קטע קצת מוזר...
אשמח לחוות דעתכם הכנה.
לילה. שקט. הוא מושך את השמיכה מעל הראש, ולוחש.
"בבקשה, תן לי לחיות! לא בשבילי, בשבילם!
מה הם יגידו כשהם ישמעו שאני מת? איך הם יגיבו? נראלי שזה קצת יגרום להם לאבד בך אמון... לא? ואני כל כך אוהב אותם, את כולם. אפילו את יוני מהבית כנסת, שאף פעם לא אומר לי בוקר טוב בחזרה. אני בטוח שאם הוא ישמע שאני מת, גם הוא יזדעזע. אולי אפילו יבכה. אני יודע שהוא רגיש, הוא רק לא נראה כזה.. בבקשה, בשבילם!"
הוא נאנח.
שקט.
"יודע מה, כשחושבים על זה, גם בשבילה. איזו מסכנה היא תהיה, תשאר לבד עם כל הצאן הרועש. היא עדינה. וטובה. ויהיה לה כל כך קשה בלעדי. גם ככה אמא שלה רחוקה ממנה, ולא קל לה. ומי יעזור לה בבקרים עם הילדים? נכון שגם ככה שרי עוזרת כרגע יותר ממני, אבל אני בטוח שהבוקר טוב שלי יחסר לה. בבקשה. בשבילה."
הוא נאנק.
שקט.
הוא שתק. לא יודע כבר מה לומר.
ואז נשבר. מוריד את השמיכה באחת.
"די, די! אני לא יכול כבר, עזוב אותם, עזוב אותה, די! רק בשבילי! בבקשה! אני שלך, נכון? אני אוהב אותך, אני עושה מה שאתה אומר, אז למה??? אני הרי כל כך משתדל, כל כך מנסה, רק בשבילך! לא יהיה חסר לך הברכות השחר שלי? מה, כל מה שאני עושה בשבילך זה כלום??? אני הרי יודע שלא. אני יודע. ומנסה לחזק בתוכי את הידיעה הזו כל יום- מי כמוך רואה את זה. אז בשבילי, בשביל שרולי הקטן שלך, שמתאמץ תמיד, למרות שקשה לו, ובסך הכל רוצה באמת לעשות ולהוסיף טוב ואור בעולם שלך,
בבקשה. תן לי לחיות! "
והוא נתן.
לא בשבילם, ולא בשבילה. לא בגלל מה יגידו, ואפילו לא בשביל יוני.
אלא לו לבדו.
אשמח לחוות דעתכם הכנה.
לילה. שקט. הוא מושך את השמיכה מעל הראש, ולוחש.
"בבקשה, תן לי לחיות! לא בשבילי, בשבילם!
מה הם יגידו כשהם ישמעו שאני מת? איך הם יגיבו? נראלי שזה קצת יגרום להם לאבד בך אמון... לא? ואני כל כך אוהב אותם, את כולם. אפילו את יוני מהבית כנסת, שאף פעם לא אומר לי בוקר טוב בחזרה. אני בטוח שאם הוא ישמע שאני מת, גם הוא יזדעזע. אולי אפילו יבכה. אני יודע שהוא רגיש, הוא רק לא נראה כזה.. בבקשה, בשבילם!"
הוא נאנח.
שקט.
"יודע מה, כשחושבים על זה, גם בשבילה. איזו מסכנה היא תהיה, תשאר לבד עם כל הצאן הרועש. היא עדינה. וטובה. ויהיה לה כל כך קשה בלעדי. גם ככה אמא שלה רחוקה ממנה, ולא קל לה. ומי יעזור לה בבקרים עם הילדים? נכון שגם ככה שרי עוזרת כרגע יותר ממני, אבל אני בטוח שהבוקר טוב שלי יחסר לה. בבקשה. בשבילה."
הוא נאנק.
שקט.
הוא שתק. לא יודע כבר מה לומר.
ואז נשבר. מוריד את השמיכה באחת.
"די, די! אני לא יכול כבר, עזוב אותם, עזוב אותה, די! רק בשבילי! בבקשה! אני שלך, נכון? אני אוהב אותך, אני עושה מה שאתה אומר, אז למה??? אני הרי כל כך משתדל, כל כך מנסה, רק בשבילך! לא יהיה חסר לך הברכות השחר שלי? מה, כל מה שאני עושה בשבילך זה כלום??? אני הרי יודע שלא. אני יודע. ומנסה לחזק בתוכי את הידיעה הזו כל יום- מי כמוך רואה את זה. אז בשבילי, בשביל שרולי הקטן שלך, שמתאמץ תמיד, למרות שקשה לו, ובסך הכל רוצה באמת לעשות ולהוסיף טוב ואור בעולם שלך,
בבקשה. תן לי לחיות! "
והוא נתן.
לא בשבילם, ולא בשבילה. לא בגלל מה יגידו, ואפילו לא בשביל יוני.
אלא לו לבדו.