הנושאים החמים
הנושאים החמים
אמונות תפלות מעולם לא קנו שביתה בלבי, אבל גם עם עובדות אני לא נוהג להתעמת וההבטחה של הצדיק מסינטומיצין היא עובדה שהוכחה מדעית.
היא לא תעלול יחצנ"י או שיווק זול למטרות גיוס כספים, הסגולה נודעה בצורה אוטנטית – מפה לאוזן, בלי עלוני ישועות וכינוסי ענק, אין תעשייה כלכלית סביבה וגם אין צורך לטוס – הציון במרחק נסיעה.
אין הרשמה – באים ונושעים.
השתכנעתי באמיתות הסגולה אחרי בירורים חוזרים ונשנים מכלי ראשון - שכנים, מכרים וקרובי משפחה שאני מכיר אישית כאנשים רציונליים ונורמטיביים, הם עצמם פקדו את הציון הצנוע, הקיפו אותו שבעה סיבובים, הבטיחו מטבע לצדקה, ביקשו וקיבלו את בקשת חייהם האחת והיחידה.
דגש על האחת והיחידה - כי בצוואה שנמצאה טמונה בתוך ספריו הבטיח הרב הישיש מסינטומיצין להליץ יושר עבור קיום משאלה אחת בלבד לכל בית אב בישראל הנאמנים לתורה ולמצוות שיפקדו את ציונו.
המקיפים את הקבר נאלצים להיקרע בין שלל השאיפות והישועות שהם זקוקים להם, בחירה לא קלה ואפילו אכזרית לפעמים אבל אין לאן להימלט ממנה.
ב"ה אין לי צרה של ממש אבל כמובן הרבה דאגות ותקוות: בריאות; הצלחה בתורה; נחת וחינוך ילדים; שמחה ואושר; אריכות ימים; לחתן ילדים בקלות; לא להידבק בקורונה חלילה.
ההתלבטות הקשה הייתה האם לממש את הזכאות כעת כשמצבי סביר פלוס-מינוס או לשמור אותה ליום מועד.
החלטתי שלא להשתהות – כעת השיטה עובדת יפה ואין לדעת אם יפוג לה התוקף או שהיא מוגבלת לסך מימושים.
נזכרתי במעשיה נאה על חסיד עני ועיוור וגם חשוך ילדים שכאשר הובטח לו קיום בקשה אחת – ביקש לראות את ילדיו אוכלים בכפות של זהב.
לאחר חשיבה מצאתי נוסח משודרג: שאזכה לרקוד עם כל המשפחה המורחבת בחתונות של הנינים הצדיקים שלי, בלי חובות.
העומס הרב הורגש כבר ברחובות הצרים הסמוכים לבית העלמין והתנועה נעשתה אטית, מי יוותר על ישועה מובטחת? החניה הקטנה הייתה מלאה והמכוניות תפסו את המדרכות בכל האזור, פקח חרוץ חילק דוחו"ת מן ההפקר, מי יודע אם לא הייתה זו בקשתו על פני הציון.
חיפשתי נואשות אחר חניה פנויה שתכיל את הרכב הקומפקטי שלי, הקפתי שוב ושוב את בית העלמין, דוכני המזון והח"י רוטל קרצו אלי מהכניסה בכל סיבוב.
מוללתי בידי את הפתק עם הנוסחה המתוחכמת והתפללתי להשם שיחלץ אותי מהחוויה המייאשת הזו של איתור חניה – חלפה שניה ולצדי התפנתה חניה רשמית ומרווחת. כמעט התקשרתי לפנגו.
חזרתי הביתה.
היא לא תעלול יחצנ"י או שיווק זול למטרות גיוס כספים, הסגולה נודעה בצורה אוטנטית – מפה לאוזן, בלי עלוני ישועות וכינוסי ענק, אין תעשייה כלכלית סביבה וגם אין צורך לטוס – הציון במרחק נסיעה.
אין הרשמה – באים ונושעים.
השתכנעתי באמיתות הסגולה אחרי בירורים חוזרים ונשנים מכלי ראשון - שכנים, מכרים וקרובי משפחה שאני מכיר אישית כאנשים רציונליים ונורמטיביים, הם עצמם פקדו את הציון הצנוע, הקיפו אותו שבעה סיבובים, הבטיחו מטבע לצדקה, ביקשו וקיבלו את בקשת חייהם האחת והיחידה.
דגש על האחת והיחידה - כי בצוואה שנמצאה טמונה בתוך ספריו הבטיח הרב הישיש מסינטומיצין להליץ יושר עבור קיום משאלה אחת בלבד לכל בית אב בישראל הנאמנים לתורה ולמצוות שיפקדו את ציונו.
המקיפים את הקבר נאלצים להיקרע בין שלל השאיפות והישועות שהם זקוקים להם, בחירה לא קלה ואפילו אכזרית לפעמים אבל אין לאן להימלט ממנה.
ב"ה אין לי צרה של ממש אבל כמובן הרבה דאגות ותקוות: בריאות; הצלחה בתורה; נחת וחינוך ילדים; שמחה ואושר; אריכות ימים; לחתן ילדים בקלות; לא להידבק בקורונה חלילה.
ההתלבטות הקשה הייתה האם לממש את הזכאות כעת כשמצבי סביר פלוס-מינוס או לשמור אותה ליום מועד.
החלטתי שלא להשתהות – כעת השיטה עובדת יפה ואין לדעת אם יפוג לה התוקף או שהיא מוגבלת לסך מימושים.
נזכרתי במעשיה נאה על חסיד עני ועיוור וגם חשוך ילדים שכאשר הובטח לו קיום בקשה אחת – ביקש לראות את ילדיו אוכלים בכפות של זהב.
לאחר חשיבה מצאתי נוסח משודרג: שאזכה לרקוד עם כל המשפחה המורחבת בחתונות של הנינים הצדיקים שלי, בלי חובות.
העומס הרב הורגש כבר ברחובות הצרים הסמוכים לבית העלמין והתנועה נעשתה אטית, מי יוותר על ישועה מובטחת? החניה הקטנה הייתה מלאה והמכוניות תפסו את המדרכות בכל האזור, פקח חרוץ חילק דוחו"ת מן ההפקר, מי יודע אם לא הייתה זו בקשתו על פני הציון.
חיפשתי נואשות אחר חניה פנויה שתכיל את הרכב הקומפקטי שלי, הקפתי שוב ושוב את בית העלמין, דוכני המזון והח"י רוטל קרצו אלי מהכניסה בכל סיבוב.
מוללתי בידי את הפתק עם הנוסחה המתוחכמת והתפללתי להשם שיחלץ אותי מהחוויה המייאשת הזו של איתור חניה – חלפה שניה ולצדי התפנתה חניה רשמית ומרווחת. כמעט התקשרתי לפנגו.
חזרתי הביתה.
)
