הנושאים החמים
הנושאים החמים
שלום וברכה.
מזה כשנה אני סובלת מבעיה בעיניים שבשני מילים אקרא לבעיה
"בעיניים שלי השתגעו"
אני ממש לא רואה טוב
מקרבת כל דבר לעיניים ויושבת במרחק 0 מהמחשב
בימים מסויימים (וגיליתי שזה בא ביום שנחשפתי לאור הירוק של המכונת צילום השח"ל) יש לי כמו עיגולים שחורים בעיניים כאילו מישהוא הדביק לי מדבקות עגולות על המשקפיים, סחרחורות, כאבי ראש, אם יצאתי להרצאה והתמקדתי במרצה פתאום אני רואה את המרצה כפול שתיים וכל הגוף שלי מתחיל להתנדנד.
תחושת נד נד ברגע שאני יושבת סוגרת עיניים.
בלילה פחדתי לסגור עיניים, כי פשוט התחיל לרוץ לי מול עיניים סרטים שלמים בכל מיני צבעים ובמהירות מסחררת (את זה יש להרבה אבל לא משהוא שמציק, אני מכירה את זה ביום יום אבל זה פך להיות משהוא מטריד.
ועוד ועוד, פשוט קרייזי. ומעצבן!
הייתי אצל נוירולוג שבדק את הסחרורות, עשה סי טי מח - תקין ב"ה
דופלר צוואר קרוטיס- ב"ה אספקת דם למח תקינה.
שלח אותי לאף אוזן גרון אולי זה בגלל אזניים
שלח אותי ל ENG ובדיקת שמיעה בתל השומר
בדיקת שמיעה תקינה ב"ה ו- ENG ניסטגמוס - פירושו חוסר תיאום בין עין למח
מה עושים לזה? לא יודע, תעשי פיזיוטרפיה, עשיתי פיזיוטרפיה, הסתובבתי עם צווראון אחרי הטיפול, בפועל הבעיה נשארה. מה יש לעשות לניסטגמוס שלי? הא, זה לא משהוא מיוחד...לדברי הרופאה.
הלכתי לרופא עיניים. הכל תקין.
אופטומטריסט- הכל תקין מבחינת המשקפיים, כן, הוא רואה בעיה, הוא רואה שהעיניים קופצות בלי קשר אבל אין לו מה לעשות לזה.
בתכלס אין לאף אחד מה לעזור, והעצבים שלי מתרופפים...
מידי פעם שמעתי על רופא אחד, בלונדון, שהוא מומחה, ומאבחן ברמת על, ויש לו המצאה מדהימה שמרפאת בעיוןת תוך שנה שנתיים ועוד ועוד.
עד שהחלטנו לנסות את זה, בברכת הרבי נסעתי אליו אחרי המתנה ארוכה של חצי שנה ++
וב"ה סוף סוף יש מישהוא שבלי לבדוק אותי כל כך הרבה, ובלי לשאול אותי למה בכלל הגעתי אומר לי אחרי 2 דקות
העיניים שלך קרייזי...
מה שקורה מבחינתו שעקב חולשה חזקה של הגוף (ופעם אחרת אספר את הסיפור הזה) המח היה צריך להתאמץ מאד כדי לראות, בדרך כלל זה עובר לבד כשהגוף מתחזק, אצלי העיניים נשארו במאמץ קבוע ולא חוזרות לתפקד כרגיל ולכן כל הבלאגן.
הפתרון שיש לו להציע כל כל כך הוקוס פוקוס
הוא יקר, ארוך, - בין שנתיים לחמש- ומעצבן,
יקר, כי אצטרך להגיע יותר פעמים
ארוך בגלל השנים ולא כמו שנה שנתיים לרוב
ומעצבן כי במשך החצי שנה הקרובה אני מסתובבת בבבית כמו סבתאלה
משקפיים על העיינים
ובכל פעם שאני במחשב (וזו קורה הרבה כי יש לי גם דפוס דיגטלי בבית וגם מעצבת) או מתרכזת בפעולה מסויימת או קוראת אני צריכה להחליף למשקפיים שהוא נתן לי.
כך לחצי שנה שלאחריהן אצטרך לבוא לביקורת ולהערכה מחודשת.
הייתי שם ושמעתי כל כך הרבה סיפורים מאנשים שהוא הציל אותם, ילדים שלא הצליחו לקרוא ובזכותו קוראים היום, מבוגרים שכמעט איבדו את הראייה שלהם וב"ה ניצלו בזכותו, ממש פלאי פלאים, יצאתי מהחדר שלו עם תחושה שצריך לברך ברוך שחלק מחכמתו, ממש כך!
יש שם גם מלא מכשירי בדיקה אבל בפועל הרופא עצמו - אלכסנדר קוברין- רואה את הכל בשתי דקות בלי כל המכשירים שלו.
הבדיקות האלו זה כדי לאמת את הדיאגנוזה שלו ולהתאים מספר מדויק.
יש שם גם גוים אבל כל הזמן בעיקר חרדים מכל העולם שמגיעים בגלל חברים שהיו וב"ה הצליחו.
העליתי כאן בקובץ את כל הפרטים למי שלוקח את זה ברצינות ומעוניין להגיע אליו.
יש גם מקרים שהוא אומר שהוא לא יכול לעזור כמו במקרה של תלמיד של בעלי שצריך לעבור ניתוח לקצר את עצבי הראיה ושאלנו בעל פה אם הוא יוכל לעזור לו והוא אמר שהוא צריך לראות כדי לענות ולא בטוח שיוכלו להימנע מניתוח.
מזה כשנה אני סובלת מבעיה בעיניים שבשני מילים אקרא לבעיה
"בעיניים שלי השתגעו"
אני ממש לא רואה טוב
מקרבת כל דבר לעיניים ויושבת במרחק 0 מהמחשב
בימים מסויימים (וגיליתי שזה בא ביום שנחשפתי לאור הירוק של המכונת צילום השח"ל) יש לי כמו עיגולים שחורים בעיניים כאילו מישהוא הדביק לי מדבקות עגולות על המשקפיים, סחרחורות, כאבי ראש, אם יצאתי להרצאה והתמקדתי במרצה פתאום אני רואה את המרצה כפול שתיים וכל הגוף שלי מתחיל להתנדנד.
תחושת נד נד ברגע שאני יושבת סוגרת עיניים.
בלילה פחדתי לסגור עיניים, כי פשוט התחיל לרוץ לי מול עיניים סרטים שלמים בכל מיני צבעים ובמהירות מסחררת (את זה יש להרבה אבל לא משהוא שמציק, אני מכירה את זה ביום יום אבל זה פך להיות משהוא מטריד.
ועוד ועוד, פשוט קרייזי. ומעצבן!
הייתי אצל נוירולוג שבדק את הסחרורות, עשה סי טי מח - תקין ב"ה
דופלר צוואר קרוטיס- ב"ה אספקת דם למח תקינה.
שלח אותי לאף אוזן גרון אולי זה בגלל אזניים
שלח אותי ל ENG ובדיקת שמיעה בתל השומר
בדיקת שמיעה תקינה ב"ה ו- ENG ניסטגמוס - פירושו חוסר תיאום בין עין למח
מה עושים לזה? לא יודע, תעשי פיזיוטרפיה, עשיתי פיזיוטרפיה, הסתובבתי עם צווראון אחרי הטיפול, בפועל הבעיה נשארה. מה יש לעשות לניסטגמוס שלי? הא, זה לא משהוא מיוחד...לדברי הרופאה.
הלכתי לרופא עיניים. הכל תקין.
אופטומטריסט- הכל תקין מבחינת המשקפיים, כן, הוא רואה בעיה, הוא רואה שהעיניים קופצות בלי קשר אבל אין לו מה לעשות לזה.
בתכלס אין לאף אחד מה לעזור, והעצבים שלי מתרופפים...
מידי פעם שמעתי על רופא אחד, בלונדון, שהוא מומחה, ומאבחן ברמת על, ויש לו המצאה מדהימה שמרפאת בעיוןת תוך שנה שנתיים ועוד ועוד.
עד שהחלטנו לנסות את זה, בברכת הרבי נסעתי אליו אחרי המתנה ארוכה של חצי שנה ++
וב"ה סוף סוף יש מישהוא שבלי לבדוק אותי כל כך הרבה, ובלי לשאול אותי למה בכלל הגעתי אומר לי אחרי 2 דקות
העיניים שלך קרייזי...
מה שקורה מבחינתו שעקב חולשה חזקה של הגוף (ופעם אחרת אספר את הסיפור הזה) המח היה צריך להתאמץ מאד כדי לראות, בדרך כלל זה עובר לבד כשהגוף מתחזק, אצלי העיניים נשארו במאמץ קבוע ולא חוזרות לתפקד כרגיל ולכן כל הבלאגן.
הפתרון שיש לו להציע כל כל כך הוקוס פוקוס
הוא יקר, ארוך, - בין שנתיים לחמש- ומעצבן,
יקר, כי אצטרך להגיע יותר פעמים
ארוך בגלל השנים ולא כמו שנה שנתיים לרוב
ומעצבן כי במשך החצי שנה הקרובה אני מסתובבת בבבית כמו סבתאלה
משקפיים על העיינים
ובכל פעם שאני במחשב (וזו קורה הרבה כי יש לי גם דפוס דיגטלי בבית וגם מעצבת) או מתרכזת בפעולה מסויימת או קוראת אני צריכה להחליף למשקפיים שהוא נתן לי.
כך לחצי שנה שלאחריהן אצטרך לבוא לביקורת ולהערכה מחודשת.
הייתי שם ושמעתי כל כך הרבה סיפורים מאנשים שהוא הציל אותם, ילדים שלא הצליחו לקרוא ובזכותו קוראים היום, מבוגרים שכמעט איבדו את הראייה שלהם וב"ה ניצלו בזכותו, ממש פלאי פלאים, יצאתי מהחדר שלו עם תחושה שצריך לברך ברוך שחלק מחכמתו, ממש כך!
יש שם גם מלא מכשירי בדיקה אבל בפועל הרופא עצמו - אלכסנדר קוברין- רואה את הכל בשתי דקות בלי כל המכשירים שלו.
הבדיקות האלו זה כדי לאמת את הדיאגנוזה שלו ולהתאים מספר מדויק.
יש שם גם גוים אבל כל הזמן בעיקר חרדים מכל העולם שמגיעים בגלל חברים שהיו וב"ה הצליחו.
העליתי כאן בקובץ את כל הפרטים למי שלוקח את זה ברצינות ומעוניין להגיע אליו.
יש גם מקרים שהוא אומר שהוא לא יכול לעזור כמו במקרה של תלמיד של בעלי שצריך לעבור ניתוח לקצר את עצבי הראיה ושאלנו בעל פה אם הוא יוכל לעזור לו והוא אמר שהוא צריך לראות כדי לענות ולא בטוח שיוכלו להימנע מניתוח.
