יש הבדל בין נימוחה לנמחתה?

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

א. האם המילה נִמּוֹחַ או מילה אחרת משורש מ.ו.ח מופיעה במקרא?

אם לא, ייתכן שמ.ו.ח הוא שורש תנאי עם אותה משמעות בדיוק כמו מ.ח.ה.

יש נ"מ בעניין: האשכנזים אומרים בסליחות "מזבח בהיותו וקדשים לזביחה. והביא איש את זבחו וחטאתו נמחה. אפס מני מכהן ואין זבח ואין מנחה. תודתי זביחתי שיחתי מנחתי". ויש ב' בעיות: א. איך אומרים "וחטאתו נִמְחָה", והרי חטאת היא נקבה, ב. זה הורס את כל משקל השיר שבנוי על שש תנועות בכל חצי שורה, ובזו חמש.
אבל אם אומרים "וחטאתו נִמּוֹחָה" (ואפשר בחולם חסר) שתי הבעיות נפתרות.

לא מופיע "נמחה" או "נמחתה" בש"ס, אבל יש "נמחית אבן הטוען", "כאבן זו שאינה נמחית". לעומת זאת יש "נימוחה" ביבמות פא:: "דתניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות - תעלה. רבי יהודה אומר: לא תעלה. אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה. קתני מיהת רישא תעלה! אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה".
וכן יש עוד בנזיר סד.: "שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה, או דלמא האי אוכלא הוא?"

למה אני מפציץ במקורות? כי בתפיסה שלי "נמחה" זה כמו התאדה, נמחק לגמרי, אבל "נימוח" זה שעירבבו אותו עד שאיבד את הצורה שלו, אבל לא הושמד לגמרי. אבל האם יכול להיות שפשוט מדובר באותו מונח לגמרי, ואז אין שאלה בכלל לגבי הסליחות?
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
וחטאתו נמחה אינו על קרבן החטאת, אלא על החטא. ועליו י"ל נמחה ולא נמחתה. ואם תקשה מדוע לא נכתב וחטאו נמחה, מצינו בויקרא "או הודע אליו חטאתו אשר חטא כו' ושם מדובר על החטא.
(נימוח מצינו גם לעניין מקוואות בגמרא שכתוב שיבחושין אדומין שברייתן מן המים מצטרפין למקווה והגמ' מעמידה בנימוחו, ושם ודאי אין הכוונה שאינם אלא ישנם ומשלימין את המקווה. משא"כ במחה תמחה את זכר עמלק ודאי לא הכוונה תמעך אבל תשאיר... :))
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
נכתב ע"י שיילה;2464410:
וחטאתו נמחה אינו על קרבן החטאת, אלא על החטא. ועליו י"ל נמחה ולא נמחתה. ואם תקשה מדוע לא נכתב וחטאו נמחה, מצינו בויקרא "או הודע אליו חטאתו אשר חטא כו' ושם מדובר על החטא.
(נימוח מצינו גם לעניין מקוואות בגמרא שכתוב שיבחושין אדומין שברייתן מן המים מצטרפין למקווה והגמ' מעמידה בנימוחו, ושם ודאי אין הכוונה שאינם אלא ישנם ומשלימין את המקווה. משא"כ במחה תמחה את זכר עמלק ודאי לא הכוונה תמעך אבל תשאיר... :))

א. אז או שיכתוב וחטאו נמחה, או שיכתוב וחטאתו נמחתה!
ב. מצינו מילים במשנה שודאי הן משורש מ.ח.ה במשמעות של ערבוב ולא השמדה: (מעשר שני ה א) "כרם רבעי, מציינין אותו בקוזזות אדמה; ושל עורלה, בחרסית; ושל קברות, בסיד, וממחה ושופך". (פסחים ו א) "ואלו דברים בפסח דוחין את השבת: שחיטתו, וזריקת דמו, ומיחוי קרביו, והקטר חלביו".
 

ערך רב

משתמש פעיל
עריכה תורנית
"נימוח" משמעו כמו "נמעך" או "נמס". כן המשמעות בסיד "וממחה ושופך", וכעין זה גם ביבחושין שנימוחו, וכן במיחוי קרביו. ולכאורה אינו דומה כלל ל"תמחה את זכר עמלק" ששם משמעו להשמידו, או "למוחקו" מן העולם.
אולם עיין ברש"י פסחים סח, א, על דברי המשנה "ומיחוי קרביו" שהגמרא מבארת שהכוונה היא "מנקבן בסכין". וז"ל רש"י:
מנקבן בסכין - שיצא הרעי, שאם יניחנו בתוכן יסריחו קודם שתחשך. ולשון מיחוי, שמוציא פרש רכה דנמחית בתוכה, דשנפי"ר בלע"ז, כמו וממחה ושופך (מעשר שני פ"ה מ"א'), וכמו המחהו וגמעו (פסחים לה, א). לישנא אחרינא: מיחוי לשון נקיבה וחיבול, כמו תמחה את זכר עמלק (דברים כה).
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
כתבתי לפני כמה שעות הודעה ארוכה וכמה שניות לפני העלאתה - מחה אותה קֶצֶר מעל פני האדמה (יותר נכון: הרשת) :( משום 'אל תמנע טוב מבעליו' אכתוב מחדש, למרות התסכול.
א. הצורה 'נִמְחָה' ליחידה בהווה תקינה לחלוטין, ע"ד 'נִפְקָדָה', אם כי היא אינה רווחת מפאת הבלבול העלול להיווצר עם נסתר עבר, ובכלל הצורה הזו של הווה יחידה (פוקדה, מְפַקְּדָה, מְפֻקָּדָה, מֻפְקָדָה) היא יותר מליצית ורווחת פחות.
ב. כידוע יש קרבת משמעות בין כל השרשים שיש בהם שתי אותיות זהות, אבל בדקויות יש לכל שורש משמעות ייחודית לו, וגם במעבר מבניין לבניין באותו שורש מוצאים במרבית המקרים שינויי משמעות (אין דומה מָחָה למִחָה או להִמְחָה או להִתְמַחָה...) ברור ש'נימוח' אין לו משמעות של 'נמחה', אלא משמעותו 'נתמסמס', אבל מצוי שמשתמשים ב'נמחה' במשמעות של 'נימוח'. (אגב, פועל בשורש 'מוח' מופיע רק בבנין נפעל.)
ג. גם החלוקה להברות של 'מזבח בהיותו' שהיא כדלהלן: מז-בח בה-יו-תו (אות המנוקדת בפתח גנובה אינה נספרת כהברה בפ"ע),מגלה רק חמש הברות. זה אכן מתמיה ולא מתיישב עם כל השאר.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

א. תודה רבה על העזרה! ביום אף אחד לא ענה, וכל הצדיקים התעוררו בחצות לעזור לי...
ב. מדברי שניכם (ערך רב ואפכא מסתברא) עולה שבעיני חז"ל מדובר בשורש אחד עם שתי משמעויות (וזה ממש מוכח ברש"י פסחים סח.) - מ.ח.ה, שהופך רק בבניין נפעל בעבר והווה למ.ו.ח. (אציין שמצינו תופעה כזו בשורש ה.ל.כ שלרוב הופך בעתיד או בבנין הפעיל לי.ל.כ).
ג. אפכא מסתברא, אם נאמר שנמחה משמש גם נקבה, גם נשארת בעיית המשקל וגם נוספת בעיה חדשה: שורה זו מתארת מה שהיה בעבר, ופתאום הווה. אא"כ זה מתאים גם לעבר בגזירה שוה?
ד. האם יש רמז בדבריך שמוֹחַ קשור לנימוח? צ"ע. ויותר צ"ע למה בכלל חז"ל שינו את "נמחה" ל"נימוח"? אולי בדיוק בשביל זה, כדי ליצור משמעות חדשה לשורש הישן, על בסיס "חרבות מחים"?.. או שכבר הגזמתי? מעניין להעמיק עוד בפסחים סח. שהבאת, ערך רב.
ה. אולי מחבר שיר זה (ר' שלמה אבן גבירול) סובר שסופרים פתח גנובה בין ההברות? יש רק עוד פעם אחת בכל השיר בן ששת הבתים שיש חריגה מהמשקל.
ו. אפשר לראות את חצי הפיוט המלא כאן ואת המלא לחפש כאן, ולשמוע את הביצוע המדהים של הראל טל כאן.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לגבי ב - איך אתה למד מפסחים סח. שנימוח הוא מיחוי? אמנם 'מיחוי' מחזיק כמה משמעויות וכן יכול לקבל משמעות של נימוח, אבל ההיפך אינו, כי 'נימוח' יש לו משמעות אחת בלבד. אם תחליף ב'סליחה' את 'נמחה' ל'נימוחה' אתה מעוות את משמעות דברי הפייטן - אין הוא מספר כי חטאתו מתמסמסת (אך נשארת קיימת, אם כי מעוכה) אלא שהיא נמחית ונאבדת מן העולם, הלא כן?
לגבי ג - בלשון מצוי לרוב שימוש בזמן עתיד על עבר והווה, הווה על עבר וכיו"ב (אין לי כרגע בשליפה דוגמאות, אבל בנקל תמצא). אבל בפירוש לא נכון לומר לנסתרת עבר 'נמחה', אלא צ"ל 'נמחתה'.
ד - מֹחַ הוא משורש מחח, כמו כח, ולא משורש מוח, אבל מצויה זיקה בין רבים משרשי הכפולים לשרשי נחי ע"ו.
לגבי ספירת ההברות - קשה לי להניח שרשב"ג סופר פתח גנובה כהברה לעצמה, ובכלל לפלא בעיני ששיר של רשב"ג בנוי על משקל הברות ולא על יתדות ותנועות. הייתי רוצה להעמיק בזה, אך אין עתותי בידי כרגע.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

ב. כיון שאין בש"ס "נמחה" או "נמחתה", ההגיון אומר ש"נימוח" ו"נימוחה" פשוט מחליפים אותם, נכנסים במקומם בדיוק. למרות שלא מצאתי מקום בש"ס שמביא מילה זו בהקשר של השמדה, אלא רק בהקשר של המסה. אבל אם לא, אז איזו מילה התנאים אומרים כשרוצים לומר "נמחה" במשמעות של נמחק לגמרי?
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
בחיפוש שעשיתי באוצרות תורניים ישנם אלפי מקומות במדרשים בראשונים ובאחרונים שהמונח "נמחה" משמש ל"התמוססות" ומאידך מצינו גם שמשמש ל"התפוגגות" כגון במי סוטה שכתוב ששם ה' נמחה על המים, אך המילה נימוח הנה בכל המקומות התמוססות.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
נכתב ע"י חגי פאהן;2465723:
בעזהי"ת

ב. כיון שאין בש"ס "נמחה" או "נמחתה", ההגיון אומר ש"נימוח" ו"נימוחה" פשוט מחליפים אותם, נכנסים במקומם בדיוק. למרות שלא מצאתי מקום בש"ס שמביא מילה זו בהקשר של השמדה, אלא רק בהקשר של המסה. אבל אם לא, אז איזו מילה התנאים אומרים כשרוצים לומר "נמחה" במשמעות של נמחק לגמרי?
אולי אין בש"ס 'נמחה' בעבר (לא בדקתי), אבל בעתיד יש, ובמשמעות של נמחק לגמרי - משנה סוטה פרק א משנה ד: עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
נכתב ע"י שיילה;2465957:
בחיפוש שעשיתי באוצרות תורניים ישנם אלפי מקומות במדרשים בראשונים ובאחרונים שהמונח "נמחה" משמש ל"התמוססות" ומאידך מצינו גם שמשמש ל"התפוגגות" כגון במי סוטה שכתוב ששם ה' נמחה על המים, אך המילה נימוח הנה בכל המקומות התמוססות.

גם במי סוטה אפשר שהכוונה שהשם שעשוי דיו מוצק נימוח במים והופך נוזל.
 

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
נכתב ע"י חגי פאהן;2466467:
גם במי סוטה אפשר שהכוונה שהשם שעשוי דיו מוצק נימוח במים והופך נוזל.

מה שהופך לנוזל הוא הדיו אבל שם המפורש נמחה.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
נכתב ע"י שיילה;2466623:
מה שהופך לנוזל הוא הדיו אבל שם המפורש נמחה.

איך שם שהוא מושג מופשט יכול להימחות, בפרט שהוא קיים ושמו קיים? אלא הכוונה היא לכתב העשוי דיו, "שמי שנכתב בקדושה יימחה".

לכן עוד צריך למצוא אם יש מקום שחז"ל משתמשים בלשון מחייה במובן של השמדה. אין לי זמן כרגע.
 

ערך רב

משתמש פעיל
עריכה תורנית
נכתב ע"י חגי פאהן;2468239:
איך שם שהוא מושג מופשט יכול להימחות, בפרט שהוא קיים ושמו קיים? אלא הכוונה היא לכתב העשוי דיו, "שמי שנכתב בקדושה יימחה".

לכן עוד צריך למצוא אם יש מקום שחז"ל משתמשים בלשון מחייה במובן של השמדה. אין לי זמן כרגע.

כמובן הכוונה היא שהשם שהיה כתוב נמחק.
ומחייה במובן של השמדה לא חסר.
הדוגמא הראשונה שעולה בראשי: אמר ליה בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך (שבת פט, ב).
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בעזהי"ת

משום שחבריי רבו עליי בסוף לא שיניתי ל"נימוחה", אבל בכ"ז מסרתי ללקוח בע"פ את עיקרי הדיון ושיעשה עם זה מה שירצה.

וגם אם חטאתו רק התמוססה זה גם נחמד...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיד

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

חלון ראווה • אתגר 123

לוח מודעות

למעלה