השבוע התחלתי במיני-פרויקט יומי: לומדת בכל יום קטע מספר על התשובה (מי שמכיר - יוכל לזהות מתוך השיר באיזה ספר מדובר...), וכותבת שיר אישי בעקבותיו.
ההקדמה של הספר נגעה במקום עמוק בקרבי - לא רק בנושא התשובה, אלא גם בנושא הכתיבה. בעקבות התחושות הללו כתבתי את השיר הבא (שמתחבר קצת לדיון שהיה כאן על כתיבה בעקבות מקורות...):
הָרוּחַ הֶחָזָקָה דּוֹחֶפֶת
גַּם אוֹתִי
דּוֹחֶקֶת בִּי
עֵת לִכְתֹּב.
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָה:
וְאוּלַי לֹא?
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת עַצְמִי:
וְאוּלַי אֵין אֲנִי מוּכֶנֶת,
אוּלַי אֵין אֲנִי טְהוֹרָה מַסְפִּיק?
אַךְ מִבִּפְנִים אֲנִי נִדְחֶפֶת
מְשׁוֹטֶטֶת לְקֶרֶן זָוִית
מוֹצֵאת שָׁם עָצְמוֹת שִׁירָה
עָצְמוֹת חַיִּים
וַאֲנִי מֻכְרָחָה
מֻכְרָחָה לְדַבֵּר
מֻכְרָחָה לִכְתֹּב
מֻכְרָחָה לִמְצֹא תְּשׁוּבָה.
ההקדמה של הספר נגעה במקום עמוק בקרבי - לא רק בנושא התשובה, אלא גם בנושא הכתיבה. בעקבות התחושות הללו כתבתי את השיר הבא (שמתחבר קצת לדיון שהיה כאן על כתיבה בעקבות מקורות...):
הָרוּחַ הֶחָזָקָה דּוֹחֶפֶת
גַּם אוֹתִי
דּוֹחֶקֶת בִּי
עֵת לִכְתֹּב.
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָה:
וְאוּלַי לֹא?
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת עַצְמִי:
וְאוּלַי אֵין אֲנִי מוּכֶנֶת,
אוּלַי אֵין אֲנִי טְהוֹרָה מַסְפִּיק?
אַךְ מִבִּפְנִים אֲנִי נִדְחֶפֶת
מְשׁוֹטֶטֶת לְקֶרֶן זָוִית
מוֹצֵאת שָׁם עָצְמוֹת שִׁירָה
עָצְמוֹת חַיִּים
וַאֲנִי מֻכְרָחָה
מֻכְרָחָה לְדַבֵּר
מֻכְרָחָה לִכְתֹּב
מֻכְרָחָה לִמְצֹא תְּשׁוּבָה.