך. וכן באופן כללי כל הקשור לאפילוטרן (של חנה) ולשוקולד (של דבורי) נותן הרבה חומר למחשבה.
לסיכום, הספר מומלץ מומלץ מומלץ!
לביקורת על הספר "עוד פנס ודי" לחצו כאן!