הנושאים החמים
הנושאים החמים
מוישה חיים נטל בזרתו את צרור המפתחות בחיפזון, נשק למזוזה ויצא מהבית.
כבר ממרומי הקומה השביעית באו לאוזניו הדי קולות נסערים שבקעו מתחתית חדר המדרגות.
רק אחרי שדילג בזריזות כמה גרמי מדרגות הצליח לזהות כי הנסער הראשי הוא יוסף שלוימה, שכנו הליטוואק מקומה ראשונה.
"זה לא יאומן", כך הליטוואק, "כזו בריונות, כזה 'אני ואפסי עויד', הכל אני ואני, הכל מגיע לי, הכל שלי, איי....מי שלא לומד מוסר...."
מחרה מחזיק אחריו האברכון מהיחידה של שלומציון, "כאלו הם! הכל בכוחנות, בחוסר התחשבות, לא יודעים מהי חלוקה הוגנת..."
מוישה חיים האט את קצב ירידתו עד כדי 'חשיבעס', תלה חיוכון בזוית הימנית של פיו, ניגש אליהם והניח יד על כתפו של יוסף שלוימה.
"איי, ר' יוסף. נכון שהרוחות סוערות, נכון שזה מצב נפיץ, אבל כולנו יודעים מה רבה רעת המחלוקת, הלא הרמב"ם מתאר כמה עיירות נחרבו וכמה משפחות נהרסו מחמתה... אל לך ידידי, אל תכניס ראשך לעניינים אלו, עלולים אנו להגיע למצב של בכיה לדורות, לפילוג בכלל ישראל..."
"אל תגזים. מה הקשר כלל ישראל?!"
"מה זאת אומרת מה הקשר? עינינו הרואות איך מויכוח מטופש על שישים לפה וארבעים לשם הגענו עד למצב הזה!"
תלו בו שניהם עיניים תמהות.
"רגע.... מי מדבר עכשיו על הבחירות? אנחנו מדברים על זבולונקרנץ בקומה אחרונה שהחליטו לבנות שתי יחידות על השטח המשותף בגג!!"
לקח למוישה חיים שתי שניות של עיכול עד שאדמימות רותחת פשטה בלחייו והחרון מילא את אפו.
"ככה??? לא לא..... היו לא תהיה!!!! צריך לעשות סוף לדבר הזה! זו עילה למלחמה. אי אפשר להמשיך לתת להם לעשות ככל העולה על רוחם!!"
מרחוק התקרב אליהם זליגמן שעוד הספיק לשמוע את המשפט האחרון.
"נו, שא!! רבויתי, למה להכניס לפה מחלוקת מבחוץ?!"
מוקדש לכל הבורחים והסולדים והמבכים את המחלוקת הנוראה עד שזה מגיע למאירקה שלהם....
כבר ממרומי הקומה השביעית באו לאוזניו הדי קולות נסערים שבקעו מתחתית חדר המדרגות.
רק אחרי שדילג בזריזות כמה גרמי מדרגות הצליח לזהות כי הנסער הראשי הוא יוסף שלוימה, שכנו הליטוואק מקומה ראשונה.
"זה לא יאומן", כך הליטוואק, "כזו בריונות, כזה 'אני ואפסי עויד', הכל אני ואני, הכל מגיע לי, הכל שלי, איי....מי שלא לומד מוסר...."
מחרה מחזיק אחריו האברכון מהיחידה של שלומציון, "כאלו הם! הכל בכוחנות, בחוסר התחשבות, לא יודעים מהי חלוקה הוגנת..."
מוישה חיים האט את קצב ירידתו עד כדי 'חשיבעס', תלה חיוכון בזוית הימנית של פיו, ניגש אליהם והניח יד על כתפו של יוסף שלוימה.
"איי, ר' יוסף. נכון שהרוחות סוערות, נכון שזה מצב נפיץ, אבל כולנו יודעים מה רבה רעת המחלוקת, הלא הרמב"ם מתאר כמה עיירות נחרבו וכמה משפחות נהרסו מחמתה... אל לך ידידי, אל תכניס ראשך לעניינים אלו, עלולים אנו להגיע למצב של בכיה לדורות, לפילוג בכלל ישראל..."
"אל תגזים. מה הקשר כלל ישראל?!"
"מה זאת אומרת מה הקשר? עינינו הרואות איך מויכוח מטופש על שישים לפה וארבעים לשם הגענו עד למצב הזה!"
תלו בו שניהם עיניים תמהות.
"רגע.... מי מדבר עכשיו על הבחירות? אנחנו מדברים על זבולונקרנץ בקומה אחרונה שהחליטו לבנות שתי יחידות על השטח המשותף בגג!!"
לקח למוישה חיים שתי שניות של עיכול עד שאדמימות רותחת פשטה בלחייו והחרון מילא את אפו.
"ככה??? לא לא..... היו לא תהיה!!!! צריך לעשות סוף לדבר הזה! זו עילה למלחמה. אי אפשר להמשיך לתת להם לעשות ככל העולה על רוחם!!"
מרחוק התקרב אליהם זליגמן שעוד הספיק לשמוע את המשפט האחרון.
"נו, שא!! רבויתי, למה להכניס לפה מחלוקת מבחוץ?!"
מוקדש לכל הבורחים והסולדים והמבכים את המחלוקת הנוראה עד שזה מגיע למאירקה שלהם....
