תרגעי, הנה הסיפור [בלי ר"ת מוזרים...] ובתוך הסיפור מצויינת העובדא שהוא הכה במסמר והפריץ שקע באדמה, כיכא"י אכי"ר.
סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הששי - ה' אלפים י"ח
רבינו יחיאל מפרישי (בר' יוסף) היה תלמיד ר' יהודה חסיד והריב"א וכתוב (בתופס) [בטופס] הגט שעשה, ומביאו הסמ"ג שהיה אז ה' אלפים י"ח, ובסוף ימיו הלך לעכו (שלשלת הקבלה נ"ז א'), ושם בעכו ברגלי ההר נקבר בנו יוסף ארמלי (גלילות ארץ ישראל), הר"ף קבל ממנו (ע"ל ה' אלפים א'). כתב שלשלת הקבלה ראיתי בקונטרס שזה הקדוש היה ג"כ חכם בקבלה מעשיית והיה בבית מדרשו נר שמן והיה מדליקה בכל ערב שבת ודולקת כל השבוע בלי שמן, וזה היה מפורסם אצל כל אנשי העיר עד שהגיע לאוזן מלך צרפת, וישלח בעדו וישאלהו אם אמת הדבר ויכפור אז משום שלא יחזיק יוהרא לעצמו או שמא יחזיקו למכשף, והמלך חשב ללכת לראות בעיניו הדבר ויועץ עם שריו ללכת בליל ד', והנה היה מנהג העיר שהפריצים היו דופקים בלילה בבית יהודים כדי שיעניקו להם איזה דבר, וזה החסיד למען לא יפסיקהו מלימודו היה לוקח מסמר ותוקעו בארץ וכשהפריצים היו דופקים בדלת הוא מכה המסמר בפטיש והפריץ היה נצלל בארץ, ועתה בבוא המלך והיה דופק בדלת והרב מכה בפטיש והמלך נצלל עד מתניו וכשדפקו שנית והרב הכה שנית חזר המסמר לאחוריו למרחוק ויפחד הרב ואמר אין זה כי אם המלך, וילך ויפתח הפתח והשתחוה לפניו ויאמר תמחול לי כי לא ידעתיך, וגם המלך נתחלחל כי כמו שהמסמר יצא מן הארץ כן גם הוא יצא מהקבר והמלך ושריו יראו פן תבלעמו הארץ. ויאמר לרב עזרנו והוא העלם בבית אצל האש ונתן להם מיני מתיקה וישובו לאיתנם הראשון, וישאל מהמלך מה אדוני מבקש בשעות אלה הלא ידעת שיש רוח אחד אצל פתחי המבליע בארץ כל הקרב אלי להזיקני ואלמלא שירדתי להצילך היית נבלע מכל וכל, אמר המלך כבר נבלעתי ואשריך שהצלתני ואני באתי אליך כי שמעתי היותך חכם בחכמת הכישוף והראיה כי יש לך נר דולק בלי שמן, השיב הרב איני מכשף ח"ו אבל אני חכם בחכמת הטבע ויודע סגולות והראה לו הנר דולק בלי שמן אבל הוא חומר מאיר כמו שמן, ויתמה המלך מאד והושיבו בחצירו ויהי לו ליועץ ויגדל האיש בעושר וכבוד, ויקנאו בו השרים וילשינוהו באמרם שאם יגע המלך בכוס יין היהודי לא ישתה ממנו. ויהי היום ויתן המלך כוס יין להיהודי לשתות והשיב הרב לא אוכל לשתות ברגע זה אך טרם נסעך משולחנך אשתה, ובהגיע עת רחיצת הידים למלך אחר האוכל רחץ ידיו על אגן זהב ותכף לקח הרב המים ההם וישת לפני המלך והשרים, ויאמר הרב אליהם בשתייה הזאת אני חפץ שמותרת לי אבל בכוס יין אינני יכול לשתות להיותו אסור לי מן התורה, והמלך שמר הדבר ויאהבהו כפלים, וכדומה לזה שמעתי שאירע לרמב"ם ואחרים, עכ"ל.