הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
לאור האשכול הנרגש כאן:
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=241107
חשבתי מן הראוי לתאר את שהתרחש בדמיוני. והרי זה כאן מונח לפניכם, גולשים יקרים.
----
זה היה 2 בלילה והייתי שם. אחד מיני אלפים. כמו רבים מחבריי. כולנו נקבצנו כאיש אחד בלב אחד לקנות את הספר 'יוזבד- ממלכה במבחן, חלק 3'. לאחר 20 שנות ציפיה ואכזבה.
כולנו היינו מרוגשים מאוד. כמה חיכינו ליום הזה. אוי, כמה חיכינו.
מזג האוויר האיר לנו פנים ובריזה נעימה רפרפה על פנינו המיוזעות ועל כרטיסי הכניסה המהוהים שאחזנו בידינו המתרגשות.
בכל רגע שחלף עוד ועוד אנשים נוספו לתור הארוך.
בקצה האופק זרחה דלת הכניסה למכירה המיוחדת ומשתי צידיה ניצבו מאבטחים חמושים, למען יישמר הסדר הטוב.
מעל לראשנו התנפנפה הכרזה: "לילה לבן! ברוכים הבאים בשם ה' להשקה המיוחדת של הספר 'יוזבד'.. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.."
האווירה הייתה קסומה ממש. כל הרחוב כולו קרן ונצנץ בתאורת לדים צבעוניים. שמועות פרועות לחלוטין עבור מפה לאוזן:
"שמעתי שיוזבד זה אח של מהללאל.." כך הג'ינג'י שהצטרף זה עתה לתור.
"שמעתי שיוזבד יהיה בעובי של 800 עמודים ועוד מעט יוצא לו חלק שני.." כך מוישה, עם הסיגר והאוזניה.
"שמעתי שיוזבד הוא בנדוד שלישי של בסטיאן מקאן!!!" כך זונדל, עם הממחטה מבצבצת מכיסו.
"שמעתי שעוד 3 דקות המכירה מתחילה.." צעק אי מי וכולנו נעמדנו דום, מתוחים ושומרים היטב על מיקומנו בתור.
רחש בחש החל לזרום בין האנשים, מישהו צעק: הדלת נפתחת! וכולנו נשאנו את מבטינו אל דלת הכניסה לאולם, המרוחקת, הנכספת. ניסינו לזהות ממרחק מי הם המאושרים שיאחזו ראשונים את "יוזבד". חלמנו בהקיץ.
התור התחיל לזוז לאט לאט.
הוא בקושי זז.
במשך שעות על גבי שעות, הוא נע באיטיות.
ואז זה קרה.
לאט לאט, התור שלי הגיע.
אכן, תורי הגיע.
נכנסתי אל האולם ונופפתי בכרטיס היקר מול עיני המאבטחים.
בלב הולם נגשתי אל הדלפק הנישא. עמדתי בהרכנת ראש. מאי שם הושט לעברי הספר "יוזבד", נוצץ, מריח דפוס טרי. הרמתי אותו ובדמעות של שמחה והתרגשות רצתי החוצה וחיפשתי מקום לשבת, פשוט להתחיל לקרוא.
יוזבד.
יוזבד, כמה חיכנו לך. ברוך הבא בצל ספרייתנו.
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=241107
חשבתי מן הראוי לתאר את שהתרחש בדמיוני. והרי זה כאן מונח לפניכם, גולשים יקרים.
----
זה היה 2 בלילה והייתי שם. אחד מיני אלפים. כמו רבים מחבריי. כולנו נקבצנו כאיש אחד בלב אחד לקנות את הספר 'יוזבד- ממלכה במבחן, חלק 3'. לאחר 20 שנות ציפיה ואכזבה.
כולנו היינו מרוגשים מאוד. כמה חיכינו ליום הזה. אוי, כמה חיכינו.
מזג האוויר האיר לנו פנים ובריזה נעימה רפרפה על פנינו המיוזעות ועל כרטיסי הכניסה המהוהים שאחזנו בידינו המתרגשות.
בכל רגע שחלף עוד ועוד אנשים נוספו לתור הארוך.
בקצה האופק זרחה דלת הכניסה למכירה המיוחדת ומשתי צידיה ניצבו מאבטחים חמושים, למען יישמר הסדר הטוב.
מעל לראשנו התנפנפה הכרזה: "לילה לבן! ברוכים הבאים בשם ה' להשקה המיוחדת של הספר 'יוזבד'.. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.."
האווירה הייתה קסומה ממש. כל הרחוב כולו קרן ונצנץ בתאורת לדים צבעוניים. שמועות פרועות לחלוטין עבור מפה לאוזן:
"שמעתי שיוזבד זה אח של מהללאל.." כך הג'ינג'י שהצטרף זה עתה לתור.
"שמעתי שיוזבד יהיה בעובי של 800 עמודים ועוד מעט יוצא לו חלק שני.." כך מוישה, עם הסיגר והאוזניה.
"שמעתי שיוזבד הוא בנדוד שלישי של בסטיאן מקאן!!!" כך זונדל, עם הממחטה מבצבצת מכיסו.
"שמעתי שעוד 3 דקות המכירה מתחילה.." צעק אי מי וכולנו נעמדנו דום, מתוחים ושומרים היטב על מיקומנו בתור.
רחש בחש החל לזרום בין האנשים, מישהו צעק: הדלת נפתחת! וכולנו נשאנו את מבטינו אל דלת הכניסה לאולם, המרוחקת, הנכספת. ניסינו לזהות ממרחק מי הם המאושרים שיאחזו ראשונים את "יוזבד". חלמנו בהקיץ.
התור התחיל לזוז לאט לאט.
הוא בקושי זז.
במשך שעות על גבי שעות, הוא נע באיטיות.
ואז זה קרה.
לאט לאט, התור שלי הגיע.
אכן, תורי הגיע.
נכנסתי אל האולם ונופפתי בכרטיס היקר מול עיני המאבטחים.
בלב הולם נגשתי אל הדלפק הנישא. עמדתי בהרכנת ראש. מאי שם הושט לעברי הספר "יוזבד", נוצץ, מריח דפוס טרי. הרמתי אותו ובדמעות של שמחה והתרגשות רצתי החוצה וחיפשתי מקום לשבת, פשוט להתחיל לקרוא.
יוזבד.
יוזבד, כמה חיכנו לך. ברוך הבא בצל ספרייתנו.
