כתיב חסר

חי זך · 23/1/19

שלום לחברי הקבוצה הנכבדה!
ויכוח ניטש ביני לבין מגיה בכמה מילים בכתיב חסר.
קינאה / שינאה כותבים כך או קנאה / שנאה
ליבו / ליבה או לבו / לבה
עימו או עמו
משה רבינו או משה רבנו

מה פוסקים?

דיו וקסת · 23/1/19

קנאה ושנאה ודאי בכתיב חסר
לגבי האחרים זה תלוי אם זה מנוקד

מרציפן · 25/1/19

אתפוס טרמפ על האשכול ואתה תרוויח הקפצה..

עבירה / עברה?
גזילה / גזלה?

טריפה / טרפה?
יתירה / יתרה?

נראה לי שהכללים האקדמאים בזה הם לא אלו המקובלים בספרות התורנית.

דיו וקסת · 25/1/19

במנוקד - כתיב חסר, בלא מנוקד - כתיב מלא
דהיינו גְזֵלָה וגזילה, טְרֵפָה וטריפה.
זה נכון לפי הכללים האקדמאים וכך גם מקובל בספרות התורנית

אשר שרבר · 27/1/19

אעלה כבר מה שכתבתי בעבר באשכול דומה כאן, ואם תחפש מן הסת יש שם עוד מאלו ותחכים (יש כמה וכמה אשכולות תחת החיפוש של צמד המילים כתיב חסר)

אמא התרגום הממוחשב וכנראה גם האקדמיה שמו תחתיה קו אדום, ואני חושב שאמא יהודיה גם בלי היו"ד.

געוואלדיג · 29/1/19

יש אשכול קדום בענין זה, צריך לחפש.
מבלי לקבוע מסמרות, הייתי אומר שהכלל הוא (או צריך להיות) שבטקסט לא מנוקד יבוא כתיב מלא במלה אשר יש לגביה חשש שיקראוה שלא כהוגן ויחליפוה במשמעות נפוצה אחרת, לדוגמה: רבינו ולא רבנו, וזאת אף במשפט שהקשרו מוכיח את הכוונה, לדוגמה משה רבינו. וכל זה אמור אך ורק כאשר הכתיב המלא אינו עלול להכשיל במשמעות נפוצה אחרת, כפי שקורה במלת: "מילה".
אולם ישנם מלים רבות אשר כבר הורגל כל העולם לאייתן בצורה מסויימת, אם מלא ואם חסר, על אף שאין מנהג זה תואם כלל כלשהו. עוד זאת, ישנם מלים שבקבוצות מסויימות יחסרון, ובקבוצות אחרות ימלאון. לדוגמה, "שינאה", "קינאה", "מיצוות" "הייתה" וכיוצא בהן, אשר במחוזותינו נהגו להחסירן ובמחוזות אחרים למלאן.

Ushaya · 30/1/19

נכתב ע"י חי זך:
קינאה / שינאה כותבים כך או קנאה / שנאה
ליבו / ליבה או לבו / לבה
עימו או עמו

מתוך אתר האקדמיה:
כלל ג – תנועת i
1. כותבים יו"ד לציון תנועת i בכל מקום שהיא חלק ממבנה המילה. למשל: יו"ד שורשית, כגון פרי, יופי, שיר שירך שירכם, דירה,תירא, אישן, ראית; יו"ד שהיא חלק מן המשקל, כגון צמיחה, צריך, כביש, תקין; יו"ד בסיומות, כגון חורפי, ניסויי (נִסּוּיִי) ניסוייים(נִסּוּיִיִּים),[1] כפית, בני (בְּנִי) בנים, אהבתי אהבתיך.

2. כותבים יו"ד לציון תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח,[2] כגון גיבור, פיקח,[3] זיכרון,[4] עיקרון,[5] עיקר, קידוש, יישוב,ייסורים, ביקורת, עילי, עיתון, חיטה, אישה,[6] כיתה, מילה, מסיבה, תפילה, חינם, כיתתי, ריבוני, הינה (הִנֵּה);[7] ראייה(רְאִיָּה),[8] הגייה (הֲגִיָּה), שנייה, עירייה עיריית־;[9] דיבר דיברו, צייר (צִיֵּר);[9] ציירה, חיכה חיכתה, ריענן (רִעֲנֵן), ניתן (נִתַּן)ניתנו, ניזון, ייתן ייתנו, תיקח תיקחו,[10] ייצור (יִצֹּר) ייצרו, ליפול, ייבנה (יִבָּנֶה), תישמר (תִּשָּׁמֵר); עימי עימך.[11]

בכלל זה גם מילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן, כגון (אֵם) אימו אימך וכן אימהות, (אֵת) איתך איתם, (לֵב) ליבי, (שֵׁן) שיניים,(עֵז) עיזים, (עֵת) עיתים, (אַט) איטי לאיטו, (כַּת) כיתות, (צַד) צידו, (אֱמֶת) אמיתות (אֲמִתּוֹת) אמיתי, (מָגֵן) מגינים (מָגִנִּים); (חָמֵשׁ) חמישה חמישים, (שֵׁשׁ) שישה שישים שישי; (הֵסֵב) הסיבותי, (מֵסֵב) מסיבים, (מֵקֵל) מקילות, (מֵגֵן) מגינה, (תָּסֵב)תסיבינה.

אבל לא תיכתב יו"ד במקרים האלה:

(א) בבניין הפעיל גם כשאין אחרי התנועה שווא נח, כגון התיר, הצענו, הכה, הטו.
(ב) במילים אם, עם;[12] במילת היחס מן ובנטייתה, כגון ממנו ממך מכם, וכן כשהיא באה בצמידות לשם (בהידמות הנו"ן), כגוןמדירתו, מדי; בנטיית בת, כגון בתו בתך; וכן לציון התנועה i במשקל פַּיִל, כגון בית, שיט.[13]
(ג) לפני הרצף יו המציין yu או yo, כגון דיון, קיום, טריות (טְרִיּוּת); גיורת, בריות, נטיות.[14]
(ד) כאשר כתיבת היו"ד תיצור רצף של יותר משתי יו"דים,[15] כגון ציים (ולא צייים), ציי־ (ולא צייי־), צייך (צִיֶּיךָ, ולא ציייך), צייו(צִיָּיו, ולא ציייו), ידיים (ולא ידייים).

3. אם באה אות בשווא נח[16] אחרי תנועת i, אין מסמנים את ה־i ביו"ד, כגון שמחה, שפחה, מכסה (מכסֶה, מכסָה), מנהל(מִנְהָל), תגרה, מספר (מִסְפָּר), צביון, דמיון, מצלתיים (מְצִלְתַּיִם),[17] תשמור, נכנס, הלביש, הרבה (הִרְבָּה), התלבש.

אבל בשמות במשקל פִּעָלוֹן נכתבת יו"ד לציון התנועה i גם בצורות הנוטות וגם במילים הנגזרות, כגון זיכרון (זִכָּרוֹן) זיכרון־ (זִכְרוֹן־)זיכרוני זיכרונות, ביטחון (בִּטָּחוֹן) ביטחון־ (בִּטְחוֹן־) ביטחוני ('הביטחון שלי' או שם התואר) ביטחונות.

כן נכתבת יו"ד לפני שווא נח במילים לועזיות, כגון מיליון, היסטוריה, וכן במילה סיסמה (בניקוד סִסְמָה).

לקריאת המאמר המלא באתר האקדמיה

RACHELIZ · 30/1/19

נכתב ע"י Ushaya:
ניסוייים

אף פעם לא ראיתי 3 יו"דים

נכתב ע"י Ushaya:
(ד) כאשר כתיבת היו"ד תיצור רצף של יותר משתי יו"דים,[15] כגון ציים (ולא צייים), ציי־ (ולא צייי־), צייך (צִיֶּיךָ, ולא ציייך), צייו(צִיָּיו, ולא ציייו), ידיים (ולא ידייים)

אין סתירה כאן?

אברהם · 31/1/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
אף פעם לא ראיתי 3 יו"דים

המילה ניסויים היא ריבוי של ניסוי. כמו ניסויים בבעלי חיים
המילה ניסוייים היא ריבוי של ניסויי כמו "בתי ספר ניסוייים"

RACHELIZ · 31/1/19

נכתב ע"י אברהם:
המילה ניסויים היא ריבוי של ניסוי. כמו ניסויים בבעלי חיים
המילה ניסוייים היא ריבוי של ניסויי כמו "בתי ספר ניסוייים"

זה מה שהסברתי לעצמי לאחר שראיתי זאת אבל אז הסעיף בהמשך טען שלא ניתן לכתוב 3 יו"דים...

מ"ם · 31/1/19

באתר עצמו שם הסתירה מתורצת, בהערות 1 ו-15.

ושם מפנים בין היתר להחלטה 2.3.9 צורת הרבים של שמות תואר שונים

א. שמות תואר המסתיימים ב־יִי

צורת הרבים של שמות תואר המסתיימים ב־יִי, כגון נִסּוּיִי, רִפּוּיִי, היא בשלוש יו"דים: נִסּוּיִיִּים, רִפּוּיִיִּים (גם בכתיב המלא).

RACHELIZ · 31/1/19

וואו זה ממש מסרבל..
וכשיש דגש בכלל נהיה תעתוע ונראה כ-4 יו"דים

חגי פאהן · 31/1/19

נכתב ע"י מ"ם:
באתר עצמו שם הסתירה מתורצת, בהערות 1 ו-15.

ושם מפנים בין היתר להחלטה 2.3.9 צורת הרבים של שמות תואר שונים

א. שמות תואר המסתיימים ב־יִי

צורת הרבים של שמות תואר המסתיימים ב־יִי, כגון נִסּוּיִי, רִפּוּיִי, היא בשלוש יו"דים: נִסּוּיִיִּים, רִפּוּיִיִּים (גם בכתיב המלא).

למרות שזה "אקדמיה מפורש", לא בטוח שזה תקין.