הנושאים החמים
הנושאים החמים
יוני-מלחמה. ישראל טיק
בית -לבנים שעשיתי בו את ימי הראשונים לאחר שנשאתי לי אשה , מסביר פנים היה ליושביו.
גזוזטראה נאה הייתה לנו בביתנו, וממול לה, נשקף נוף הרי יהודה .
השכנים לא באו עמנו בטרוניה והאוויר היה מצוי בריווח.
כירה קטנה יש בחדר החיצון, ממנה בוקעים תדיר תבשילים, מאפים ועוגות-מחבת שזוגתי הנאווה
בקיאה בהם הרבה והכל, עיקרם בבלילה של קמח, לוג שמן, ביצים מספר ותלולית של סוכר.
חפצי-נוי הנחנו בינות לווילאות ובצדי המשקופים, ושעון מטוטלת מפסיע אנה ואנה על הכותל הדרומי.
אמרנו בלבנו, כאן ביתנו ובו נחיה שנה אחת. אין צרכינו מרובים כל-כך, ספרים, ללמוד בהם. גווילים
לשרטט עליהם. תנור להסקה, מים לרחצה ועל מנת לכבד את הבית משבת לשבת.
אך בפתאום, קפץ עלינו רוגזם של יונים, יוני פרא.
היו היונים מצערות אותנו בשנתנו. מתעופפות ומטפחות באגפיהן. הומות ומנקרות את הגג, עד
שדומה עלינו כאילו התקרה עוד מעט קט משתברת ונופלת ומתמלא כל הבית כולו עשן.
הגג היה עשוי רעפים רעפים ואין ביניהם דיבוק וחיבור אלא קצהו של זה אצל עיקרו של זה וחוזר
חלילה.
ובשעה שהיונים מקננות בו ועושות שם כל צרכיהן, נמצא כל הגג כולו רועש וגועש כגלי הים הגדול .
מה הרעף הזה קורא? הרי פה אין לו. לפיכך הולך ומתבהל ומקרקש בשדרתו
ואין דעתו נחה עד שיתבהלו ויתרגשו הכל עמו ויצטווחו בקולם הם וכך עולה השאון מעלה מעלה וברב
עם הדרת מלך.
יונה זו ערמומית היא. ואם תאמרו מנין אני יודע, לפי שישראל נמשלו ליונה, ואין לך עם ערום
מישראל, ואם נפשך לומר בדאי הוא אותו האיש, לך לך אצל פרנס או אמרכל מאומות העולם,
מיד פושט דמות 'עשו שונא ליעקב' שלו ומתלבש בדמותו של יפת, ואף שאין פיו ולבו שוין, כל כולו
מרוצה לשרתך ומחייך ומתרפס ועושה עצמו כעבד לפניך.
והיא מקצת ברכה שנשתיירה לנו מאותה ברכה של 'הווי נגיד לאחיך', ומכאן אתה למד שבחה של
אומתנו לעתיד לבוא. שעל כל ציצה וציצה יהיו לנו תחת כנפותינו תרי"ג עבדים ממושלי אומות העולם.
אבל כלך אצל נגיד וממונה מבני ישראל, ואם איננו מזעיף לך פנים וכל דבריו הבלים ומרמה ואינו
מצווה להורותך הדרך אל החוץ בשוטים ובפולמוס גדול, נמצאת נשכר ומחויב ברכת הגומל
והוא ממעשי ערמומיות של בני ישראל, שקבלו על עצמם ברכת-יששכר, היא הברכה של ‘וירא מנוחה
כי טוב‘ ואינם רוצים לבלות ימיהם בשירות ובמשא, אלא בלא טורח ובלא יגע.
נשוב אצל מעשה היונים,
בלילות הייתי יוצא מעוטף אלונטית ובמטאטא זרדים הייתי מסלקן והן שבות. כלו זרדי, והן אינן כלות.
נפשי נתעטפה בצער, ומוציא הייתי את שעות מנוחת הליל אחר ספירת צעדי האורלוגין.
פרו היונים ורבו, וכבר לא היה לי עסק עם זקני היונים אלא עם ניניהם, ולפי שצעירים היו דעתם נוחה
להטרף ואין הדבור המדוד מצוי במחיצתם.
גזוזטרה שלנו נתמלאה בדביוניהם וכל מיני עצמות של בעלי חיים גדולים מכביצה מצאנו שם. לפי
שיוני -טרף היו, מגררות את הבשר ומותירות את העצמות מאכל לעורבים.
באו העורבים והביאו עמהם מלחמה ובשורה. מלחמה, ביונים, ובשורה, בשורת -שלום. וכך היה
מעשה.
כל זמן שלחמו העורבים ביונים לא יכול אדם מן הישוב שאינו חרש, תתרן וסומא לדור עמם בצוותא.
משנצחו העורבים בעלי הזרוע והמרפסת נתמלאה נוצות וזנבות. דמינו לנפשנו שנפטרנו מעונשם של יונים.
אך לפי שבריות אלו, עקשניות הן לא ידעו העורבים מנוח לכף רגליהן.
צפצפו הכל ימים מספר ובאותו הזמן חישב העולם לחזור לתוהו ובהו
ובתום הימים ההם, הסכימו על שלום ביניהם.
הגג, ליונים לבנות הכנף והגזוזטרא לעורבים שחורי הנוצות.
מכאן ואילך היה הגג נושא קולו ברמה , היונים משיבות לו בקדרות-מה , והעורבים קוראים בקרקורם
מלא המשטמה .
ובני הבית מבעד לחלונותיהם האטומים מתפללים בלב שבור, שפתותיהם נעות, אך קולם אינו נשמע.
נמצא כל הבית מזמר ומשבח.
ואלו היינו מבינים בשפת העופות, קודם שהיינו מצווים עליהם לשוט לארץ רחוקה ולא להראות את
פניהם אלא בימים ובמדבריות,
...היינו מאזינים לשירתם ועונים אחריה אמן.
