שיתוף - לביקורת לכל אכזבה יש מחר...

[מאל"ף ועד תג]

זה מותר לצפות, לחכות ולרצות
איך שבדיוק רק אז, הדקות לא רצות
הדמיון מצטייר בצבעים מבטיחים
עולמות, מחמאות, רגעים מביכים
וזה לא בא לבד, הדמיון הלזה
הוא לא בא בסתם יום, אפרורי שכזה
הוא בא בעקבות, והוא לא מוותר
נתינות, הבטחות לשווה ביותר
כי גרמו לך לחשוב, ודווקא בצדק
שיש לך המון עם היד על ההדק
שמכל מי שאתה אולי מכיר
אתה הכי מהמם, ופשוט נדיר
וסיפרו לך בשקט, בסוד מולך
שת'חלק הגדול הם שמרו דווקא לך
וסיכמנו שמותר, ואפילו רצוי
לצפות, לחכות, וזה דוקא מצוי
אבל-
כשבזמן האמת אתה רואה כמו גמד
שמסתיר את הצבע, ואת כל המימד
הגדלים השתנו, למין משהו עלום
למידות ולצפי, שבעצם הוא כלום
ועכשו מחכה לך בסוף המסלול
עבודה של הבנה, אמונה ועיכול
ולמרות שחשבת, ובנית מגדלים
ורצית וחלמת, וניפחת הגדלים
נשארת בסוף הבועה שניפחת
שרק בה האמנת, וציפית וטיפחת
אז עכשו המקום, לעבוד להכיל
כי בדיוק כאן הנסיון מתחיל
להודות על הכלום המסכן, הקטן
להבין שבעצם כן לי ניתן
ואולי בעיניי המצומצמות, הסגורות
אני לא מצליח לקבל ולראות
שהכל לטובה, ובטוח זה מדרש
מנחם, ומרגיע, ובול מה שנדרש
כשבעיניים יש דמעות, אכזבה וכאב
אני צריך להזכיר שיש לי אבא אוהב
ובסוף היום, אבוא להתפרק
להתפלל, לקוות, להירגע, לפרק

מקווה למחר טוב יותר

 

[שמואל י]

תחזקנה ידך.

מהמם ונוגע.