הנושאים החמים
הנושאים החמים
(חברה שכותבת למגירה שלחה לי את הסיפור הזה. כרגע אין לה שם משתמש בפורום, ביקשה ממני לעלות לכאן כדי לקבל חו"ד)
חלק ראשון
למראה כבר נמאס לראות את הדמות שסוקרת אותה כבר חצי יממה.
הצמה מהודקת היטב, שום שערה לא מעיזה לצייץ. הפנים מכוסות בחומר בצבע הפנים שמכסה פצעים, ומעליו התעקשה מאמא לשים לה מהסומק של שבעס שלה, "שתראי טוב, את כבר ילדה גדולה ואולי עוד מעט כלה" נחנק הקול של מאמא באמצע. עכשיו כשהלב דופק ועוד מעט גם הדלת מאמינה שיינדי גם בלי להביט בפניה האדומות שהוא מיותר לגמרי.
"שיינדי" הקול של מאמע מתקרב במהירות. "את מסודרת? חצקעל השדכן התקשר לאמר שהם כבר יצאו מהבית"
אמהלה.
אמאלה
או בעצם מאמממממע.
איך למען ה' תעמוד שיינדי, שלא פותחת את הפה לפני קהל. ותדבר עם האולי שוויגער?
איך יתחילו שפתיה לגמגם וקולה לא ישמע?
איך תילחם בדמעות החצופות שלועגות לה תמיד במעמדים מעין אלו?
אייבישטר, איך ????
את האמת? מתחשק לה עכשיו להשליך את הנעליים עם סנטימטר וחצי העקב שלהם אל מתחת למיטה. להתפרש עליה בלי להתייחס לצמה המתפזרת או למצעים המוכתמים במייקאפ ולהתעורר אחרי שתיגמר ההמולה לחיבוק של מאמע, ונשיקה בצבע אדום מהאודם השבתי שלה "מזל טויב שיינדי א כלע"
היא יודעת שהמחותונים יודעים על הדיבור שבוגד בה.
היא יודעת גם שזלמן הבחור גורר רגל אחת.
שמעה וכנראה גם שמעו כל השכנים בחצר המשותפת את השדכן אומר למאמע, אז,כשדפק בדלת להציע את השידוך: "ממש עינבי הגפן בענבי הגפן. החתן גורר את הרגל, הכלה את הלשון"
ומאמע לא חשבה אפילו שיש במה להיפגע. "כל אחד והחסרוינעס שלו, ובכלל בשבילינו את הכי מקסימה. א אידישע מאמע לא צריכה לדבר עם לשון מתגלגלת בשביל להיות בלבוסטע מוצלחת"
קבעה בצורה נחרצת כששיינדי באה לבכות לה שלשדכן צריך למצוא אישה שהולכת את כל גאולה וצפניה בחצי דקה, כדי להתאים ללשונו המתגלגלת.
נעמדה שוב מול המראה. מרוצה ממה שנשקף מולה מתחילה לתרגל שוב. "ש- ש-שוללללם וברררוכה, אני שששיינדדדידי קננפעלמכער"
"אנחנו כבר יודעים" פוסקת אמו של זלמן אחרי כעשר דקות כששיינדי הוגה את המילים בזמן אמת.
"את חושבת שאנחנו לא ביררנו מספיק עליך, אנחנו גם יודעים איך קראו לאלטער סבתא ברוכה שלכם. ועם מי שיינדי שיחקה בגיל חמש"
ועכשיו היא לא מצליחה לפתוח את הפה ולענות לאמא של זלמן איך קולעים בולקעלע.
ולא כי היא לא יודעת את התשובה.
חלק ראשון
למראה כבר נמאס לראות את הדמות שסוקרת אותה כבר חצי יממה.
הצמה מהודקת היטב, שום שערה לא מעיזה לצייץ. הפנים מכוסות בחומר בצבע הפנים שמכסה פצעים, ומעליו התעקשה מאמא לשים לה מהסומק של שבעס שלה, "שתראי טוב, את כבר ילדה גדולה ואולי עוד מעט כלה" נחנק הקול של מאמא באמצע. עכשיו כשהלב דופק ועוד מעט גם הדלת מאמינה שיינדי גם בלי להביט בפניה האדומות שהוא מיותר לגמרי.
"שיינדי" הקול של מאמע מתקרב במהירות. "את מסודרת? חצקעל השדכן התקשר לאמר שהם כבר יצאו מהבית"
אמהלה.
אמאלה
או בעצם מאמממממע.
איך למען ה' תעמוד שיינדי, שלא פותחת את הפה לפני קהל. ותדבר עם האולי שוויגער?
איך יתחילו שפתיה לגמגם וקולה לא ישמע?
איך תילחם בדמעות החצופות שלועגות לה תמיד במעמדים מעין אלו?
אייבישטר, איך ????
את האמת? מתחשק לה עכשיו להשליך את הנעליים עם סנטימטר וחצי העקב שלהם אל מתחת למיטה. להתפרש עליה בלי להתייחס לצמה המתפזרת או למצעים המוכתמים במייקאפ ולהתעורר אחרי שתיגמר ההמולה לחיבוק של מאמע, ונשיקה בצבע אדום מהאודם השבתי שלה "מזל טויב שיינדי א כלע"
היא יודעת שהמחותונים יודעים על הדיבור שבוגד בה.
היא יודעת גם שזלמן הבחור גורר רגל אחת.
שמעה וכנראה גם שמעו כל השכנים בחצר המשותפת את השדכן אומר למאמע, אז,כשדפק בדלת להציע את השידוך: "ממש עינבי הגפן בענבי הגפן. החתן גורר את הרגל, הכלה את הלשון"
ומאמע לא חשבה אפילו שיש במה להיפגע. "כל אחד והחסרוינעס שלו, ובכלל בשבילינו את הכי מקסימה. א אידישע מאמע לא צריכה לדבר עם לשון מתגלגלת בשביל להיות בלבוסטע מוצלחת"
קבעה בצורה נחרצת כששיינדי באה לבכות לה שלשדכן צריך למצוא אישה שהולכת את כל גאולה וצפניה בחצי דקה, כדי להתאים ללשונו המתגלגלת.
נעמדה שוב מול המראה. מרוצה ממה שנשקף מולה מתחילה לתרגל שוב. "ש- ש-שוללללם וברררוכה, אני שששיינדדדידי קננפעלמכער"
"אנחנו כבר יודעים" פוסקת אמו של זלמן אחרי כעשר דקות כששיינדי הוגה את המילים בזמן אמת.
"את חושבת שאנחנו לא ביררנו מספיק עליך, אנחנו גם יודעים איך קראו לאלטער סבתא ברוכה שלכם. ועם מי שיינדי שיחקה בגיל חמש"
ועכשיו היא לא מצליחה לפתוח את הפה ולענות לאמא של זלמן איך קולעים בולקעלע.
ולא כי היא לא יודעת את התשובה.
)
