לב של אבן
בתוכי.
קשה, אטום,
חסר תחושה.
שביבים של קרח
בנשמתי.
נראה שאבדה לה
התקווה.
מעטה של אבק
על עיני.
כבר נעלמה
ההרגשה.
ופתאום-
משום מקום
זה מופיע.
גל גדול,
עצום.
זך וטהור
זורם.
כמו נחל כך על פני,
נשטף לו האבק,
נמש הקרח,
והמים גם שחקו אבנים.
הלוואי ונזכה.... להרגיש אותו, את החורבן, כי- איך נתאבל על משהו שלא מרגישים שאיבדנו?
איך נבקש אותו בחזרה אם לא נצליח להבין את גודל הטרגדיה? הלוואי....
בתוכי.
קשה, אטום,
חסר תחושה.
שביבים של קרח
בנשמתי.
נראה שאבדה לה
התקווה.
מעטה של אבק
על עיני.
כבר נעלמה
ההרגשה.
ופתאום-
משום מקום
זה מופיע.
גל גדול,
עצום.
זך וטהור
זורם.
כמו נחל כך על פני,
נשטף לו האבק,
נמש הקרח,
והמים גם שחקו אבנים.
הלוואי ונזכה.... להרגיש אותו, את החורבן, כי- איך נתאבל על משהו שלא מרגישים שאיבדנו?
איך נבקש אותו בחזרה אם לא נצליח להבין את גודל הטרגדיה? הלוואי....