קצת פריקת לחץ אחרי השעות המטורפות האלה...
לפעמים, חומות נופלות.
והאבנים שהרכיבו אותן, גולשות אל האדמה, שמביטה בשתיקה,
וסופגת.
לפעמים, הרוע מתפרץ.
והתמימות מתנפצת אל העפר, נשברת לרסיסים,
ולועגת.
לפעמים, הנפש מתרסקת.
וחלקיה מתפזרים בין שלל הזיכונות הכאובים,
ומתמוססת.
לפעמים, הפחד משתלט.
וזרועותיו מחבקות חזק, לא מרפות,
חונקות.
לפעמים, האמונה נשברת.
וסימני שאלה תופסים את מקומה, לא מכילים,
מתחננים.
לפעמים, הידיעה נסתרת.
וכל שאנחנו יודעים הוא,
שאנחנו לא.
לפעמים, חומות נופלות.
והאבנים שהרכיבו אותן, גולשות אל האדמה, שמביטה בשתיקה,
וסופגת.
לפעמים, הרוע מתפרץ.
והתמימות מתנפצת אל העפר, נשברת לרסיסים,
ולועגת.
לפעמים, הנפש מתרסקת.
וחלקיה מתפזרים בין שלל הזיכונות הכאובים,
ומתמוססת.
לפעמים, הפחד משתלט.
וזרועותיו מחבקות חזק, לא מרפות,
חונקות.
לפעמים, האמונה נשברת.
וסימני שאלה תופסים את מקומה, לא מכילים,
מתחננים.
לפעמים, הידיעה נסתרת.
וכל שאנחנו יודעים הוא,
שאנחנו לא.