הנושאים החמים
הנושאים החמים
בשבעה, כשכל הסורולוגים הגיעו לנחם, עצובי מבט ומושפלי מסיכה, הם זכרו לשאול:
"היה לה קורונה?"
נכון שיש עדיין כמה בודדים שמתים סתם, כי יש תאריך תפוגה לכולנו. אבל עדיין כל כך הרבה מקרים, במיוחד בחודש האחרון. שיטרית מהבניין ליד, והרב פיקסבוים. אז מה עם אמא? היה לה?
אנחנו זעים באי נוחות על הכיסאות הנמוכים. פוזלים למוישה, ששוב מתעסק בטלפון הטיפש שלו, ועונים את התשובה הקבועה בלי לפרט הרבה:
"לא היה לה קורונה, אבל היא כן מתה בגללה".
אבא נאנח.
בפורים היה המפגש האחרון אצל אבא ואמא. מפגש נטול פחד ומצפון. שתינו, אכלנו, שתינו זייפנו שירים המצאנו ריקודים. רק מוישה עסוק בטלפון החכם שלו, עסוק בלעדכן ולהתעדכן. ארוע של פעם במאה שנה מתחולל, ולמוישה אין סבלנות לארוע משפחתי, לא כשנחת חולה קורונה חדש, ביבוא אישי מאיטליה.
מוישה, הוא איש החדשות. דולה מרחבי הרשת נתונים וציוצים, ומשקה לעשרות קבוצות הניזונות מעידכוניו האמינים.
במנה האחרונה שהילדים והשיכורים התפזרו ברחבי הבית שזה מכבר התרוקן מרווקיו האחרונים, הפטיר מוישה בלי קשר לשום דבר שנאמר לפני:
"אני אומר לכם, הקורונה הזאת מסוכנת יותר ממה שזה נראה! נגיף שקט, עוד לפני שאתה יודע שנדבקת, אתה יכול להדביק מלא אנשים, שחלקם כנראה ימותו בסוף".
אבא נותן במוישה מבט מפקפק, אמא מתחילה להתעצבן שיפסיק להפחיד את כולם.
"בעזרת ה', תורה תגין ותציל אותנו מהקורונה שמורונה הזאת". עזריאל גיסי הטרי מתערב, אברך צעיר מלא ברגשות קודש, נגד ה'מכשירים ודומיהם' כלשונו. "כל הוואטסאפים שלך יותר מסוכנים!"
מוישה חשב מה לענות לגיס החדש והחצוף, בלי לפגוע בחני אחותינו הצעירה, שגילתה לפתע עניין מוגבר, בצלחת הגלידה המרוקנת שלה. אבא הציל את המצב "נאר אמונה נאר אמונה בורא כל עולמים" התחיל לשיר וכולנו עזרנו לו.
אני צידדתי בעזריאל. אבל לא העזתי להגיד כלום ליד מוישה הבכור שלנו. הוא יודע הכול לפני כולם ויותר טוב מהם. שתקתי ונסחפתי עם שלושה ילדים לתוך החל"ת והסגר, והכל מלווה בעידכוניו השוטפים של מוישה.
חלפו שלוש שבועות ומוישה מעדכן "אבא שלנו הגיבור נדבק"
לא התאפקתי והגבתי "נאר אמונה"
האמת, היינו מפוחדים עד מוות. התקשרנו לרופאים התייעצנו עם עסקנים ניחמנו את עצמנו שהרוב המכריע רק משתעל ודי.
מי הדביק אותו? היום זה שאלה מצחיקה. אבל אז בהחלט היה אפשר לדעת. כל חולה קיבל פרסום על כל בתי הכנסת בהם ביקר והחנויות וקווי האוטובוס.
הגרסה הרשמית טענה, שהוא נדבק בבית הכנסת בתפילת יום כיפור קטן, זאת שלאחריה נסגרו כל הבתי כנסיות. אבל גורמים משפחתיים יודעי דבר, הלא הם מוישה, ידעו להפנות אצבע מאשימה לעזריאל. הוא האחרון שנפגש עם אבא, יומיים לפני הבדיקה החיובית שלו. יומיים אחר כך התאמת אף הוא לקורונה.
מוישה חישב מסלול, אחות של עזריאל זאת שנשואה לרפופורט מרכסים גרה לידו, היא הייתה בשבת בטלז סטון, בעלה התפלל שם ב'חניכי' של הרב שולמן, בדיוק איפה שחולה שמונה מאות חמישים הסתובב והדביק. מה שמוכיח שהיא נדבקה, הדביקה את עזריאל, והוא בחוסר זהירות הלך ופגש את אבא.
את מסקנת התחקיר, הוא העלה לקבוצה שבאורח פלא חברים בה כולם חוץ מעזריאל.
בינתיים, אבא התחיל להרגיש קשיי נשימה, תוך רבע שעה משכנו בחוטים והוא נשלח למחלקת קורונה עם הבטחות שיטפלו בו הכי טוב.
כל המשפחה דיברה, התפללה והתעדכנה,
בקבוצה אחת הכוללת את אמא ואת מוישה המנהל. רק חתן השמחה, עזריאל החתן, ישב עם חני הצדקת מנותקים מכל ההתרחשויות, ואינם יודעים, שבשלו הסער הזה.
בשלב שחיברו את אבא למכונת הנשמה, אמא נמצאת בבידוד לבדה, היא התחילה להיסדק. בתזמון מושלם, מוישה פרץ לשידור עם הודעה פלוס תמונה עם פרצוף מוכר.
"בד"ה, בירושלים הלך לעולמו המחנך ר' שמריה קופרשטוק זצ"ל ,
לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, בן שישים ושתיים השאיר אחריו שמונה ילדים וכו'"
מוישה הוסיף: "מי מזהה את הרבה' קופרשטוק?"
לקח לנו חצי שעה לקלוט את חומרת ההודעה.
הרי גם אמא שחוששת לחיי סעלה, ומנסה להחזיק בכל גרגר תקווה, קוראת את עדכוניו השוטפים דל מוישה.
שלחתי מהר לאחי, "מוישה אתה לא נורמלי תמחוק את זה."
הנזק כבר נעשה, אמא חטפה התמוטטות עצבים, מיד אחרי זה התקף לב. לאחר החייאה חצי מוצלחת הוגדרה 'צמח' למשך כמה חודשים.
דוקא אבא נרפא והתאושש. במקום להשתחרר מהבית חולים, עבר לשבת ליד מיטתה של אמא. עד שנפטרה.
עזריאל כבר לא מדבר כמה שהווטסאפים מסוכנים, רק שהכי חשוב שנשאר מאוחדים. ומוישה עבר לטלפון טיפש.
מנסה להיגמל, להיות יותר, איש חכם עם טלפון טיפש, מאשר הפוך.
מה אני אגיד לכם?
חתיכת מגיפה...
"היה לה קורונה?"
נכון שיש עדיין כמה בודדים שמתים סתם, כי יש תאריך תפוגה לכולנו. אבל עדיין כל כך הרבה מקרים, במיוחד בחודש האחרון. שיטרית מהבניין ליד, והרב פיקסבוים. אז מה עם אמא? היה לה?
אנחנו זעים באי נוחות על הכיסאות הנמוכים. פוזלים למוישה, ששוב מתעסק בטלפון הטיפש שלו, ועונים את התשובה הקבועה בלי לפרט הרבה:
"לא היה לה קורונה, אבל היא כן מתה בגללה".
אבא נאנח.
בפורים היה המפגש האחרון אצל אבא ואמא. מפגש נטול פחד ומצפון. שתינו, אכלנו, שתינו זייפנו שירים המצאנו ריקודים. רק מוישה עסוק בטלפון החכם שלו, עסוק בלעדכן ולהתעדכן. ארוע של פעם במאה שנה מתחולל, ולמוישה אין סבלנות לארוע משפחתי, לא כשנחת חולה קורונה חדש, ביבוא אישי מאיטליה.
מוישה, הוא איש החדשות. דולה מרחבי הרשת נתונים וציוצים, ומשקה לעשרות קבוצות הניזונות מעידכוניו האמינים.
במנה האחרונה שהילדים והשיכורים התפזרו ברחבי הבית שזה מכבר התרוקן מרווקיו האחרונים, הפטיר מוישה בלי קשר לשום דבר שנאמר לפני:
"אני אומר לכם, הקורונה הזאת מסוכנת יותר ממה שזה נראה! נגיף שקט, עוד לפני שאתה יודע שנדבקת, אתה יכול להדביק מלא אנשים, שחלקם כנראה ימותו בסוף".
אבא נותן במוישה מבט מפקפק, אמא מתחילה להתעצבן שיפסיק להפחיד את כולם.
"בעזרת ה', תורה תגין ותציל אותנו מהקורונה שמורונה הזאת". עזריאל גיסי הטרי מתערב, אברך צעיר מלא ברגשות קודש, נגד ה'מכשירים ודומיהם' כלשונו. "כל הוואטסאפים שלך יותר מסוכנים!"
מוישה חשב מה לענות לגיס החדש והחצוף, בלי לפגוע בחני אחותינו הצעירה, שגילתה לפתע עניין מוגבר, בצלחת הגלידה המרוקנת שלה. אבא הציל את המצב "נאר אמונה נאר אמונה בורא כל עולמים" התחיל לשיר וכולנו עזרנו לו.
אני צידדתי בעזריאל. אבל לא העזתי להגיד כלום ליד מוישה הבכור שלנו. הוא יודע הכול לפני כולם ויותר טוב מהם. שתקתי ונסחפתי עם שלושה ילדים לתוך החל"ת והסגר, והכל מלווה בעידכוניו השוטפים של מוישה.
חלפו שלוש שבועות ומוישה מעדכן "אבא שלנו הגיבור נדבק"
לא התאפקתי והגבתי "נאר אמונה"
האמת, היינו מפוחדים עד מוות. התקשרנו לרופאים התייעצנו עם עסקנים ניחמנו את עצמנו שהרוב המכריע רק משתעל ודי.
מי הדביק אותו? היום זה שאלה מצחיקה. אבל אז בהחלט היה אפשר לדעת. כל חולה קיבל פרסום על כל בתי הכנסת בהם ביקר והחנויות וקווי האוטובוס.
הגרסה הרשמית טענה, שהוא נדבק בבית הכנסת בתפילת יום כיפור קטן, זאת שלאחריה נסגרו כל הבתי כנסיות. אבל גורמים משפחתיים יודעי דבר, הלא הם מוישה, ידעו להפנות אצבע מאשימה לעזריאל. הוא האחרון שנפגש עם אבא, יומיים לפני הבדיקה החיובית שלו. יומיים אחר כך התאמת אף הוא לקורונה.
מוישה חישב מסלול, אחות של עזריאל זאת שנשואה לרפופורט מרכסים גרה לידו, היא הייתה בשבת בטלז סטון, בעלה התפלל שם ב'חניכי' של הרב שולמן, בדיוק איפה שחולה שמונה מאות חמישים הסתובב והדביק. מה שמוכיח שהיא נדבקה, הדביקה את עזריאל, והוא בחוסר זהירות הלך ופגש את אבא.
את מסקנת התחקיר, הוא העלה לקבוצה שבאורח פלא חברים בה כולם חוץ מעזריאל.
בינתיים, אבא התחיל להרגיש קשיי נשימה, תוך רבע שעה משכנו בחוטים והוא נשלח למחלקת קורונה עם הבטחות שיטפלו בו הכי טוב.
כל המשפחה דיברה, התפללה והתעדכנה,
בקבוצה אחת הכוללת את אמא ואת מוישה המנהל. רק חתן השמחה, עזריאל החתן, ישב עם חני הצדקת מנותקים מכל ההתרחשויות, ואינם יודעים, שבשלו הסער הזה.
בשלב שחיברו את אבא למכונת הנשמה, אמא נמצאת בבידוד לבדה, היא התחילה להיסדק. בתזמון מושלם, מוישה פרץ לשידור עם הודעה פלוס תמונה עם פרצוף מוכר.
"בד"ה, בירושלים הלך לעולמו המחנך ר' שמריה קופרשטוק זצ"ל ,
לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, בן שישים ושתיים השאיר אחריו שמונה ילדים וכו'"
מוישה הוסיף: "מי מזהה את הרבה' קופרשטוק?"
לקח לנו חצי שעה לקלוט את חומרת ההודעה.
הרי גם אמא שחוששת לחיי סעלה, ומנסה להחזיק בכל גרגר תקווה, קוראת את עדכוניו השוטפים דל מוישה.
שלחתי מהר לאחי, "מוישה אתה לא נורמלי תמחוק את זה."
הנזק כבר נעשה, אמא חטפה התמוטטות עצבים, מיד אחרי זה התקף לב. לאחר החייאה חצי מוצלחת הוגדרה 'צמח' למשך כמה חודשים.
דוקא אבא נרפא והתאושש. במקום להשתחרר מהבית חולים, עבר לשבת ליד מיטתה של אמא. עד שנפטרה.
עזריאל כבר לא מדבר כמה שהווטסאפים מסוכנים, רק שהכי חשוב שנשאר מאוחדים. ומוישה עבר לטלפון טיפש.
מנסה להיגמל, להיות יותר, איש חכם עם טלפון טיפש, מאשר הפוך.
מה אני אגיד לכם?
חתיכת מגיפה...
נערך לאחרונה ב:
