כנהר שלום

[דיונון]

כִּֽי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃

האם לא אמור להיות טעם מפסיק במילה 'נהר'? כלומר - 'הנני נוטה אליה כנהר, את השלום. וכנחל שוטף, את כבוד הגויים.

מישהו רצה לדחוק ש'נהר שלום' זה ביטוי לנהר שזורם היטב ובנחת. וכמו 'נחל שוטף'. ולפי זה - הנני נוטה אליה את כבוד הגויים, כמו נהר-שלום ונחל שוטף.

אבל כמובן שזה דוחק.

אח"כ הראה לי שזה עובר בכללי הטעמים.

האם יש לכם הסבר נוסף?

 

[חגי פאהן]

אפשר להוסיף לדחיקתו את "שַׁבָּת שָׁלוֹם" הב' בקמץ מפני שאינה סמיכות, אלא השבת הוא שלום. ומשמע ש'שלום' הוא תואר. "ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום".

 

[אפכא מסתברא]

אכן, הרד"ק בספר השרשים מציין בפירוש כי 'שלום' הוא תואר.