רותי וינברג
מנהלת פורום אדריכלות ועיצוב פנים
מנהל
מנוי פרימיום
הדמיות בתלת מימד
•
עיצוב ואדריכלות פנים
שלום לכולכם,
אדריכלים/יות, מעצבים/ות
וגם כל אחר מאיתנו שקורא שורות אלו-
אני כותבת פה בלב קרוע, בעיניים שלא מפסיקות לדמוע
איבדנו השבוע אישה יקרה
ידידתנו חגית וקסלר ע"ה
אם ואישה בישראל שמסתבר שככה בשקט, מתחת לאור הזרקורים- היתה סמל ומופת לאישה צדקת בת ימנו.
אישה שאהבה את החיים, שמחה ומוארת ולא כבויה ומנותקת.
ובאותה נשימה ואולי אף לפניה- חייה היו קשורים לבורא העולם ולכל ענין שבקדושה.
כל מי שהכיר אותה- ראה שמדובר בדמות.
אבל חושבת שכולנו לא ידענו להעריך את עומק הנפש,
את המיוחדות, את הלהטוט המופלא בגבול המתעתע הזה שכולנו כושלות בו פעם ועוד פעם-
הגבול הבלתי נראה בין גשם לרוח.
נראה על פניו שהם לא יכולים לילך יחדיו,
אך חגית הוכיחה בכשרון רב שניתן לבנות ולהבנות גם במקום שנראה כביכול של חולין.
גם במקצוע שמתעסק בבנין זמני כאן בעולם- ניתן לבנות בנינים שהקרן עומדת להם לעולם הבא
גם בקריירה מצליחה ניתן להשתמש ע"מ לבנות חיי נצח, לתמוך בתורה ובלומדיה, להעריך את הקדושה.
גם בעולם של השגיות ותחרות ניתן לשמור על צלם ואנושיות מדהימה שתומכת ונותנת משלה ללא שום צפיה לתמורה.
ואולי משפט מדהים אחד מני רבים שבכה לה בעלה בלוויה ותפס אותי מאד, כי הוא כ"כ ייצג את חגית, והוא יכול להוות לנו צוואה מאשה צעירה שמלאה את ימיה בעשיה בלתי נתפסת:
"הייתי רואה, אם זו שיחה שהיא לא מקבלת עליה כסף- היא עושה את זה בשמחה"
אנחנו לא יכולים לתת לפטירה שלה לחלוף מבלי שניצוק בה מטרה, התקדמות אצלינו שנשארנו כאן בעולם המעשה.
היו בחגית דברים רבים מני ספור שאפשר לקחת וללמוד מהן תורה שלימה.
אבל חושבת שאנחנו, בפלטפורמה כזו של בעלי מקצוע מהתחום ומחוצה לו- יכולים להתחזק וללמוד ממנה את ההבנה שתואמת יותר אנשים באים בימים:
אם אתן משלי לאחרים- ארוויח בזה ובבא
כי כל מה ששלי פה- אינו משלי, אלא משלו
וכל חיינו כאן- הם זמניים, פרוזדור לעולם הנצח
ובאמת, מציעה פה הצעה שכל אחד ואחת יעשה בה כהבנתו.
מאז שהתדרדר מצבה ובמיוחד לאחר פטירתה שמעתי וקראתי אינספור עדויות של קולגות, מתחילות וותיקות שנעזרו בה ללא הרף, ללא תמורה, במאור פנים מיוחד וברצון עמוק לתת ולהעניק מהידע האדיר שצברה בזמן קצר כ"כ.
והעדות הנוגעת של בעלה על השמחה שהיתה לה בכל עזרה שכזו מפנים אותנו לנקודה מאד משמעותית בעשיה שלה:
להתחזק בנתינה, להתחזק בעזרה, גם אם כביכול נראה שבא על חשבוני.
להתחזק בידיעה שמה שמגיע לנו- יגיע ישירות משמים, וע"כ אין שום מניעה לתת ולפרגן, זה לא יוריד אותנו אלא להפך- ירומם ויגדל אותנו ויהפוך אותנו לטובים יותר בעולם זמני שכזה.
ונכוון שכל חיזוק והתקדמות יהיו לעילוי נשמתה הטהורה של חגית ברכה בת הרב ישראל ת.נ.צ.ב.ה
אדריכלים/יות, מעצבים/ות
וגם כל אחר מאיתנו שקורא שורות אלו-
אני כותבת פה בלב קרוע, בעיניים שלא מפסיקות לדמוע
איבדנו השבוע אישה יקרה
ידידתנו חגית וקסלר ע"ה
אם ואישה בישראל שמסתבר שככה בשקט, מתחת לאור הזרקורים- היתה סמל ומופת לאישה צדקת בת ימנו.
אישה שאהבה את החיים, שמחה ומוארת ולא כבויה ומנותקת.
ובאותה נשימה ואולי אף לפניה- חייה היו קשורים לבורא העולם ולכל ענין שבקדושה.
כל מי שהכיר אותה- ראה שמדובר בדמות.
אבל חושבת שכולנו לא ידענו להעריך את עומק הנפש,
את המיוחדות, את הלהטוט המופלא בגבול המתעתע הזה שכולנו כושלות בו פעם ועוד פעם-
הגבול הבלתי נראה בין גשם לרוח.
נראה על פניו שהם לא יכולים לילך יחדיו,
אך חגית הוכיחה בכשרון רב שניתן לבנות ולהבנות גם במקום שנראה כביכול של חולין.
גם במקצוע שמתעסק בבנין זמני כאן בעולם- ניתן לבנות בנינים שהקרן עומדת להם לעולם הבא
גם בקריירה מצליחה ניתן להשתמש ע"מ לבנות חיי נצח, לתמוך בתורה ובלומדיה, להעריך את הקדושה.
גם בעולם של השגיות ותחרות ניתן לשמור על צלם ואנושיות מדהימה שתומכת ונותנת משלה ללא שום צפיה לתמורה.
ואולי משפט מדהים אחד מני רבים שבכה לה בעלה בלוויה ותפס אותי מאד, כי הוא כ"כ ייצג את חגית, והוא יכול להוות לנו צוואה מאשה צעירה שמלאה את ימיה בעשיה בלתי נתפסת:
"הייתי רואה, אם זו שיחה שהיא לא מקבלת עליה כסף- היא עושה את זה בשמחה"
אנחנו לא יכולים לתת לפטירה שלה לחלוף מבלי שניצוק בה מטרה, התקדמות אצלינו שנשארנו כאן בעולם המעשה.
היו בחגית דברים רבים מני ספור שאפשר לקחת וללמוד מהן תורה שלימה.
אבל חושבת שאנחנו, בפלטפורמה כזו של בעלי מקצוע מהתחום ומחוצה לו- יכולים להתחזק וללמוד ממנה את ההבנה שתואמת יותר אנשים באים בימים:
אם אתן משלי לאחרים- ארוויח בזה ובבא
כי כל מה ששלי פה- אינו משלי, אלא משלו
וכל חיינו כאן- הם זמניים, פרוזדור לעולם הנצח
ובאמת, מציעה פה הצעה שכל אחד ואחת יעשה בה כהבנתו.
מאז שהתדרדר מצבה ובמיוחד לאחר פטירתה שמעתי וקראתי אינספור עדויות של קולגות, מתחילות וותיקות שנעזרו בה ללא הרף, ללא תמורה, במאור פנים מיוחד וברצון עמוק לתת ולהעניק מהידע האדיר שצברה בזמן קצר כ"כ.
והעדות הנוגעת של בעלה על השמחה שהיתה לה בכל עזרה שכזו מפנים אותנו לנקודה מאד משמעותית בעשיה שלה:
להתחזק בנתינה, להתחזק בעזרה, גם אם כביכול נראה שבא על חשבוני.
להתחזק בידיעה שמה שמגיע לנו- יגיע ישירות משמים, וע"כ אין שום מניעה לתת ולפרגן, זה לא יוריד אותנו אלא להפך- ירומם ויגדל אותנו ויהפוך אותנו לטובים יותר בעולם זמני שכזה.
ונכוון שכל חיזוק והתקדמות יהיו לעילוי נשמתה הטהורה של חגית ברכה בת הרב ישראל ת.נ.צ.ב.ה
נערך לאחרונה ב: