שיתוף - לביקורת להיות

RIVKA W · 7/9/22

מעלה קטע קצר שעלה בי עכשיו.
לכאורה הוא נראה כקטע מסיפור, אבל אין לו לא התחלה ולא סוף. כי הקטע הזה פשוט כתב את עצמו לבד.
אז מי שמעונין מוזמן להמשיך, זה יהיה מענין...

היא עמדה, הרוח הכתה בה בכל הכח עד שהיה נדמה לה כי היא מגיסת את כל חילי המילואים שלה בהתנגדותה הנחרצת.
נופים רצו מתחת לרגליה, מעלים בליבה תחושה עמומה, חסרת שם. רגעים חשבה שליבה נלחם על זכותו לזוז ממקומו, ורגעים שהרגישה אותו קטן, מתכווץ וכמעט נעלם.

"לילי?" דפיקה קלה על גבה הרעידה אותה. כתפיה נרעדו לשניה אחת ואז התיצבו מורמות. היא סובבה את פניה מגלגליו של המסוע. "את כאן." נשפה. דול מעולם לא אכזבה. "כן" דול, קולה חיוור, תפסה בכתפה המורמת עדיין של חברתה "חברה, הגיע הזמן." מילותיה רעדו. לילי תפסה בכף ידה וצמצמה עיניים "נקפוץ?" לחצה קלות את כף היד. דול הנהנה שפתיה מצירות פס דקיק ולמרות שהסכימו על כך שניהן, הן נותרו עומדות על המסוע. לילי בהתה בגלגלים הרצים תחתיו. דול, נעצה מבט בנוף.

"אם לא עכשיו לא תהיה לנו הזדמנות נוספת." דול היתה הראשונה שהתעשתה. "תקפצי" לילי זזה מעט אחורה נרתעת מקצה המסוע, מהכלום שאחריו. "את קודם" דול זזה גם היא. מבטיהם התמודדו לילי - דול, דול - לילי. עולם שלם, בחירה אחת. ואין פעם נוספת.