שאלה:
איך ניתן לדעת אם מדובר בנייר ששווה כסף (שטרות בלע"ז) או ברדידי אלומיניום?
תשובה:
נסו לצפות בהם את השיש. אם קיבלתם לפחות חמישה חתכים בארבע אצבעות שונות - מזל טוב! אתם מחזיקים נייר אלומיניום מהודר.
(אם לא - מהרו לאסוף את השטרות. הם יעופו מהשיש ברוח האביבית הראשונה).
שאלה:
באיזה עובי נייר הכסף שנהגו לקחת?
תשובה:
חסד עשה עמנו היוצר, שכדי לחתוך רדיד אלומיניום 400 בעובי מקרון צריכים ציוד מקצועי שאינו מצוי בבתי אנ"ש ולכן מסתפקים ב150-200. והנח להם לישראל שאם לא נביאים הם - מחמירים בני מחמירים הם.
שאלה:
מדוע טובלים את הכרפס במי מלח?
תשובה:
כדי שכל החתכים באצבעות יצרבו מחדש כבעת נתינתן ואף הרבה יותר. כך תחושו על בשרכם את קושי השיעבוד שאכלו אבותנו בארעא דמצרים.
שאלה:
האם יש דינים מיוחדים לרדיד האלומיניום במהלך החג?
תשובה:
מנהגנו ליצור עליו במשך הבישולים כתמים סגולים גדולים בצורות אליפטיות שונות. וסימנך: בורשט ששתית ממנו מים אל תזרוק בו סלק.
שאלה:
סירי, כיצד מסירין את ציפוי האלומיניום לאחר החג?
תשובה:
נהגו אחינו בני ישראל האשכנזים להוריד את נייר הכסף ברוב טקס ועיזוז. ומקפלים אותו בכמה קיפולים גסים על סלוטייפיו ואז מרקדים עליו בנעליים וקרוקס ושאר נעלי בית ללא חשש חתכים ברגל. ונהגו להעלות על פניהם בעת הריקוד הבעה מטופשת ושמחה, לקיים מה שנאמר: אין שמחה כהתרת הספקות. אך לא ידליקו מוזיקה שאינה ווקאלית, כי כבר החלו ימי ספירת העומר.
שאלה:
האם הטרמפולינה הזו נשארת בבית לנצח?
תשובה:
חלילה וחלילה. מורידים אותה מיד לצפרדע, ולמה נקרא שמה צפרדע? כי כאותה צפרדע גדולה של מצרים, מכים בה ובוקעים מבטנה חתולים הרבה.
אך לא מכניסים לתוך הפח אלא מניחים לידו. ונאנחים אנחה גדולה "איייי לשנה הבאה בירושלים" אנחה של הקלה על שזכינו לחגוג את כל הפסח כהלכתו ככל חוקותיו אך יש באנחה גם מן הכאב על כל הממון הרב שהושקע והתעופף ברוח האביבית, ומהיכן מכסים אותו עכשיו אומרים שיענקל ברנשטיין פתח גמ"ח בפריסה נוחה ומבקש רק שישה ערבים.
ערבים לשון ערבות, לא כאותם בני דודים ישמעאלים שבאים ואוספים את נייר הכסף ומייצרים ממנו טילים קאסמים ומרגמות. תרדוף באף ותשמידם.
שאלה:
מה עושים עם מה שנשאר בגלילים ולא הגיע לידי שימוש?
תשובה:
מבטיחים לעצמנו לשמור ולהשתמש בשנה הבאה. אך בפועל בערב פסח הבא קונים הכל חדש וטרי שוכחים מחצאי גלילי הרדידים. וכך חוזר חלילה כל שנה עד ביאת גורל וירדד מים עד ים.
איך ניתן לדעת אם מדובר בנייר ששווה כסף (שטרות בלע"ז) או ברדידי אלומיניום?
תשובה:
נסו לצפות בהם את השיש. אם קיבלתם לפחות חמישה חתכים בארבע אצבעות שונות - מזל טוב! אתם מחזיקים נייר אלומיניום מהודר.
(אם לא - מהרו לאסוף את השטרות. הם יעופו מהשיש ברוח האביבית הראשונה).
שאלה:
באיזה עובי נייר הכסף שנהגו לקחת?
תשובה:
חסד עשה עמנו היוצר, שכדי לחתוך רדיד אלומיניום 400 בעובי מקרון צריכים ציוד מקצועי שאינו מצוי בבתי אנ"ש ולכן מסתפקים ב150-200. והנח להם לישראל שאם לא נביאים הם - מחמירים בני מחמירים הם.
שאלה:
מדוע טובלים את הכרפס במי מלח?
תשובה:
כדי שכל החתכים באצבעות יצרבו מחדש כבעת נתינתן ואף הרבה יותר. כך תחושו על בשרכם את קושי השיעבוד שאכלו אבותנו בארעא דמצרים.
שאלה:
האם יש דינים מיוחדים לרדיד האלומיניום במהלך החג?
תשובה:
מנהגנו ליצור עליו במשך הבישולים כתמים סגולים גדולים בצורות אליפטיות שונות. וסימנך: בורשט ששתית ממנו מים אל תזרוק בו סלק.
שאלה:
סירי, כיצד מסירין את ציפוי האלומיניום לאחר החג?
תשובה:
נהגו אחינו בני ישראל האשכנזים להוריד את נייר הכסף ברוב טקס ועיזוז. ומקפלים אותו בכמה קיפולים גסים על סלוטייפיו ואז מרקדים עליו בנעליים וקרוקס ושאר נעלי בית ללא חשש חתכים ברגל. ונהגו להעלות על פניהם בעת הריקוד הבעה מטופשת ושמחה, לקיים מה שנאמר: אין שמחה כהתרת הספקות. אך לא ידליקו מוזיקה שאינה ווקאלית, כי כבר החלו ימי ספירת העומר.
שאלה:
האם הטרמפולינה הזו נשארת בבית לנצח?
תשובה:
חלילה וחלילה. מורידים אותה מיד לצפרדע, ולמה נקרא שמה צפרדע? כי כאותה צפרדע גדולה של מצרים, מכים בה ובוקעים מבטנה חתולים הרבה.
אך לא מכניסים לתוך הפח אלא מניחים לידו. ונאנחים אנחה גדולה "איייי לשנה הבאה בירושלים" אנחה של הקלה על שזכינו לחגוג את כל הפסח כהלכתו ככל חוקותיו אך יש באנחה גם מן הכאב על כל הממון הרב שהושקע והתעופף ברוח האביבית, ומהיכן מכסים אותו עכשיו אומרים שיענקל ברנשטיין פתח גמ"ח בפריסה נוחה ומבקש רק שישה ערבים.
ערבים לשון ערבות, לא כאותם בני דודים ישמעאלים שבאים ואוספים את נייר הכסף ומייצרים ממנו טילים קאסמים ומרגמות. תרדוף באף ותשמידם.
שאלה:
מה עושים עם מה שנשאר בגלילים ולא הגיע לידי שימוש?
תשובה:
מבטיחים לעצמנו לשמור ולהשתמש בשנה הבאה. אך בפועל בערב פסח הבא קונים הכל חדש וטרי שוכחים מחצאי גלילי הרדידים. וכך חוזר חלילה כל שנה עד ביאת גורל וירדד מים עד ים.