כתב לבונאה/דעץ

[געוואלדיג]

הכתב העברי העתיק שהיתה נוהגת בתקופת המקרא, קרויה בפי הבבלי "ליבונאה", ובפי הירושלמי "דעץ".
לחש לי ההוא חכימא דמן בני חבאן, כי שרשן של שמות הללו באופן הכתיבה העתיק; ליבונאה - על שם שהיו חורטים אותיות על לבינה, ודעץ - משום שהיו חורטים אותיות על עץ.
אם ידוע למאן דהו טעם אחר, אודה לו כאשר יאלפני בינה.

 

[אושר]

טעם השמות שמנית אינו ידוע לי, אך ידוע לי כי שמו גם רעץ, וקראתי בעבר באיזשהו ספר על הכתב העברי (לא ממקורותינו, אם זכרוני אינו מטעני) שהוא נקרא כן על שם שהוא נראה רועד (כלומר, נראה שבור). כמדומתני שיש מדרש כלשהו, כי בתחילה נתנה התורה בכתב אשורי, ולאחר שחטאו בעגל "נהפך להם לרועץ".

 

[חיטובים]

השערה בעלמא. יש לי ספרים של מומחים בנושא שבקיאים גם בספרות העולם העתיק ולא ביארו בזה כלום.

ומדאיירינן בהכי, הנה גופנים שמיים עתיקים, מבית פרוייקט קולמוס. והנה מצגת וסקירות מפורטות בנושא.

 

[רב טקסט]

בשרש דעץ משתמשים כמה פעמים במקום נעץ, ולפי ההסבר שליבונאה מן לבינה יתכן שדעץ הכונה לחריטה.

 

[מאירי5]

חיטובים, תודה מיוחדת. מקורות מרתקים.