לימון

[לו יצוייר]

בכתיב מלא או חסר?

 

[אברהם]

בטקסט לא מנוקד בכתיב מלא, ובטקסט מנוקד שתי הצורות מקובלות (רק לזכור לשים דגש במ' אם הולכים על כתיב חסר)

 

[א.ישראל]

היה פעם אשכול שלם בנושא כתיב חסר

 

[געוואלדיג]

יש רגליים לומר שהשורש של לימון הוא לים, והו' נ' נוספו כאותיות האמנתי"ו, ועל כן ראוי יותר לכתוב בכתיב מלא, אם כי גם בזאת הגזרה (נחי ע"ו ע"י) מופיע לפעמים דגש במקום התנועה גדולה.

 

[agav]

יש רגליים לומר שהשורש של לימון הוא לים, והו' נ' נוספו כאותיות האמנתי"ו

זוהי דעה מעניינת. מה הסימוכין לה? (עד כה הייתי סבורה משום מה שלימון היא מילה מיובאת ואין לה מקור עברי).

 

[אברהם]

זוהי דעה מעניינת. מה הסימוכין לה? (עד כה הייתי סבורה משום מה שלימון היא מילה מיובאת ואין לה מקור עברי).

מילה היא אכן מילה מיובאת מהפרסית או מהערבית (והיא יובאה גם לאנגלית ולשאר השפות), ולכן לא נראה לי שיש מקור לדברי געוואלדיג

 

[געוואלדיג]

ידעתי גם ידעתי שאין זו מילה עברית, אולם אף על פי כן מקובל לנתח אף מילים זרות עם כלי הדקדוק העבריים.
במילה כגון זו קיימות שתי אפשרויות. האחת היא להגיד שהיא מילה מרובעת - וזהו אמנם הפתרון בד"כ למילים זרות ארוכות (כגון פתגם וכדו') - והשניה היא הצעתי דלעיל, דהיינו לראות האם נמצא במילה ההיא אותיות קלות (האמנתי"ו), ולהניח שהן תוספות כמו שבת - שבתון.
על פי כלל זה מנתח הפרי מגדים את המילה "מר-קוליס", והוא מניח ששורש החלק הראשון "מר" - הוא מנחי ע"ו, על אף שהיא מילה יוונית.

 

[agav]

על פי כלל זה מנתח הפרי מגדים את המילה "מר-קוליס", והוא מניח ששורש החלק הראשון "מר" - הוא מנחי ע"ו, על אף שהיא מילה יוונית.

אפשר לבקש להסביר יותר?

 

[געוואלדיג]

הפמ"ג (או"ח א"א סי' רכד סעי' א) מציין לדברי המג"א (שהעתיק דברי ר"ת) שהפירוש של מרקוליס הוא "חילוף קילוס", דאסור להזכיר ע"א בשמה עכ"ל המג"א.
ועל זה כתב הפמ"ג: "ויהיה ב' תיבות: מר - מחסירי עי"ן וכו' לשון תמורה וחילוף, וקלס לו שני פנים מקבילים - שבח ובזיון וכו' עכ"ל.
כוונת הפמ"ג שלא נטעה ש"מר" הוא מלשון מרירות, אלא מלשון תמורה, והשורש של תמורה הוא "מיר" (=ולא ימירנו), וזהו "חסירי העי"ן", דהיינו שעי"ן ה"פ.ע.ל." נופלת כאשר היא יו"ד או וא"ו.

 

[agav]

ידעתי גם ידעתי שאין זו מילה עברית, אולם אף על פי כן מקובל לנתח אף מילים זרות עם כלי הדקדוק העבריים.

האם זו גישה המקובלת גם על שאר המדקדקים מלבד אלו שהבאת לעיל? (ותודה על ההסבר המפורט).

 

[געוואלדיג]

כל המילים הזרות המופיעות בתוך המקרא מטופלות כך על ידי האבן עזרא והרד"ק. ורק אם אין פתרון נאות, אזי הם אומרים: "זו מילה זרה".
אם הזכרתי את הפרי מגדים, ראוי לציין שהפרי מגדים זרז ענין למוד דקדוק לשון הקודש שמביא לידי הבנת התורה, והוא כותב (איני זוכר כעת איה) שראוי ללמוד את ספרי ר' זלמן הענא שהיה ראשון בדורו בעניני הדקדוק, והפרי מגדים עצמו ידיו רב לו בתחום זה כבשאר מכמני התורה.

 

[אברהם]

כל המילים הזרות המופיעות בתוך המקרא מטופלות כך על ידי האבן עזרא והרד"ק. ורק אם אין פתרון נאות, אזי הם אומרים: "זו מילה זרה".
אם הזכרתי את הפרי מגדים, ראוי לציין שהפרי מגדים זרז ענין למוד דקדוק לשון הקודש שמביא לידי הבנת התורה, והוא כותב (איני זוכר כעת איה) שראוי ללמוד את ספרי ר' זלמן הענא שהיה ראשון בדורו בעניני הדקדוק, והפרי מגדים עצמו ידיו רב לו בתחום זה כבשאר מכמני התורה.

ייתכן מאד שבאגרותיו, בהם הוא מוכיח רבות על נושא לימוד הדקדוק של לשה"ק ולימוד תנ"ך עם מפרשים, וכן מפרש ופותר שם מילים רבות בלשה"ק.