שורש התופעה הוא כנראה בקבוצת כותבים שפעלו [או שציפו מהם לפעול] בתחום התורני, וכתיבה בעתון היוותה זילות בכבודם.
סיבה נוספת: כתיבה בשם עט מורידה מעט מהאחריות של הכותב לדבריו, גם כאשר מכריו יודעים מי העומד מאחורי הפסבדון. כאשר הוא משתמש בשם עט, הוא פחות צפוי לקבל הביתה שיחות טלפון או מכתבים ובהם השגות על הדברים שכתב.
וגם כאשר הכותב מעונין להתהדר בשמו המלא ולעמוד מאחורי דבריו, לפעמים הוא מעדיף שהקורא יתמקר במה שהוא אומר ולא באומר. ע"ד : קבל האמת ממי שאמרה.
מטבע הדברים, תופעות שכאלה צצות ונעלמות וחוזר חלילה. [רואה כותב אחד את חברו המצליח שכותב בשם עט, ומחקה אותו, וכך נוצרת תופעה. לימים רואה שחברו עבר לחתום בשמו ואין הדבר מזיק לו, מחקה אותו, וכו'.]
מרבית הכותבים בעיתונות החרדית, עד עצם היום הזה, משתמשים בשמות עט.
זו עובדה וניתן להוכיחה, ומיד נעשה זאת.
מקורה של התופעה, נעוץ בעובדה שמרבית הכותבים משתמשים בכמה כובעים. חלקם עיתונאים, סופרים ופובלציסטים, בתחלופה מתמדת של כובעיהם. בעבר, כש**** כתב לבדו את 'בית יעקב' (משה פראגר, משה יחזקאלי, בן עמרם, ניצוצי, ושמות נוספים שאינני זוכרם כרגע), הבינו שהוא משתמש בשמות כיסוי כדי שלא יראו שכל העיתון נכתב באותה עט, אך גם כיום, כשמדובר בקומץ כותבים, עדיין מנסים לערפל את המספר.
בל דאגה, בישיבות מערכת יש מספיק כסאות לכולם...
טלו למשל את הרב ***** מ'המודיע' (שכמה חבל לחזות בהזדקנות עטו ובנבילת יצירותיו שבעבר היו הופכות כותרות בשיעורי ספרות), שמלבד שמו המלא, בו הוא משתמש אך ורק במאמר הפובלציסטי שבערבי שבתות, יש לו כמה שמות נוספים. במדור הפובלציסטיקה הקלה, 'מזווית אחרת', הוא חותם מזה שנים תחת השם מ. שלום. כשהוא חובש את כובע הכתב והפרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון (אולי כרס"ן במיל' בחיל המודיעין), הוא חותם י. בן משה, ואילו כשהוא מדווח על נושאים שונים הוא משתמש במ. אחיה.
עמיתו, הרב ******, שכמעט ואינו משתמש בשמו המלא, אלא לעתים נדירות (כמו תחקיריו מלאי הענין בפרשת המורמונים, לפני שני עשורי שנים), מצוייד בשלל פסבדונים, חלקם בשימוש וחלקם שהועלו לבוידעם. א. הדר וי. גושן פינו מקומם לפני שנים אחדות לישראל גולד (לא מאיר גולד, שזהו שם הכיסוי של כתב לענייני צרכנות ב'המודיע', ה"ה ******) ולאחר מכן ל. דביר, אהרן לבאור, ולאחרונה א. בן שלמה.
*****, מהבולטים שבכתבי 'המודיע', אינו עושה שימוש בשמו, אלא נוקט בשמות כיסוי, כמו מנחם בן ישי, מנחם יהודאי, מ. כרמלי וא. שר.
הרב ******* מהטובים שבידענים, נוטה להשתמש בק. בנימין (גם כשהוא מעתיק את הפרק הראשון של 'כתריאלים' מאת שלום עליכם...).
***, הטוב והוותיק, או א. מרגלית, הכותבת בכבדות להחריד, לא הסכימו עד כה להיחשף בשמם המלא, והם אינם היחידים.
הצעיר שבחבורה, ****** שומר את שמו זה לכתיבת סיפור, אך באופן שוטף, בשמשו ככתב לענייני משפט ושאר ירקות, הוא מעדיף את השם מ. מורג (לאחר שזנח את מ. קרג שלא נתפס על לשון ההמון).
גם הסופר המחונן **, , חשף רק לאחרונה (במדור אחר) את שמו המלא, ***, ("תל אביב של מעלה").
את יו"ד אלכסנדר, הוא ****, אני קצת נבוך להזכיר בפורום מכובד שכזה, וסילחו לי על שמות נוספים שאעלה בשורה הבאה, בהם דווקא אלו שמשתמשים בשמות מלאים. נו, מי נשאר ב'המודיע'? ******(שנטש את 'מנחם נבון' שהיה שם העט שלו בעבר), בנימין חינקיס ומי עוד?...
סיבה נוספת לשמוש בשמות עט בעתונות החרדית היא שישנם כותבים שמפרסמים בכמה עיתונים וחוששים שעיתון א' לא יראה בעין יפה את העובדה שכותב "שלו" מפרסם גם בעיתון ב'.
(העתבק)
הנושאים החמים
הנושאים החמים
).
