שיר לכשיתאחדו השברים

[שיבת ציון]

מעניין אותי אם תבינו על איזה מצב השיר מדבר. אשמח אם תכתבו את מה שהבנתם.

היה היו
ים ויבשה
הים לא התייבש
והיבשה לא התכסתה

היה היו
הגיון והרגשה
ההגיון לא התרגש
וההרגשה לא התכבתה

היה היו
דיבור ושתיקה
הדיבור לא חדל
והשתיקה לא נפסקה

היה היו
הקלה ומועקה
ההקלה לא שקעה
והמועקה לא נמתקה.

כך חיו,
בהפרדה וגדר,
שומרים על גבול,
לא נוגעים

כך חיו,
ורק איזה תדר,
העביר קשר,
פגע או הנעים

ולכשיתאחדו השברים,
ויתהוו לאחד,
תבזיק ההכרה
בברק מחמם

ולכשיתאחדו השברים,
ויתהוו לאחד,
או אז אותה האורה
תהיה אמיתית, באין שומם.

 

[שולמית רוז]

מדהים
נשמע לי מצב של רגשות סותרים, ו/או הגיון שסותר את הרגשות,
ותקווה לאינטגרציה של כל החלקים
(נשמע אולי תיאורטי מידי? אך זה מה שהצלחתי להסביר...)

 

[שיבת ציון]

מדהים

תודה!

נשמע לי מצב של רגשות סותרים, ו/או הגיון שסותר את הרגשות,
ותקווה לאינטגרציה של כל החלקים
(נשמע אולי תיאורטי מידי? אך זה מה שהצלחתי להסביר...)

כמעט. זה מצב בו לאדם יש סוג של שתי תחושות בו זמנית והן לא נוגעות אחת בשניה. קצת קשה לי להסביר. נניח הוא מאד אחד שיש לו מה להגיד כלפי חוץ, ובתוך הלב שלו יש שקט עמוק- וזה לא שהוא עושה את עצמו, מציג או מדחיק. גם הרעש וגם השתיקה קיימים בתוכו, רק שהוא לא משכיל לערוך להן היכרות אחת עם השניה. להניח לשקט לגעת קצת בכלפי חוץ שלו, ולדיבורים יפים לשייט גם בתוך הלב שלו.

או אדם שהייתה לו בעיה בדבר מסוים, שהפריעה לו, והיא נפתרה ועכשיו הוא מרגיש הקלה. ההקלה אמיתית, אבל הוא גם מרגיש עדיין מועקה, אולי מהבעיה שהייתה לו, אולי מדבר אחר. גם ההקלה וגם המועקה אמיתיות, אבל הוא לא נותן להן לגעת אחת בשניה. וכך הוא חי, כשמצד אחד הוא מרגיש הקלה גדולה ורוגע, שלמה לגמרי. ומצד שני הוא מרגיש מועקה ולחץ, גם כן שלמים ואמיתיים לגמרי. ושניהם מרכיבים אותו. ואם הוא יתן להן להתחבר, בלי כל כך לבודד אותן ולהתייחס לכל אחת בנפרד, שזה נורא קשה- להרגיש שני דברים בו זמנית וכל אחד לחוד, אז אותה האורה שהוא מרגיש- כי הוא מרגיש אורה, טוב לו עם ההקלה, ועם הדיבור, ועם השתיקה. אבל הפעם היא תהיה אמיתית, כי לא יהיה שומם חוצץ בין מה שהוא מרגיש כאן לכאן, והיא תציף את הכל.
אני מקווה שהצלחתי להסביר, כי זה משהו שקצת קשה להסביר בכתב... (אולי גם בעל פה...)
תודה על המחמאה!

 

[שולמית רוז]

תודה!

כמעט. זה מצב בו לאדם יש סוג של שתי תחושות בו זמנית והן לא נוגעות אחת בשניה. קצת קשה לי להסביר. נניח הוא מאד אחד שיש לו מה להגיד כלפי חוץ, ובתוך הלב שלו יש שקט עמוק- וזה לא שהוא עושה את עצמו, מציג או מדחיק. גם הרעש וגם השתיקה קיימים בתוכו, רק שהוא לא משכיל לערוך להן היכרות אחת עם השניה. להניח לשקט לגעת קצת בכלפי חוץ שלו, ולדיבורים יפים לשייט גם בתוך הלב שלו.

או אדם שהייתה לו בעיה בדבר מסוים, שהפריעה לו, והיא נפתרה ועכשיו הוא מרגיש הקלה. ההקלה אמיתית, אבל הוא גם מרגיש עדיין מועקה, אולי מהבעיה שהייתה לו, אולי מדבר אחר. גם ההקלה וגם המועקה אמיתיות, אבל הוא לא נותן להן לגעת אחת בשניה. וכך הוא חי, כשמצד אחד הוא מרגיש הקלה גדולה ורוגע, שלמה לגמרי. ומצד שני הוא מרגיש מועקה ולחץ, גם כן שלמים ואמיתיים לגמרי. ושניהם מרכיבים אותו. ואם הוא יתן להן להתחבר, בלי כל כך לבודד אותן ולהתייחס לכל אחת בנפרד, שזה נורא קשה- להרגיש שני דברים בו זמנית וכל אחד לחוד, אז אותה האורה שהוא מרגיש- כי הוא מרגיש אורה, טוב לו עם ההקלה, ועם הדיבור, ועם השתיקה. אבל הפעם היא תהיה אמיתית, כי לא יהיה שומם חוצץ בין מה שהוא מרגיש כאן לכאן, והיא תציף את הכל.
אני מקווה שהצלחתי להסביר, כי זה משהו שקצת קשה להסביר בכתב... (אולי גם בעל פה...)
תודה על המחמאה!

הצלחת להסביר יפה!
בשתי מילים הייתי מגדירה- מפיצול לאינטגרציה.
אבל זה נשמע גבוה כזה, ואת הסברת מהחיים.

 

[שיבת ציון]

הצלחת להסביר יפה!
בשתי מילים הייתי מגדירה- מפיצול לאינטגרציה.
אבל זה נשמע גבוה כזה, ואת הסברת מהחיים.

תודה!
אבל לא הבנתי את שתי המילים האלו... אני אישה פשוטה...
איך מתרגמים אותן לעברית?

 

[שולמית רוז]

תודה!
אבל לא הבנתי את שתי המילים האלו... אני אישה פשוטה...
איך מתרגמים אותן לעברית?

גם אני אישה פשוטה... וסתם התחשק לי להגדיר את זה במילים שלמדתי לאחרונה...
התכוונתי שבפיצול החלקים המנוגדים הם מאוד רחוקים אחד מהשני,
ובאינטגרציה עדיין קיימים חלקים מנוגדים, אבל הם חיים בקרבה ובשלום אחד עם השני.