בעזהי"ת
שלום וברכה,
ידוע לכם שהרבנות הראשית מעולם לא הכירה ביום השואה בסוף ניסן, וקבעה את יום השואה האמיתי בעשרה בטבת. רציתי לשים פה שיר על השואה שבודאי חלק מכירים. הוא מרגש אותי מאד מאד. איני יכול להסביר כמה.
כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאָבִי כֹּה הִטְעַנִי?
אָבִי הַצַּדִּיק, הַיָּקָר, הֶחָבִיב,
אֲשֶׁר רַק אֱמֶת וְרַק יֹשֶׁר לִמְּדַנִי,
אֲשֶׁר לֹא חִלֵּל בִּדְבַר שֶׁקֶר אֶת פִּיו,
אֲשֶׁר שְׂפַת מִרְמָה לוֹ שְׂנוּאָה מִמִּיתָה-
כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתִי כֹּה הִטְעָה?
אָמְנָם כָּל הַזְּמַן הִתְחַנֵּן לְפָנַי:
"תִקְפֹּץ בְּנִי תִּקְפָּץ-נָא מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן...
תִּקְפָּץ-נָא, אוּלַי יָחְנְךָ ה'..."
הַאִם מִצָּמָא בּוֹ נִחָר הַגָּרוֹן?
קוֹלוֹ כֹּה רָסוּק... מִין הִרְהוּר שֶׁל גּוֹסֵס...
לִבִּי לְשִׁמְעוֹ בְּדָמוֹ הִתְבּוֹסֵס.
וְשׁוּב: "בְּנִי אֲנִי כְּבָר זָקֵן וְרָצוּץ...
אֵלֶיךָ, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל הִלָּווֹת...
אַתָּה עוֹד צָעִיר... רַק תִּקְפֹּץ וְתָרוּץ...
אוּלַי תַּעֲמֹד לְךָ, בְּנִי, זְכוּת אָבוֹת...
הֵן רַק אַכְשִׁילְךָ אִם לְךָ אֶלָּוֶה...
תִקְפֹּץ וְתָרוּץ וּבַסְּבַךְ תֵחָבֵא"
טָסָה הָרַכֶּבֶת... מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים
נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ יַעַר עַד אַפְלוּלִי.
מַחְנָק, קִיא-צַחֲנָה, יְלָלוֹת וּפְחָדִים,
פִּרְכּוּס גּוֹסְסִים מֵאַחֲרַי, מִמּוּלִי.
אָבִי מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֶצֶב אֵין סוֹף.
אֲנִי מְחַבְּקֵהוּ: "אוֹתְךָ לֹא אֶעֱזֹב!..."
שָׁתַק אָבִי רֶגַע, וּפֶתַע בְּעֹז:
"מַהֵר בְּנִי, מַהֲלַךְ הָרַכֶּבֶת הוּאַט...
הַדֶּרֶךְ עַתָּה בַּמַּעֲלֶה... עֵת לִקְפֹּץ!
מַהֵר וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"... הוּא רָעַד...
דְּחָפַנִי בְּכֹחַ, "מַהֵר, מַהֵר בְּנִי!
יָשָׁר אֶל הַסְּבַךְ, וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"...
הַכֹּחַ הַזֶּה לוֹ פִּתְאוֹם מֵהֵיכָן?
קָפַצְתִּי. לִבִּי גַּם קָפָא, גַּם סָעַר...
אֵי אַבָּא?... לָזֹאת לֹא הָיִיתִי מוּכָן:
אָבִי אֶת דְּבָרוֹ לֹא קִיֵּם. הוּא נִשְׁאַר...
כְּבָר שׁוּב הָרַכֶּבֶת טָסָה בַּמּוֹרָד.
הִנֵּה כְּבָר מִמֶּנָּה סִימָן לֹא שָׂרַד.
הֵא, גַּם מֵאָבִי לֹא שָׂרַד לוֹ סִימָן...
אוּלַי מְעַט אֵפֶר אֵי-שָׁם בַּשָּׂדוֹת...
רַק זֶה הַמַּגָּע, הַדְּחִיפָה שֶׁל יָדוֹ,
בָּהֶם עוֹרְרַנִי לִקְפֹּץ – וְרִמָּה!
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי עוֹד בְּלַהַט אָיֹם,
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי, אֶת לִבִּי עַד הַיּוֹם.
אֲבָל רַב יוֹתֵר מִזֹּאת אֵשׁ הַמַּגָּע,
תְּמִיהָה תִּשְׂרְפֵנִי "אָבִי וְהִטְעָה?"
וּכְלוּם מִפְּנֵי כָּךְ אֵחָשֵׁב לִמְשֻׁגָּע,
עַל כִּי אֶת אָבִי לְמִשְׁפָּט אֶתְבְּעָה?
עַל כִּי אֶתְיַפֵּחַ לֵילוֹת וְיָמִים,
אֵיכָה זֶה הִטְעַנִי אָבִי הַתָּמִים?
שלום וברכה,
ידוע לכם שהרבנות הראשית מעולם לא הכירה ביום השואה בסוף ניסן, וקבעה את יום השואה האמיתי בעשרה בטבת. רציתי לשים פה שיר על השואה שבודאי חלק מכירים. הוא מרגש אותי מאד מאד. איני יכול להסביר כמה.
כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאָבִי כֹּה הִטְעַנִי?
אָבִי הַצַּדִּיק, הַיָּקָר, הֶחָבִיב,
אֲשֶׁר רַק אֱמֶת וְרַק יֹשֶׁר לִמְּדַנִי,
אֲשֶׁר לֹא חִלֵּל בִּדְבַר שֶׁקֶר אֶת פִּיו,
אֲשֶׁר שְׂפַת מִרְמָה לוֹ שְׂנוּאָה מִמִּיתָה-
כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתִי כֹּה הִטְעָה?
אָמְנָם כָּל הַזְּמַן הִתְחַנֵּן לְפָנַי:
"תִקְפֹּץ בְּנִי תִּקְפָּץ-נָא מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן...
תִּקְפָּץ-נָא, אוּלַי יָחְנְךָ ה'..."
הַאִם מִצָּמָא בּוֹ נִחָר הַגָּרוֹן?
קוֹלוֹ כֹּה רָסוּק... מִין הִרְהוּר שֶׁל גּוֹסֵס...
לִבִּי לְשִׁמְעוֹ בְּדָמוֹ הִתְבּוֹסֵס.
וְשׁוּב: "בְּנִי אֲנִי כְּבָר זָקֵן וְרָצוּץ...
אֵלֶיךָ, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל הִלָּווֹת...
אַתָּה עוֹד צָעִיר... רַק תִּקְפֹּץ וְתָרוּץ...
אוּלַי תַּעֲמֹד לְךָ, בְּנִי, זְכוּת אָבוֹת...
הֵן רַק אַכְשִׁילְךָ אִם לְךָ אֶלָּוֶה...
תִקְפֹּץ וְתָרוּץ וּבַסְּבַךְ תֵחָבֵא"
טָסָה הָרַכֶּבֶת... מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים
נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ יַעַר עַד אַפְלוּלִי.
מַחְנָק, קִיא-צַחֲנָה, יְלָלוֹת וּפְחָדִים,
פִּרְכּוּס גּוֹסְסִים מֵאַחֲרַי, מִמּוּלִי.
אָבִי מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֶצֶב אֵין סוֹף.
אֲנִי מְחַבְּקֵהוּ: "אוֹתְךָ לֹא אֶעֱזֹב!..."
שָׁתַק אָבִי רֶגַע, וּפֶתַע בְּעֹז:
"מַהֵר בְּנִי, מַהֲלַךְ הָרַכֶּבֶת הוּאַט...
הַדֶּרֶךְ עַתָּה בַּמַּעֲלֶה... עֵת לִקְפֹּץ!
מַהֵר וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"... הוּא רָעַד...
דְּחָפַנִי בְּכֹחַ, "מַהֵר, מַהֵר בְּנִי!
יָשָׁר אֶל הַסְּבַךְ, וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"...
הַכֹּחַ הַזֶּה לוֹ פִּתְאוֹם מֵהֵיכָן?
קָפַצְתִּי. לִבִּי גַּם קָפָא, גַּם סָעַר...
אֵי אַבָּא?... לָזֹאת לֹא הָיִיתִי מוּכָן:
אָבִי אֶת דְּבָרוֹ לֹא קִיֵּם. הוּא נִשְׁאַר...
כְּבָר שׁוּב הָרַכֶּבֶת טָסָה בַּמּוֹרָד.
הִנֵּה כְּבָר מִמֶּנָּה סִימָן לֹא שָׂרַד.
הֵא, גַּם מֵאָבִי לֹא שָׂרַד לוֹ סִימָן...
אוּלַי מְעַט אֵפֶר אֵי-שָׁם בַּשָּׂדוֹת...
רַק זֶה הַמַּגָּע, הַדְּחִיפָה שֶׁל יָדוֹ,
בָּהֶם עוֹרְרַנִי לִקְפֹּץ – וְרִמָּה!
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי עוֹד בְּלַהַט אָיֹם,
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי, אֶת לִבִּי עַד הַיּוֹם.
אֲבָל רַב יוֹתֵר מִזֹּאת אֵשׁ הַמַּגָּע,
תְּמִיהָה תִּשְׂרְפֵנִי "אָבִי וְהִטְעָה?"
וּכְלוּם מִפְּנֵי כָּךְ אֵחָשֵׁב לִמְשֻׁגָּע,
עַל כִּי אֶת אָבִי לְמִשְׁפָּט אֶתְבְּעָה?
עַל כִּי אֶתְיַפֵּחַ לֵילוֹת וְיָמִים,
אֵיכָה זֶה הִטְעַנִי אָבִי הַתָּמִים?