מגפה

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
ידועים דברי חז"ל האמורים לגבי מגפה (ב"ק ס.) 'תאני רב יוסף מאי דכתיב (שמות יב, כב) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" - כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים'.
בנוסף, ישנם את דברי הגמרא בתחילת המסכת (ב: ) על ההבדל בלשון הפסוק בין היזק שור לאדם להיזק שור לשור - באדם כתוב 'כי יגח' ובשור 'כי יגוף'.
'מאי שנא גבי אדם דכתיב כי יגח ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף? - אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח, בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף'.
וברש"י -
אדם דאית ליה מזלא - שיש לו דעת לשמור את גופו:
כתיב כי יגח - דודאי נתכוון השור להרע ובא עליו בכח, אבל נגיפה הוי משמע שמצאו עומד ודחפו בקרניו.

האם ניתן ללמוד מכאן ש'נגף' משמעותו היזק בלא מטרה ייעודית.
סמך נוסף - 'וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה' (שמות כא כב). גם כאן מדובר בהיזק לא מכוון.
כמו כן מצינו בתהלים (צא יב) 'פן תיגוף באבן רגלך'.

אשמח לחוות דעת, מקורות וכן סתירות.
 
נערך לאחרונה ב:

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הפטרת יו"ט של סוכות בספר זכריה פרק י"ד:
{יב} וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם:
מצודת ציון המגפה. ענין הכאה :
{טו} וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת:

פרשת בלק, במדבר פרק כ"ה:
{ח} וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
{ט} וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף
כמדומני שאלה מגפות במטרה ייעודית.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
כמובן שמגיפה נגזרת ונשלחת מסיבה מסוימת, וכמו כן - להכות בקהל יעד מסוים. אך אופיה הוא לא הענשה פרטנית, אלא שכל הנקרה בדרכו של הנוגף - ניזוק.
כיון שנתנה רשות למשחית - להכות את הרשעים - אינו מבחין וכו' ומכה גם בצדיקים הנקרים בדרכו.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
צ"ע - כלום מתבטלת ההשגחה הפרטית? או אולי ההשגחה הפרטית שולחת את הצדיק למקום המגפה, שבה המשחית אינו מבחין ונוגף את כל הנקרה בדרכו? מ"מ העובדה היא, שגם בשעת מגפה לא הכל כולל כולם ניגפים - תמיד יש יחידים (או יותר) הניצלים ממנה.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
ביקשו ממני לחפש היום מקור ברד"ק על כך שבשעת סכנה אפילו הבטחת ה' לשמירה לא מועילה, ולכן יעקב ברח מעשיו ודוד משאול וכו'. ואם כן הוא הדין למגפה. המקור נמצא ברד"ק שמואל א טז ב.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
צ"ע - כלום מתבטלת ההשגחה הפרטית? או אולי ההשגחה הפרטית שולחת את הצדיק למקום המגפה, שבה המשחית אינו מבחין ונוגף את כל הנקרה בדרכו? מ"מ העובדה היא, שגם בשעת מגפה לא הכל כולל כולם ניגפים - תמיד יש יחידים (או יותר) הניצלים ממנה.
לא עלי תלונותיך כי אם על רב יוסף.
הסברים על השאלה הגוי גם צדיק וכו' יש למכביר, אך לא זו הסוגיא.
עקרון אחד ברור עולה מדברי רב יוסף, כשנתנה רשות למשחית - הוא פוגע בנקרה בדרכו באופן אקראי, גם אם במצב רגיל/במקום אחר לא היה יכול להזיקו.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לא עלי תלונותיך כי אם על רב יוסף.
לא התלוננתי כלל, רק תהיתי אם פירוש הדבר שאין השגחה פרטית בכגון דא, וכבר פשט את תמיהתי @מוישה אמש בדברי הרד"ק כי אכן, אין שמירה מועילה במקום/בשעת סכנה. (עכ"ז רואים בש"ס ובמדרשים כי יש זכויות שמועילות גם במקום סכנה.)
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
בדברי הרד"ק
רד"ק? - גמ' מפורשת קידושין לט: ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם, אבל במקום סכנה כן ניזוקים.
ואגב אפרפר בפרפרת מהאסטראווצער.
שרבי יעקב ראה אדם שציוהו אביו להביא גוזלות וכו' ובירידתו נפל ומת. תמה רבי יעקב הלא מובטח בתורה על כיבוד או"א ושילוה"ק אריכות ימים, ומכך הסיק ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
אח"כ שאלה הגמ' - הגם ששכר מצוה ליכא, סו"ס הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ותירצה שהיה במקום דשכיח היזקא ושם אין הגנה לשלוחי מצוה.
ומדייק האסטראווצער מגמרא זו, שבמקום שיש שכר מצוה גם בהאי עלמא - מועיל אפילו במקום דשכיח היזקא.
למעשה, על לימוד תורה מובטחת אריכות ימים בהאי עלמא - 'למען יאריכון וגו' על האדמה'.
[אך יעויין בשבת לב: אי קאי גם אלפני לפניו (תלמוד תורה) או רק אלפניו (מזוזה)].
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
והרי הגמרא הביאה דוגמה משתי מצוות שלכאורה יש להן שכר בעולם הזה, כיבוד אב ואם ושילוח הקן!
דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך'. בשילוח הקן כתיב (דברים כב, ז) 'למען ייטב לך והארכת ימים'. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת. היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה - אלא, למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך - לעולם שכולו ארוך. ודלמא לאו הכי הוה - ר' יעקב מעשה חזא.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ביקשו ממני לחפש היום מקור ברד"ק על כך שבשעת סכנה אפילו הבטחת ה' לשמירה לא מועילה, ולכן יעקב ברח מעשיו ודוד משאול וכו'. ואם כן הוא הדין למגפה. המקור נמצא ברד"ק שמואל א טז ב.
הנה דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם בספרו 'המספיק לעובדי השם' שער הבטחון:

החלק הראשון בשלושת החלקים הוא בטחון הנביאים הקרובים אל השכינה ותלמידיהם מן הצדיקים הישרים, והוא התערטלות מכל האמצעים הרגילים, והנטיה לסמוך על הנסים הסותרים את חוקות הטבע ועל הנפלאות התלויות בהם...
ועל כל פנים אין ספק כי יעקב אבינו ע"ה נמנה על אלה שהשיגו את מדרגת הבטחון העליונה, ודייך אם תזכור מה שכתבה התורה על אודותיו, כיצד הדיר עצמו הנאה מקניני העולם הזה של יצחק אביו ושל אברהם זקנו ויצא מבאר שבע לתרן במקלו הולך רגלי, לא בהמה לו לרכוב עליה, ולא חבר להשתעות עמו, ולא חרב להגן בה על עצמו, כמו שנאמר 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה' ועוד אמר 'וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם', הארץ היתה משכבו והאבן כרו, 'ויפגע במקום וילן שם ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו'. ואף כי כזה היה בטחונו, נתירא מאלימות לבן והערים לברוח מפניו, ובתשובה לשאלת לבן 'למה נחבאת לברח' השיבהו לאמור 'כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי', והוא נתירא מעשיו כמ"ש שם 'ויירא יעקב מאד ויצר לו', וחשב איך להשקיט את רוגזו 'כי אמר אכפרה פניו' וכו'. ושמואל ע"ה ג"כ אין זה מן האמת לומר עליו שלא היה לו בטחון או שהיתה מגרעת בבטחונו, ועם כל זאת נתירא מפני שאול ואמר 'איך אלך ושמע שאול והרגני' ולכן נצטווה לשים פניו אל הערמה והתחבולה 'עגלת בקר תקח בידך' וכו' , וגם אליהו הנביא על אף כל עוז הרוח האלוהי שהיה מחונן בו, עד כדי כך שאמר אל אחאב 'לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך' וכו', והתיצב נגד קהל ישראל באמרו 'עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים' וכו' ולא יכלו לענותו מרוב אימה ופחד כמ"ש 'ולא ענו העם אתו דבר', ושחט בשעה אחת ארבע מאות וחמישים מנביאי הבעל, ואחר כל זאת נתירא כשהתרתה בו איזבל, ככתוב 'ויירא ויקם וילך אל נפשו'.
ומכל הדברים האלה נמצא אני למד עד כמה שהבנתי מגעת, כי בטחון כזה, שהוא בטחון בניסים לא נשמעו, ובחסדי אלוה גדולים שמעלתם קרובה למעשי נס, ייתכן רק בזכות רוח הקודש ובמצוות אלוהים. עכ"ל.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך'. בשילוח הקן כתיב (דברים כב, ז) 'למען ייטב לך והארכת ימים'. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת. היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה - אלא, למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך - לעולם שכולו ארוך. ודלמא לאו הכי הוה - ר' יעקב מעשה חזא.
בדיוק לגמרא הזאת התכוונתי. א"כ מה ההבדל בין כיבוד אב ואם שגם בו נאמר "על האדמה" לתלמוד תורה?
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
בדיוק לגמרא הזאת התכוונתי. א"כ מה ההבדל בין כיבוד אב ואם שגם בו נאמר "על האדמה" לתלמוד תורה?
אכן שאלה טובה מ"ש.
מ"מ, לגבי למען יאריכון וכו' דת"ת מצינו לפחות בב' מקומות שהכוונה לעוה"ז -
א. שבת לב: מפני מה בניו של אדם מתים וכו'.
ב. קידושין לד. גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי גבי מזוזה. וכאמור דברי למ"ד (בשבת לב: ) דנדרש אלפני פניו (ועיי' תוס' שם ד"ה מקרא).
 
נערך לאחרונה ב:

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אכן שאלה טובה מ"ש.
מ"מ, לגבי למען יאריכון וכו' דת"ת מצינו לפחות בב' מקומות שהכוונה לעוה"ז -
א. שבת לב: מפני מה בניו של אדם מתים וכו'.
ב. קידושין לד. גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי גבי מזוזה. וכאמור דברי למ"ד (בשבת לב: ) דנדרש אלפני פניו (ועיי' תוס' שם ד"ה מקרא).
א. שם מדובר על עונש ביטול תורה, ואין ראיה מעונש לשכר. ובכלל, ודאי שהגמרא מלאה הבטחות שמי שעושה כך וכך יזכה לאריכות ימים. אבל ר' יעקב בא לומר שכל זה לא מוכרח, והקב"ה יכול להחליט לשלם לו שכרו רק בעוה"ב.
ב. גם חיי העוה"ב קרוים חיים...
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
לגבי א' אתה צודק. אבל ראינו הרבה אנשים שמבטלים הרבה תורה ובניהם לא מתים. אלא צ"ל שמדובר במיתה רוחנית, וכמו ששח יעקב נאמן ז"ל לרב קובלסקי יבדחלט"א, שבדק אחר כל חבריו ללימודים במדרשיית כפר פינס, ומצא שמי שקבע עתים לתורה - כל צאצאיו נשארו שומרי מצוות. ומי שלא - לא. א"נ לתחיית המתים, כמו כיבוד אב ואם.
עכשיו שמתי לב שיוצא ששני המקומות לומדים מפסוק אחד - "למען ירבו ימיכם" וגו'.
לגבי המגפה, בשבילי זה חידוש נחמד.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה