הנושאים החמים
הנושאים החמים
הפרטים טושטשו היטב- לא לדאוג!
הניגון המשכר
יום שישי, השעה 12 וכמה דקות.
התלמידות והמורות מזדרזות לפנות את שטח המוסד במהירות הבזק.
כולנו אצות לדרכנו: מי ברכב, מי ברגל ומי באוטובוס, כמוני למשל. בצעדים כבדים שירכתי את רגליי אל התחנה הסמוכה לבית הספר. הלאות שהתפשטה התגברה עוד יותר כאשר נזכרתי במה שמצפה לי בבית. הצילו! יום שישי קצר. רק שנשרוד ונצליח איכשהו לקבל את המלכה בחיוך, ברוגע, ואם אפשר - אז ממש בשמחה.
כבר מרחוק ראיתי אותה. מאז האירוסין העיניים שלה נוצצות וקומתה כאילו הזדקפה. גם החיוך הקבוע שלה התארך עוד יותר. הלוואי שתהיה תמיד מאושרת, מגיע לה! הגננת רבקה היא בין הגננות היחידות שהסתדרו עם הבת שלי, כדור אש קופצני. אין ספק שרבקה היא אישיות נעימה ומכילה. הלוואי שתזכה לכל הטוב שבעולם. כך הרהרתי לעצמי בעודי מתיישבת על ספסל הברזל אשר בתחנה.
ביום שישי זמן ההמתנה ארוך במיוחד, אולי אלו הפקקים או חוסר היעילות של חברת האוטובוס. מה שבטוח הוא שיש לי עוד זמן רב לבלות כאן בתחנה, לפחות 25 דקות מרוחות ומבוזבזות של יום שישי קצר. אוף.
בעודי מתלבטת אם להקשיב לפטפוטי הפלאפון או שמא לפתוח ספר תהלים להתחנן על השבת שלי, והינה רבקה פונה אליי וספרון סגלגל בידה. מייד זיהיתי אותו. "להיות את" - ספרון התחזקות בנושא הצניעות. לימוד של ארבעים יום לישועה ורחמים. איי. אני וקביעות לא הולכים יחד בשנים האחרונות. למה היא מבקשת? אבא, אין לי כוח.
"אולי תרצי ללמוד בספר הזה, ככה, לישועה? הבטחתי לחלק ספרונים כאלו. בזכות הספר הזה אני נושעתי..." אממ.. להתחזק אני שמחה תמיד, אבל דווקא עכשיו ודווקא בצניעות ודווקא ארבעים יום... לא הזדרזתי להשיב, ורבקה בתגובה החלה לספר:
"לפני שנה בערך קניתי ארבעים חוברות כאלו. הבטחתי לחלק אותן לישועה שלי, שאזכה להתארס. אכן חילקתי את כולן ושכחתי מהעסק. לא מהרהרת אחר חשבונות שמיים. את העותק האחרון שמרתי לי וכתבתי את התאריך של קניית החוברות לחלוקה. לפני חודש זכיתי להתארס בשעה טובה ומוצלחת. ביום הווארט צדו עיניי את החוברת שנשמרה מאז. פתחתי אותה ולמרבה ההפתעה התאריך חל ממש באותו יום ווארט! הרגשתי שה' מחייך אליי מהשמיים ואומר לי: 'רואה? לא שכחתי אותך. את נושעת כבר אז! עתה הגיעה עת הפירעון'. מייד התקשרתי להזמין כמות כפולה של חוברות לחלוקה, 80 במספר כמו שהבטחתי אז, ועתה אני מחפשת לקוחות. אז מה את אומרת?"
הלאות כאילו עברה כהרף עין. סיפורים כאלו של השגחה מרגשים אותי בכל פעם מחדש. איך לעיתים העולם המעלים הזה נשדד מכל הטבע שלו ומגלה את הסוד הכמוס שאין עוד מלבדו. מובן שעל-אתר לקחתי את החוברת הסגולה, בקבלה כנה שאכן אנסה ללמוד בה ארבעים יום, בלי נדר בכלל, ויהי רצון שאצליח. עכשיו המשיכה רבקה וסיפרה איך בעצם היא מצאה את החתן המיועד והמיוחד:
"הכול התחיל באירוסין של ורדה", פתחה רבקה בדרמטיות. קפצתי מייד.
"את לא רצינית! איך קשורים האירוסין של ורדה המזכירה שלנו לחתן שלך?!" די! אני לא יכולה להכיל דברים כאלו שקורים לידי ואני לא מעודכנת.
רבקה סימנה בידה לאות סבלנות והמשיכה לספר:
"זה היה שבועיים לפני פורים, היה לנו עומס מטורף בגן, ואני וליאת הסייעת היינו עסוקות בעיצוב, ייצור והפקת תחפושות לשלושים בנות גן 4 שובבות, ולזה צריך לזכור להוסיף מסיבת פורים מאתגרת שיש לתכנן ולהתכונן אליה היטב. אני אומרת לך, עבודת פרך של ממש! עבדתי עד כלות הכוחות, ובסופו של יום לא הייתה בי טיפת כוח. אמרתי לעצמי: 'רבקה, מה לך ללכת לאירוסין?! היית בווארט, בעז"ה תיסעי לחתונה, מספיק!' ופתאום, ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, אני מוצאת את עצמי בשעה היעודה מתארגנת ויוצאת. הגעתי קצת באיחור. האולם רעש וגעש. מוזיקה שמחה בדיוק כמו שוורדה אוהבת. את יודעת, הטרנסים וגם המוזיקה האותנטית מבית אבא, מוזיקה פרסית כמובן. אני עומדת לי בקצה המעגל, חוככת בדעתי אם להשתלב בין ההמון החוגג, כשלפתע אישה לא מוכרת מתחילה לתשאל אותי: מי אני, היכן למדתי, בת כמה אני, ומהן שאיפותיי עלי אדמות. היא התעניינה בי, ואני בתגובה תמהתי מי היא ומה מעשיה.
הם אורחים כאן. כך אמרה. ומתארחים במלון אצולת העמק שבעיר. לא, אין להם קשר למחותנים, סה"כ הגיעו לנופש. ואל תשאלי, אילו מניעות היו על הנופש הזה. בכוח סחבה את בעלה למלון.
'די, חייבים חופש!' אמרה לו, 'ואם לא עכשיו, לפני הלחץ של הניקיונות של פסח, אימתי ננוח?' הם הגיעו אתמול. ועכשיו, ממש לפני דקות מספר, בעודם צופים על הנוף הקסום עוטה הערפל, והינה הם שומעים מנגינות משכרות שהדהדו עד לקומה השלישית במלון. 'אתה שומע מה שאני שומעת?' שאלה אותו.
'מוזיקה פרסית! בוא נלך לשמוע מקרוב, מה אכפת לך? נבוא לשמוח ולשמח.'
והוא, גם הוא לא יכול עוד לעמוד בפיתוי. מצאו את עצמם בירכתי האולם אפילו לא מתלבטים אם להיכנס. מובן שהשיחה ביני לבין האישה האורחת התנהלה בצעקות, כי הפרסית חדרה לכל חלקת עור התוף שעוד נותרה לנו. בסיום השיחה ביקשה האישה את המספר שלי. נתתי לה, שואגת את הספרות אחת לאחת. אחרי כמה זמן היא נעלמה, ואני שכחתי ממנה. חשבתי שאולי היא שדכנית או שמא היא מחפשת שידור לקרוב כל שהוא.
שלח מספרך על פני המים, לא יועיל גם לא יזיק.
החיים המשיכו. והינה לאחר חודש וחצי ועל צג הפלאפון מופיע מספר לא מוכר. עניתי. על הקו הייתה לא אחרת מאשר האישה הפרסייה! ומה היא מציעה לי?"
"את הבן שלה!" ניחשתי.
"אכן! הבן השלישי שלהם הוא ארוסי. מעליו שני אחים שאינם נשואים. אבל היא החליטה שאנחנו מתאימים בהתאמה מופלאה ושכנעה אותו לצאת במצוות כיבוד אם. נפגשנו פעם-פעמיים, ומייד ידענו שזה זה. אני אומרת לך! כשזה מגיע - זה מגיע. לא חשבתי שיהיה לי חתן פרסי, והם פרסים, ככה, כמו שצריך, אבל הוא צדיק ולומד, ואני פשוט מאושרת".
כאן הרגשתי איך ההתרגשות מגיעה לשיאים חדשים!
הכול התחבר לי בראש למעין פאזל מושלם של השגחה אלוקית מדהימה.
"המוזיקה הפרסית של ורדה! זה מה שמצא לך את השידוך. את לא מבינה איזה נס!! נס!! נס!!!" רבקה ראתה שאני מתרגשת יתר על המידה. כן, המוזיקה, הם הגיעו לאולם בעקבות המוזיקה. נכון. את זה היא כבר סיפרה.
לא ידעתי מאיפה להתחיל, אז פשוט התחלתי.
"את הרי יודעת שלא הייתה אמורה להיות מוזיקה מהסגנון הזה באולם..."
הסברתי את הברור.
"למה בדיוק את מתכוונת??" תמהה הכלה.
כאן האוטובוס שהגיע הפסיק את הסיפור, אך המתח לא פג.
"רבקה," קראתי באיום, "לא להיעלם! את חייבת לשמוע את הסוף של הסיפור שלך". דוחק עז של יום שישי קידם את פנינו באוטובוס העירוני. רבקה נדחפה לאחורי האוטובוס, בעוד אני מלהטטת בניסיונותי לשלוף את הרב קו מתוך התיק העמוס ספרים ומחברות. לא התכוונתי לוותר. עקפתי, התנצלתי הזדחלתי נואשות עד שהצלחתי להגיע ולעמוד במרחק שמיעה למבקה. אני יושבת והיא רוכנת מעליי...
"בחתונה של ורדה היה זמר ממש נחמד, שמעת?" הזכרתי את הזמר החסידי שהנעים בקולו את הערב.
"כן. הוא אחד מפורסם. התפעלתי מאוד מהמוזיקה היפה והיהודית שהוא ניגן", אמרה רבקה, לא מבינה לאן אני חותרת.
"אז גם אני כמוך, נהניתי מהמוזיקה, אך בו בזמן ידעתי שוורדה שלנו אוהבת סגנון מזרחי וקופצני, והמוזיקה החסידית והחסודה פחות חביבה עליה. כשבאתי ל וורדה לברך ולהתברך התברר הכול.
ורדה אמרה: 'אל תשאלי. זוכרת את האירוסין?! איזה בושות. ראש הישיבה של בעלי לא הסכים שהבחורים ירקדו. לא ראית שהיו חבר'ה ישיבתיים בצד? ככה כמעט כל הריקודים. הם מאוד מקפידים על הבחורים. טרנסים או פרסית לא באים בחשבון. לא הייתה לנו ברירה אלא להתפשר על זמר טוב שעושה מוזיקה טובה אבל בסגנון של הישיבה'.
'אבל, ורדה!' שאלתי אז, מנסה להבין, 'לא ידעתם את זה באירוסין??'
'האמת, ידעתי, אבל לא ידעתי שזה רציני, אז התקליטן זרם עם בקשות המשפחה...'
"את מבינה רבקה?????? ורדה לא הייתה אמורה להשמיע מוזיקה פרסית! היא ידעה שזה לא עובר, ואעפ"כ התנגנה לה המנגינה שמשכה את חמותך וחמיך לעתיד.
כך גלגלה ההשגחה."
רבקה המוארת הוארה עוד יותר. נפרדנו בברכת שבת שלום.
אז יש לנו כלה מהוללה, שחוברת סגולה הוסיפה לה עכשיו עוד חלק לפאזל ההשגחה המדהים של השידוך שלה. והלוואי שהניגון המיוחד שלה (הפרסי או לא, זה כלל לא משנה) ימשיך למשוך עוד ועוד ישועות לביתה. אמן כן יהי רצון.
נערך לאחרונה ב:
