מחפשת שיר או סיפור עוצמתי בנושא אהבת ה'

[סופר וספר]

לסיכום שישאיר טעם טוב לעבודה בנושא זה.
די דחוף.

תודה!!!

 

[משה אשכנזי@צילום מקצועי]

שיר: כי הרבית טובות עלי...
סיפור: ספר שלם על אהבת ה' מהרב יעקב ישראל לוגאסי מלא בסיפורים..

 

[nhfk]

מדהים!
יש לי אותו גם משוכתב אם את רוצה.
(גם כן לעבודה..)

 

[nhfk]

באחד מגטאות אירופה הכבושה בידי הנאצים הוקמה מחתרת של בני ישיבה שמייסדה היה צעיר בשם מתתיהו. הוא נולד למשפחה וינאית מתבוללת וחרף התנגדותו של אביו חזר בתשובה ולמד בישיבה בפולין, כאשר השתלטו הגרמנים על פולין עמד מתתיהו בראש קבוצת צעירים שהתמסרו בלב ובנפש לקיום המצוות על אף גזרות השמד, שמרו על צלם יהודי ולמדו תורה. בעקבותיהם היו צעירים נוספים בגטאות אחרים שנהגו כמותם.

כשהוא גוסס ברעב ובייסורים קשים, כתב הצעיר כי ידוע לו שבעוד מספר שעות לא יהיה בין החיים. כי האש הבוערת סביבותיו הולכת ומתקרבת יותר ויותר. הוא ידע שישנן דעות שעל פי ההלכה מותר לו להשליך את עצמו לאש שממילא עומדת להגיע אליו, ובכך יחסוך שעות מספר של ייסורים קשים אולם הוא התלבט קשות אם לעשות זאת או לא לשים קץ בחייו אלא להמשיך לחיות עוד כמה שעות עד שהאש תגיע אליו, תוך כדי כתיבת הדברים נזכר הצעיר בסיפור מתלאותיו של אחד היהודים בזמן האינקוויזיציה בספרד.

האנוסים בספרד שמרו בסתר על יהדותם, בעוד שכלפי חוץ היו מעמידים פנים כנוצרים. היתה בכך סכנה גדולה כי מי שנתפס הועלה על המוקד. מעשה באחת המשפחות המכובדות בספרד שהצליחה לשמור על יהדותה בסתר, עד שנתגלתה על ידי האינקוויזיציה. ידיד המשפחה בא להזהירם כי עלו על עקבותיהם, והם הצליחו להימלט ברגע האחרון, אף כי היו בעירום ובחוסר כל. שבועות על שבועות נדדו בני המשפחה עד שהצליחו להגיע למחנה פליטים במרוקו. תנאי המחנה היו נוראים עוני ומחלות שלטו בכל, הקיום היה קשה ורחוק מחיי הרווחה שלהם בעבר כרחוק מזרח ממערב. בכל זאת כאן הם היו מוגנים מפני רודפיהם ומצויים עם אחים לצרה.

אך אז, התחוללה מגפה במחנה שקטלה אנשים נשים וטף באחד הבקרים לא התעורר משנתו אחד מילדי משפחת האנוסים זמן קצר אחר כך מת במגפה בן נוסף, לא עבר זמן רב וכל הילדים מתו במגפה. ההורים השתדלו להתחזק ולהשלים עם גורלם ולבסוף מתה גם האם במגיפה.

נשא האב עיניו לשמיים ואמר: "ריבונו של עולם, יודע אני שכל התלאות שעברו עלי היו ניסיון, העמדת אותי בניסיון לראות אם אשבר כליל ואפסיק להאמין בך ולאהוב אותך. מה עוד נותר בידך כדי לנסות ולשבור אותי?

כאשר הכריחו אותנו להתנצר שמרנו בסתר על תורתך, יום יום חיינו בפחד תמידי שמא יגלו אותנו, לא נרתענו והמשכנו לשמור על יהדותנו. כשהועמדנו בפני הברירה להיות מוצאים להורג או להימלט כדי להציל את חיינו ברחנו נדדנו הגענו עד כאן. כאן לקחת מאתנו ילד ולא באנו בטרוניה לקחת מאתנו עוד ילד וקבלנו עלינו את הדין בסופו של דבר לקחת מאתנו את כל ילדינו עכשיו גם אשתי בין המתים, מה עוד יכול אתה לקחת ממני כדי לשבור אותי?

היהודי הרים את קולו וזעק לשמיים: רק שני דברים נותרו לי. הראשון - אלו הם חיי. הדבר השני היא אמונתי בך. אם רוצה אתה ליטול את חיי - הרי הם נתונים לך ממילא אין הם שייכים לי אלא לך, אך בורא עולמים, הכל יכול, אמונתי ואהבתי שייכות לי ולי בלבד ולא אסכים להיפרד מהם!

את המילים האלה זכר הצעיר היהודי המסתתר בבונקר באירופה הכבושה בידי נאצים, כשהוא מתענה בייסורים וקיצו קרב ובא, וכך כתב ביומנו "כאשר אני נזכר בסיפור הזה, הזכרתי לעצמי שהרגעים האחרונים של המאבק, כביכול, עם הקב"ה, הם הרגעים היקרים ביותר בחיי האדם, ברגעים אלו ניתנת לו ההזדמנות להוכיח אהבה מוחלטת ודביקות גמורה בקדוש ברוך הוא".

זה היה הרגע שבו החליט הצעיר שלא לקפוץ לאש הבוערת לפני שהלהבות יגיעו אליו ממש. הוא פנה אל הקדוש ברוך הוא ואמר: ברגעים אלו כשאפסה כל תקווה וכבר אין סיבה להמשיך לחיות, יודע אני כי כל מה שהבאת עלינו הוא ניסיון ומבחן לראות אם עדיין נמשיך לאהוב אותך, אם עדיין נמשיך לרצות בתורתך ובמצוותך, אם עדיין נמשיך להאמין בך. נלחמת בנו. נלחמת בי. אבל לא שברת אותי. בקרוב תאחז בי האש ותכלה אותי, אבל אני לא ארוץ ולא איחפז למוות. אותן שעות ספורות של ייסורים אשר נתת לי אכן יש בהן תכלית - להוכיח לך שגם אם החיים שנתת לי הופכים להיות ייסורי תופת, הרי הם בכל זאת האוצר היקר ביותר שיש לנו. הם יקרים כל כך מפני שבאמצעותם יכולים אנו להראות לך שלעולם כלום לא יוכל להביאנו לידי כך שלא נאהב אותך. יכול אתה ליטול את חיינו אך לא את אהבתינו אליך. יכול אתה להעמידנו בכל מבחן ובכל ניסיון וגם אם יכבד הניסיון מבטיח אני לך ריבונו של עולם שעד הרגע האחרון אמשיך להילחם ואמשיך לאחוז באהבתי כלפיך.

 

[nhfk]

מדהים!
יש לי אותו גם משוכתב אם את רוצה.
(גם כן לעבודה..)

זה השכתוב:

נכנסתי לרכבת והתיישבתי על אחד המושבים, שקשוק גלגלים, צפירה, הרכבת החלה לנסוע‎.

‫בתחילה לא שמתי לב ליושבים לצידי, הייתי עסוק בהרהורי, אבל לאחר זמן מה צד את תשומת ליבי הבחור שישב לצידי. לא, לא היה לו מראה מוזר או שונה, אך משהו בהתנהגות שלו גרמה לי להתבונן בו: בכל פעם בה הרכבת עצרה, הוא התבונן החוצה בציפייה, כאילו נצמד לחלון. הוא לא היה רגוע ולא שקע בשינה או בקריאת ספר כשאר הנוסעים, הוא היה דרוך, כל תזוזה גרמה לו להביט שוב ושוב בחלון, כאילו חיכה למשהו ---

‫הסתכלתי בו ומבט של תמיהה על פני, כנראה שלאחר זמן מה הבחין במבטי הבוחנים ופנה אלי: "אתה בטח לא מבין מדוע אני מתבונן בחלון." שאל קבע. הנהנתי בראשי, הרגשתי קצת לא נוח מכך שנתפסתי במבטי, אך ציפיתי לתשובה שלו.

"ובכן, אספר לך מה עבר עלי עד עתה ואולי כך תבין" אמר ועיניו הפכו להיות מהורהרות משהו "הנסיעה הזו, היא נסיעתי הראשונה לאחר 3 שנים בהם לא נסעתי ואף לא יצאתי לרחובה של עיר. הייתי אסיר שלוש שנים בבית הסוהר. מדוע, אתה שואל ?

ובכן, אני מגיע ממשפחה ענייה ובאחד הימים בהם הייתי זקוק לסכום של כסף בדחיפות, הלכתי וגנבתי סכום כסף קטן על מנת שאוכל להשתמש בו. אני יודע שעשיתי מעשה שלא ראוי לעשות, ואני מצטער על כך, אולם כאב לי ביותר כאבו של אבי. השמועה התפשטה חיש מהר על דבר המעשה שעשיתי, אנשים באו וטרחו להודיע לאבי עד כמה בנו הוא גנב, ביישו אותו, גרמו לו צער נורא. לא ידעתי שהמעשה שעשיתי יגרום עד כדי כך צער ובושה לאבי, בכל מקום אשר פנה הזכירו לו את דבר הגניבה, וגם במשפט, לא חשבתי שיחמירו איתי עד כדי כך והנה הם גזרו עלי 3 שנים מאסר ואבי לא ידע מה לעשות מרוב כאב ובושה. עכשיו, לאחר שהשתחררתי מבית הסוהר, רציתי כל כך לחזור הביתה, לראות את אבא, להתחרט, לבקש סליחה, אבל... לא ידעתי אם הוא יסכים לקבל אותי לאחר כל מה שגרמתי לו., ואז החלטתי לכתוב לו מכתב.

"אבא יקר" היה כתוב במכתב, כתבתי לו שאני בנו, רוצה לחזור לראותו, ואני מצטער על הכל, אך אינני יודע אם הוא עוד יחפוץ בכך שאשוב הביתה "לכן אבא" כך כתבתי "יש לי בקשה יחידה - אם אתה רוצה שאבוא ואשוב הבית, אני מבקש ממך שתתלה בתחנה צעיף צהוב כדי שאדע שאני יכול לרדת בתחנה, כדי שאדע שאני יכול לחזור, אבל.... " פנה אלי הבחור בעיניים דומעות "אם לא יהיה בתחנה צעיף צהוב, אז אדע שעלי להמשיך הלאה ברכבת, לנסוע ליעד בלתי ידוע, ולא לחזור עוד לעולם....

"עכשיו אתה מבין?" אמר לי "אני מסתכל בכל תחנה, בכל מקום, לראות אם יש צעיף צהוב תלוי, אני מתבונן אולי אבא תלה את הצעיף בתחנה אחרת כדי לא להתבייש בי בעיירה שלו ואולי אני צריך לרדת מוקדם יותר."

"והיכן באמת התחנה הקרובה לביתך?" שאלתי אותו.

‫"בעוד מספר תחנות" ענה הבחור "ואם שם לא יהיה צעיף צהוב, אמשיך הלאה לנסוע...." ענה בקול צרוד.

עכשיו, לא רק הוא הביט בחלון, שנינו, נצמדנו לשמשת הזכוכית, מביטים בכל תחנה, מחפשים סימן לצעיף, לצעיף הצהוב.

‫"בעוד שתי תחנות - זו התחנה שליד הבית שלי" הוא לחש לי. ושנינו הבטנו בעיניים מצועפות דרך החלון. הרכבת עצרה בעוד תחנה, נותרה עוד תחנה אחת. אחזנו בחלון כמבקשים לצאת דרכו, עתה, היינו שנינו מתוחים, מצפים, מחכים, מי יודע....

‫הרכבת עצרה בתחנה לה חיכינו כל הדרך.

‫לא, לא היה שם צעיף צהוב...

‫‫לא היה שם צעיף צהוב, היו שם עשרות צעיפים צהובים! כל התחנה הייתה מלאה בצעיפים מתנופפים ברוח. קוראים לבן לשוב הביתה.

‫ואבא, אבא עמד שם מחכה, מצפה לבנו אהובו, ועל צווארו... צעיף צהוב.

אבינו מלכנו אין לנו אבא אלא אתה!

(סופר על ידי אחד משליחי חב"ד)

 

[סופר וספר]

תודה רבה לכל העונים!

אם אני לא טועה - זכור לי שלחוה רוזנברג יש שיר על הסיפור של היהודי בגטו שנזכר במגורשי ספרד. יש אותו למישהו?

שוב תודה לכל העונים!

 

[בסתר המדרגה]

שיר שלמדנו בסמינר אני לא ממש זוכרת את כל המילים
מוזמנות לעזור לי...
(הרקע הוא סיפור על אם יהודיה שנעקדו בניה בידי אכזרים והיא פונה לאלוקיה ואומרת שעד עכשיו חלקה את אהבתה בין בניה לבין ה' ועכשיו כל אהבתה רק לה')

יום סגריר בין ערביים
דם עולל נשפך כמים
נוטפים דמע מעינות שמים

על מוקד הועלה
בן בכור קרבן עולה
ואמא מתיפחת מבקשת

די במה שנעשה
התינוק רק בן שנה
חוסו על בן זקונים
תנו לו כך גם לי חיים

אך לקול הבכיות
הזעקות המיוסרות
נעקד אף הפעוט
לעיני אמא הקרועות

אז נושאת אל על ידיה
_ _ _ _ _ _ _ _ _

טווה לה אמונה למילים:


מעתה כל אהבה
שבליבי לך צרורה
שמורה רק לאהבה
אותך לבדך אלוקי!

 

[ששונית]

אז נושאת אל על ידיה

וזיק תקווה בין שפתיה
טווה לה אמונה למילים
קל רחום הכל יוצר
מעולם ליבי נוצר
אהבה לשני בניי
וגם אליך אלוקי
אך מעתה כל אהבה
וגו'

את הסיפור סיפר מרן בעל החפץ חיים

 

[חיה יוכבד]

שבוע טוב ,

יש את הסיפור של הרב הרמן ואשתו ....
מכירה?

 

[חיה יוכבד]

הסכימו לעזוב הכל על הנמל ... העיקר לא לחלל שבת ...
אהבו את ד' " בכל מאודם " .
מאודם - הוא הממון ...

 

[לא אני]

המלצה אישית -
הסיפורים על גטו ורשא ועל אנוסי ספרד, על רב הרמן, ועל אם שבנה נעקד בזרועותיה,
,מרגשים ומרטיטים.
הם רלבנטים?
הם יגרמו לילדה תקינה להתקרב לאלוקים? לחזק את התקשרותה ואהבתה אליו?
תחפשי איזשהו פירוש מעניין ובעזרת משל או סיפור תמחישי להן, שיר או פעילות כלשהי,
סיפור של הרב בידרמן וכד'
יהיו טובים ויעילים יותר.

 

[סופר וספר]

אשמח לקבל את הנ"ל.
אני עדיין מחפשת את השיר של חוה רוזנברג, (המנגינה שלו הוא 'שמע ישראל של שוואקי), אני צריכה רק את המילים.
תודה!