דיון לשון הווה או לשון עבר?

[חגי שהם]

בקצרה: מהו סגנון הכתיבה האהוב עליכם? לשון עבר (כגון: "אני לא מאמין שאתה אומר ככה", אמר ג'ו, מכוון את אקדחו אל מרכז חזהו של מייק) או לשון הווה ("אני לא מאמין שאתה אומר ככה", אומר ג'ו ומכוון את אקדחו אל מרכז חזהו של מייק).
בתודה מראש לכל המגיבים

 

[משולש ברמודה]

שאלה טובה : )
אני מאד אוהבת הווה. כותבת בזמן הווה.
בעיני היתרון הכי משמעותי של כתיבה בזמן הווה הוא ההצגה.
אם זאת נקודת מבט של דמות על עצמה (כלומר מחשבות) אני מתארת את המחשבות שלה כאילו הייתי היא בעצמה, אני לא מספרת לקורא מה היא חושבת.

לדוגמא:
"קר לו נורא, קר ממש. אבל בכל הרחוב הארוך הזה אין אפילו מנורה אחת דולקת להאיר לו את השלוליות העמוקות".
או:
"היה לו קר נורא, קר ממש. אבל בכל הרחוב הארוך לא דלקה אפילו מנורה אחת שהאירה לו את השלוליות העמוקות".

אני אוהבת את המשפט הראשון יותר כי הוא הופך אותי לדמות עצמה. השני מספר לי עליה.

מצד שני ההבדל הזה לא כל כך בולט כשבוחרים POV ברור בכל סצנה ומספרים דרכו את ההתרחשויות.

לדוגמא:
"הידיים שלו רועדות כשהוא מכוון את האקדח לכיוונו של מייק. ובאור החלש, הקלוש, הוא מבחין היטב שגם הידיים של מייק רועדות".
או:
"הידיים שלו רעדו כשכיוון את האקדח לכיוונו של מייק, ובאור החלש, הקלוש, הוא הבחין היטב שגם הידיים של מייק רעדו".
בשני המשפטים יש נקודת מבט ברורה של ג'ו על הידיים שלו עצמו וגם על מייק. הקורא כרגע הוא ג'ו, וכל מה שיש לפניו הוא מה שג'ו יכול לראות.
אבל אם אני אכתוב את המשפט הבא נקודת המבט תשתנה:
"הידיים של ג'ו רעדו כשכיוון את האקדח לכיוונו של מייק, מהצד השני של החדר רעדו גם הידיים של מייק".
ברגע שעברתי לתאר את מייק ללא השימוש בנקודת המבט של ג'ו, הפכתי את נקודת המבט ל'מספר כל יודע' ובעצם הפסדתי את נקודת המבט הייחודית של ג'ו על הסצנה. הקורא יודע עכשיו שיש מישהו חיצוני שמספר לו מה קורה בסיפור.

זה קורה גם בהווה כמובן, אבל לדעתי קל יותר ונפוץ יותר לעשות את זה בעבר.

מצד שני יש גם חיסרון בכתיבה בזמן הווה: משפטים שמתארכים לפעמים ופעלים שלעיתים אין ברירה אלה להוסיף אותם. בעיקר בתיאורים.

 

[שיבת ציון]

זה מאד תלוי איזה סיפור את כותבת.
ישנם סיפורים שזמן ההווה הופך אותם לאומנותיים יותר, אותנטים יותר, מעוררים יותר הזדהות ומכניסים את הקורא (והכותב) ממש לדמות עצמה,
אבל ישנם סיפורים שזה מטריח. נותן תחושה שכל הסצנה נמרחת ושמוענקת לה תשומת לב יותר משהיא ראויה לה בתור סצנה צדדית, ואז עדיף זמן עבר- שכמו שמשולש ברמודה אמרה- מקצר משפטים רבים.

בכללי, בסיפורים למבוגרים בהם העלילה היא הרבה יותר ממה שמעל פני השטח, ובהרבה סיפורים מתרחשת בעיקר בלבו של הגיבור- מתחברת יותר לזמן הווה,
בסיפורים לילדים, או כאלה בהם העלילה היא חיצונית יותר ובלי הרבה רבדים- מעדיפה את זמן העבר.
אבל כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולפעמים הרבה יוצאים מן הכלל. ובאמת, הכתיבה והעלילה עצמן הן אלו שמשנות באמת לרמת האהדה וההעדפה של הסיפור, והזמן בו הוא נכתב אמנם מוריד או מוסיף מעט אבל לא מאד משנה, כך לפי דעתי.

 

[חגי שהם]

אני מסתכל על זה מזווית מבט מוזרה במקצת:
אני חושב שמכיוון שהסיפור קורה ברגעים אלו ממש במוחו של הכותב (או של הקורא/ת) הרי שהדבר הנכון יותר לכתוב יהיה בלשון הווה
שוב, אני ספציפית מעדיף את לשון הווה מעוד סיבות נוספות: מקל על הכתיבה, עוזר לתאר סיטואציות בצורה נכונה יותר, בלי להוסיף עוד מילים נוספות שהיית חייב להוסיף בלשון עבר

 

[מלכי פריד]

אני חושבת שזה בהחלט תלוי באיזה גוף ובאיזה זווית נכתבים הדברים. למשל, כשמדברים על מישהו בגוף נסתר יהיה יותר מתאים עבר: "הוא ישב על הספה וקרא את המכתב" ולא: "הוא יושב על הספה וקורא את המכתב". או: "שקרן" צרח אריק על האסיר. ולא: "שקרן" צורח אריק על האסיר.
בקטעים שהם מונולוג או מחשבות של אדם לעצמו, יתאים יותר הווה: "אני פותח את הדלת, מרגיש איך הלב שלי פועם בחוזקה" ולא: "פתחתי את הדלת, הרגשתי איך הלב שלי פועם בחוזקה".
בקיצור, לי אישית אין העדפה, אני משתמשת בהווה או בעבר בהתאם לסיטואציה.

 

[-חיה-]

אוהבת לכתוב בלשון הווה, זה הרבה יותר זורם לי.
עכשיו ניסיתי לכתוב בלשון עבר שלא כהרגלי ושיניתי אחר כך את כל הפעלים להווה, מה מוצלח יותר לדעתכם?

עבר
הנדנדה המתכתית קרצה לה, היא התיישבה עליה בעדינות, כמו בודקת האם היא יכולה לשאת את משקלה העודף. חבלי הברזל לא נבהלו, הראו על חוזק, גרמו לה להמשיך להתגרות במזל ולהתנדנד מעלה מטה, להדהד את חריקות הנדנדה בכל השכונה.

הווה
הנדנדה המתכתית קורצת לה, היא מתיישבת עליה בעדינות, כמו בודקת האם היא יכולה לשאת את משקלה העודף. חבלי הברזל לא נבהלים, מראים על חוזק, גורמים לה להמשיך להתגרות במזל ולהתנדנד מעלה מטה, להדהד את חריקות הנדנדה בכל השכונה.

 

[מירער]

דיון - כתיבה בהווה - בעד או נגד?

ציפור קטנה לחשה באוזניי שהטרנד היום הוא לכתוב בלשון הווה. לא, רגע: ציפור קטנה מלחשת באוזניי שהטרנד היום הוא לכתוב בלשון הווה. יום אחד עוד אממש את החלום שלי לכתוב ספר בלשון עתיד, עד אז בואו נתמקד בהווה ובציפור שיש לנו ביד: עבר? הווה? יפה? לא יפה? מתיימר? אמנותי? האם זה נכון שזה באמת הטרנד החם...

www.prog.co.il