מאחלים כולנו גמר חתימה טובה לרב הבר שליט"א

[יעקבי]

אף אחד לא שלח אותנו, אבל התחוה היא להיות לפה -
בשם מאות הממתינים, בשם עשרות הנמצאים ממש על הקו האחרון שלפתע מצאו עצמם אובדי עצות
בשם עם ישראל כולו
מאחלים כולנו הצלחה גדולה ומברכים את הצדיק
הרב ישעיהו הבר שליט"א וביתו
חזק ואמץ
גמר חתימה טובה!

 

[ה. בקר]

מי שלא נמצא בסרט הזה לא מבין עד כמה זקוקים לפעילות העמותה של הרב הבר.....

ומי ששם-----זועק מקירות ליבו לטיהור שמו של הרב הבר וחזרתו לפעילות בראש העמותה. בין אם היו דברים ובין אם לא, יש כאן רדיפה וחיפוש אחר נקודות הכפשה בכח.....

בשם מאות הממתינים....ובתוכם כאלו שחשים כי קצה חוט התקווה שלהם נתלש באכזריות מידם......

 

[יוסף שטיין]

מצטרף להנ"ל...

 

[שוקולד חלב]

מתפללים איתכם!!! לישועה קרובה!

 

[בקליינע]

כתבה מרתקת של דרור פויר בגלובס בנושא:


פרולוג | וידויו של מושתל

"אנחנו קוראים לתורמים האלטרואיסטים, אלה שכבר התחילו בתהליך ואלה שחושבים על כך, להמשיך ולממש את החלום דרך המרכז הלאומי להשתלות", אמרו לי במשרד הבריאות אחרי המעצר של הרב אברהם ישעיהו הבר, יו"ר ומייסד עמותת "מתנת חיים", ביום שני השבוע.

החשד שבבסיס החקירה הזאת הוא שאנשי העמותה, העוסקת בתיווך השתלות איברים, מקדמים חולים שתרמו כסף לעמותה בתור להשתלה. הם לא חשודים שלקחו כסף לכיסם: הכספים שנתרמו הוצאו על פרסום שהביא בתורו לתרומות כליה נוספות.

ימים יגידו אם הפרשה הזו היא מכת מוות לתחום תרומת האיברים מן החי בישראל - תחום שהרב הבר אחראי לו בצורה בלעדית כמעט, עם 466 השתלות כליה בתשע שנים - ושנחזור כולנו עשר שנים אחורה, לימים שבהם השתלת כליה מן החי האלטרואיסט הייתה אירוע נדיר, ומוות של חולים הממתינים להשתלה היה מחזה נפוץ בהרבה. לא משרד הבריאות, שהגיש את התלונה נגד העמותה, ייאלץ להתמודד עם ההשלכות, אלא אלפי חולים ומשפחותיהם. ואולי גם אני מתישהו: כמושתל כליה, המחשבה הזו שולחת גלים של אימה קרה במורד עמוד השדרה. לי ולאחיות ולאחים המושתלים והממתינים להשתלה, המעצר של הרב הבר היה מכת אגרוף לבטן התחתונה.

אני לא כל-כך אופטימי. מה שהפך את תרומת האיברים האלטרואיסטית לטרנד בקרב הציונות הדתית זה הטוהר המוחלט של האקט - לחבול בגופך, לעקור ממנו איבר ולתת חיים לאדם זר. הידיעה שפגם, ולו הקטן ביותר, זיהם את התהליך, ירתיע רבים. אז מכאן אני מבקש, בשם חבריי החולים ובשמי: המשיכו לתרום ולהציל חיים.




התורמים | הסרוגים מתגייסים

כדי להבין את המורכבות העדינה בתיק הזה, צריך להתמקד לרגע, רק לרגע, במספרים: בישראל ישנם 1,110 חולים הממתינים להשתלת איברים, 850 מהם ממתינים להשתלת כליה. 2016 הייתה שנת שיא בהשתלות איברים ובהשתלות כליה בכלל: 222 חולים קיבלו כליה חדשה מתורמים חיים, עלייה של 30% בהשוואה לשנה שלפני כן. בעשור האחרון הכפיל את עצמו מספר ניתוחי ההשתלות בישראל מתורמים חיים ומתים: מ-231 ניתוחים ב-2007 ל-504 השתלות ב-2016. עמותת "מתנת חיים", עם מאות השתלות הכליה במהלך שנות פעילותה, היא בהחלט חלק מההישג הזה.

כשאומרים "סחר באיברים", ובמיוחד במקרה הזה, הדבר שהכי חשוב להבין זה שלא מדובר במסחר במובן הפשוט שלו. אין שום חשד, ושום צל-צלו של חשד, שתורם כליה קיבל כסף. גם לא הרב הבר. בשביל זה מספיק להסתכל על התורמים האלטרואיסטים של "מתנת חיים": רובם המוחלט מגיע מהציונות הדתית. הם לא במצוקה. אלה לא אנשים שימכרו איברים בשביל כסף. הם עושים את זה בשביל המצווה. נכון שזה הפך לטרנד בחברה הסרוגה - ובמיוחד בהתנחלויות: יצהר ואיתמר מובילות לדעתי את הטבלה העולמית של תורמי כליה פר קפיטה; ובפורים אפילו שינו את שם הרחוב הראשי ביצהר לרחוב תורמי הכליה - אבל בינינו, יש טרנדים גרועים בהרבה מהצלת חיים. המילה טרנד לא נכתבה בקלות דעת: זה באמת סוחף את החברה הדתית.

כמושתל כליה, כבר שלוש שנים וחצי (את הכליה שלי קיבלתי מאמי) שמעתי לא מעט על הרב הבר. אפילו פגשתי בו כמה פעמים במסדרונות בית החולים בילינסון, מלווה תורם או יושב ליד מיטת המושתל. במהלך השנים הפך לנער הפוסטר של תרומות האיברים: התראיין, הופיע, הצטלם. אבל בהתחלה לא הסכים: "לא רציתי את זה בכלל", אמר לי באחת השיחות, "הלכתי לשאול את הרב שלי, הרב שטיינמן, והוא אמר לי, מה שיביא הצלת חיים - זה תעשה. עשיתי. אבל משלמים על זה מחיר. אין לי חיים. חסר לי החור בראש הזה? כל השיחות, הלחץ, כל הבכי. אתה לא נרדם בלילה אחרי שאמא בוכה לך על בנה. מה אני צריך את זה? אני לא ישן בלילות".

כשפגשתי אותו לא מזמן, באמצע חודש אלול במשרדי העמותה הקטנים בירושלים, הוא היה איש שבור וכועס וחשדן, מבטו כבוי, שחש שמפעל חייו בסכנה. "מעולם לא ביקשו ממני שום פרט ושום כלום", אמר על הטענה כאילו לא אפשר לראות את הקריטריונים שלו להשתלה. "מה יש לי להסתיר? אין לי שום דבר להסתיר. אם הם היו מבקשים לראות את הרשימה, הייתי נותן להם, מיד".

החקירה | טענות למאבקי קרדיט

במארס השנה הותר לפרסום כי העמותה חשודה בביצוע עבירות בניגוד לחוק השתלת איברים. השבוע החקירה הפכה גלויה. הרב הבר, ואיתו עובדים נוספים בעמותה, נעצר לחקירה ונשלח למעצר בית עד ל-15 באוקטובר. גם רעייתו הוזמנה לחקירה תחת אזהרה.

מאז הפרסומים הבר מתעטף בשתיקתו. על החקירה לא דיבר, כמובן. אותי הוא הסכים לפגוש בזכות עובדת היותי מושתל. "איך הקריאטינין?", שאל כשנכנסתי. בסדר, אמרתי. "חשוב מאוד לשמור", התרה בי. ישבנו במשרדי העמותה בירושלים ושיחתנו נקטעה שוב ושוב מצלצול אחד או יותר משלושת הטלפונים של הבר: תורמים, מושתלים, צוותים רפואיים, מקרי חירום, גופים שמזמינים להרצאות. מהשיחות עולים סיפורים שלפעמים קורעים את הלב ולפעמים מרחיבים אותו; ילדה עיוורת שמחכה להשתלה, ומיד אחד כך משפחה שהוציאה מקרבה כבר שלושה תורמים. כל סיפור עולם מלא: זה תורם כליה לזכר אביו, זו כתודה על נס שארע לה בצוק איתן.

הוא פגוע וזועם. לטענתו ולטענת מקורביו, כל רופא שביקש לראות את הקריטריונים ראה ונחה דעתו. מבחינתו, מדובר בחוסר פרגון ובמאבקים על קרדיט עם משרד הבריאות, שהרי עובדה היא שהתורמים מעדיפים לבוא אל הרב מאשר אל המדינה. והרי בכל מקרה, אמר, אין מצב שאנשים עוברים השתלה בלי אישור של משרד הבריאות ואחרי שעברו את כל הוועדות.

אז למה אתה לא סוגר את הבסטה והולך הביתה, אני שואל. "עד שחולה כך וכך (השם שמור אצלי, ד' פ') לא מקבל כליה אני לא סוגר את העמותה", אומר הבר. מדובר, כאמור, בימים שלפני המעצר. עכשיו מונה לעמותה מפרק זמני.

הרב | "זה עשה לי עין הרע"

עד לפני עשר שנים וחצי ניהל הרב הבר בית ספר ולימד בישיבה גבוהה. יום אחד נפל פתאום ברחוב, אחרי תקופה של תשישות: "חשבתי שאני עובד קשה מדי". בבית החולים משגב לדך פגש את פנחס תורג'מן בן ה-19, והשניים התחברו. הבר נשבע שישיג כליה לחברו, עשה כל מה שיכל, ולבסוף מצא כליה - אבל פנחס תורג'מן, שתמונתו ניצבת במשרד הרב, נפטר שבועיים לפני ההשתלה שלו. אז החליט הבר לפתוח את העמותה. בהתחלה אף אחד לא הבין מה הוא רוצה - לא הלכתית, לא מוסרית, לא רפואית. בשנה הראשונה הצליח למצוא ארבעה תורמים, וכך גדל משנה לשנה. איש אחד לבד.

כשהעמותה התחילה לתפוס תאוצה, עלה גם מעמדו של הרב. ב-2014 קיבל משמעון פרס את "אות הנשיא למתנדב", במארס 2016 הוענק לו אות מגן שר הבריאות למתנדבים מצטיינים ובמאי 2016, כשהתקיימה ההשתלה ה-310, קיימה הכנסת אירוע הוקרה לרב ולתורמי הכליה.

במארס השנה, לרגל ההשתלה ה-400, הקדיש נשיא המדינה רובי ריבלין ערב מיוחד לרב ולעמותה. בנאומו אמר הנשיא: "...במפעל חיים זה, פשוטו כמשמעו, שותפים עוד גיבורים רבים... הערכתי הרבה נתונה לכולכם ומעל כולם, ברכות לרב ישעיהו הבר".

"הכול היה טוב ויפה עד אמצע השנה האחרונה", אומר לי הרב בכאב. "זה עשה לי עין הרע. אנשים התפוצצו והתחילו לחפש אותי". כמה ימים אחר כך פורסם בתקשורת על דבר החקירה. אם הכול היה ממשיך כמתוכנן, תוך לא הרבה זמן הייתה מתנת חיים מציינת את התרומה ה-500. לפני כמה זמן חשבו פה והשתעשעו בערב גדול ומיוחד, אולי בבנייני האומה. דבר אחד בטוח: זה כבר לא יקרה.

את התלונה נגד העמותה הגיש לא אחר מאשר משרד הבריאות, אותו משרד בריאות שהעומס עליו יורד בזכות מפעל ההשתלות של מתנת חיים. אותו משרד בריאות שאנשיו מהללים ומשבחים את הבר על תרומתו. לפי החוק בישראל, אנשים לא אמורים לשלם כסף על תרומת איברים ולא לקחת כסף על תרומת איברים, ומאחר שהעמותה קיבלה תרומות, ישנו סעיף חדש לתיווך אסור על-פי חוק ההשתלות, פרק ב' סעיף 4: "לא יתווך אדם בין תורם לנתרם, במישרין או בעקיפין, לשם נטילת איבר או השתלת איבר, אם הובטחה לאדם אחר תמורה שנתינתה אסורה לפי הוראות סעיף 3 בעבור נטילת האיבר, ולא יקבל אדם תמורה בעד תיווך". העונש: שלוש שנות מאסר.

החקירה הרגישה והמורכבת מתנהלת ולכן אסור להפריע לה או לכתוב עליה ישירות. באופן טבעי, אף אחד מהמעורבים לא רצה ולא יכול היה להתראיין בשמו, והכתבה הזו מתבססת על עשרות שיחות שערכתי עם המעורים בסצנת ההשתלות בישראל ובפרשה הנוכחית מכל צדדיה. זו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיי שאמרו לי: בשביל מה אתה צריך לכתוב על זה, הרי יום אחד גם אתה תצטרך כליה חדשה (אללה יוסתור), ומי אתה חושב שיהיה שם בשבילך? רק העמותה. עזוב אותך, בשביל מה.

הדבר הכי מדכא בכל הסיפור זה הסנטימנט הישראלי הכללי, שאומר שלא יכול להיות דבר שלא נגעה בו השחיתות, שאין דבר שלא התקלקל. אם קיים משהו, הוא רקוב. כנראה שנולד רקוב, וגם אם אולי התחיל טוב, בטוח נרקב בדרך. לא יכול להיות שמשהו מתנהל בלי קומבינות, קיצורי דרכים, מעטפות, פרוטקציות וקריצות. לא יכול להיות משהו שהכסף לא קלקל. לא יכול להיות אדם שעומד בלחץ. אין דבר כזה אדם שלא דואג בסוף לעצמו.

כשזה מגיע לבריאות, זה תמיד הכי גרוע: הפתילים קצרים יותר, השמועות מתפזרות מהר יותר והכול אישי ולחוץ ודחוף וכואב ותמיד יש מישהו לפניך בתור. כל מה שאנחנו לא מבינים - ואת הרוב אנחנו לא מבינים - מיד נתפס בעינינו כמפוקפק. אם אתה לא יודע מה הולך שם, סימן שזה רע. שמעתי את זה כל-כך הרבה פעמים בשבועות האחרונים והסנטימנט הזה, הכנוע והמכליל, מפחיד אותי יותר מכל שחיתות ספציפית. נזקו חמור בהרבה. אם האנשים האלה יפסיקו לתרום דרך מתנת חיים, אנחנו בבעיה ענקית.

ירידה בתרומות זה דבר שיכול לקרות, ואולי זה כבר קורה, אבל אנחנו עוד לא מרגישים אותו. מספיק שהאמונה שהכול רקוב תתפשט גם לשם, ונגמר הסיפור. מספיק כמה טלפונים מהמשטרה לתורמים שיישאלו האם קיבלו משהו, מספיק שהחשד יתחיל להתפשט. כבר היום אנשים מדברים. הו, כמה שהם מדברים. זה שמע מזה ששמע מההוא. אנשים מדברים ואנשים חולים ולחוצים מדברים יותר.

לפי המשטרה, הם רואים שיש מישהו שהגיע אחרי אחרים וקודם בתור. אבל זה כל-כך קשה לומר מי קודם על חשבון מי, והרי הקריטריונים כל-כך מסובכים ויש בהם כל-כך הרבה משתנים.

גם אליי הגיעו שמועות, גם אליי התקשרו עיתונאים במהלך השנים לרחרח, כי כאמור, לא יכול להיות ששום דבר לא מסריח. אני בעיניי לא ראיתי וגם לא שמעתי. שאלתי מושתלים, לא את כולם, אבל את כל מי שראיתי, וראיתי לא מעט. לאיש מהם לא הוצבה בקשה או דרישה לתשלום כסף. היו שנאמר להם שאם הם רוצים לתרום, הכסף יילך למודעות בעיתונות הדתית לשם הגברת המודעות לתרומות, והם אפילו נשלחו לקנות את שטחי הפרסום בעצמם, דבר שהעמותה לא מכחישה לרגע ואפילו גאה בו.

עם כספי התרומות מוציאה העמותה מגזין רבעוני המאגד ומספר את סיפורם של התורמים והמושתלים. זה דפדוף מרגש וחסר כל ציניות: מפגשים בין תורמים ומושתלים, סיפורים על חייהם של הממתינים להשתלה שכמעט אף פעם לא מגיעים לתקשורת, מונולוגים של תורמים ומושתלים ומעל הכול תיעוד בזמן אמת על התפשטות הטרנד. אח מביא אח, אב מביא בן, חבר מביא חבר, אישה את אישה ואיש את רעייתו.


ביורוקרטיה | בין שתי רשימות

איך אפשר לדעת אם פלוני קודם על פני אלמוני בגלל שתרם לעמותה? זו עבודתה של המשטרה, כמובן, אבל כדי להבין את התמונה, צריך להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על התור.

ובכן, מתברר שיש שני תורים: תור אחד של המרכז הלאומי להשתלות, והרשימה של הבר. התור הראשון הוא מסודר, ממוחשב לגמרי ושקוף. את רשימת הקריטריונים ושיטת הניקוד אפשר למצוא ברשת בעשרות עמודי פרוטוקול. הכול מסודר ולפי המדינה לחלוטין לא ניתן לעשות ברשימה מניפולציות. מי שהכי זקוק לכליה באותו רגע הוא הראשון בתור.

הרשימה של הבר הרבה פחות שקופה. החשד הוא שקל הרבה יותר לעשות בה מניפולציות ואין לדעת מי בתור, מה גם שלרשות העמותה לא עומדים כל הזקוקים להשתלה - אלא רק אלה שנרשמו אצלו. המדינה טוענת שעל אף בקשות חוזרות ונשנות, הוא לא הראה להם את הקריטריונים. מצד העמותה טוענים שהם אף פעם לא ביקשו, ושמי שביקש - בעיקר רופאים במחלקות - קיבל את כל המידע עד שנחה עליו דעתו.

ממה שאני נחשפתי אליו, הקריטריונים של מתנת חיים מבוססים על אלה של משרד הבריאות, שלהם נוספו קריטריונים נוספים של העמותה. לא ראיתי שמתן כסף הוא אחד מהם, ואף על פי שהכול מושחת ורקוב עד היסוד כמו שטוענים כולם, אני ממש מתקשה להאמין, כלומר לא יכול בשום פנים ואופן לקבל את זה שגם במתנת חיים וברב הבר פשה הנגע. אולי אני תמים וכולנו יודעים שראינו הכול ועוד לא ראינו כלום. ועדיין, זה ישבור את הלב.

מה גם, וזה הכי חשוב, שגם אם לעמותה יש רשימה נפרדת לגמרי ולחלוטין לא שקופה עם קריטריונים הכי משונים שאפשר לדמיין, הרי שמי שמאשר כל השתלה ומי שחתום על כל הסכמה זה משרד הבריאות. מתנת חיים לא יכולה להזמין חדר ניתוח על צוותו, הם רק מביאים את הצמד תורם-נתרם, שעוברים ועדות על גבי ועדות של משרד הבריאות: בדיקות בריאותיות, עובדת סוציאלית, פסיכולוג, ראיונות, מה לא. עד כדי כך, שתורמים רבים מרגישים שהמדינה עושה הכול כדי למנוע מהם תרומה. זה כמובן לא נכון, אבל בוועדה שאני הייתי בה עם אמי חפרו וחפרו וניסו לגלות אם הופעל איזשהו לחץ. וטוב שחופרים וטוב שבודקים. בסוף, לא החותמת של מתנת חיים מתנוססת על האישור, אלא של המדינה.

כשזה מדובר ברשימה של המרכז להשתלות, המחשב פשוט פולט את החולה המתאים הראשון בתור. אצל מתנת חיים זה קצת שונה; כשצריך, עורכים "ישיבת שיבוצים" ומחליטים. וכאן הכול רק מתחיל להסתבך: תורם אלטרואיסטי שמגיע למרכז להשתלות לא יודע ואין לו מילה לאן תלך הכליה שלו - היא תלך למתאים הראשון בתור וזהו. ה"יתרון" הגדול של תרומת כליה דרך מתנת חיים הוא שאתה יכול לבחור למי תלך הכליה שלך, ואין דרך עדינה לומר זאת: הרוב המוחלט של התורמים מציבים תנאי ראשי אחד, שהכליה שלהם תלך ליהודי ולא לערבי. המדינה לא תקבל אותם, הבר כן.

זה "הקלף" שיש לעמותה: אתה יכול לבוא ולומר - אני רוצה שהכליה שלי תלך לאדם ספורטיבי, או לאם צעירה, אני רוצה מושתל שלא מעשן ואני רוצה לתרום רק לשומר שבת. "אנחנו מאפשרים לתורמים לבחור מאפיין של המושתל", הבר מסביר. "אחד אומר אישה, אחד אומר ילד, וכן - יש אומרים רק ליהודי. אני בטח לא מעודד את זה. חשבנו, עד שהתחילו כל העניינים, לצאת לקמפיינים בציבור הערבי וגם בציבור החילוני, להוציא שם עיתונים שלנו. רצינו לפצח את המגזר הערבי - האחוז שלהם מחולי הכליות גדול מהאחוז שהם באוכלוסייה - אבל זה כבר לא יקרה. גם ציבורים אחרים, כמו הציבור החילוני, לא תורמים מספיק".

מעבר לכך, הוא טוען, עצם זה ש"מפנים" יהודים מהתור מקדם את החולים הערבים, אם כי בפועל נדמה שנוצר מצב שבו הכליות מהחי הולכות ליהודים והאיברים מן המת לערבים. "הוצאנו מרשימת הממתינים המון יהודים, והערבים קודמו בתור", אומר הבר. "גם זה בזכות התיעדוף שאני מאפשר. אני עושה הכול שהתורם יהיה מרוצה לאן שהולכת הכליה שלו. אני מסכים שזו בעיה אתית. האתיקה שלי היא למקסם את ההשתלות. לא למנוע מאנשים לתרום. דיאליזה כואב לכולם אותו דבר. על-ידי הבחירה אני ממקסם את כמות ההשתלות".

עוד הבדל חשוב הוא שלרשימת המדינה נכנס רק מי שעובר טיפולי דיאליזה. אצל הבר לא. לשתי השיטות היגיון מסוים. מצד אחד, רק חולים יותר - כלומר מטופלי הדיאליזה - זכאים לכליה. מצד שני, למה להעביר אדם את הסיוט הזה אם אפשר למצוא לו כליה קודם ולחסוך לו? "אם יש פקק באיילון, איפה עדיף לשים שוטר? באמצע הפקק?", מדגים הבר. "לא עדיף לשים שוטר לפני שהפקק מתחיל כדי שינווט את התנועה? שלא יירקבו בדיאליזה? אדרבה, מי שיכול לא לעשות דיאליזה זה מצוין. הניקוד שלי לא פחות מוסרי".

כאן הדברים מתחילים להסתבך, כי מטבע הדברים אלה שלא זכאים להיכנס לרשימה אחת, יפנו לשנייה, ויכול להיווצר מצב שבו אדם שזקוק לכליה נואשות לא יהיה הראשון לקבל אותה.

עוד תנאי של העמותה: אם את/ה רוצה כליה, נסי/ה קודם את המשפחה שלך לפני שאת/ה מבקש/ת איבר מאיש זר. זה עוד דבר שמסביר את העלייה בתרומות בתוך המשפחה.

וכמובן, התרומות. בעמותה מודים כי הם מאפשרים לחולים שנמצאים ברשימת ההמתנה לתרום לה כספים, תוך כדי שהם מחכים למוצא פיה. יחד עם זאת, במתנת חיים חוזרים שוב ושוב שאין שום קשר בין התרומות למיקום בתור. הכספים, לפחות על-פי רשם העמותות, הולכים רובם ככולם לפרסום. יש משהו כמו שישה אנשים בחצאי משרות, רובם ככולם תרמו כליה בעצמם. אף אחד לא נוסע בפרארי במתנת חיים.
ובכל זאת, השאלה חייבת להישאל: האם אדם - וטוב ותמים לב וצדיק ככל שיהיה - יכול לעמוד בלחצים כאלה מצד אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי שהם ו/או קרוביהם יחיו? של כסף גדול? של שועי עולם ופוליטיקאים שמבקשים טובה? אני כל-כך רוצה להאמין שכן. אני מאמין שכן.


אפילוג | חיים בתחום האפור

גם אחרי שפורסם על המעצר יש לכולם במשטרה, בפרקליטות ובמערכת הבריאות רק דברים טובים לומר על הרב הבר ומפעלו. לכולם כואב. ומי ירים את הלפיד הזה אם וכאשר הרב יפסיק, שואלים מקורביו ועונים: אף אחד.

מי ירצה לעשות דבר כזה כשכולם יודעים שאחרי כמה זמן יתחילו לרוץ שמועות ולכלוכים. אנשים באמת לא יודעים לפרגן וכל אחד שמע שמועה מפה ושמועה משם. ככה זה כשכסף מעורב. "אבל מי אתה רוצה שיתרום", שואלים אותי? הרי מטבע הדברים, המושתלים ומשפחותיהם שרוצים להודות, הם התורמים. האם בכולם נופל עכשיו הדופי?

הידיעה על החקירה הייתה מכה קשה; גופים ציבוריים וקרנות שתרמו לו, הפסיקו. כשהעמותה תקרוס, מזהירים רופאים, וכמות ההשתלות תפחת, הרבה יותר אנשים יישארו בדיאליזה, ואז מה? מה השאלה האתית הכי גדולה: האם היא להציל כמה שיותר חיים וכמה שיותר מהר? או לעשות את הכול לפי הספר? המדרון תמיד חלקלק, אבל הפיך. המוות לא.*e

תגובות

תגובת עמותת "מתנת חיים": "עמותת 'מתנת חיים' שמה לה למטרה לחסל את רשימת הממתינים להשתלות כליה בישראל, לשפר את איכות חייהם ולהציל חיים. לצורך פעילותה, מגייסת העמותה תרומות ומתנהלת בשקיפות מלאה ובליווי משפטי צמוד. כל הכנסותיה והוצאותיה מדווחות למשרדי הממשלה וגלויות לכל פונה. מעולם לא הסכימה העמותה לקבל תרומה כספית בתמורה לקידום חולה ברשימת ההמתנה, עניין בו אנו נוקטים במשנה זהירות, ודוחים כל הצעה שיש בה ריח של פסול בשתי ידיים.

"מבין החולים הרבים שנעזרו בעמותה, בודדים בלבד תרמו, אם לפני ההשתלה ואם אחריה, זאת לצורך מימון מסע פרסום לגיוס תורמי כליה. כאמור, אף חולה לא קודם ברשימה בשל תרומה זו. 'מתנת חיים' איננה עושה תחקיר בדבר התורמים לה, הואיל וממילא אין קשר בין התרומה לבין ההמתנה להשתלה.

"אנו נמשיך ונקבל בברכה כל תרומה שתוכל לסייע לנו ביעדנו המבורך של הצלת חיים ונמשיך לפעול למען הצלת חיי אדם בניקיון כפיים ובאלטרואיזם, כפי שעשינו עד היום. לאורך כל שנות קיומה, פעלה העמותה מול כל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע, מין או מקום מגורים וכך תמשיך. מתנת חיים פועלת בשיתוף פעולה למופת עם משרד הבריאות. העמותה מבהירה באופן פומבי, כולל לתורמים עצמם, כי היא מתחייבת להמשיך בפעולתה למען כל הנזקקים לה ללא הבדל או אפליה".

תגובת משרד הבריאות: "נציגי משרד הבריאות מלווים את הליכי החקירה המתנהלים כנגד העמותה מראשיתם. חשוב לציין כי מדובר בעמותה פרטית העוסקת בתרומות מן החי בלבד, שאינה קשורה למערך הלאומי של המרכז הלאומי להשתלות. מחד, משרד הבריאות מוקיר את המפעל האדיר של העמותה אשר עשייתה הברוכה הביאה להצלת חיים של מאות חולים, ומאידך, פעילות העמותה לוותה לאורך כל הדרך מצד המשרד, בחששות כבדים.

"כאשר התנקז בידי המשרד מידע מבוסס יותר בדבר החשש להעברת כספים כמקדם ברשימת ההמתנה של העמותה, הנושא הועבר לבחינת גורמי החקירה והתביעה. אנו קוראים לציבור התורמים שהחלו את תהליך התרומה מול העמותה להמשיך את העשייה המבורכת שלהם למען הצלת חיים ולפנות אל המרכז להשתלות שיסייע להם בהמשך התהליך.

"בהקשר זה חשוב לציין כי ניתן לתרום תרומה מן החי דרך המרכז להשתלות וזאת הדרך הטהורה ביותר המבטיחה כי התרומה תיועד לחולה הזקוק ביותר לתרומה במדינת ישראל".

 

[בא יבוא]

מצטרפת לברכות ולאיחולים.

בהערכה רבה.

הסתר פנים, עולם הפוך ראיתי.

 

[רחל חסיד]

רדיפה לשמה.
אינני חושבת שמתנת חיים נותנים עדיפויות, אבל:
האם בבתי החולים לא נותנים טובות הנאה לתורמים?
אם יבוא בן משפחה של תורם בסדר גודל, הוא לא יקבל יחס של פרסונל?
אשרי המאמין...