בקשה מחפשת סיפור מרגש הכרוך ב'נרות שבת'

נועה ב · 7/6/21

יש למישהו?
דחוף לי מאד

וייס1 · 7/6/21

הסיפור היחיד שעולה לי וגם הוא בערך זה "הצלקת", מכירה?

עורך עם נסיון · 7/6/21

ניצוץ פמוטי הכסף

אוריגמי · 7/6/21

את הסיפור עם הניו יורק טיימס את מכירה?

באמצע שנות ה-90 עלה רעיון מהפכני במוחו של יהודי העומד בראש מערכת פירסום והוצאה לאור. הרעיון היה כזה – מה היה קורה אם עיתון ה'ניו יורק טיימס', שנחשב לעיתון המשפיע והמפורסם ביותר בכל הזמנים, היה מפרסם מדי ערב שבת לוח זמני הדלקת נרות שבת. אז ברור שמישהו יאלץ לשלם כדי לקנות את שטח הפירסום הזה מידי שבוע. אבל רק תחשבו על הגאווה והמודעות היהודית שתיווצר בעקבות פירסום שבועי זה של השבת, הקדושה כל כך לעם היהודי.

וכך הלך מיודענו, ומצא יהודי עשיר ונדיב שהתמכר לרעיון וקנה אותו תמורת תשלום "סימלי" של כמעט 2500 דולר מידי שבוע!!! אבל הוא עשה זאת. וכך במשך חמש שנים, מידי יום שישי, ראו היהודים ברחבי העולם את המודעה הבאה: "נשים יהודיות – זמן הדלקת נרות ביום שישי הזה הוא…".

לבסוף, אותו יהודי עשיר נאלץ לקצץ במימון בכמה מהפרוייקטים שלו, וביוני 1999 הופסק פירסום זמני השבת. ומאז הוא לא פורסם שנית, למעט פעם אחת. היה זה ב-1 לינואר 2000. ה'ניו יורק טיימס' פירסם את מהדורת המילניום שלו. זו היתה מהדורה מיוחדת וחגיגית, שנפרסה על גבי שלושת העמודים הראשיים. בעמוד הראשון שיחזרו את החדשות שהיו ב-1 לינואר 1900, בעמוד השני הופיעו החדשות האקטואליות לאותו היום: 1 לינואר 2000, ובעמוד הראשי השלישי פורסמו תחזיות ל-1 בינואר 2100, כלומר מאה שנים קדימה.

בעמוד בדיוני זה נכללו נושאים כגון: ברוכים הבאים למדינה ה-50 – קובה, או האם לרובוטים מותר להצביע בבחירות, וכך הלאה… ובנוסף לכתבות המרתקות באותו עמוד בדיוני לשנת 2100, הוכנסה שוב המודעה בתחתית העמוד המיידעת נשים יהודיות על זמני הדלקת נרות שבת. כך סתם, בלי שאף אחד שילם בעבורה או הזמין אותה. ה'ניו יורק טיימס' בחרו להכניס אותה.

המו"ל של ה'ניו יורק טיימס', אדם קתולי ממוצא אירי, נשאל לגבי זה, והתשובה שלו היתה מדהימה ומדוייקת להפליא, והיא נוגעת לנצחיות של העם היהודי ולעוצמה של מנהג שכמנהגו נוהג מדורי דורות. וכך הוא אמר: "אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנת 2100. זה בלתי אפשרי לנבא את העתיד. אבל בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים בהחלט, והוא – שבשנת 2100 נשים יהודיות תדלקנה נרות שבת!"

ופרצת · 7/6/21

"אור במרתף" - סיפור מתקופת האינקויזיציה.

חני גרינשטיין · 7/6/21

לשלמה קרליבך יש סיפור מדבים על אישה שקיבלה ע"ע להדליק נרות שבת
בלי שבעלה ידע
אבל המניע לקבלה היה הריונות חוזרים שהסתימו בהפלה,
אם את צריכה את הסיפור בשביל לספר לילדות - נראה לי שלא יתאים לך

גילגולונת · 7/6/21

מה רע בסיפור על הבת של רבי חנינא בן דוסא?

Harmonyapro · 7/6/21

נכתב ע"י אפרת וייס:
הסיפור היחיד שעולה לי וגם הוא בערך זה "הצלקת", מכירה?

זה סרט לא?

אם כן זה ממש יפה! (מה שזכור לי זה ישששןןןן)

נכתב ע"י גילגולונת:
מה רע בסיפור על הבת של רבי חנינא בן דוסא?

יש על זה שיר ממש יפה שיצא לאחרונה.

אִיתַּי עמרן - פעם אחת | חנינא בן דוסא

ניהול אישי: Lachyani's, יוסי לחיאני - 054-2455565מילים ולחן: איתי עמרן עיבוד והפקה מוזיקלית: תומר מתנהספוטיפיי |spotifyhttps://tinyurl.com/y45dj84rאפל מיוזיק...

www.youtube.com

נועה ב · 8/6/21

נכתב ע"י אפרת וייס:
הסיפור היחיד שעולה לי וגם הוא בערך זה "הצלקת", מכירה?

לא, אשמח לשמוע

נכתב ע"י עורך עם נסיון:
ניצוץ פמוטי הכסף

פחות מתאים- זה הפמוטות ולא הדלקת הנרות

נכתב ע"י אוריגמי:
את הסיפור עם הניו יורק טיימס את מכירה?

באמצע שנות ה-90 עלה רעיון מהפכני במוחו של יהודי העומד בראש מערכת פירסום והוצאה לאור. הרעיון היה כזה – מה היה קורה אם עיתון ה'ניו יורק טיימס', שנחשב לעיתון המשפיע והמפורסם ביותר בכל הזמנים, היה מפרסם מדי ערב שבת לוח זמני הדלקת נרות שבת. אז ברור שמישהו יאלץ לשלם כדי לקנות את שטח הפירסום הזה מידי שבוע. אבל רק תחשבו על הגאווה והמודעות היהודית שתיווצר בעקבות פירסום שבועי זה של השבת, הקדושה כל כך לעם היהודי.

וכך הלך מיודענו, ומצא יהודי עשיר ונדיב שהתמכר לרעיון וקנה אותו תמורת תשלום "סימלי" של כמעט 2500 דולר מידי שבוע!!! אבל הוא עשה זאת. וכך במשך חמש שנים, מידי יום שישי, ראו היהודים ברחבי העולם את המודעה הבאה: "נשים יהודיות – זמן הדלקת נרות ביום שישי הזה הוא…".

לבסוף, אותו יהודי עשיר נאלץ לקצץ במימון בכמה מהפרוייקטים שלו, וביוני 1999 הופסק פירסום זמני השבת. ומאז הוא לא פורסם שנית, למעט פעם אחת. היה זה ב-1 לינואר 2000. ה'ניו יורק טיימס' פירסם את מהדורת המילניום שלו. זו היתה מהדורה מיוחדת וחגיגית, שנפרסה על גבי שלושת העמודים הראשיים. בעמוד הראשון שיחזרו את החדשות שהיו ב-1 לינואר 1900, בעמוד השני הופיעו החדשות האקטואליות לאותו היום: 1 לינואר 2000, ובעמוד הראשי השלישי פורסמו תחזיות ל-1 בינואר 2100, כלומר מאה שנים קדימה.

בעמוד בדיוני זה נכללו נושאים כגון: ברוכים הבאים למדינה ה-50 – קובה, או האם לרובוטים מותר להצביע בבחירות, וכך הלאה… ובנוסף לכתבות המרתקות באותו עמוד בדיוני לשנת 2100, הוכנסה שוב המודעה בתחתית העמוד המיידעת נשים יהודיות על זמני הדלקת נרות שבת. כך סתם, בלי שאף אחד שילם בעבורה או הזמין אותה. ה'ניו יורק טיימס' בחרו להכניס אותה.

המו"ל של ה'ניו יורק טיימס', אדם קתולי ממוצא אירי, נשאל לגבי זה, והתשובה שלו היתה מדהימה ומדוייקת להפליא, והיא נוגעת לנצחיות של העם היהודי ולעוצמה של מנהג שכמנהגו נוהג מדורי דורות. וכך הוא אמר: "אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנת 2100. זה בלתי אפשרי לנבא את העתיד. אבל בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים בהחלט, והוא – שבשנת 2100 נשים יהודיות תדלקנה נרות שבת!"

ווואו לא מכירה

נכתב ע"י ופרצת:
"אור במרתף" - סיפור מתקופת האינקויזיציה.

ספרו לי

ופרצת · 8/6/21

נכתב ע"י נועה ב:
ספרו לי

"אור במרתף" - סיפור מימי הילדות של הדור הקודם:
הסיפור מתאר את החיים בתקופת האינקוויזיציה. בת ואמה, גיבורות הסיפור, מקיימות את מצוות ה' בסתר במסירות נפש.
פעם אחת, זה הי' בליל שבת בשעת הדלקת הנרות, הן שומעות את דלת הבית נפתחת, ולבית נכנס אחד מראשי האינקוויזיטורים (שמו אינו עולה בזכרוני), כשהוא מאיים עליהן עבור קיימן את המצוות.
לפתע, נתקלו עיניו בנרות השבת. הוא התבונן בהם בשתיקה, והזכרונות צפו במוחו. באופן לא צפוי, הוא התוודה לפני הנשים על היותו יהודי, והבטיח להן שיעזור להן לברוח ממדינת ספרד.
אם איני טועה, הוא ברח איתן, ואף נשא לאשה את אם הבת.

malkav · 8/6/21

יש סיפור על ילדה בשם אסתר שאהבה מאוד את מצוות הדלקת נרות, והבת מצוה שלה היתה בשבת וכולם הביאו לה נרות במתנה כי ידעו שכ"כ אוהבת , ובדיוק באותה שבת אחרי שהדליקה את הנרות נפטרה באופן פתאומי. רב אחד ניחם את ההורים ואמר שכנראה היא היתה גלגול של אסתר המלכה, שבשנים שהיתה בארמון אחשוורוש לא יכלה להדליק נרות והיתה צריכה תיקון, ורק אחרי הבת מצוה שההדלקה שלה נחשבה למצוה - באה על תיקונה ולכן נפטרה.

לא יודעת מקור, שמעתי מאבי..

יום אביב · 8/6/21

בירושלים חי יהודי תלמיד חכם שחזר בתשובה לפני שנים רבות, ומקורביו מספרים על יראת השמים שבו, על הצלחותיו בכל תחום, ועל כך שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו, כל מפעל שהוא מייסד עולה למעלה ראש, ולכל שיעור שהוא מקים נמשכים על אתר לומדים רבים. האיש, שמו ר' ברוך היימן, סיפר לאחרונה על הגורם להצלחותיו, וכדאי לחרוט את הדברים על לוח הלב, למען נלמד ונשכיל מכך על כוחה של תפילה.

בקום המדינה, בממשלתו של בן גוריון, היה שר החינוך, בשם זלמן ארן, שהיה ממקורביו ומעריציו של ראש הממשלה דוד בן גוריון. לאותו שר חינוך, למרות שלא שמר מצוות, הייתה אישה מסורתית שהקפידה על הדלקת נרות בכל ערב שבת, ובשעת הדלקת הנרות הייתה מתפללת על בניה שיהיו מוצלחים כמו.. דוד בן גוריון, שהרי הוא היה הדמות המוערכת והנערצת על בעלה כבוד שר החינוך, שסיפר תמיד על כוחו וגדולתו של האיש. לימים נפגש ראש הממשלה עם החזון איש בעניין גיוס בני הישיבות, וכשחזר ראש הממשלה מהפגישה סיפר לחברו הטוב שר החינוך מר זלמן ארן את התפעלותו מהחזון איש, וכי ראה בו דמות בעלת שעור קומה והנהגה מיוחדת. שמע זאת כבוד שר החינוך וכשבא לביתו סיפר לאשתו את דבר הפגישה של ראש הממשלה עם הרב ואת התפעלותו המיוחדת מהחזון איש, שמעה זאת אשת השר ואמרה לעצמה, אם בן גוריון מתפעל מהחזון איש ורואה בו דמות מיוחדת, יוצא מזה שהוא יותר ממנו, אם כן מדוע אתפלל בהדלקת הנרות על בני שיהיו כמותו, אתפלל ישירות שיהיו כמו החזון איש! אמרה וכך עשתה, ומאותה שבת התפללה מעומק ליבה שיהיו בניה כמו החזון איש.

אני, מספר הרב היימן, נכדו של זלמן ארן, ותפילותיה של אותה סבתא אף שלא הייתה מל"ו צדקניות שבדור, פעלו את פעולתן אף לאחר שנים רבות וקרבוני לתורה ולמצוות, ואף נתנו בידי את כוח ההצלחה.

(מתוך אתר הלכה יומית)