הייתי שם. הייתי שם בכל מובנה של המילה 'להיות'. זה היה הבית שלי, וגם כשעזבתי, ליבי נשאר שם.
ובכל תקופות השגרה המשמימות, בלילות הארוכים, מחשבותיי היו נודדות על פני גשרים ונהרות, כבישים ויערות, כל הדרך לשם.
אבל פתאום לא הלכתי לשם. נשארתי בחור האפור, ההוא מהלילות הארוכים, והלב שלי נשאר שם, לבד, כואב את חסרוני.
ולא יכולתי להיות בחור האפור, לא יכולתי במלא מובנה של המילה 'לא'.
אז הלכתי לשם, נשאבתי פנימה. נשמתי עמוק, ניחוח של שם.
אספתי את ליבי וחזרתי לחור. וכשהגעתי, גיליתי שחלק ממנו נשאר שם, שומר לי שם את מקומי.
@מלכי סלמון
ובכל תקופות השגרה המשמימות, בלילות הארוכים, מחשבותיי היו נודדות על פני גשרים ונהרות, כבישים ויערות, כל הדרך לשם.
אבל פתאום לא הלכתי לשם. נשארתי בחור האפור, ההוא מהלילות הארוכים, והלב שלי נשאר שם, לבד, כואב את חסרוני.
ולא יכולתי להיות בחור האפור, לא יכולתי במלא מובנה של המילה 'לא'.
אז הלכתי לשם, נשאבתי פנימה. נשמתי עמוק, ניחוח של שם.
אספתי את ליבי וחזרתי לחור. וכשהגעתי, גיליתי שחלק ממנו נשאר שם, שומר לי שם את מקומי.
@מלכי סלמון