מהו הכלל השלישי של שוא נע?

[hershy sh]

מצורף רעיון יפה שמישהו שלח לי.
בתוך הדברים מובא הכלל השלישי של שוא נע: שוא שבין 2 תנועות.
וכאן הָבֵן שואל (אני שואל ממעלתכם הבנה...):
האם זה תואם לכלל שבידינו - שוא שאחרי תנועה גדולה לא מוטעמת?

 

[חגי פאהן]

הניסוח המקורי בא להחריג בזאת את היוצא מן הכלל שהוא שוא בסוף מילה, כגון הָלַכְתְּ, נֵרְדְּ, ששם שני השוואים נחים.

אך מה יגיד על בִּנְךָ, שם השוא מרחף? אולי לא אחז ממרחף.
בעצם לא מבין את הכלל. מה עם וַיַּבְדֵּל, מִגְדָּל ועוד הרבה שבאים בין שתי תנועות?

 

[אפכא מסתברא]

הכללים שניסח ר' אליהו בחור ברורים ואינם משתמעים לשתי פנים (ובלבד שיודעים גם את כללי השווא הנח והמרחף). לפלא בעיני מה תועלת בכללים עמומים אלו שב'רעיון היפה'. תן אותם למי שלא למד את הקודמים שהזכרתי והוא יניע לך שני שוואים רצופים ('רמז לשני שוואים סמוכים') ואת השוואים שבין שתי תנועות שהראשונה שבהן קטנה (כפי שציין @חגי פאהן) ואת השווא שתחת לה"פ הדומה לעה"פ - כגון: הִלַּלְתֶּם ׁ('אותיות הדומות' בלי הסבר: הראשונה שבין שתי אותיות הדומות).

 

[hershy sh]

לפלא בעיני מה תועלת בכללים עמומים אלו שב'רעיון היפה'.

זהו בסך הכל רמז יפה בפסוק מן התורה.

 

[אפכא מסתברא]

'תביאמו ותטעמו בהר' - ניחא, 'נחלתך' - במלה 'נחלתך' זה עובד כי יש בלמ"ד תנועה גדולה, אם כי לא זכיתי להבין מדוע התנועה נקראת 'נחלה', ולמה תנועה קטנה אינה נחלה. 'כוננו' - אין במלה עצמה רמז למלה 'דומות', אא"כ יש לי בלאק אאוט כלשהו.
מה שכן, באמת יש בפסוקים אלה מקבץ של שוואים נעים המתאימים לכל 5 הכללים.