הנושאים החמים
הנושאים החמים
העלייה לעזרת הנשים ב'שושנים לדוד' תמיד היתה מליאת מסתורין, לא שלא ידענו מה קורה שם, כי לא קרה שם כלום, ספסלים עם ריפוד אדום מהוה, מהודקים עם מסמרים שראשם מוזהב, וספרים שבדרך אל הגניזה. ובכל זאת ההיסטוריה של העלייה והידיעה שבה ישב הרב כף החיים לילה לילה עד שכמעט וסיים את ספרו על השולחן ערוך נתנה אווירה של מסתורין לעליה.
למטה המה בית המדרש מלומדי 'ליל שישי' הקבועים אברכים ובחורים לומדי ש"ס וקוראי זוהר כאלו שעתידים להמשיך וללמוד כל הלילה ואשר ילכו בחצות לחטוף תנומה.
ששה שקלים קיבל בחור בישיבה קטנה מהרב שהרבני בסוף הסדר, מאב ומבנו שגם כבר לא היה כל כך צעיר, אחראים היו על בית המדרש ועל סדר מופלא זה. שבעה שקלים לרעהו אשר בישיבה גדולה ובעל משפחה כבר קיבל חמישה עשר שקלים.
ששה שקלים, סכום של מה בכך הוא בעיניכם? ששה שקלים אלו שימשו לקניית חפיסת קנט לייט סיגריה אמריקאית משובחת, לא, לא קנט רגיל. זה היה משה עבאדי שם על השולחן יחד עם מפתחות הסובארו שלו כשהיה בא ללמוד. קנט לייט. זה היה מיוחד יותר ממלבורו לייט.
במטבחון שבכניסה, במרפסת הסגורה היה מיחם עליו פינג'אן תה חם, גם נענה והרבה סוכר, תה היה כהה ומתוק, או קפה שחור שיישארו ערניים לומדי הלילה. בערך באחת עשרה וחצי היה מוציא הרב שהרבני מהחדר הסגור חמינאדות (ביצים קשות שהתבשלו זמן רב) לקהל הלומדים, ושאריות של עוגיות שהגיעו מקונדיטוריה סמוכה.
הוויכוח הגדול בין ה'ישיבישערס' הקטנים ואולי גם הקטנוניים לבין חובשי הספסל המרופד מימים ימימה, היה לרוב סביב השאלה האם לומדים תורה שבכתב בלילה או שממתינים לחצות. והאם ליל שישי דין יום חול לו או דין שבת. כך גם כמעט בכל שבוע דנו בשאלה הרת הגורל האם מותר לשבת על ספסל שספרים מונחים עליו בעמידה.
תלמידי חכמים ישבו עם עמי ארצות זקנים עם נערים בעלי בתים ויושבים בישיבה, שמרו את הלילה ההוא שבין החול בואכה שבת קודש.
ואנחנו צעירים קלי דעת אולי, לא זכינו לעמוד על סודו של הלילה, אבל הוא נותר ספוג בקרבנו, הריח של העליה, של התה והחמינאדות ספסלי העץ עם הריפוד האדום, החיפוש אחר גמרא או ספר אחר למאחרים, נחקקו בנו לאהבת תורה לנצח.
למטה המה בית המדרש מלומדי 'ליל שישי' הקבועים אברכים ובחורים לומדי ש"ס וקוראי זוהר כאלו שעתידים להמשיך וללמוד כל הלילה ואשר ילכו בחצות לחטוף תנומה.
ששה שקלים קיבל בחור בישיבה קטנה מהרב שהרבני בסוף הסדר, מאב ומבנו שגם כבר לא היה כל כך צעיר, אחראים היו על בית המדרש ועל סדר מופלא זה. שבעה שקלים לרעהו אשר בישיבה גדולה ובעל משפחה כבר קיבל חמישה עשר שקלים.
ששה שקלים, סכום של מה בכך הוא בעיניכם? ששה שקלים אלו שימשו לקניית חפיסת קנט לייט סיגריה אמריקאית משובחת, לא, לא קנט רגיל. זה היה משה עבאדי שם על השולחן יחד עם מפתחות הסובארו שלו כשהיה בא ללמוד. קנט לייט. זה היה מיוחד יותר ממלבורו לייט.
במטבחון שבכניסה, במרפסת הסגורה היה מיחם עליו פינג'אן תה חם, גם נענה והרבה סוכר, תה היה כהה ומתוק, או קפה שחור שיישארו ערניים לומדי הלילה. בערך באחת עשרה וחצי היה מוציא הרב שהרבני מהחדר הסגור חמינאדות (ביצים קשות שהתבשלו זמן רב) לקהל הלומדים, ושאריות של עוגיות שהגיעו מקונדיטוריה סמוכה.
הוויכוח הגדול בין ה'ישיבישערס' הקטנים ואולי גם הקטנוניים לבין חובשי הספסל המרופד מימים ימימה, היה לרוב סביב השאלה האם לומדים תורה שבכתב בלילה או שממתינים לחצות. והאם ליל שישי דין יום חול לו או דין שבת. כך גם כמעט בכל שבוע דנו בשאלה הרת הגורל האם מותר לשבת על ספסל שספרים מונחים עליו בעמידה.
תלמידי חכמים ישבו עם עמי ארצות זקנים עם נערים בעלי בתים ויושבים בישיבה, שמרו את הלילה ההוא שבין החול בואכה שבת קודש.
ואנחנו צעירים קלי דעת אולי, לא זכינו לעמוד על סודו של הלילה, אבל הוא נותר ספוג בקרבנו, הריח של העליה, של התה והחמינאדות ספסלי העץ עם הריפוד האדום, החיפוש אחר גמרא או ספר אחר למאחרים, נחקקו בנו לאהבת תורה לנצח.
