לפעמים המסגרת יקרה מהתמונה

[ארבע]

לפני שנה התפרסמה כתבה בה ראיינתי מספר נשות אברכים יקרות.
במסגרת, היה חשוב לי להביא את דבריה של אברכית לשעבר - אישה מלאת שאיפות שבעלה יצא לשוק העבודה.
אני מעלה את הכתבה אך המסגרת נראית לי מעניינת יותר.

מקווה שתאהבו ותתחברו.

 

[אפקטכתיב]

חשוב מאוד!

 

[נחמי פורתא]

אני מעלה את הכתבה אך המסגרת נראית לי מעניינת יותר.

הלייק שלי הוא על המסגרת!!!

אוהבת כשנוגעים בנושאים המורכבים של החיים, אלה שהם לא שחור לבן, ובעצם כ"כ מורכבים עד שהם יוצרים ערבוביה של צבעים חדשים לא מזוהים....

 

[ארבע]

מכירה את זה שמוצאים כפתור יפה ולכן תופרים חליפה? בעיני הכתבה הזו היא הנמשל.
רק היות שלפני כמה שנים כתבתי כתבה שהלוז שלה היה הפוך - התמודדותן של נשים שבעליהן יצאו לשוק העבודה, הייתי חיבת לא לחזור על עצמי.

 

[אפקטכתיב]

הלייק שלי הוא על המסגרת!!!

אוהבת כשנוגעים בנושאים המורכבים של החיים, אלה שהם לא שחור לבן, ובעצם כ"כ מורכבים עד שהם יוצרים ערבוביה של צבעים חדשים לא מזוהים....

באמת כל הכבוד.

 

[אפקטכתיב]

מכירה את זה שמוצאים כפתור יפה ולכן תופרים חליפה? בעיני הכתבה הזו היא הנמשל.
רק היות שלפני כמה שנים כתבתי כתבה שהלוז שלה היה הפוך - התמודדותן של נשים שבעליהן יצאו לשוק העבודה, הייתי חיבת לא לחזור על עצמי.

את יכולה להעלות גם אותה?או לשלוח לי באישי?

 

[ארבע]

בבקשה (יו, היה קשה לי למצוא אותה, משנת 2014)

בס"ד

גם הבית שלי הוא בית של תורה

ספסלי הגינה בשכונתנו מלומדים בדיונים. הרב שיח מתחיל תמיד בהשוואת מחירי הצרכניות השונות, הכרזה רווית סיפוק של מאתרת המציאות התורנית – בין אם רכשה גרדרובה לקטנטנים במחירי מציאה, ובין אם צלח מזלה, ובדיוק כאשר יצאה העירה קידמו את פניה מבצעים משתלמים.
אבל הפעם היה הדיון עמוק יותר, חכם ומלומד בהרבה. ערב שבועות ישבנו בצוותא, והשיח התעלה אל מעבר למתכונים חלביים מקוריים וערבים לחיך. הפעם צללנו אל נבכי הביטוי הכה מהותי – 'בית של תורה'. היו שם צפורה, מורה בכתה ב' שבעלה אברך, ודבורה, שהיא עקרת בית ובעלה כותב מזוזות בערבים, אחר ששקד על לימודו כל היום. היתה גם ריקי, השקטה, האצילית, שהפעם היה לה הרבה מה לומר. ואת שהיה לה לומר בקשתי להעביר גם לכן.

לא בקלות נאותה ריקי להתראיין. "למילים שלך יש עוצמה גדולה", ניסיתי להפציר. היא לא ממש השתכנעה. "יש נשים שחווות התמודדות זהה לשלך, ותוכלי לתת להן כוח". "בסדר", היא הסכימה, "אבל כמובן שאל תצייני את שמי", בקשה. ובכן, ריקי הוא שם בדוי בהחלט.

לפעמים חלומות לא מתגשמים
"אבא שלי", משרטטת ריקי את הרקע, "הוא מה שנקרא 'אברך חשוב'. לו עצמו ממש לא משנה כיצד הוא נקרא. רק הלימוד מעסיק אותו, והתורה היא מרכז עולמו. הוא לא מנותק מהעולם או מרחף בגבהים, ההיפך הוא הנכון: אבא היה מנהל איתנו, הילדים, שיחות חולין, אבל תמיד העניק להן את הממד התורני, המבט שלו מתאפיין ברוחניות צרופה. לא פלא", היא מצטחקת, "שאפילו אחיותיי ואני גדלנו יודעות ספר, ועל לשוננו שגורות מטבעות לשון המאפיינות חברת למדנים".

"אמא שלי היא מושא להערצה לא פחות מאבא. אישה עדינה, אצילית, אבל עוצמתית כל כך. היא עשתה הכל כדי שאבא יוכל להקדיש את כל עתותיו ללימוד. בעבר הרחוק היא היתה מורה בסמינר שהכל צפו לה גדולות, וכבר הציעו לה ריכוז, אפילו, אבל היא העדיפה לצמצם את מכסת השעות ובשלב מסוים, כשנולדו אחיי התאומים, גם עזבה את העבודה לחלוטין, כי ראתה שהיא לא רווחית עם כל הוצאות הגנון והמטפלת. את הקתדרה ותיק העור המירה במטפחת ובסינר ופתחה קייטרינג ביתי קטן. עשירים לא נהיינו בזכות הקייטרינג הזה, אבל הרבה שמחה ואושר היו בבית גם היו. אז לא תמיד לבשנו את המילה האחרונה באופנה, וכן היו כל מיני אלתורים כדי לתת נפח למנות ובד בבד להשאיר את עלותן זולה. אז מה? היינו גאים באבא על חיי הרוח שהעניק לנו, ובאמא, על היצירתיות בה ניחנה, על לבה השופע והענק, ועל הבית שבנו שניהם יחד".

"גדלנו כולנו עם שאיפה עזה: להקים בתים דומים לבית אבא ואמא. אחר שארבע אחיי ואחיותיי שמעלי נישאו, נראה היה שבאמת כל אחד מהם ממשיך את המורשת. אחיי וגיסיי היו אברכים מתמידים, ונשותיהם היו נכונות לכל קושי כדי לאפשר להם לגדול בתורה. היה לי ברור שכך ייראה גם הבית שלי".

אין החמצה או רטט וגם לא כאב בקולה, או אנחת השלמה, כשהיא חותמת "אבל ה' רצה שבבית שאקים העניינים יתנהלו אחרת. התרגלנו שיש את התפקידים הקלאסיים לגברים בני זמננו: ללמוד בכולל, לחפש תשובות לשאלות הלכתיות כשהן מתעוררות, ללמוד עם הילדים ב'אבות ובנים' ולתת את הטון הרוחני בבית. מנגד, יש גם את התפקידים הקלאסיים שאליהם התכוננו עוד משנות היותנו תלמידות בסמינר: ללהטט בין גידול ילדים לעבודה ולניהול בית, להיות בת זוג מאירת פנים ונעימה, ולהיות זו שנותנת לבית אוירה חמה ונעימה.
"פשוט יחסית לחלק את התפקידים כאשר כל אחד עושה את חלקו המוכר והידוע, זה הרבה יותר מסובך כשדברים לא הולכים בדיוק כמו שתכננו". והדברים לא הלכו כפי שריקי תכננה. לחלוטין לא.

איך הרגשת אז? אני מנסה לשאול, מעדנת את הנוסח המקורי אשר עולה במחשבתי, ונמנעת מלעלות על שפתי את הדימוי הכואב שנראה לי כהולם את המצב - 'איך הרגשת מול חלומך המתנפץ?'

במפתיע, ריקי משתמשת באותו ביטוי כאשר היא משיבה לי: "הרגשתי כאב עצום, בלבול נורא, פחד. שהחלום שלי מתנפץ. אבל זה לא היה החלום שהתנפץ, אלו היו חיי. לקח לי הרבה זמן", היא מתעשתת לאחר הפסקה דמומה בת דקות ארוכות, "להבין הבית שלנו עדיין יכול להיות, זכאי להיות, אם נדייק,'בית של תורה'".


איך את מגדירה את המושג 'בית של תורה'?

ריקי: "בית של תורה, לפי ההגדרה שלי, הוא בית שהתורה היא היסוד המרכזי עליו נשען הבית. לא רק לימוד התורה, אלא התורה שקיבלנו מה' יתברך כקו המנחה שלפיו פועלים בחיים. התובנה הכי חשובה שהגעתי אליה במשך החיים הוא לשים את הדגש על ההגדרה 'בית יהודי'. בית שהוא משכן לשכינה. בשבע הברכות מתמקדים חז"ל על "משמח חתן עם הכלה" על 'אהבה ואחווה ושלום ורעות', ובזה צריכה אישה להשקיע את עיקר מרצה".

"יש הרבה מקורות על עוצמתו וקדושתו של הבית היהודי. חז"ל לא מתנים זאת בבעל אברך, אלא בדברים אחרים, פנימיים יותר", אני מהרהרת בקול, וריקי מהנהנת באישור.

בינה יתרה

איך הופכים את הבית לכזה?

"את הבית מקימים שני שותפים מרכזיים: הבעל והאישה, מדובר בעבודת צוות. אך כנשים זכינו לכוח מיוחד, כוח של השפעה מאחורי הקלעים וכוח השפעה על הדור הבא, ולעיתים ניתן להצליח גם במקומות שאין ממש שיתוף פעולה בבניה. גם על זה שמענו הרבה. הבעיה הגדולה מאד היא ביישום של התיאוריה בפועל.

"התפקיד של האישה בבניית הבית הוא חשוב וגם מורכב. תורת האישה היא תורת הלב, תורת הבינה היתירה. מהותה של הבינה היתירה זו הבנה פנימית, אינטואיטיבית, של הדברים שנאמרים גם בין השורות.

אבל בינה יתרה היא משהו עדין, דק, איך אפשר למסגר אותה במילים?, אני תוהה

"נכון", מסכימה ריקי, "קשה מאד לתת כללים מוכתבים מראש במערכת עדינה שכזו, וניסיון להעתיק מבית אחד למשנהו עלול לגרום לכאבי לב מיותרים. הדבר הכי ברור והכי פשוט: התפקיד של האישה, דבר ראשון, להיות לבעלה אישה טובה. דווקא בדור כל כך מורכב, כל כך מלא בניסיונות שלא שיערום אבותינו, צריך הבית היהודי להיות פינה של שלום ושלווה. מקום בטוח לשני בני הזוג, מקום בו יכול כל אחד מהם למצוא את סיפוקו ולא להיגרר אחר ניסיונות הרחוב. כשאישה שומרת את תפקיד 'המשגיח' קשה עד בלתי אפשרי להיות בד בבד גם אישה, עם התפקיד הרוחני הגדול שיש לה בבניינו הנפשי של בעלה. להתמקד בתפקיד העיקרי - זה האלף בית, וזה קל יותר להגדיר ולבסס.

"מעבר לזה זה כבר בגדר 'תורת הלב', דברים שקשה לקבוע בהם מסמרות ברורים. אם הבעל לומד תורה, אפילו מעט, כמובן שחשוב מאד לייקר את תורתו. על זה שמענו הרבה, וזה לא כל כך קשה לביצוע. מסובכים יותר מצבים שבהם הבעל ממש אינו מעוניין ללמוד, או מצבים אחרים בהם דרגתו הרוחנית של הבעל שונה מאד ממה שחשבה אשתו שיהיה. לעיתים מדובר באברכים באופן רשמי, שרק נשותיהם יודעות שאת ספסלי הכולל כבר לא פקדו מזמן, לפעמים מדובר בכאלו שיצאו לשוק העבודה, ואינם משתתפים בשום שיעור תורני.

הרבה כאב לב, והרבה התחבטויות מעורר מצב שכזה. בסמינר לא הכינו אותי לכך...


חזק חזק ונתחזק

במצב הזה מצאתי חיזוק, ובמידה מסוימת גם דרך פעולה, בדברי המדרש על דבורה הנביאה:
תנא דבי אליהו אמרו, בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: "בוא ואעשה לך פתילות, ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם (שתהיה אחד מן היהודים המוגדרים כ"כשרים"), ותבוא לחיי העולם הבא (ותזכה לחיים טובים בעולם הבא)".

והיא עושה פתילות, והוא מוליך לבית המקדש (וכך אכן עשו. היא הכינה את הפתילות והוא הביא אותן לבית המקדש, ששכן אז במשכן ה' שבשילה).
וג' שמות יש לו: ברק ומיכאל ולפידות. (בשלושה שמות שונים הוא מוזכר, וכל שם רומז על מהות אחרת שלו): ברק - על שם שפניו דומות לברק. מיכאל - על שם שהוא ממיך את עצמו (מנמיך את עצמו ואינו מתגאה), דבר אחר (פרוש אחר) – על שם מלאך. לפידות - על שם שאשתו עושה פתילות (מלשון לפיד).

והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות (דבורה שמה לב להכין את הפתילות שתהיינה עבות בדווקא) כדי שיהא אורן מרובה (שהפתילות תארנה באור חזק במיוחד). והקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות (אלוקים שיודע לבחון את המניעים האמיתיים של בני האדם) אמר לה: "דבורה, את נתכוונת להרבות אורי - אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים, כנגד י"ב שבטים (בזכות שאת התכוונת להרבות את האור לכבודי, אף אני אדאג לכבוד רב במיוחד שיעשה לך בעם ישראל, שהרי הייתה דבורה מנהיגה ושופטת של כל העם).

מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא?(מי גרם ללפידות את הזכות הזו, שיהיה יהודי כשר ויזכה לחיי העולם הבא?) הוי אומר (יש לומר), דבורה אשתו, עליה נאמר: "חכמות נשים בנתה ביתה".

"בכל קנה מידה היתה דבורה הנביאה 'תלמיד חכם' גדול יותר מבעלה, שהרי דבורה שפטה את העם לפי דיני התורה - במילים של דורנו ניתן לומר שהיא ידעה את כל ה'שולחן ערוך'... ובעלה? זכה שהיה חלקו עם הכשרים ובא לחיי העולם הבא.

"ברור שלא קל להתמודד במצבים כאלו, גם כשהפער קטן יותר. רק הרבה תפילות לסיעתא דשמיא יכולות לנתב כל אחת לנתיב המתאים לה ולבעלה".


איך הגעת לתובנות הללו?

"הקב"ה צייד אותי בארגז כלים מקורי כדי להתמודד עם האתגר הזה. ברוך ה' גדלתי בבית שהעניק לי ידע תורני רחב במיוחד, יחד עם יכולת ניתוח ונטייה טבעית ל'פלסופים'.

"המצב זימן לפני הרבה שאלות שלא היה לי את מי לשאול, וכאן הייתי צריכה לגייס את הכלים הללו, כדי למצוא מענה.

יש לך דוגמה לשאלות בהן נתקלת?

"בוודאי", היא משתפת: "בדרך כלל, כשמדברים על בית של תורה שהבעל איננו אברך, מדברים על בעל שמשתתף בשיעור ערב. כמה גברים עובדים צעירים באמת משתתפים היום בשיעורי ערב? אני זוכרת במיוחד מורה אחת בסמינר שהכינה אותנו לכך שבחיי נישואים יכולות להיות אכזבות. זכורה לי בבהירות הדוגמה שהביאה: בעל שבשעה 9:15 עדיין קורא את העיתון...

"אף אחד מעולם לא התייחס לחיי שלי, היא נאנחת לרגע", "למצב שבו בעל יכול להיות בבית במשך שנה וחצי, להיות רשום באיזה כולל אך לעולם לא לבקר בו... למי אפשר להפנות שאלה כזו? להורים שלי? בוודאי שלא. למורות בסמינר? אין לי קשר איתן, והן רחוקות כל כך מעולמי. הפתרון שמצאתי היה להפנות את השאלה לאבא שבשמים, ולהשתמש בכלים שהוא נתן לי כדי לחקור 'לבד' (לא לבד, איתו, היא מתקנת) אחר התשובות. באורח נס, התשובות הגיעו בסופו של דבר.

"לפני כשנה, הרבה אחרי שכבר מצאתי בעצמי חלק גדול מהתשובות, מצאתי ספר מוסמך, עם הסכמותיהם של גדולי ישראל, שממש עשה לי טוב על הלב. התשובות שהופיעו בו לשאלות ששאלתי ביני לבין עצמי היו חופפות כמעט לחלוטין לאלו שמצאתי. זו היתה הארה אמיתית משמים. מדובר בספר – 'בעצתך תנחני' חלק ב', ויש בו פרק או שניים שמתייחסים לעניין".

יש לסיפור הזה 'הפי אנד'? אני מעזה לשאול, ועל סמך היכרותי עם ריקי, שמגדלת בית שמח, תוסס וערכי כל כך, מניחה שכן. "בוודאי. בכל יום אני אישה ורעיה שמחה יותר", היא מהנהנת בפשטות. "מרגע שלמדתי להשלים, לשחרר, גיליתי זירות חדשות: למדתי לדבר עם השם באמת ולשפוך לפניו את הלב, בזוגיות שלנו שהתחשלה וחוזקה המון, למדתי לשמוח בבית שלנו, ולמדתי שגם הוא, לא פחות מכל בית אחר, הוא בית של תורה".

 

[מוישה]

"בוודאי", היא משתפת: "בדרך כלל, כשמדברים על בית של תורה שהבעל איננו אברך, מדברים על בעל שמשתתף בשיעור ערב. כמה גברים עובדים צעירים באמת משתתפים היום בשיעורי ערב? אני זוכרת במיוחד מורה אחת בסמינר שהכינה אותנו לכך שבחיי נישואים יכולות להיות אכזבות. זכורה לי בבהירות הדוגמה שהביאה: בעל שבשעה 9:15 עדיין קורא את העיתון...

"אף אחד מעולם לא התייחס לחיי שלי, היא נאנחת לרגע", "למצב שבו בעל יכול להיות בבית במשך שנה וחצי, להיות רשום באיזה כולל אך לעולם לא לבקר בו... למי אפשר להפנות שאלה כזו? להורים שלי? בוודאי שלא. למורות בסמינר? אין לי קשר איתן, והן רחוקות כל כך מעולמי. הפתרון שמצאתי היה להפנות את השאלה לאבא שבשמים, ולהשתמש בכלים שהוא נתן לי כדי לחקור 'לבד' (לא לבד, איתו, היא מתקנת) אחר התשובות. באורח נס, התשובות הגיעו בסופו של דבר.

!!!

 

[אפקטכתיב]

"פשוט יחסית לחלק את התפקידים כאשר כל אחד עושה את חלקו המוכר והידוע, זה הרבה יותר מסובך כשדברים לא הולכים בדיוק כמו שתכננו"

כמה גבורה וחכמת חיים נדרשת ,כדי להתגבר
ולרצות כמו שהולך
גם כשלא הולך כמו שרוצים.

 

[יאן]

אולי מישהו יכתוב גם על הצד השני, האברך שלומד תורה מתוך הדחק בזמן שאשתו "מתה" שהוא יצא לעבוד.
הוא גם מסכן וגם אינו מקבל הערכה מאשתו.
הקושי של האישה לעיל הוא להשלים עם רצון בעלה. אבל זה win win situation.
אם היא רוצה בית של תורה היא צדיקה, ואם היא עושה רצון בעלה- הלאה צדיקה.

ומה הוא אמור לעשות?

(צר לי להיות משבית שמחות)

 

[אפקטכתיב]

אולי מישהו יכתוב גם על הצד השני, האברך שלומד תורה מתוך הדחק בזמן שאשתו "מתה" שהוא יצא לעבוד.
הוא גם מסכן וגם אינו מקבל הערכה מאשתו.
הקושי של האישה לעיל היא להשלים עם רצון בעלה. אבל זה win win situation.
אם היא רוצה בית של תורה היא צדיקה, ואם היא עושה רצון בעלה- הלאה צדיקה.

ומה הוא אמור לעשות?

(צר לי להיות משבית שמחות)

מזכיר לי .אולי זה לא קשור:
את תגובתו של @אשר שרבר
בנושא ביקורת ספר /אנונימית מקצה המחנה:

בחלק הזה רק אשאל, על זה אמר המשורר "הגברים בוכים בלילה"? האיש שלה, אין לו דעה? הוא מסכים למהלך, או שהוא עושה טובה לגברת שמאוד מאוד קשה לה. הוא אמור לגדל אותה עוד שנים רבות, לחתן אותה, יש לו דעה ביחס לקשר שלה עם השתיים האחרות, שכחתם? למה ברור כל כך שהגבר אמור להיכנע לכל תכתיב רגשי, ולא משנה מה המחיר שלו?

נו ,מתי אתם כותבים מגזין עם כתבות לגברים?

 

[yonatanr]

אולי מישהו יכתוב גם על הצד השני, האברך שלומד תורה מתוך הדחק בזמן שאשתו "מתה" שהוא יצא לעבוד.
הוא גם מסכן וגם אינו מקבל הערכה מאשתו.
הקושי של האישה לעיל הוא להשלים עם רצון בעלה. אבל זה win win situation.
אם היא רוצה בית של תורה היא צדיקה, ואם היא עושה רצון בעלה- הלאה צדיקה.

ומה הוא אמור לעשות?

(צר לי להיות משבית שמחות)

למה האברך שרוצה ואוהב ונהנה ללמוד תורה, הוא מסכן?
בגלל שהוא לא מקבל הערכה מאשתו?
ואותו אברך ש'מת' לצאת לעבוד, ואשתו מתפלצת רק לשמע הרעיון, והוא מבלה את זמנו בכולל בין שמיעת קווי נייעס לשתיית קפה, הוא מאד מאושר?!

 

[yonatanr]

נו ,מתי אתם כותבים מגזין עם כתבות לגברים?

זו באמת שאלה קשה.
משום מה זה מאד פשוט שכל עיתון חרדי חייב להוציא מגזין שלם לנשים, עם נושאים שמעניינים נשים, כתבות שלמות שמראיינות רק נשים, נשים שמספרות על סדר יומן ועל שולחן השבת שלהן, נשים שמביאות וורטים וסיפורי חיים, ועוד.
ולגברים? מספיק חדשות ופוליטיקה! אתה יודע מה - קח לך מוסף תורני.
ומה עם כתבות שיביאו סדר יום של אברכים? כתבות מהווי הכוללים, מהדברים שבאמת בוערים לגברים ולאברכים? כתבות שיראיינו גברים על סוגי כוללים, חסרונות ויתרונות, על סוגי עבודות תורניות, על עבודות שמתאימות לגברים יראי שמים? ולא, לא עוד כתבת פרסום מרוחה!

 

[אפקטכתיב]

זו באמת שאלה קשה.
משום מה זה מאד פשוט שכל עיתון חרדי חייב להוציא מגזין שלם לנשים, עם נושאים שמעניינים נשים, כתבות שלמות שמראיינות רק נשים, נשים שמספרות על סדר יומן ועל שולחן השבת שלהן, נשים שמביאות וורטים וסיפורי חיים, ועוד.
ולגברים? מספיק חדשות ופוליטיקה! אתה יודע מה - קח לך מוסף תורני.
ומה עם כתבות שיביאו סדר יום של אברכים? כתבות מהווי הכוללים, מהדברים שבאמת בוערים לגברים ולאברכים? כתבות שיראיינו גברים על סוגי כוללים, חסרונות ויתרונות, על סוגי עבודות תורניות, על עבודות שמתאימות לגברים יראי שמים? ולא, לא עוד כתבת פרסום מרוחה!

בעזרת הגברים כאן יש הסכמה,רק נמסר שצריך חינוך מחדש לעקוף את הבעיה /התרבות של: "גברים לא מדברים על רגשות".
כנראה שזה ייקח כמה שנים טובות או דורות.

מתארים לעצמכם איש המתראיין על תחושותיו לנוכח רצון אשתו לעבור להיות עקרת בית ולעזוב את המשרה של המתכנתת הבכירה?
פחחחח...נשמע התחלה של בדיחה...

 

[yonatanr]

לא הכל זה רגשות. ואפשר גם להתראיין בעילום שם...

 

[יאן]

למה האברך שרוצה ואוהב ונהנה ללמוד תורה, הוא מסכן?
בגלל שהוא לא מקבל הערכה מאשתו?

גם. אבל בעיקר כי הוא לא יכול להיות בטוח בצדקת דרכו.
אצל האישה הכל בראש.
אצלו, אם יש צורך בשינוי זה חייב להיות שינוי מעשי.

 

[אפקטכתיב]

לא הכל זה רגשות. ואפשר גם להתראיין בעילום שם...

יאללה .מגזין חדש מבית משפחה
"הגבר שבמשפחה" יוצא לדרך.

 

[yonatanr]

גם. אבל בעיקר כי הוא לא יכול להיות בטוח בצדקת דרכו.
אצל האישה הכל בראש.
אצלו, אם יש צורך בשינוי זה חייב להיות שינוי מעשי.

לא בהכרח, ומה קורה כשהאשה מחליטה לעזוב קריירה מבטיחה?
ומאידך, הרבה יותר קל לגבר לעשות 'סוויץ' בראש' מאשר לאשה, וידוע שכמות הנושרים הגברים היא לא פרופורציונלית לכמות הנושרות.