לָזֶה

[אלחנן אריאל]

השלום והברכה!

מה טעם המלה לָזֶה מנוקדת כך.
ולא בפתחות הלמ"ד, ודגש בזי"ן.

כך בסידור (נותנים רשות זה לזה; שואלים זה לזה).
וכך במקרא.

תודה רבה!

 

[אפכא מסתברא]

אין לי פנאי לפרט, אבל זו לא ל' בצרוף ה"א הידיעה. זה כמו הכלל של ו' החיבור לפני הברה מוטעמת, שיכולה לבוא בקמץ. ואידך זיל גמור.

 

[אלחנן אריאל]

אף לי זה הריח כוא"ו שלפני הברה מוטעמת, שדינה להקמץ באס"ף או בצמד מילים.
אך שני ידיעות חסרתי. האחת, מה טעם זו לא למ"ד הידיעה. והשנית, אם זו למ"ד השימוש, היש כלל היכן תקמץ, או שרק לפעמים משפטה כוא"ו הנזכרת.
וכמדומה, שכמקרה הזה קורה אף לבי"ת ולכ"ף.

אם יואיל מאן דהוא לבאר לי הדבר, אכיר לו טובה.

 

[אפכא מסתברא]

'לזה' אינו מיודע כפי ש'מזה' אינו מיודע ('וכלם מקבלים עליהם... זה מזה' ולא 'מהזה'). הכלל אכן בדיוק כמו בו' החיבור במקרה כזה - כלומר, הקמץ אפשרי אך לא הכרחי בהיות הלמ"ד (או הוא"ו) סמוכה להברה מוטעמת.