הנושאים החמים
הנושאים החמים
בעזהי"ת
א. האם המילה נִמּוֹחַ או מילה אחרת משורש מ.ו.ח מופיעה במקרא?
אם לא, ייתכן שמ.ו.ח הוא שורש תנאי עם אותה משמעות בדיוק כמו מ.ח.ה.
יש נ"מ בעניין: האשכנזים אומרים בסליחות "מזבח בהיותו וקדשים לזביחה. והביא איש את זבחו וחטאתו נמחה. אפס מני מכהן ואין זבח ואין מנחה. תודתי זביחתי שיחתי מנחתי". ויש ב' בעיות: א. איך אומרים "וחטאתו נִמְחָה", והרי חטאת היא נקבה, ב. זה הורס את כל משקל השיר שבנוי על שש תנועות בכל חצי שורה, ובזו חמש.
אבל אם אומרים "וחטאתו נִמּוֹחָה" (ואפשר בחולם חסר) שתי הבעיות נפתרות.
לא מופיע "נמחה" או "נמחתה" בש"ס, אבל יש "נמחית אבן הטוען", "כאבן זו שאינה נמחית". לעומת זאת יש "נימוחה" ביבמות פא:: "דתניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות - תעלה. רבי יהודה אומר: לא תעלה. אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה. קתני מיהת רישא תעלה! אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה".
וכן יש עוד בנזיר סד.: "שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה, או דלמא האי אוכלא הוא?"
למה אני מפציץ במקורות? כי בתפיסה שלי "נמחה" זה כמו התאדה, נמחק לגמרי, אבל "נימוח" זה שעירבבו אותו עד שאיבד את הצורה שלו, אבל לא הושמד לגמרי. אבל האם יכול להיות שפשוט מדובר באותו מונח לגמרי, ואז אין שאלה בכלל לגבי הסליחות?
א. האם המילה נִמּוֹחַ או מילה אחרת משורש מ.ו.ח מופיעה במקרא?
אם לא, ייתכן שמ.ו.ח הוא שורש תנאי עם אותה משמעות בדיוק כמו מ.ח.ה.
יש נ"מ בעניין: האשכנזים אומרים בסליחות "מזבח בהיותו וקדשים לזביחה. והביא איש את זבחו וחטאתו נמחה. אפס מני מכהן ואין זבח ואין מנחה. תודתי זביחתי שיחתי מנחתי". ויש ב' בעיות: א. איך אומרים "וחטאתו נִמְחָה", והרי חטאת היא נקבה, ב. זה הורס את כל משקל השיר שבנוי על שש תנועות בכל חצי שורה, ובזו חמש.
אבל אם אומרים "וחטאתו נִמּוֹחָה" (ואפשר בחולם חסר) שתי הבעיות נפתרות.
לא מופיע "נמחה" או "נמחתה" בש"ס, אבל יש "נמחית אבן הטוען", "כאבן זו שאינה נמחית". לעומת זאת יש "נימוחה" ביבמות פא:: "דתניא: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות - תעלה. רבי יהודה אומר: לא תעלה. אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה. קתני מיהת רישא תעלה! אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה".
וכן יש עוד בנזיר סד.: "שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה, או דלמא האי אוכלא הוא?"
למה אני מפציץ במקורות? כי בתפיסה שלי "נמחה" זה כמו התאדה, נמחק לגמרי, אבל "נימוח" זה שעירבבו אותו עד שאיבד את הצורה שלו, אבל לא הושמד לגמרי. אבל האם יכול להיות שפשוט מדובר באותו מונח לגמרי, ואז אין שאלה בכלל לגבי הסליחות?
)
