הנושאים החמים
הנושאים החמים
תקצר היריעה מלהכיל את התשובה, .ראשית, כ-15% מהאוכלוסייה סובלת מהפרעה זו. אין סיבה לתלמיד להתבייש בכך, ואין סיבה להורים להתכחש לכך.
בראש ובראשונה צריך לגשת לביקור אצל רופא נוירולוג מומחה להפרעת קשו''ר, שיאבחן את קשיי הקשב והריכוז, אם הם נובעים מסיבה נוירולוגית, כלומר שיש לו חסר בחומר הנקרא 'דופמין' הנמצא במוח, והוא הגורם לריכוז, ובאם נראית לו סיבה זו, אזי הוא יתן תרופת-מרשם להעלות את רמת הדופמין במוח. בשוק קיימים כיום סוגי תרופות רבות וחדשות ללא תופעות לוואי.
לעיתים ההפרעה היא על רקע רגשי, כלומר, יש לתלמיד בעיות רגשיות שונות הטורדות את מנוחת נפשו ולכן קשה עליו הריכוז, אין לו את האפשרות להתרכז כי במוחו מתרוצצים מחשבות ומצוקות רגשיות, כגון: בעיות משפחתיות וכדומה. כתוצאה מכך הוא מוסח מהשיעור וקשה עליו הריכוז (בדומה לאדם שהוא בעל חוב גדול שאין באפשרותו להתרכז כי אין לו פניוּת מחשבתית). במקרה דנן הטיפול אינו תרופתי, אלא יש להיעזר במטפל רגשי מוסמך, שתפקידו לרדת במקצועיות לנבכי נפשו של התלמיד ולפתור את הבעיות הרגשיות המציקות לו, כך יוכל התלמיד להתפנות ללמידה רציפה.
אגב, לכל אלו החושבים שיש תחליפים שונים ומשונים וניתן לפתור את בעיית הקשו''ר בטיפולים שונים, שאין כאן המקום לפרטם, הכל הבל הבלים (רבים היו אצלי וסיפרו לי שהם שפכו הון תועפות וזמן ממושך על מיני טיפולים, והם לא הועילו דבר! התורה חסה על ממונם של ישראל (לצערי, מחקרית חלק ניכר מאוד מהנושרים שנשרו מעץ החיים, הם בגלל, שקיבלו טיפול חובבני ולא מקצועי על בעיית קשו''ר, ולא טופלו כראוי כפי שמניתי לעיל). חבל על כל נשמה טהורה שהולכת לאיבוד בגלל טיפולים חובבניים ולא מקצועיים.
בכל מקרה, אם התלמיד מטופל כראוי, חשוב מאוד להקפיד על כמה נקודות. א. לעולם לא להשאיר את התלמיד עם הרגשה שהוא לא שייך לשיעור שנאמר, אלא אדרבה, לערב אותו ולשתף אותו (בצורה שאינה בולטת) לפחות בחלק מהשיעור הנלמד. ב. להיות בקשר עם הוריו. ג. להיות בקשר רציף עם החונך או החברותא שלו. ד. לעודד אותו על כל הצלחה קטנה, ואפילו על מילה אחת שאמר בשיעור. ה. תלמיד זה עובר קשיים רבים, ומשום כך הוא זקוק להרבה חום ואהבה. צריך לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו, בלי קמצנות ובלי דקדקנות יתירה.
בראש ובראשונה צריך לגשת לביקור אצל רופא נוירולוג מומחה להפרעת קשו''ר, שיאבחן את קשיי הקשב והריכוז, אם הם נובעים מסיבה נוירולוגית, כלומר שיש לו חסר בחומר הנקרא 'דופמין' הנמצא במוח, והוא הגורם לריכוז, ובאם נראית לו סיבה זו, אזי הוא יתן תרופת-מרשם להעלות את רמת הדופמין במוח. בשוק קיימים כיום סוגי תרופות רבות וחדשות ללא תופעות לוואי.
לעיתים ההפרעה היא על רקע רגשי, כלומר, יש לתלמיד בעיות רגשיות שונות הטורדות את מנוחת נפשו ולכן קשה עליו הריכוז, אין לו את האפשרות להתרכז כי במוחו מתרוצצים מחשבות ומצוקות רגשיות, כגון: בעיות משפחתיות וכדומה. כתוצאה מכך הוא מוסח מהשיעור וקשה עליו הריכוז (בדומה לאדם שהוא בעל חוב גדול שאין באפשרותו להתרכז כי אין לו פניוּת מחשבתית). במקרה דנן הטיפול אינו תרופתי, אלא יש להיעזר במטפל רגשי מוסמך, שתפקידו לרדת במקצועיות לנבכי נפשו של התלמיד ולפתור את הבעיות הרגשיות המציקות לו, כך יוכל התלמיד להתפנות ללמידה רציפה.
אגב, לכל אלו החושבים שיש תחליפים שונים ומשונים וניתן לפתור את בעיית הקשו''ר בטיפולים שונים, שאין כאן המקום לפרטם, הכל הבל הבלים (רבים היו אצלי וסיפרו לי שהם שפכו הון תועפות וזמן ממושך על מיני טיפולים, והם לא הועילו דבר! התורה חסה על ממונם של ישראל (לצערי, מחקרית חלק ניכר מאוד מהנושרים שנשרו מעץ החיים, הם בגלל, שקיבלו טיפול חובבני ולא מקצועי על בעיית קשו''ר, ולא טופלו כראוי כפי שמניתי לעיל). חבל על כל נשמה טהורה שהולכת לאיבוד בגלל טיפולים חובבניים ולא מקצועיים.
בכל מקרה, אם התלמיד מטופל כראוי, חשוב מאוד להקפיד על כמה נקודות. א. לעולם לא להשאיר את התלמיד עם הרגשה שהוא לא שייך לשיעור שנאמר, אלא אדרבה, לערב אותו ולשתף אותו (בצורה שאינה בולטת) לפחות בחלק מהשיעור הנלמד. ב. להיות בקשר עם הוריו. ג. להיות בקשר רציף עם החונך או החברותא שלו. ד. לעודד אותו על כל הצלחה קטנה, ואפילו על מילה אחת שאמר בשיעור. ה. תלמיד זה עובר קשיים רבים, ומשום כך הוא זקוק להרבה חום ואהבה. צריך לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו, בלי קמצנות ובלי דקדקנות יתירה.
