מדוע "שומר" מקובל לנקד בכתיב מלא, ו"לשמור" בחסר?

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

והרי גם משקל "קוטל" מצוי במקרא יותר בצורתו החסרה!

 

[66666664]

לשמר- זה שם פעולה שעפ"י בנין קל מנוקד בכתיב חסר,
ושומר זה עפ"י משקל פועל (הווה)
בדיוק כמו: לגזר- גוזר, לקפץ, קופץ וכו'

 

[אפכא מסתברא]

הר' פהאן מכיר את הכלל הזה, והשאלה שלו היא מדוע הוא התקבל - במקרא יש די הרבה פעמים ששם הפועל בבנין קל מלא, והרבה מאוד (כמדומני רוב) פעמים שהווה יחיד בקל חסר.
אגב, בספר הדקדוק של הרמח"ל (מצוי בידי כנספח לספר 'דרך תבונות' בהוצאת אשכול) הוא מנקד מלא את עתיד קל (אפקוד) וגם את הבינוני [ואגב של אגב - יחידה הוא כותב 'פוקדה' (ולא 'פוקדת')] וגם את הציווי (פקוד).

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

חיפשתי עכשיו באתר של האקדמיה (אולי בפעם הבאה אני צריך לעשות זאת לפני פתיחת נושא חדש) ומצאתי שהם טוענים שכיון שבפועל (כמו שומר) הצליל o נשמר בכל הנטיות, הוחלט שהחולם מלא; ובשם הפועל (כמו לשמור) שיש בו נטיות שהצליל מוחלף בשוא (כמו לְשָׁמְרוֹ) - החולם חסר.

עוד כתבו וז"ל: "ההבחנה בין חולם מלא לחולם חסר נקבעה על פי עקרונות בלשניים ובהתחשב בנטיית השם. הכתיב במקרא אינו הולך בהכרח אחר ההבחנה הזאת, ונמצא בו הרבה כתיבים בלא וי"ו במקומות שלפי הכללים שלהלן נכתבים בחולם מלא, וגם להפך", עכ"ל. גילוי נאות. עוד משימה לכתפי משתמשי פרוג, למצוא את הכללים הנכונים!

אתחיל: ידועים דברי רש"י באיכה א ו: וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף - כל רודף שבמקרא חסר וזה מלא, שנרדפו רדיפה שלימה. על כן יסד הפייט: "מָלֵא רֻדַּפְתִּי וְחָסְרָה שְׁנַת גְּאוּלָי", "שנת גאלי באה" (ישעיהו סג ד) חסר כתיב, עכ"ל (במסורה שלנו יש גם רודף מלא ביהושע ח כ, וכן שנת גאולי מלא). האם אפשר לומר לפ"ז שבכל מקום שהפועל נכתב מלא הוא מציין פעולה שלמה? א"כ מה לי פועל מה לי שם הפועל?