ביקורת ספרות מוספי סיפורים סוכות תש"פ

[הדוויג]

אם שואלים אותי, החלק הכי מעניין, - ויש שיאמרו היחיד שמעניין - בהר עיתוני החג, אלו מוספי הסיפורים. בלי פרסומות, בלי שיווק מוסווה ופתטי או גלוי ומעצבן, בלי סופרלטיבים דביקים, בלי ניפוחים והגזמות פרועות. פשוט סיפורים, כמו שאנחנו אוהבים. ערימה של חומר קריאה נטו.


מוסף סיפורים / יתד נאמן - ביקורת

הקונספט: ציון 9
שם המוסף הוא 'שש שעות וסיפור'. הוא מתעד ניסוי ספרותי יוצא דופן. הסופרים והסופרות כונסו לתוך חדר סגור (בנפרד, בנפרד. סופרים לבד וסופרות לבד. אפילו ביום נפרד, אל דאגה.) הם התבקשו להנפיק סיפור בתוך שש שעות.
התוצאה היא מוסף הכולל תריסר סיפורים ושיר.
הרשו לי לפקפק בעובדה שהסיפורים אכן נכתבו בשלמותם במהלך ששת השעות המופלאות. עברנו את הגיל שאנחנו מאמינים לכל מילה שכתובה בעיתון הקדוש. אבל בלי קשר, היבול בהחלט נאה. מה גם שהקונספט לא הגביל את היצירות עצמן (אלא את היוצרים). עוד נקודה לשבח.

העיצוב: ציון 8
לא רע. קצת מיושן, אבל קריא ונעים לעין.
התמונות של הסופרים מאד מוסיפות. (וגם התמונות של הפתקים עם שמות הסופרות. חחחח)

התוכן: ציון 10
יתד שומר על הרמה הגבוהה של הסיפורים כפי שאנחנו זוכרים מחגים קודמים. אין מה לעשות, השמות הגדולים עושים את העבודה. מוישה גוטמן, חיים גרינבוים, מיה קינן, חוה רוזנברג. חבר'ה מנוסים ומשופשפים שלא נס ליחם.
רוב הסיפורים ממש ממש טובים.

לא לפספס:
'יא איבני' של מוישה גוטמן, 'סוד הצמצום' המדובר של מ. קינן ו'ברוח סער' של שרה קיסנר.

 

[הדוויג]

מוסף סיפורים / משפחה - ביקורת

הקונספט: ציון -10
'גרעין וסיפור' זהו שמו של המוסף בעריכת אתי ניסנבוים. הוא כולל 13 סיפורים המבוססים על גרעין אמיתי. כל אחד מהכותבים התבקש לכתוב מהו הגרעין האמיתי שעליו התבסס הסיפור.
השיתוף בתהליך - מחכים ומרתק. (מזכיר קצת את ה'אפטרים' שנהגו כאן לאחרונה בחלק מהאתגרים.)
הרעיון ממש מקורי ומוצלח. הרי על פי רוב הסיפורים נולדים בלאו הכי מגרעין אמיתי, אז מה יותר מעניין מלהכניס אותנו להצצה בתוך ה'מטבח' של הסופרים.
הביצוע כמעט מושלם. למה כמעט? כי בחלק מהסיפורים נשארו שאריות של הדבק המלאכותי שהיה אמור לחבר בין ה'גרעין' לבין הסיפור.

העיצוב: ציון 10
כרגיל בעיתון משפחה, עיצוב נקי ומוקפד. מתאים לקונספט, נוח לקריאה, עדכני ומקורי. מושלם.

התוכן: ציון 8
אז הקונספט מצוין, העיצוב מעולה, אבל הסיפורים עצמם... אעפס, יכול להיות יותר טוב.
נראה כאילו העורכת נתנה לסופרים הנחייה לחפש את הזירות הכי רחוקות ומופרעות שיכול להיות. אז סיפור אחד מתרחש בקוריאה הצפונית, אחר באתיופיה, עוד אחד בהרי אוסטריה. האם זה בא לחפות על סיפורים שיכלו להתאמץ קצת יותר?

לא לפספס:
'מינאסה' של טלי איתן ו'ההבטחה' של מנחם פינס.

 

[ביזנסטורי - אילה]

כתבתי כאן ביקורת נוקבת וארוכה על מוסף הסיפורים של המודיע.
אבל בסוף מחקתי...

 

[אשר שרבר]

כתבתי כאן ביקורת נוקבת וארוכה על מוסף הסיפורים של המודיע.
אבל בסוף מחקתי...

למה מחקת?
אני אכתוב את שלי במילה, זה לא היה מוסף סיפורים אלא מקבץ תיאורי אירועים, במחילה שלא קראתי את כולם, אבל לא היו עלילות, בקושי התחלה שהסתיימה מתי שהוא.

אם שואלים אותי, החלק הכי מעניין, - ויש שיאמרו היחיד שמעניין - בהר עיתוני החג, אלו מוספי הסיפורים. בלי פרסומות, בלי שיווק מוסווה ופתטי או גלוי ומעצבן, בלי סופרלטיבים דביקים, בלי ניפוחים והגזמות פרועות. פשוט סיפורים, כמו שאנחנו אוהבים. ערימה של חומר קריאה נטו.


מוסף סיפורים / יתד נאמן - ביקורת

הקונספט: ציון 9
שם המוסף הוא 'שש שעות וסיפור'. הוא מתעד ניסוי ספרותי יוצא דופן. הסופרים והסופרות כונסו לתוך חדר סגור (בנפרד, בנפרד. סופרים לבד וסופרות לבד. אפילו ביום נפרד, אל דאגה.) הם התבקשו להנפיק סיפור בתוך שש שעות.
התוצאה היא מוסף הכולל תריסר סיפורים ושיר.
הרשו לי לפקפק בעובדה שהסיפורים אכן נכתבו בשלמותם במהלך ששת השעות המופלאות. עברנו את הגיל שאנחנו מאמינים לכל מילה שכתובה בעיתון הקדוש. אבל בלי קשר, היבול בהחלט נאה. מה גם שהקונספט לא הגביל את היצירות עצמן (אלא את היוצרים). עוד נקודה לשבח.

העיצוב: ציון 8
לא רע. קצת מיושן, אבל קריא ונעים לעין.
התמונות של הסופרים מאד מוסיפות. (וגם התמונות של הפתקים עם שמות הסופרות. חחחח)

התוכן: ציון 10
יתד שומר על הרמה הגבוהה של הסיפורים כפי שאנחנו זוכרים מחגים קודמים. אין מה לעשות, השמות הגדולים עושים את העבודה. מוישה גוטמן, חיים גרינבוים, מיה קינן, חוה רוזנברג. חבר'ה מנוסים ומשופשפים שלא נס ליחם.
רוב הסיפורים ממש ממש טובים.

לא לפספס:
'יא איבני' של מוישה גוטמן, 'סוד הצמצום' המדובר של מ. קינן ו'ברוח סער' של שרה קיסנר.

משפחה לצערי לא קראתי אבל יתד בהחלט מעולה, הקונספט היה בשביל לצאת ידי חובה לטעמי, חוץ מהמוצץ בכוס של מוישה גוטמן... אבל הסיפורים משובחים בהחלט כמיטב המסר, ובסופו של דבר תמיד לוקחת אצלי מקום ראשון אורית הראל. במחילה. אבל בהחלט גם השאר היו משובחים ממש, ומוישה גוטמן הרבה יותר טוב בלי חידודי הלשון והמצאות המילים החדשות, לפעמים זה קצת מטריח למרות שיש להם מקום וחומד משלהם.