הנושאים החמיםמישהו יכול להעלות מאתר פשקוויל
https://pashkevil.co.il/50827/
https://pashkevil.co.il/50827/
דרוש מידע טור של הגונז האלמוני על ביקורת עיתוני החג סוכות תשעט
- פותח הנושא זושא כץ
- פורסם בתאריך
הגשם כבר דופק (סוף סוף) על החלונות, רוח חורפית נשמעת בלילות, וגם טור הביקורת החצי-שנתי, כך נראה, תורו להגיע.
אז הנה אנחנו כמידי מוצאי חג בכמעט עשר שנים האחרונות (חגיגות העשור לטור הקבוע יהיו בדיוק בעוד שנה), לבחון ולסקר היטב את עיתוני החג שנחתו אל פתחנו בקול רעש גדול ערב חג סוכות השתא, סוכות תש”פ.
אגב שמה של השנה. מעניין לציין כי למרות הוראות האקדמיה ללשון עברית כי השנה תיקרא תש”ף, הרי שהעיתונות החרדית – כולה! – החליטה להיצמד דווקא למונח תש”פ. וכך בכל עיתון חרדי תראו בראש העיתון את התאריך, “כך וכך תש”פ”, ואילו ב’ידיעות’ ובכל כתב עת אחר, תראו דווקא את התאריך “כך וכך תש”ף”.
שימו לב לקטע הבא: “ימים ספורים לפני חג הפסח נערכו בחירות 2019 שמשכו אליהן את כל תשומת הלב התקשורתית בחודשים האחרונים, ובוודאי בשבועות האחרונים ובשבוע הבחירות עצמו. משכך, ברור שמן הסתם רוב הכותבים בעיתונות החרדית גויסו למשימות הבחירות. רק אחרי הכל, ואם נותר זמן, הייתה עבודה גם על עיתוני החג”.
הקטע האמור נכתב, כפי שניתן לראות, בביקורת הקודמת, של מוצאי פסח תשע”ט. מי חלם שנוכל לחזור על אותו משפט בדיוק חצי שנה מאוחר יותר, ורק להחליף את המילה “פסח” ב”סוכות”, שכן ימים ספורים לפני התקדש חג הסוכות, שוב נערכו להן בחירות – והפעם בחירות 2019 מועד ב’, ושוב הכתבים גוייסו למשימות הבחירות וכו’ וגו’.
כרגיל נספר על התמורות שאירעו בעיתונות החרדית מאז היינו כאן בפעם האחרונה: השבועון “שעה טובה” נסגר, והפעם סופית, כשמתברר שהגיליון עליו סיפרנו פה בפעם האחרונה, גיליון סוכות תשע”ט, היה הגיליון האחרון לחייו, פריט לאספנים (וכבר נמכר כמובן במחיר מופקע ב-eBay. סתם, לא באמת).
גם השבועון “יום ליום” קרס כלכלית לפני חודשים ספורים והפסיק לצאת, ובהמשך נקנה על ידי רשת “קו עיתונות”. בהמשך נאמר לנו שהעיתון כן החל לצאת מחדש, והפעם למנויים בלבד, לפי שעה, עד שהעיתון יעלה על דרך המלך ויחליט על הפורמט שבו הוא רוצה לפעול מעתה. אנחנו, על כל פנים, חיפשנו בכמה חנויות ערב החג את עיתון החג של “יום ליום” כדי לסקר אותו כאן, ולא מצאנו.
והחדשה האחרונה הגיעה בסוכות עצמו, כשהכתב הפוליטי של ‘קו עיתונות’ הודיע על עריקה לכיוון ‘משפחה’, ובכך הותיר את השבוע בירושלים ושאר עיתוני הרשת, ריקים מכל מדור או תוכן משמעותי כלשהו.
ההקדמה הקבועה
אלפי-אלפי עמודים של עיתוני חג נחו על שולחננו. כמובן שלא גמענו את כולם, כנראה שאפילו לא עשירית, אך הביקורת להלן נכתבת לאחר קריאה של חלק גדול – בכל זאת גם עשירית זה המווווןןן – מהעיתונים, לצד קריאה מהירה, דפדוף ורפרוף בכל השאר.
וכרגיל, וכפי שתראו להלן, חלק מן הדברים הובאו לתשומת לבנו על ידי המגיבים שכתבו לתיבת המייל של כותב השורות.
אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
אז יאללה מתחילים?
מתחילים.
בקהילה
גם הפעם ‘בקהילה’ (וגם ‘הדרך’, שלא נסקר כאן), היה הזריז מבין עיתוני החג, וכבר הופיע בחתונות ביום שני ח’ בתשרי, ערב ערב יום כיפור. אמנם חלק החדשות הגיע, בנפרד, כבר רק לאחר החג. משפחה הגיע יום למחרת, ערב יו”כ; חבילות החג של ‘המודיע’ ושל ‘הפלס’ הופיעו יום למחרת כיפור, י”א בתשרי, ו’יתד’ ו’המבשר’ העצלנים, הגיעו לחנויות רק ביום שישי, י”ב בתשרי.
מגזין הזהב (180 עמ’)
המגזין הראשי מכיל הפעם 180 עמ’, כבחג שעבר, ו-12 כתבות (מול 8 בחג שעבר). 20 עמודים מתוכו, במהופך, הוקדשו למוסף יח”צני עבור קופ”ח כללית.
לא נעים להתגולל על ‘בקהילה’ פעם אחר פעם, ואף לשמוע את התלונות על כך שהטור כביכול ‘מכור’ למשפחה (למרות שהקוראים שאיתנו כבר כמעט עשור יכולים לדפדף לביקורות ישנות ולראות גם טורים הפוכים ולהבין שאנחנו משתדלים להסתכל מקצועית בלבד), אבל גיליון החג הנוכחי של ‘בקהילה’ ממשיך להיות חלש מאוד, ברצף גיליונות החג החלשים מהשנים האחרונות, ודומה שלא נחטא מאד למציאות אם נגדיל ונאמר שהוא החלש שבהם.
איפה חשיבה מקורית? איפה חשיפה כלשהי? גילוי מרתק ומפתיע? במגזין שורה של כתבות, שנדמה שהוכנו כלאחר יד, ללא קצת יציאה מהקופסה.
הנה כי כן, כתבת השער היא – תחזיקו חזק – על האחים הרבנים לבית פינשטיין. וואו איזה חידוש. אז אנחנו כאן רק כדי להזכיר לכם, שלפני תקופה לא ארוכה, מלאו 30 שנה לפטירתו של האב, רבי משה פיינשטיין זצ”ל, ואז הופיעו כל הרבנים לבית פיינשטיין בשערי ‘משפחה’ כמו גם ‘בקהילה’ ושאר העיתונים, והרבנים התראיינו בהרחבה על דמותו של אביהם, ואם איננו טועים, רבי ראובן פיינשטיין, אף היה כתבת שער ב’בקהילה’ באותה הזדמנות.
אבל זה עוד מילא. קראנו את כתבת השער, על דמותו של “פוסק הדור” של ארה”ב, רבי דוד פיינשטיין, עבורה יצאו שני כתבים לארה”ב, והרגשנו פשוט מזולזלים: זו בשום אופן לא כתבת פרופיל ממצה. היא קצרה יחסית (8 עמו’), ובוודאי יריעה קצרה ולא ממצה יחסית לכתבת שער, וכמעט לא מספרת אף פרט ייחודי על הרב שאי אפשר לכתוב על רב אחר (ולא, שתי פסקאות על המשקפיים של הרב, נחמדות כשלעצמן, לא מספקות את החומר). אין בה כמעט השקעה והיא ממש מעליבה את הקורא החרדי, עד שלא הבנו לצורך מה נסעו שני הכתבים הנלבבים לניו יורק. אם היו מביאים משם ראיון, מילא, אולם בשביל המילים הספורות שאמר להם (להלן: “חינוך? שההורים יתנו דוגמא לילדים והרבה אהבה”), אין שום צורך לעבור את הים. פרופיל מהסוג שהוכן, ניתן היה להכין בכיף גדול גם מהמשרד, מבלי לצאת לצורך המטרה את נתב”ג.
הכתבה הבאה היא ראיון עם האח, ר’ ראובן פיינשטיין. האמת, לא קראנו, אבל זה נראה מחזור של הכתבה שכבר פורסמה אתו באותו עיתון לפני מספר שנים, כאמור.
מה עוד אפשר לספר לכם על דברים ייחודים בחלק הזה? ראיון עם יואלי דיקמן? היה לאחרונה שער ב’משפחה’; ראיון – חשוב כשלעצמו ובולט בשער, עם רב מעדות המזרח, ועל כך נקודת זכות – עם הרב ראובן אלבז? נו באמת. זהו אחד מהרבנים שכנראה התראיין הכי הרבה אי פעם לעיתונות החרדית. איפה המחשבה המקורית? איפה החידושים?
בכל זאת, בשדה המוזיקה – כנהוג בעיתוני סוכות – מצאנו ראיון נחמד עם היוצר מוטי אילוביץ’, ועוד כתבה צילומית ונחמדה של שוקי לרר – אמנם מסוג ‘מריחת העמודים’ שכן התמונות כבר פורסמו בעבר בבמות שונות (כולל פינה שבועית ב’משפחה’ בה התפרסמו חלק מהתמונות), אבל מילא – על רגעים במחיצת מרן הרב קניבסקי, פרופיל נחמד על “החצר הסודית” של חסידות דארג. ממש השביעיה הסודית, אפשר לחשוב שמדובר בקהילה שחיה בהסתר באיזשהו מרתף.
כתבה נוספת ומרגיזה היא מהסוג שלעולם לא יגמר ב’בקהילה’, המפגשים עם שני הקצוות כביכול. בעבר עשו את זה – בין השאר – עם גדעון לוי וברוך מרזל; משה פייגלין ואברום בורג; והפעם עם יריב אופנהיימר ושמעון ריקלין, כשראיון זהה פורסם, אגב, רק לאחרונה במקום אחר. מדובר באותו שטאנץ, אותו רעיון (רק עם אישים אחרים כל פעם). אפס חשיבה מקורית. כל כך חבל. אפרופו יריב אופנהיימר, כדי להגדיל את הדרמה, כביכול, צוין בשער שמדובר בשיחה סוערת בין “הפרשן ואיש הימין שמעון ריקלין לבין מזכ”ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר”. אלא שכבר 3 שנים שאופנהיימר לא נושא בתפקיד (ואף בכתבה עצמה צוין שהוא המזכ”ל ‘לשעבר’), אז מה העניין – שוב, המזלזל באינטליגנציה של הקורא – להציג אותו כמזכ”ל. רק בשביל למכור – אולי – עוד חצי עיתון? מביך.
שאר הכתבות במוסף זה: כתבה יח”צנית על שבתות החינוך של ‘ערכים’; כתבה יח”צנית של ‘דרשו’ על ‘מהפכת התורה’ בצרפת – כתבה שממוחזרת על ידי ‘דרשו’ מידי סיום הש”ס, ועוד כתבה – מרתקת – בסדרות העולמיות של גרינצווייג.
אפרופו ‘דרשו’, סיום הש”ס המתקרב פינק את העיתונים השונים ברביעיה או חמישיית עמודים של ‘דרשו’ לקראת סיום הש”ס, ולצד זאת, איך ניתן שלא, כתבות הנדמות למערכתיות אך הינן יח”צ לארגון – הקדוש כשלעצמו – לכל דבר. כאן בבקהילה זה עם הצרפתים הלומדים, ב’יתד’, עוד מעט נגיע לשם, עם אנשי העסקים האמריקאים שמקדישים שיעור ‘דרשו’ במקום העבודה, ב’המבשר’ עם המקהלה שתלווה את האירועים ועוד ועוד. אין עיתון, ללא יוצא מהכלל, שקיבל מודעות ולא נתן כתבה מערכתית, כלומר הנדמית לכזו, ולא במוסף היח”צ או תחת הכותרת תשקיף. כמה עלה כל התענוג הזה לארגון? זו כבר שאלה אחרת.
ובכתבה האחרונה, “הקרב האחרון”, שכח העורך הנכבד להצמיד כותרת משנה לכתבה שתספר לנו על מה היא מדברת.
ולא נסיים בלי מילה טובה למעצב הגרפי על השער היפה.
מוסף הכסף (100 עמ’)
במוסף המשני הפעם 100 עמ’ (מול 116 בחג שעבר), ו-5 כתבות (מול 6 בחג שעבר).
בקהילה ממשיך שלא להוציא את מוספי הנושא היפהפיים שאפיינו אותו בעבר, ומוציא שני מגזינים – ללא פרויקטים מיוחדים, כשגם הפעם המגזין המשני, הכסף, מוקדש כביכול למסעות בעולם.
מביך היה לכתוב קודם את מה שכתבנו על המגזין הראשי. עוד יותר מביך לחוות דעה בקשר למגזין הזה, וכדלהלן:
הכתבות הבולטות שבו הן אלה של הרב יעקב ב’ פרידמן על עולם הישיבות המתחדש שהגיע מליטא לארץ לפני 80 שנה. אלא שאת הכתבה המרכזית שבהן, “מסע מצולם בין סמטאות הנשמה הליטאיות”, כלומר בערי התורה שבליטא, מצאנו כבר לפני למעלה מעשור עם אותו כותב, עם אותן תמונות בדיוק, בשבועון “שעה טובה” ז”ל, כך ששוב ‘בקהילה’ מוכר לנו אטריות מחוממות.
ואם לא די בזה, גם הראיון עם הגרב”ד פוברסקי על ימי ההקמה של פוניבז’, כך נראה, פורסם באותה אכסניה ז”לית לפני למעלה מעשור שנים, כך ניתן גם ללמוד מהתמונה המצורפת הפעם (ניתן לראות שזקנו של המראיין, שהיום הינו כמעט לבן צחור, עדיין שחור משחור).
ברור ומובן שלא ניפרד מהקטע בלי הוכחות, ראו את התמונה המתפרסמת פעמיים ואת השער הכמעט זהה:
כתבה נוספת – מעניינת – היא של יצחק הורוויץ, הפעם בביקור בקובה.
הכתבה החותמת היא “מסע בשניים”, אותו פורמט של בקהילה מלפני כמה שנים, בזמנו עם מרדכי וינשטוק וישראל גרובייס, אך לאחר שגרובייס הנ”ל ערק ל’משפחה’, חוזר הפעם הפורמט עם וינשטוק ואיתו יצחק פלדמן, המשעשע בדרך כלל.
מילה טובה על הכתבה. יצאה לא רעה, אך מעט חוטאת לילדותיות לעתים. גם בסגנון הכללי, אבל לא רק. למשל: לא פחות משלושה עמודים מהכתבה, כמעט חצי שלה, מתארים את הטיסה לארה”ב. אוקיי, הבנו שזו הפעם הראשונה בארה”ב של הכותב/ים, אבל למה זה מעניין את הקוראים? ועוד שלושה עמודים? בכל יום נתון נוסעים מאות או אלפי ישראלים לארה”ב, מתוכם חלק גדול מאד חרדים. מה מיוחד בזה? לתאר טיסה ארוכה? נו באמת.
ארה”ב הוא כמובן גם היעד שנבחר לאותו מסע אמור. ובכן, מכיוון שכבר היו הצמד בארה”ב לעשות את אותה כתבה מפוארת ובולטת בעמקותה על ר’ דוד פינשטיין, על הדרך כבר חולטרה עוד כתבה, על “דרך החתחתים” שעשו העולים היהודים מאירופה לארה”ב. כתבה נחמדה, קצת חופרת, אבל רעיון יפה.
בגדול, כמו שכתבנו, מגזין ועיתון חג חלש למדי, אחד החלשים שלו בשנים האחרונות. הבוגרים יותר יזכרו את הפרויקטים המרהיבים שביצע בקהילה בעבר הרחוק, ולא רק בתחום המגזיני. עד היום זכורים לטובה מוספי האקטואליה שהקיפו נושאים אקטואליים בגליונות החג, תחת המוסף ‘בקהילה פלוס’ ז”ל. חבל על דאבדין.
מוסף פוליטי “הרודפים” (48 עמ’)
המוסף הפוליטי של יעקב ריבלין (שלמעשה כתב רק את חציו), מוקדש הפעם לדמותם של “הרודפים” – עשרת האנשים שלחמו בחרדים בעשורים האחרונים, אפרופו הרודף הטרי, אביגדור ליברמן.
בעבר כתבנו שהמוסד הזה של המוספים הפוליטיים ההיסטוריים כבר החל למצות את עצמו, ובכל פעם אנחנו מקבלים מחדש עוד מאותו הדבר. אנחנו עדיין בדעה הזו, אולם למעשה הפעם נבחר נושא די מרתק ועסיסי, כשריבלין וגם שאר הכותבים מעמיקים בו, חוזרים לפרשות ההיסטוריות שהסעירו את הציבור החרדי ומעניקים תמונה די מעניינת.
החיסרון במוסף הזה, כבעבר, הוא מגיה. באין מגיה, יש טעויות אינספור – החל מהשער. הסתכלו בשער דלעיל וראו במו עיניכם. בתחתית השער נכתב: “עשרת האנשים שלחמו בחרדים. ואחנו קמנו ונתעודד”. הנ’ של “ואנחנו” נעלמה לה, וגילתה פאשלה כבר בשער.
במקום אחר במוסף, מספר ריבלין על יאיר לפיד, “שלקח לברית האחים את לפיד”. אם היה מגיה, הוא היה מתקן שלפיד לקח, כמובן, לברית האחים את נפתלי בנט, ולא את לפיד עצמו. אבל לבד מכך (יש עוד כמה), המוסף מרתק ומעניין.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים ב’בקהילה’ הם: מוסף הסיפורים “עט לכל זמן” (96 עמ’), שהחל מהחג שעבר השתפר מאד, וגם הפעם, וכולל סיפורים לכל אחד מהעשורים מת”ש עד תש”צ, כתובים וערוכים נהדר; מוסף ‘פנינה’ (132 עמ’), עם כתבה בולטת עם הגב’ רבקה רביץ – נכון, לא סרבנית ראיונות ידועה – ושער יפה; מוסף תמונות “העולם החרדי” (32 תמונות), על “אנשי החזקות” בחצרות השונות; מוסף הילדים “חברים” (32 עמ’), וכן חלק החדשות (56 עמ’), שעושה הפעם את מעשי מוספי היח”צ של ‘משפחה’ ותחת הכותרת הלא מחייבת “חדש תחת השמש”, כביכול פרויקט מיוחד על החידושים שיובילו את העשורים הבאים, כולל כמה כתבות יח”צ ללא משהו מיוחד אחר.
לעיתון מצורף דיסק האוסף “לשורר שיר חדש 8”, שאמנם אנחנו לא עוסקים בביקורת מוזיקה, אך היה יותר מעניין ומושמע מדיסק האוסף של ‘משפחה’, שכלל כל מיני יצירות מכל מיני מקומות, שעבדו פחות.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘בקהילה’ נהנו החג הזה מ-676 עמ’ (מול 684 עמ’ בחג שעבר).
משפחה
לעומת עיתון החג של ‘בקהילה’, האנמי כאמור, ולא מחדש, ‘משפחה’ מציג החג הזה – זהירות, ספוילר – עיתון חג מצוין, מקורי, מחדש. אחד מעיתוני החג היותר טובים בשנים האחרונות.
המגזין (380 עמ’)
במגזין הפעם 380 עמ’ (מול מספר זהה בחג שעבר), ו-16 כתבות (מול מספר זהה בחג שעבר).
דווקא כתבת השער של ‘משפחה’, בדומה לזו של ‘בקהילה’ לא חידשה הפעם. דמותו של הרב יעקב מאיר שכטר כבר הופיעה כשער על עיתון החג המתחרה של ‘בקהילה’ לפני שנים בודדות, בפסח תשע”ה. הנה:
בזמנו, בבקהילה, היה זה הרב יעקב ב’ פרידמן שנדרש לפרופיל על הרב שכטר. מדובר היה בפרופיל עמקני, ארוך וממצה לחלוטין, שכלל סיפורים בלעדיים בשיחה עם אחיו, ר’ ברוך שכטר. אף אחד לא הציג את זה כראיון, והכתבה עברה בשלום. את הדברים האלה גם כתבנו בזמנו, באותה במה.
בצעד לא אופייני ל’משפחה’, תמונת השער של הגרי”מ שכטר, לא חדה ולא איכותית מספיק.
הפעם, הכתבה ב’משפחה’ קיבלה יח”צ נהדר אך מביך בדמות מכתב די חריף מאנשיו של הרב שכטר, שהתנערו מ’שיחת החג’ שכביכול העניק הרב ל’משפחה’, בעוד הוא מתרחק מאוד מהתקשורת ודומותיה. ייאמר ביושר, שהכתבה לא מוצגת בעיתון כ’ראיון’ לעיתון, אך העיתון משתמש במינוחים מאד קרובים לכך, לפחות בשער – בו הוא מערפל את מה שבאמת ניתן, וכותב ש”אריה ארליך עשה שעות מרוממות במחיצת רופא הנפשות” וכו’, מה שיכול להשתמע, מהשער, שאולי הגיע אליו לראיון.
בעיתון עצמו זה מוצג כ”שיחת שו”ת נדירה”, ושוב, ביושר נציין כי אמנם בכותרות כן ניתן להבין שמדובר בסוג של ראיון, אולם מי שיתעמק בכתבה עצמה ייווכח כי הכותב כתב בה כי הרב סולד מאד מתקשורת ועיתונות, ו”הביקור לו זכיתי לא היה ביקור עיתונאי כי אם במסגרת התלוות אל הרב רייך, ראש כולל בירושלים”.
אלא שעל כך בדיוק יצא הקצף של המכתב מבית הרב, בו נטען שהדברים נעשו כ”תכסיס”: “שנכנסו עם אחד שהוצג כרב מצרפת שביקש לברר כמה ענייני חינוך, ולא עלה על הדעת כי הדברים נעשו לצורך פרסום ברבים, וידוע כמה הרב מקפיד שלא להוציא שום דבר לרבים, אלא המנופה בי”ג נפות, בפרט בענייני חינוך”.
אז נכון, לא צוין בכתבה שמדובר בראיון או שיחה לעיתון ואף הודגש כי הביקור לא היה לצורך עיתונאי, אולם עדיין אנחנו שואלים: האם זה הוגן לפרסם – אפילו בצורה הזו – משהו שהכתב לא הורשה לפרסם ולא סיכם – כך נראה – מראש? ומדוע לא להציג את הכתבה כפרופיל ולא להציג את תמונתו אצל הרב, ולא להיכנס לפינות?
הלאה:
הכתבה על הרב שכטר אמנם מופיעה בשער, אבל הכתבה שבאמת עשתה רעש רציני בערב החג ובמהלכו, היא ה”ראיון” במירכאות או שלא, עם ראש המוסד יוסי כהן, שהותקף קשות על אמירות שצוטט בהן בכתבה, כמו למשל על מדיניות החיסולים, ועוד יותר על שאיפותיו הפוליטיות – עליהן הוא מדבר בעודו בתפקיד.
יותר מזה: אפילו החמאס התייחס לראיון של כהן במשפחה, שחשף לראשונה בצורה רשמית שהמוסד מבצע חיסולים בחו”ל, מה שאף פעם לא נאמר במפורש לפני כן. (כהן, אגב, הגיב ל”ראיון” ואמר: “קשקוש אחד גדול”). גם עמית סגל התייחס בערוץ 12 לראיון, כצעד לא לעניין שעשה כהן. “הוא לא אמור להתראיין, גם לא בצורה של ציטוטים של ‘שיחות למקורבים'”, טען סגל.
כמה דברים. ראשית, היה נדון שלם האם מדובר בראיון שהוא העניק לעיתון (אך צוטט כ”אומר בשיחות סגורות”) או לא. אז אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שכתבה נרחבת על יוסי כהן, על תולדותיו בשילוב ראיונות עם הוריו, כבר פורסמה באחד מגיליונות החג האחרונים של ‘משפחה’ (פסח תשע”ו). אז מה ראו שוב לפרסם כתבה נוספת על יוסי כהן? ובכן, אך ורק בגלל הראיון. קראנו את הכתבה. לחלוטין מדובר בראיון, והכותבים, אליטוב וברייטקופף, אף מתרברבים כמה פעמים בכתבה על הביקור שעשו לצורך הכתבה במשרדי המוסד, כולל תיאור משרדו האלגנטי של כהן. תגידו לי מה זה, אם לא ראיון.
אמנם, ייתכן שמראש סוכם כי תינתן עמימות גדולה יותר למשפטים שאמר, ואפילו לא ציטוט שלהם כלשונם כ”אומר בשיחות סגורות”, אבל זה מה שבחרו השניים לעשות, כשהם מצטטים לגמרי את דבריו, לכל אורך הכתבה, ורק נסמכים על שלוש המילים האמורות, או “אומר למקורביו” וכו’.
מעניין לציין, ששבועיים-שלושה לפני כן, הופיע ראיון דומה עם פרופיל דומה, בשער מוסף שבעה ימים של ‘ידיעות אחרונות’, ואף שם דובר קצת על עתידו הפוליטי, והובא ראיון – אפילו ארוך ומקיף יותר – עם כהן, שוב, כ”אומר בשיחות סגורות”. אבל שם, ראו זה פלא, הכל עבר מתחת לרדאר, למרות האמירות על הפוליטיקה, אף ציפור לא צייצה, בניגוד גמור לגינויים/הפולואפים/התייחסויות שהביאה איתם דווקא הכתבה ב’משפחה’, שאפילו לא היתה כתבת שער ונדחקה לעמוד 146. איך זה? לנו אין מה לומר, חוץ משאפו גדול ליח”צ המשופשף של עורכי ‘משפחה’, שהצליחו לשווק את הכתבה הזו כמו שצריך.
והיה אם תשאלו, מי תיווך לחרדים הנלבבים את הראיון עם יוסי כהן? מדוע בחר לדפוק את עצמו דווקא בעיתון נישה חרדי? פה לא צריך הרבה לשאול, שכן שמו של המתווך – לכאורה – מופיע כל כך הרבה פעמים בכתבה, כולל שתי תמונות מחמיאות מחתונת בתו (של המתווך), יחד עם יוסי כהן ויוסי אליטוב – אחד מכותבי הכתבה, כך שנראה שממש ניסו להאכיל אותנו בכפית לגבי שמו, והלא הוא, כמובן: מנחם גישייד.
ולמה באמת כהן עצמו רוצה יח”צ כזה עכשיו? אולי – כמו שאכן אמר במפורש – הוא מכוון לפוליטיקה והוא רוצה להכות בברזל בעודו חם בשורה של כתבות שיהדהדו במגוון ציבורים, לקראת כניסה שלו, אחרי שנתיים צינון כמובן, לפוליטיקה.
בכתבה, אגב, מסופר סיפור מאד מעניין על יוסי כהן, שלא זכור לנו שפורסם לפני כן, במסגרת המתחים בין גופי הביון והביטחון: אנשי סיירת מטכ”ל, שרצו להתרברב על כוחם שלהם מול המוסד, חדרו יום אחד, כך לפי הכתבה, למשרדו המאובטח היטב של כהן במטה המוסד, והשאירו לו פתק: “היינו כאן”. מעניין.
עוד כתבה בולטת בעינינו, היא זו על מגיד המישרים המצליח ביותר היום, הרב ברוך רוזנבלום. זו עוד דוגמא למעט חשיבה מקורית החג הזה של ‘משפחה’ מול ‘בקהילה’: בעוד בקהילה התמקד בלספר לנו מה שאנחנו יודעים (הרב אלבז/הרבנים פינשטיין וכו’), משפחה מביא פרופיל מרתק על דמותו של הרב רוזנבלום, שחוץ משיעוריו המפורסמים, לא רבים ידעו מי הוא, מה העבר שלו, מה עומד מאחוריו וכו’, וכאן מסופר עברו ככתב ‘יתד נאמן’, סוחר סת”ם ועוד. אמנם, במשנה לכתבה נכתב: “אליעזר שולמן התלווה לאיש שהיה רעו לכתיבה לפני עשורים, ומגיש דיוקן ראשון על העילוי” וכו’, מה שניתן להבין ממנו, שוב, שמדובר בראיון או ליווי שלו במשך כמה ימים, וממש זה לא כך. מדובר בפרופיל – יפה כשלעצמו – ושיחות עם כמה מידידיו, ללא ראיון או שיתוף פעולה מצד הרב רוזנבלום עצמו.
כתבה מעניינת נוספת, היא זו עם המלחין החסידי דודי קאליש. לכאורה היא נראית כעוד כתבה מוזיקלית, אבל בפועל פתח בה קאליש את לבו, בצעד שנראה יוצא דופן, וסיפר על הימים בהם הידרדר רוחנית וכמעט מצא את עצמו מחוץ לגדר, כמובן מבלי שהרחיב יותר מידי (כנאה לעיתון חרדי, מה שאמנם השאיר אותנו עם סימני שאלה), וסיפר על החזרה שלו לחצר בעלזא. מרתק!
כתבה מעניינת כשלעצמה, נוספת, היא זו עם מקורבו של הבבא סאלי זצ”ל, דוד גולן, שמוצג בשער כ”פרקליט האישי שנחשף לכל סודותיו של הבבא סאלי זצ”ל”. שוב הפנייה מוגזמת שחוטאת לאמת. גולן הוא עורך דין, נכון. אך בכתבה מסופר שהקרבה שלו לרב היתה מאחר ובאו מאותו אזור במרוקו, וללא קשר לעבודתו כעורך דין, שלא לדבר על כך שלא כמשתמע בשער, אין אף סיפור אישי כ”פרקליטו של הבבא סאלי”, כמי שייצג אותו באי אלו משפטים כאלה ואחרים וכדו’, רק סיפורים שראה בקרבתו וכו’. יפה כשלעצמו, אבל מה העניין בהפניות או כותרות שחוטאות לאמת.
עוד כתבה מרתקת, כמדומנו הראשונה שקראנו בעיתון, היא הפרופיל המרתק על הרב צבי טאו (שגם הוא משאיר קצת סימני שאלה, כמו הסיפור על התלמיד שחולל חילול ה’, ועד עתה לא הבנו באיזה צעד). הרב טאו, שכמובן אינו חרדי, הוא דמות שמופיעה הרבה בחדשות, במיוחד ערב הבחירות האחרונות עם הקמת מפלגת ‘נעם’ בנשיאותו, והפרופיל היה גם אקטואלי במידה, וגם מרתק ומתבקש. שאפו.
זו עוד דוגמא, סליחה על השמאלץ, לחשיבה המקורית: הרב ברוך רוזנבלום היה בכותרות ערב הבחירות עם ההקלטה שלו על “המלחמה של השמאל נגד הקב”ה” שעפה כאש בשדה קוצים, ומיד הוגשה כתבת פרופיל יפה ומקיפה על דמותו; כנ”ל בדיוק על הרב טאו.
כתבות בולטות נוספות שראינו: על הרב אברהם טוורעסקי, הפסיכיאטר החרדי הנודע מניו יורק, שגם – לפי הכתבה – הלחין את “הושיעה את עמך”; מבצע שחרור היהודייה מסודן ועוד.
כתבה נוספת במגזין היא של אריה ארליך, שלפי השער זו ההפנייה: “לבוש מסורתי ואוצרות גנוזים: הטקסים הפנימיים של עשירי בוכרה”. נכון, לא שרדנו את כל הכתבה, אבל בפועל מדובר בכתבת יח”צ לכל דבר לפעילות החינוך של לב לבייב בניו יורק ומוסדות החינוך שהקים, לא על “האוצרות הגנוזים” של הבוכרים דניו יורק, גם אם לקחו בסופו של דבר חלק כלשהו בכתבה (כאמור לא שרדנו אותה עד סופה), וכמובן מבלי להזכיר את מצבו המשפטי של מר לבייב, שמזה כשנתיים לא נכנס לארץ בשל פרשת היהלומים.
כמובן, כאמור לעיל, כמו בכל העיתונים, גם כאן במגזין כתבת יח”צ ל’דרשו’ (“פרויקט משנה חיים”) עם לא פחות מ-13 עמודים על הבעל’בתים שעומדים לפני סיום הש”ס השנה, חידונאי, רופא וכו’.
כתבת יח”צ נוספת תמצאו מידי אריה ארליך, על ספרו החדש של… אריה ארליך, על אנשי ירושלים ותמונות מירושלים של הצלם ברוך יערי. מתקפת היח”צ לספר החדש כפולה: ב’משפחה’ עם כתבה ותמונות של ארליך מתוך הספר, ואילו ב’יתד נאמן’ נשלח השני לצמד, ברוך יערי, להיות הבולט בכתבה ולספק את התמונות, ושם מופיעות עוד תמונות באותו סגנון, עם אותו סגנון הסברים מתוך הספר, “של הסופר ר’ אריה ארליך”, כלשון יתד.
ובסה”כ, כאמור, מגזין מצוין החג הזה במשפחה. כה לחי.
שאר החלקים והמוספים
מוסף היח”צ הנוראי והפעם תחת הכותרת הבלתי מחייבת “עשורים” (148 עמ’), שבסופו במהופך מין כמה עמודי יח”צ למפעל חינוכי חדש של הרב ראובן לויכטר, ובו עצמו שורה של כתבות יח”צ בלתי נגמרות לאינספור גופים, כמיטב המסורת הנוראית (נדמה שאין שום הבדל בטקסט בין עשרת הגליונות האחרונים מהסוג הזה. בדיחה לכל דבר. חוץ משינויים קלים בגרפיקה ובכותרות אין הבדל מהותי. אותם מרואיינים, אותן כתבות).
הדבר היחיד שאולי אפשר לחלץ משם זה ראיון – כך נראה, שוב “אומר למקורביו” וכו’ – עם אביחי מנדלבליט או על בנו הפוליטיקאי הטרי של אורי זוהר, דוד זוהר, חבר מועצת העיר ירושלים; מוסף הנשים “בתוך המשפחה” (260 עמ’. הגדול מכל מוספי הנשים), ובו בין השאר ראיון עם בתו של הבבא סאלי ועוד מספר פרויקטים חביבים, כמו המשפחה שגרה בכל קצוות העולם ועוד; מוסף הסיפורים “גרעין וסיפור” (108 עמ’), המבוסס על סיפורים שבהם גרעין של אמת, רעיון יפה; מוסף תורני “קולמוס” (48 עמ’); מוסף ילדים כפול (88 עמ’ ביחד), וחלק החדשות, עם, ובכן, חדשות (32 עמ’), וכן דיסק אוסף “The best” עליו כבר דיברנו קודם.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘משפחה’ נהנו החג הזה מ-1,064 עמ’ (מול 1,024 בחג שעבר). מדובר בעיתון הגדול ביותר בתולדות ‘משפחה’.
יומונים
יתד נאמן
מוסף כרומו “פאזל מושלם” (84 עמ’)
במוסף הפעם 84 עמ’ (מול מספר זהה בחג שעבר), ו-20 כתבות (מול 23 בחג שעבר).
הפעם המוסף, בעל העיצוב היפהפה, עוסק בנושא תעלומות שונות שבסוף נמצא להן פיתרון ש”השלים את הפאזל”. לא כל הכתבות עונות להגדרה הזו, אבל עדיין מדובר במוסף חביב למדי.
בין הכתבות הבולטות: הסיבה שנחשפה מדוע החליט הפוניבז’ער רב להזמין את נשיא המדינה יצחק בן צבי לטקס חנוכת ישיבת פוניבז’ ולקומם עליו את הקנאים (ספוילר: בכדי לקבל את תמיכתו שלא לאחד את ב”ב החרדית עם ר”ג החילונית); הסיבה לבקשת הרב אלישיב זצ”ל להיקבר דווקא בהר המנוחות ולא בהר הזיתים, והסעיף המסתורי בצוואת הרב שטיינמן זצ”ל, בדבר המגרש בהרצליה; חשיפת “שם העט” הנסתר של הבן איש חי.
כאמור, לא תמיד ה”פאזל” היה מספיק מרתק או מחזיק כתבה, או ה”פיתרון” שלו, אך למעשה מדובר במוסף מעולה, בייחוד – כרגיל – החלק השני שלו, ה”חוליני”, של פיתרון תעלומות עולמיות שונות.
בחלק הזה, אגב, מצאנו בסוף כתבה מעניינת על “חידת ה-15″ המפורסמת, שדווקא לא הכרנו, כשגם בכותרת וגם בכתבה הוזכר שהפאזל ייפתר לקראת סוף הכתבה, אלא ששם התאכזבנו לקרוא ש”הגיע השעה לגלות את הסוד של לויד, מחבר החידה, אך המשימה בלתי אפשרית, צריך לדעת מתמטיקה בשביל זה”. נו, בשביל זה שרדנו כתבה שלמה? ניתן בכל זאת היה לכתוב בשתי שורות בגדול את הטריק שמאחורי החידה, שכאמור אין לה פיתרון.
מוסף “יתד סוכות” (164 עמ’)
במוסף הפעם 164 עמ’ (מול 144 בחג שעבר) ו-11 כתבות.
כתבה בולטת במוסף היא פרויקט “רק אצלנו”, שאגב גלי ההסתה וכו’ בזמן הבחירות, בא לספר על גמ”חים ותופעות מרהיבות שקיימות “רק אצלנו”.
אלא ש’משפחה’ הוציא כבר לפני למעלה מעשור מוסף – שלם – בשם זהה והעוסק בנושא זהה. הנה:
כתבה בולטת נוספת בנוסף, מבטיחה “מסע תיעודי ראשוני בעקבות השנים הנסתרות של מרן הרב שטיינמן בשוויץ”. אלא שגם כאן, המסע הוא לא ראשוני. ‘משפחה’ פרסם לפחות פעמיים כתבות על ימיו של הרב שטיינמן בשוויץ, כולל פעם אחת עם חשיפת מסמכים ומכתבים בשער עיתון החג, תחת הכותרת “הסודות של גדול הדור”, וגם אבי בלום עשה זאת לפני מספר שנים ב’קו עיתונות’, כשחשף עדויות ומכתבים מאחד מידידיו של מרן הרב שטיינמן זצ”ל מאותה תקופה.
עדיין, זו כתבה מרתקת, אולם לא ראשונית, וכאמור.
כמובן, גם פה, כתבת יח”צ על דרשו, עם “ראשי הישיבות המשמשים גם כמגידי שיעורים בדף היומי”, זאת מלבד כתבת יח”צ נוספת במוסף ש”ק, עם החברה האמריקאית המעבירה בכל יום שיעור של ‘דרשו’ במשרדי החברה.
עוד בתפריט: ראיון שערך יצחק רוט, מעורכי ‘יתד’ בעבר, עם עצמו, על ספרו התורני החדש ועוד כמה סיפורים חביבים.
בצד השני, במהופך, 20 עמודי הפרסום של כללית.
מוסף ש”ק “ועל הכלכלה” (92 עמ’)
במוסף הפעם 92 עמ’ (מול מספר זהה בפעם שעברה), וכ-30 כתבות.
היה צריך לשפשף עיניים פעם ופעמיים כדי להיווכח ש’יתד’ הוציא מוסף כלכלי, אבל לא, מדובר אמנם בנושאי כלכלה – אבל אך ורק מהצד הכלכלי שלהם.
כמובן, איך ניתן שלא לפתוח עם שו”ת מנהלי סמינרים על “סכנת האקדמיה”.
בהמשך: השו”ת המרתק והקבוע עם הרב זילברשטיין, עם השאלות הכי מוזרות שהעליתם על דעתכם, ועוד כתבות רבות עם דיינים ומורי הוראה העוסקים בדיני ממונות, ואפילו ראיון עם הרב הלל קופרמן, מנהל הגמ”ח הידוע, שלמרבה הצער נפצע זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, בבית הכנסת בירושלים, רפו”ש.
מוסף מקיף ומרתק למדי.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “קטיפה לבית” (180 עמ’), שמגיע לו מילה טובה בפני עצמו, בהיותו, לדעתנו, מוסף הנשים המוצלח ביותר החג הזה. בין שאר הכתבות הבולטות: “השחקן הגאון שניסה להסתפח לאחרונה למשפחות חרדיות”. מדובר למעשה על הסיפור שכבר פורסם באתרים החרדים, בעיקר בשל סיפורה של משפחות שישא וברוין, על הנוכל המוזר שניסה להיכנס למספר משפחות חרדיות באומרו כי הוא קרוב משפחתם ובהציגו מספר הוכחות כביכול. הכתבת כאן אמנם עשתה עבודה מקיפה ודיברה עם מספר משפחות שנפגעו מהבחור, ב’בחדרי חרדים’ פורסם בזמנו גם קטע הוידאו מהפגישה בה נחשף פרצופו. כאן, אחרי תחקיר ארוך, הסתפקו בצלצול אל הבן אדם, שנענה ב”המנוי אינו זמין”. האמת, אחרי תחקיר כ”כ יפה, היינו מצפים למעט יותר, להשיג איכשהו את הבן אדם ולקחת תגובה או לתהות על קנקנו; עוד במוסף: ניסוי חברתי שעשה העיתון בתקופה האחרונה עם מכתב מפוברק של אמא חרדית שביקשה להוזיל את עלויות החתונה, פרויקט יפה, ועוד כמה פרויקטים יפהפיים לחלוטין. יוצא מהכלל, שאפו; מוסף הסיפורים “שש שעות וסיפור” (100 עמ’), כשהרעיון הפעם: הכנסנו לחדר אחד – בנפרד כמובן – סופרים וסופרות חרדים, וביקשנו מהם לכתוב את הסיפור לחג ב-6 שעות. זה באמת קונספט שנבנה אך ורק בשביל הגימיק. אין בו שום דבר. מה הרעיון? שיושבים אחד ליד השני, שותקים וכותבים? המעלה היתה שאין קונספט אחר ואף כבילה לרעיון כלשהו, ויצאו סיפורים לא רעים. אבל בשביל מה למען ה’ צריך קונספט; את מוסף הילדים “יתד שלנו” (32 עמ’), לא זכינו משום מה לקבל. לא ברור אם מדובר בתקלה נקודתית או שכל רוכשי חבילת החג חסרו את מנת הילדים; וחלק החדשות (32 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי ‘יתד נאמן’ החג הזה מ-684 עמ’ (מול 640 בחג שעבר).
המודיע
המודיע הציג כדרכו שפעת רצינית מאד של חלקים ומוספים. נרוץ בקצרה על העיקריים שבהם.
מוסף כרומו “משימה בלתי אפשרית” (164 עמ’)
במוסף הפעם 164 עמ’ (מול 180 בחג שעבר).
הנושא הפעם הוא כל מיני כתבות על אנשים ונושאים שהיו ‘משימה בלתי אפשרית’, וכולל בתוכו – למרבה הצער – יותר מידי עמודי יח”צ. גם כאן במהופך 20 העמודים של כללית.
דווקא המודיע מקדים במוספים האלה, ולא בפעם הראשונה, את כתבות החולין, כך למשל הכתבות הראשונות במוסף הן על משימות מרתקות של חיילי ארה”ב או על הטיסה הכי ארוכה בזמן קרב פרל הארבור בין האמריקאים ליפנים, כתבות מרתקות כשלעצמן.
כתבה נוספת, בפעם המי יודע כמה בעיתונות החרדית, היא עם הגר אברהם סיני, לשעבר פעיל חיזבאללה.
בין הכתבות המרתקות מצאנו אחת עם הבדחנים החרדים (נכון, לא ערב פורים עכשיו. מוזר קצת); וסיפור גזיזת הפאות והזקן של יהודי תימן, עם כמה גילויים ראשונים.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “תוספת אקטואלית” א’ (96 עמ’), ובה כמה כתבות, והמוזר מכל שכבר בשער מכריז העורך כי מדובר באוסף של כתבות: “ערב חג הסוכות נגענו בכמה נושאים נפרדים לחלוטין, שהמשותף להם הוא הרצון להציל ולסייע”. הניסיון הכי מוזר שראינו אי פעם לאחד נושא בין כתבות, ואחת ההפניות המוזרות מהשער שנתקלנו בהן.
כבר כתבנו לא אחת שנושא העריכה וההידוק מחויב שיפור בהמודיע. יש צורך בהידוק ושיפור הן בכותרות, הן בכותרות המשנה והן בעריכה בכללי, עשו לנו טובה, ציבור קוראיכם היקרים.
בין הכתבות המעניינות במוסף: ראיון עם אנשי הארגון הכי מושמץ בציבור החרדי, “הועד לטוהר המחנה”, כתבה על היעלמות ילדי תימן, וראיון מרתק עם המלחינים החסידיים הלל פלאי, פנחס ברייער ויהושע פריד.
טעות קלה בכיתוב התמונה בפאנל המלחינים, סיפרה שבתמונה “אלי פלאי”, שהוא כמובן האח, מו”ל עיתון ‘משפחה’, אך לא הרב הלל פלאי, המלחין… הנה:
כתבה נוספת היא של משה מיכאל צורן על “משולש הגבולות הבטחוני”, אלא שהמשנה לכתבה כל כך ארוך, שכבר לא נותר צורך לקרוא את הכתבה עצמה, רעה חולה ב’המודיע’. הנה, תראו:
מוסף “תוספת אקטואלית” ב’ (64 עמ’) עם שלוש כתבות חו”ליות, ביניהן אחת מרתקת של ישראל קצובר ביוהנסבורג ודרום אפריקה, מקיפה ומלאה, כדרכו, וראיון עם בנו של ח”כ שפירא ז”ל על הברקזיט הבריטי הבלתי נגמר; מוסף “קראט” לנשים (196 עמ’), עם פרויקט יפה במסגרתו נשלחו מכתבים אנונימיים למספר אנשים מפורסמים (תחת הכותרת הפחות מוצלחת, “שלום לך, איש מפורסם”), ונעשה ניסיון לבדוק מי יחזור. כמובן שרק אלה שחזרו פורסמו מכתביהם, ועדיין רעיון נחמד; ראיון עם הגב’ גינזבורג שאיבדה השנה את ילדיה בשריפה בביתר עלית ועוד; מוסף סיכום הבחירות של אגודת ישראל, ‘אגודה בתפארתה 2′ (96 עמ’), שני מוספים תורניים (64 עמ’, ו-72 עמ’), מוסף ‘המודיע הצעיר’ לילדים, כפול גם הוא (64 עמ’ לשני המוספים), ומוסף סיפורים חביב למדי, “סיפורים לחג הסוכות” (100 עמ’), שמעלתו היא שהוא נטול קונספט.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-928 עמ’ (מול 880 בחג שעבר).
המבשר
מוסף כרומו “מועדים” (164 עמ’)
גם כאן העורך העדיף לתת נושא לא מחייב בשער, ו”חשף” את שדרת המוסף: “סופרי המבשר בזירות מפתיעות. וואו.
גם כאן 20 העמודים במהופך של הכללית.
בפועל, מספר כתבות לא רעות במוסף. הכתבה העיקרית והמעניינת היא זו של אשר קליין, שפגש במוסקבה קבוצה של צעירים איראנים יהודים שמגיעים לשם ללימודי יהדות, והפיק כתבה מעניינת מאד על יהדות איראן העדכנית, גם אם על הדרך קיבל הרב לזר המיח”צן עצמו לעייפה את ליטרת היח”צ שלו. השאלה היא האם זה אחראי לפרסם את המגמה הזו של יהודי איראן והחיבור שלהם עם יהדות רוסיה, היא שאלה כבר אחרת.
עוד כתבות מרתקות במוסף הן עם האסטרטגים של הבחירות, ועל הדרכים המפתיעות לעשיית עושר בידי המיליארדים של ימינו.
במוסף, כמובן, גם כתבה – תיראו מופתעים – על ‘דרשו’, והפעם ראיון עם …חברי מקהלת ‘מלכות’ שמבצעים את השירים בסיומי הש”ס של דרשו. באמת שמגיע ליח”צן הנמרץ של הארגון בונוס, הן על הדחיפה לכלל העיתונים כמערכת, ובכלל, על החשיבה היצירתית מה לתת לכל עיתון.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “ציוני דרך” (96 עמ’), על הסגולות שבקברי הצדיקים בפולין והונגריה, תוך מסע של הכתבים, מין מוסף קבוע כזה לאזורי היהדות באירופה; מוסף “תורת משה” (48 עמ’), כמעט דומה, של כתבי המבשר בהונגריה לרגל 180 שנה לפטירת החת”ם סופר; מוסף סיכום הבחירות של ‘אגודה’ הזהה לזה של המודיע, “אגודה בתפארתה 2” (96 עמ’); מוסף נשים “לבית” (148 עמ’); מוסף סיפורים “בצל האתרוג” (52 עמ’), מוסף ילדים “נקודות” (32 עמ’), וחלק החדשות (12 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי ‘המבשר’ מ-648 עמ’ (מול 624 בחג שעבר).
הפלס
הפלס כבר אפילו אינו מנסה לדמות כאילו הוא מוציא עיתון חג מיוחד. הוא עושה מה שהוא עושה כל השנה, יריעות היסטוריות רחבות שכאלה, רק ביותר עמודים, לא יותר מזה.
מוסף “מאחורי הקלעים” (64 עמ’)
במוסף המרכזי של הפלס, 9 כתבות, בהן חיטוט בארכיונים של עיתונים חרדים ישנים; ראיון עם מקורבו של פרס, אבי גיל, ועם יוסי ביילין תחת הכותרת “כך ניצל פרס את בעיות הזיכרון של רבין כדי לשנות את ההיסטוריה בישראל”, כתבה ובה ראיונות עם רב חובל ואנשי הים ועוד מספר כתבות.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: המוסף התורני המושקע אמנם, “לקראת שבת” (56 עמ’), אך חסר מדור החידות התורניות הנפלא שכה אהבנו; מוסף “תומך ואוריך לאיש חסידך” (40 עמ’), לרגל 60 שנה לפטירת הגרי”ז סולובייצ’יק, אבל אין בו ראיונות עם קרוביו וכו’; מוסף “תצפית” (64 עמ’) עם יריעות היסטוריות שונות, הוא כל כך לא מושקע, שאותה תמונה נכנסה באותו עמוד פעמיים. הנה:
עוד במוספים: מוסף נשים “נפך” (48 עמ’); מוסף סיפורים “עמוק מי ימצאנו” (56 עמ’), מוסף ילדים “הפלס לילדים” (48 עמ’), וחלק החדשות (12 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו החג הזה קוראי הפלס מ-388 עמ’ (למרות שבפרסום נכתב “למעלה מ-400 עמ'”).
המצעד
ולסיום, הפינה האהובה: מה העיתון הטוב ביותר שהיה החג הזה לדעתנו? ומזכירים: הקריטריון הוא – במה קראנו יותר בחג. לא מעניין כאן מה יותר יוקרתי או מושקע, אלא תכלס. אז הנה הרשימה:
במקום הראשון ללא ספק ‘משפחה’. בשני – יתד נאמן. בשלישי – המודיע ובקהילה. ברביעי – המבשר, ובחמישי – הפלס.
לא ניפרד, כרגיל, לפני שנזכיר שוב שהדברים נאמרים אך ורק על דעתנו בלבד. ניתן ורצוי לחלוק עליהם כאן בתגובות ב’פאשקעוויל’, האכסניה הנאמנה, או במייל שלנו: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
חורף בריא! ולהתראות מיד אחרי חג הפסח תש”פ.
אז הנה אנחנו כמידי מוצאי חג בכמעט עשר שנים האחרונות (חגיגות העשור לטור הקבוע יהיו בדיוק בעוד שנה), לבחון ולסקר היטב את עיתוני החג שנחתו אל פתחנו בקול רעש גדול ערב חג סוכות השתא, סוכות תש”פ.
אגב שמה של השנה. מעניין לציין כי למרות הוראות האקדמיה ללשון עברית כי השנה תיקרא תש”ף, הרי שהעיתונות החרדית – כולה! – החליטה להיצמד דווקא למונח תש”פ. וכך בכל עיתון חרדי תראו בראש העיתון את התאריך, “כך וכך תש”פ”, ואילו ב’ידיעות’ ובכל כתב עת אחר, תראו דווקא את התאריך “כך וכך תש”ף”.
שימו לב לקטע הבא: “ימים ספורים לפני חג הפסח נערכו בחירות 2019 שמשכו אליהן את כל תשומת הלב התקשורתית בחודשים האחרונים, ובוודאי בשבועות האחרונים ובשבוע הבחירות עצמו. משכך, ברור שמן הסתם רוב הכותבים בעיתונות החרדית גויסו למשימות הבחירות. רק אחרי הכל, ואם נותר זמן, הייתה עבודה גם על עיתוני החג”.
הקטע האמור נכתב, כפי שניתן לראות, בביקורת הקודמת, של מוצאי פסח תשע”ט. מי חלם שנוכל לחזור על אותו משפט בדיוק חצי שנה מאוחר יותר, ורק להחליף את המילה “פסח” ב”סוכות”, שכן ימים ספורים לפני התקדש חג הסוכות, שוב נערכו להן בחירות – והפעם בחירות 2019 מועד ב’, ושוב הכתבים גוייסו למשימות הבחירות וכו’ וגו’.
כרגיל נספר על התמורות שאירעו בעיתונות החרדית מאז היינו כאן בפעם האחרונה: השבועון “שעה טובה” נסגר, והפעם סופית, כשמתברר שהגיליון עליו סיפרנו פה בפעם האחרונה, גיליון סוכות תשע”ט, היה הגיליון האחרון לחייו, פריט לאספנים (וכבר נמכר כמובן במחיר מופקע ב-eBay. סתם, לא באמת).
גם השבועון “יום ליום” קרס כלכלית לפני חודשים ספורים והפסיק לצאת, ובהמשך נקנה על ידי רשת “קו עיתונות”. בהמשך נאמר לנו שהעיתון כן החל לצאת מחדש, והפעם למנויים בלבד, לפי שעה, עד שהעיתון יעלה על דרך המלך ויחליט על הפורמט שבו הוא רוצה לפעול מעתה. אנחנו, על כל פנים, חיפשנו בכמה חנויות ערב החג את עיתון החג של “יום ליום” כדי לסקר אותו כאן, ולא מצאנו.
והחדשה האחרונה הגיעה בסוכות עצמו, כשהכתב הפוליטי של ‘קו עיתונות’ הודיע על עריקה לכיוון ‘משפחה’, ובכך הותיר את השבוע בירושלים ושאר עיתוני הרשת, ריקים מכל מדור או תוכן משמעותי כלשהו.
ההקדמה הקבועה
אלפי-אלפי עמודים של עיתוני חג נחו על שולחננו. כמובן שלא גמענו את כולם, כנראה שאפילו לא עשירית, אך הביקורת להלן נכתבת לאחר קריאה של חלק גדול – בכל זאת גם עשירית זה המווווןןן – מהעיתונים, לצד קריאה מהירה, דפדוף ורפרוף בכל השאר.
וכרגיל, וכפי שתראו להלן, חלק מן הדברים הובאו לתשומת לבנו על ידי המגיבים שכתבו לתיבת המייל של כותב השורות.
אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
אז יאללה מתחילים?
מתחילים.
בקהילה
גם הפעם ‘בקהילה’ (וגם ‘הדרך’, שלא נסקר כאן), היה הזריז מבין עיתוני החג, וכבר הופיע בחתונות ביום שני ח’ בתשרי, ערב ערב יום כיפור. אמנם חלק החדשות הגיע, בנפרד, כבר רק לאחר החג. משפחה הגיע יום למחרת, ערב יו”כ; חבילות החג של ‘המודיע’ ושל ‘הפלס’ הופיעו יום למחרת כיפור, י”א בתשרי, ו’יתד’ ו’המבשר’ העצלנים, הגיעו לחנויות רק ביום שישי, י”ב בתשרי.
מגזין הזהב (180 עמ’)
המגזין הראשי מכיל הפעם 180 עמ’, כבחג שעבר, ו-12 כתבות (מול 8 בחג שעבר). 20 עמודים מתוכו, במהופך, הוקדשו למוסף יח”צני עבור קופ”ח כללית.
לא נעים להתגולל על ‘בקהילה’ פעם אחר פעם, ואף לשמוע את התלונות על כך שהטור כביכול ‘מכור’ למשפחה (למרות שהקוראים שאיתנו כבר כמעט עשור יכולים לדפדף לביקורות ישנות ולראות גם טורים הפוכים ולהבין שאנחנו משתדלים להסתכל מקצועית בלבד), אבל גיליון החג הנוכחי של ‘בקהילה’ ממשיך להיות חלש מאוד, ברצף גיליונות החג החלשים מהשנים האחרונות, ודומה שלא נחטא מאד למציאות אם נגדיל ונאמר שהוא החלש שבהם.
איפה חשיבה מקורית? איפה חשיפה כלשהי? גילוי מרתק ומפתיע? במגזין שורה של כתבות, שנדמה שהוכנו כלאחר יד, ללא קצת יציאה מהקופסה.
הנה כי כן, כתבת השער היא – תחזיקו חזק – על האחים הרבנים לבית פינשטיין. וואו איזה חידוש. אז אנחנו כאן רק כדי להזכיר לכם, שלפני תקופה לא ארוכה, מלאו 30 שנה לפטירתו של האב, רבי משה פיינשטיין זצ”ל, ואז הופיעו כל הרבנים לבית פיינשטיין בשערי ‘משפחה’ כמו גם ‘בקהילה’ ושאר העיתונים, והרבנים התראיינו בהרחבה על דמותו של אביהם, ואם איננו טועים, רבי ראובן פיינשטיין, אף היה כתבת שער ב’בקהילה’ באותה הזדמנות.
אבל זה עוד מילא. קראנו את כתבת השער, על דמותו של “פוסק הדור” של ארה”ב, רבי דוד פיינשטיין, עבורה יצאו שני כתבים לארה”ב, והרגשנו פשוט מזולזלים: זו בשום אופן לא כתבת פרופיל ממצה. היא קצרה יחסית (8 עמו’), ובוודאי יריעה קצרה ולא ממצה יחסית לכתבת שער, וכמעט לא מספרת אף פרט ייחודי על הרב שאי אפשר לכתוב על רב אחר (ולא, שתי פסקאות על המשקפיים של הרב, נחמדות כשלעצמן, לא מספקות את החומר). אין בה כמעט השקעה והיא ממש מעליבה את הקורא החרדי, עד שלא הבנו לצורך מה נסעו שני הכתבים הנלבבים לניו יורק. אם היו מביאים משם ראיון, מילא, אולם בשביל המילים הספורות שאמר להם (להלן: “חינוך? שההורים יתנו דוגמא לילדים והרבה אהבה”), אין שום צורך לעבור את הים. פרופיל מהסוג שהוכן, ניתן היה להכין בכיף גדול גם מהמשרד, מבלי לצאת לצורך המטרה את נתב”ג.
הכתבה הבאה היא ראיון עם האח, ר’ ראובן פיינשטיין. האמת, לא קראנו, אבל זה נראה מחזור של הכתבה שכבר פורסמה אתו באותו עיתון לפני מספר שנים, כאמור.
מה עוד אפשר לספר לכם על דברים ייחודים בחלק הזה? ראיון עם יואלי דיקמן? היה לאחרונה שער ב’משפחה’; ראיון – חשוב כשלעצמו ובולט בשער, עם רב מעדות המזרח, ועל כך נקודת זכות – עם הרב ראובן אלבז? נו באמת. זהו אחד מהרבנים שכנראה התראיין הכי הרבה אי פעם לעיתונות החרדית. איפה המחשבה המקורית? איפה החידושים?
בכל זאת, בשדה המוזיקה – כנהוג בעיתוני סוכות – מצאנו ראיון נחמד עם היוצר מוטי אילוביץ’, ועוד כתבה צילומית ונחמדה של שוקי לרר – אמנם מסוג ‘מריחת העמודים’ שכן התמונות כבר פורסמו בעבר בבמות שונות (כולל פינה שבועית ב’משפחה’ בה התפרסמו חלק מהתמונות), אבל מילא – על רגעים במחיצת מרן הרב קניבסקי, פרופיל נחמד על “החצר הסודית” של חסידות דארג. ממש השביעיה הסודית, אפשר לחשוב שמדובר בקהילה שחיה בהסתר באיזשהו מרתף.
כתבה נוספת ומרגיזה היא מהסוג שלעולם לא יגמר ב’בקהילה’, המפגשים עם שני הקצוות כביכול. בעבר עשו את זה – בין השאר – עם גדעון לוי וברוך מרזל; משה פייגלין ואברום בורג; והפעם עם יריב אופנהיימר ושמעון ריקלין, כשראיון זהה פורסם, אגב, רק לאחרונה במקום אחר. מדובר באותו שטאנץ, אותו רעיון (רק עם אישים אחרים כל פעם). אפס חשיבה מקורית. כל כך חבל. אפרופו יריב אופנהיימר, כדי להגדיל את הדרמה, כביכול, צוין בשער שמדובר בשיחה סוערת בין “הפרשן ואיש הימין שמעון ריקלין לבין מזכ”ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר”. אלא שכבר 3 שנים שאופנהיימר לא נושא בתפקיד (ואף בכתבה עצמה צוין שהוא המזכ”ל ‘לשעבר’), אז מה העניין – שוב, המזלזל באינטליגנציה של הקורא – להציג אותו כמזכ”ל. רק בשביל למכור – אולי – עוד חצי עיתון? מביך.
שאר הכתבות במוסף זה: כתבה יח”צנית על שבתות החינוך של ‘ערכים’; כתבה יח”צנית של ‘דרשו’ על ‘מהפכת התורה’ בצרפת – כתבה שממוחזרת על ידי ‘דרשו’ מידי סיום הש”ס, ועוד כתבה – מרתקת – בסדרות העולמיות של גרינצווייג.
אפרופו ‘דרשו’, סיום הש”ס המתקרב פינק את העיתונים השונים ברביעיה או חמישיית עמודים של ‘דרשו’ לקראת סיום הש”ס, ולצד זאת, איך ניתן שלא, כתבות הנדמות למערכתיות אך הינן יח”צ לארגון – הקדוש כשלעצמו – לכל דבר. כאן בבקהילה זה עם הצרפתים הלומדים, ב’יתד’, עוד מעט נגיע לשם, עם אנשי העסקים האמריקאים שמקדישים שיעור ‘דרשו’ במקום העבודה, ב’המבשר’ עם המקהלה שתלווה את האירועים ועוד ועוד. אין עיתון, ללא יוצא מהכלל, שקיבל מודעות ולא נתן כתבה מערכתית, כלומר הנדמית לכזו, ולא במוסף היח”צ או תחת הכותרת תשקיף. כמה עלה כל התענוג הזה לארגון? זו כבר שאלה אחרת.
ובכתבה האחרונה, “הקרב האחרון”, שכח העורך הנכבד להצמיד כותרת משנה לכתבה שתספר לנו על מה היא מדברת.
ולא נסיים בלי מילה טובה למעצב הגרפי על השער היפה.
מוסף הכסף (100 עמ’)
במוסף המשני הפעם 100 עמ’ (מול 116 בחג שעבר), ו-5 כתבות (מול 6 בחג שעבר).
בקהילה ממשיך שלא להוציא את מוספי הנושא היפהפיים שאפיינו אותו בעבר, ומוציא שני מגזינים – ללא פרויקטים מיוחדים, כשגם הפעם המגזין המשני, הכסף, מוקדש כביכול למסעות בעולם.
מביך היה לכתוב קודם את מה שכתבנו על המגזין הראשי. עוד יותר מביך לחוות דעה בקשר למגזין הזה, וכדלהלן:
הכתבות הבולטות שבו הן אלה של הרב יעקב ב’ פרידמן על עולם הישיבות המתחדש שהגיע מליטא לארץ לפני 80 שנה. אלא שאת הכתבה המרכזית שבהן, “מסע מצולם בין סמטאות הנשמה הליטאיות”, כלומר בערי התורה שבליטא, מצאנו כבר לפני למעלה מעשור עם אותו כותב, עם אותן תמונות בדיוק, בשבועון “שעה טובה” ז”ל, כך ששוב ‘בקהילה’ מוכר לנו אטריות מחוממות.
ואם לא די בזה, גם הראיון עם הגרב”ד פוברסקי על ימי ההקמה של פוניבז’, כך נראה, פורסם באותה אכסניה ז”לית לפני למעלה מעשור שנים, כך ניתן גם ללמוד מהתמונה המצורפת הפעם (ניתן לראות שזקנו של המראיין, שהיום הינו כמעט לבן צחור, עדיין שחור משחור).
ברור ומובן שלא ניפרד מהקטע בלי הוכחות, ראו את התמונה המתפרסמת פעמיים ואת השער הכמעט זהה:
כתבה נוספת – מעניינת – היא של יצחק הורוויץ, הפעם בביקור בקובה.
הכתבה החותמת היא “מסע בשניים”, אותו פורמט של בקהילה מלפני כמה שנים, בזמנו עם מרדכי וינשטוק וישראל גרובייס, אך לאחר שגרובייס הנ”ל ערק ל’משפחה’, חוזר הפעם הפורמט עם וינשטוק ואיתו יצחק פלדמן, המשעשע בדרך כלל.
מילה טובה על הכתבה. יצאה לא רעה, אך מעט חוטאת לילדותיות לעתים. גם בסגנון הכללי, אבל לא רק. למשל: לא פחות משלושה עמודים מהכתבה, כמעט חצי שלה, מתארים את הטיסה לארה”ב. אוקיי, הבנו שזו הפעם הראשונה בארה”ב של הכותב/ים, אבל למה זה מעניין את הקוראים? ועוד שלושה עמודים? בכל יום נתון נוסעים מאות או אלפי ישראלים לארה”ב, מתוכם חלק גדול מאד חרדים. מה מיוחד בזה? לתאר טיסה ארוכה? נו באמת.
ארה”ב הוא כמובן גם היעד שנבחר לאותו מסע אמור. ובכן, מכיוון שכבר היו הצמד בארה”ב לעשות את אותה כתבה מפוארת ובולטת בעמקותה על ר’ דוד פינשטיין, על הדרך כבר חולטרה עוד כתבה, על “דרך החתחתים” שעשו העולים היהודים מאירופה לארה”ב. כתבה נחמדה, קצת חופרת, אבל רעיון יפה.
בגדול, כמו שכתבנו, מגזין ועיתון חג חלש למדי, אחד החלשים שלו בשנים האחרונות. הבוגרים יותר יזכרו את הפרויקטים המרהיבים שביצע בקהילה בעבר הרחוק, ולא רק בתחום המגזיני. עד היום זכורים לטובה מוספי האקטואליה שהקיפו נושאים אקטואליים בגליונות החג, תחת המוסף ‘בקהילה פלוס’ ז”ל. חבל על דאבדין.
מוסף פוליטי “הרודפים” (48 עמ’)
המוסף הפוליטי של יעקב ריבלין (שלמעשה כתב רק את חציו), מוקדש הפעם לדמותם של “הרודפים” – עשרת האנשים שלחמו בחרדים בעשורים האחרונים, אפרופו הרודף הטרי, אביגדור ליברמן.
בעבר כתבנו שהמוסד הזה של המוספים הפוליטיים ההיסטוריים כבר החל למצות את עצמו, ובכל פעם אנחנו מקבלים מחדש עוד מאותו הדבר. אנחנו עדיין בדעה הזו, אולם למעשה הפעם נבחר נושא די מרתק ועסיסי, כשריבלין וגם שאר הכותבים מעמיקים בו, חוזרים לפרשות ההיסטוריות שהסעירו את הציבור החרדי ומעניקים תמונה די מעניינת.
החיסרון במוסף הזה, כבעבר, הוא מגיה. באין מגיה, יש טעויות אינספור – החל מהשער. הסתכלו בשער דלעיל וראו במו עיניכם. בתחתית השער נכתב: “עשרת האנשים שלחמו בחרדים. ואחנו קמנו ונתעודד”. הנ’ של “ואנחנו” נעלמה לה, וגילתה פאשלה כבר בשער.
במקום אחר במוסף, מספר ריבלין על יאיר לפיד, “שלקח לברית האחים את לפיד”. אם היה מגיה, הוא היה מתקן שלפיד לקח, כמובן, לברית האחים את נפתלי בנט, ולא את לפיד עצמו. אבל לבד מכך (יש עוד כמה), המוסף מרתק ומעניין.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים ב’בקהילה’ הם: מוסף הסיפורים “עט לכל זמן” (96 עמ’), שהחל מהחג שעבר השתפר מאד, וגם הפעם, וכולל סיפורים לכל אחד מהעשורים מת”ש עד תש”צ, כתובים וערוכים נהדר; מוסף ‘פנינה’ (132 עמ’), עם כתבה בולטת עם הגב’ רבקה רביץ – נכון, לא סרבנית ראיונות ידועה – ושער יפה; מוסף תמונות “העולם החרדי” (32 תמונות), על “אנשי החזקות” בחצרות השונות; מוסף הילדים “חברים” (32 עמ’), וכן חלק החדשות (56 עמ’), שעושה הפעם את מעשי מוספי היח”צ של ‘משפחה’ ותחת הכותרת הלא מחייבת “חדש תחת השמש”, כביכול פרויקט מיוחד על החידושים שיובילו את העשורים הבאים, כולל כמה כתבות יח”צ ללא משהו מיוחד אחר.
לעיתון מצורף דיסק האוסף “לשורר שיר חדש 8”, שאמנם אנחנו לא עוסקים בביקורת מוזיקה, אך היה יותר מעניין ומושמע מדיסק האוסף של ‘משפחה’, שכלל כל מיני יצירות מכל מיני מקומות, שעבדו פחות.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘בקהילה’ נהנו החג הזה מ-676 עמ’ (מול 684 עמ’ בחג שעבר).
משפחה
לעומת עיתון החג של ‘בקהילה’, האנמי כאמור, ולא מחדש, ‘משפחה’ מציג החג הזה – זהירות, ספוילר – עיתון חג מצוין, מקורי, מחדש. אחד מעיתוני החג היותר טובים בשנים האחרונות.
המגזין (380 עמ’)
במגזין הפעם 380 עמ’ (מול מספר זהה בחג שעבר), ו-16 כתבות (מול מספר זהה בחג שעבר).
דווקא כתבת השער של ‘משפחה’, בדומה לזו של ‘בקהילה’ לא חידשה הפעם. דמותו של הרב יעקב מאיר שכטר כבר הופיעה כשער על עיתון החג המתחרה של ‘בקהילה’ לפני שנים בודדות, בפסח תשע”ה. הנה:
בזמנו, בבקהילה, היה זה הרב יעקב ב’ פרידמן שנדרש לפרופיל על הרב שכטר. מדובר היה בפרופיל עמקני, ארוך וממצה לחלוטין, שכלל סיפורים בלעדיים בשיחה עם אחיו, ר’ ברוך שכטר. אף אחד לא הציג את זה כראיון, והכתבה עברה בשלום. את הדברים האלה גם כתבנו בזמנו, באותה במה.
בצעד לא אופייני ל’משפחה’, תמונת השער של הגרי”מ שכטר, לא חדה ולא איכותית מספיק.
הפעם, הכתבה ב’משפחה’ קיבלה יח”צ נהדר אך מביך בדמות מכתב די חריף מאנשיו של הרב שכטר, שהתנערו מ’שיחת החג’ שכביכול העניק הרב ל’משפחה’, בעוד הוא מתרחק מאוד מהתקשורת ודומותיה. ייאמר ביושר, שהכתבה לא מוצגת בעיתון כ’ראיון’ לעיתון, אך העיתון משתמש במינוחים מאד קרובים לכך, לפחות בשער – בו הוא מערפל את מה שבאמת ניתן, וכותב ש”אריה ארליך עשה שעות מרוממות במחיצת רופא הנפשות” וכו’, מה שיכול להשתמע, מהשער, שאולי הגיע אליו לראיון.
בעיתון עצמו זה מוצג כ”שיחת שו”ת נדירה”, ושוב, ביושר נציין כי אמנם בכותרות כן ניתן להבין שמדובר בסוג של ראיון, אולם מי שיתעמק בכתבה עצמה ייווכח כי הכותב כתב בה כי הרב סולד מאד מתקשורת ועיתונות, ו”הביקור לו זכיתי לא היה ביקור עיתונאי כי אם במסגרת התלוות אל הרב רייך, ראש כולל בירושלים”.
אלא שעל כך בדיוק יצא הקצף של המכתב מבית הרב, בו נטען שהדברים נעשו כ”תכסיס”: “שנכנסו עם אחד שהוצג כרב מצרפת שביקש לברר כמה ענייני חינוך, ולא עלה על הדעת כי הדברים נעשו לצורך פרסום ברבים, וידוע כמה הרב מקפיד שלא להוציא שום דבר לרבים, אלא המנופה בי”ג נפות, בפרט בענייני חינוך”.
אז נכון, לא צוין בכתבה שמדובר בראיון או שיחה לעיתון ואף הודגש כי הביקור לא היה לצורך עיתונאי, אולם עדיין אנחנו שואלים: האם זה הוגן לפרסם – אפילו בצורה הזו – משהו שהכתב לא הורשה לפרסם ולא סיכם – כך נראה – מראש? ומדוע לא להציג את הכתבה כפרופיל ולא להציג את תמונתו אצל הרב, ולא להיכנס לפינות?
הלאה:
הכתבה על הרב שכטר אמנם מופיעה בשער, אבל הכתבה שבאמת עשתה רעש רציני בערב החג ובמהלכו, היא ה”ראיון” במירכאות או שלא, עם ראש המוסד יוסי כהן, שהותקף קשות על אמירות שצוטט בהן בכתבה, כמו למשל על מדיניות החיסולים, ועוד יותר על שאיפותיו הפוליטיות – עליהן הוא מדבר בעודו בתפקיד.
יותר מזה: אפילו החמאס התייחס לראיון של כהן במשפחה, שחשף לראשונה בצורה רשמית שהמוסד מבצע חיסולים בחו”ל, מה שאף פעם לא נאמר במפורש לפני כן. (כהן, אגב, הגיב ל”ראיון” ואמר: “קשקוש אחד גדול”). גם עמית סגל התייחס בערוץ 12 לראיון, כצעד לא לעניין שעשה כהן. “הוא לא אמור להתראיין, גם לא בצורה של ציטוטים של ‘שיחות למקורבים'”, טען סגל.
כמה דברים. ראשית, היה נדון שלם האם מדובר בראיון שהוא העניק לעיתון (אך צוטט כ”אומר בשיחות סגורות”) או לא. אז אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שכתבה נרחבת על יוסי כהן, על תולדותיו בשילוב ראיונות עם הוריו, כבר פורסמה באחד מגיליונות החג האחרונים של ‘משפחה’ (פסח תשע”ו). אז מה ראו שוב לפרסם כתבה נוספת על יוסי כהן? ובכן, אך ורק בגלל הראיון. קראנו את הכתבה. לחלוטין מדובר בראיון, והכותבים, אליטוב וברייטקופף, אף מתרברבים כמה פעמים בכתבה על הביקור שעשו לצורך הכתבה במשרדי המוסד, כולל תיאור משרדו האלגנטי של כהן. תגידו לי מה זה, אם לא ראיון.
אמנם, ייתכן שמראש סוכם כי תינתן עמימות גדולה יותר למשפטים שאמר, ואפילו לא ציטוט שלהם כלשונם כ”אומר בשיחות סגורות”, אבל זה מה שבחרו השניים לעשות, כשהם מצטטים לגמרי את דבריו, לכל אורך הכתבה, ורק נסמכים על שלוש המילים האמורות, או “אומר למקורביו” וכו’.
מעניין לציין, ששבועיים-שלושה לפני כן, הופיע ראיון דומה עם פרופיל דומה, בשער מוסף שבעה ימים של ‘ידיעות אחרונות’, ואף שם דובר קצת על עתידו הפוליטי, והובא ראיון – אפילו ארוך ומקיף יותר – עם כהן, שוב, כ”אומר בשיחות סגורות”. אבל שם, ראו זה פלא, הכל עבר מתחת לרדאר, למרות האמירות על הפוליטיקה, אף ציפור לא צייצה, בניגוד גמור לגינויים/הפולואפים/התייחסויות שהביאה איתם דווקא הכתבה ב’משפחה’, שאפילו לא היתה כתבת שער ונדחקה לעמוד 146. איך זה? לנו אין מה לומר, חוץ משאפו גדול ליח”צ המשופשף של עורכי ‘משפחה’, שהצליחו לשווק את הכתבה הזו כמו שצריך.
והיה אם תשאלו, מי תיווך לחרדים הנלבבים את הראיון עם יוסי כהן? מדוע בחר לדפוק את עצמו דווקא בעיתון נישה חרדי? פה לא צריך הרבה לשאול, שכן שמו של המתווך – לכאורה – מופיע כל כך הרבה פעמים בכתבה, כולל שתי תמונות מחמיאות מחתונת בתו (של המתווך), יחד עם יוסי כהן ויוסי אליטוב – אחד מכותבי הכתבה, כך שנראה שממש ניסו להאכיל אותנו בכפית לגבי שמו, והלא הוא, כמובן: מנחם גישייד.
ולמה באמת כהן עצמו רוצה יח”צ כזה עכשיו? אולי – כמו שאכן אמר במפורש – הוא מכוון לפוליטיקה והוא רוצה להכות בברזל בעודו חם בשורה של כתבות שיהדהדו במגוון ציבורים, לקראת כניסה שלו, אחרי שנתיים צינון כמובן, לפוליטיקה.
בכתבה, אגב, מסופר סיפור מאד מעניין על יוסי כהן, שלא זכור לנו שפורסם לפני כן, במסגרת המתחים בין גופי הביון והביטחון: אנשי סיירת מטכ”ל, שרצו להתרברב על כוחם שלהם מול המוסד, חדרו יום אחד, כך לפי הכתבה, למשרדו המאובטח היטב של כהן במטה המוסד, והשאירו לו פתק: “היינו כאן”. מעניין.
עוד כתבה בולטת בעינינו, היא זו על מגיד המישרים המצליח ביותר היום, הרב ברוך רוזנבלום. זו עוד דוגמא למעט חשיבה מקורית החג הזה של ‘משפחה’ מול ‘בקהילה’: בעוד בקהילה התמקד בלספר לנו מה שאנחנו יודעים (הרב אלבז/הרבנים פינשטיין וכו’), משפחה מביא פרופיל מרתק על דמותו של הרב רוזנבלום, שחוץ משיעוריו המפורסמים, לא רבים ידעו מי הוא, מה העבר שלו, מה עומד מאחוריו וכו’, וכאן מסופר עברו ככתב ‘יתד נאמן’, סוחר סת”ם ועוד. אמנם, במשנה לכתבה נכתב: “אליעזר שולמן התלווה לאיש שהיה רעו לכתיבה לפני עשורים, ומגיש דיוקן ראשון על העילוי” וכו’, מה שניתן להבין ממנו, שוב, שמדובר בראיון או ליווי שלו במשך כמה ימים, וממש זה לא כך. מדובר בפרופיל – יפה כשלעצמו – ושיחות עם כמה מידידיו, ללא ראיון או שיתוף פעולה מצד הרב רוזנבלום עצמו.
כתבה מעניינת נוספת, היא זו עם המלחין החסידי דודי קאליש. לכאורה היא נראית כעוד כתבה מוזיקלית, אבל בפועל פתח בה קאליש את לבו, בצעד שנראה יוצא דופן, וסיפר על הימים בהם הידרדר רוחנית וכמעט מצא את עצמו מחוץ לגדר, כמובן מבלי שהרחיב יותר מידי (כנאה לעיתון חרדי, מה שאמנם השאיר אותנו עם סימני שאלה), וסיפר על החזרה שלו לחצר בעלזא. מרתק!
כתבה מעניינת כשלעצמה, נוספת, היא זו עם מקורבו של הבבא סאלי זצ”ל, דוד גולן, שמוצג בשער כ”פרקליט האישי שנחשף לכל סודותיו של הבבא סאלי זצ”ל”. שוב הפנייה מוגזמת שחוטאת לאמת. גולן הוא עורך דין, נכון. אך בכתבה מסופר שהקרבה שלו לרב היתה מאחר ובאו מאותו אזור במרוקו, וללא קשר לעבודתו כעורך דין, שלא לדבר על כך שלא כמשתמע בשער, אין אף סיפור אישי כ”פרקליטו של הבבא סאלי”, כמי שייצג אותו באי אלו משפטים כאלה ואחרים וכדו’, רק סיפורים שראה בקרבתו וכו’. יפה כשלעצמו, אבל מה העניין בהפניות או כותרות שחוטאות לאמת.
עוד כתבה מרתקת, כמדומנו הראשונה שקראנו בעיתון, היא הפרופיל המרתק על הרב צבי טאו (שגם הוא משאיר קצת סימני שאלה, כמו הסיפור על התלמיד שחולל חילול ה’, ועד עתה לא הבנו באיזה צעד). הרב טאו, שכמובן אינו חרדי, הוא דמות שמופיעה הרבה בחדשות, במיוחד ערב הבחירות האחרונות עם הקמת מפלגת ‘נעם’ בנשיאותו, והפרופיל היה גם אקטואלי במידה, וגם מרתק ומתבקש. שאפו.
זו עוד דוגמא, סליחה על השמאלץ, לחשיבה המקורית: הרב ברוך רוזנבלום היה בכותרות ערב הבחירות עם ההקלטה שלו על “המלחמה של השמאל נגד הקב”ה” שעפה כאש בשדה קוצים, ומיד הוגשה כתבת פרופיל יפה ומקיפה על דמותו; כנ”ל בדיוק על הרב טאו.
כתבות בולטות נוספות שראינו: על הרב אברהם טוורעסקי, הפסיכיאטר החרדי הנודע מניו יורק, שגם – לפי הכתבה – הלחין את “הושיעה את עמך”; מבצע שחרור היהודייה מסודן ועוד.
כתבה נוספת במגזין היא של אריה ארליך, שלפי השער זו ההפנייה: “לבוש מסורתי ואוצרות גנוזים: הטקסים הפנימיים של עשירי בוכרה”. נכון, לא שרדנו את כל הכתבה, אבל בפועל מדובר בכתבת יח”צ לכל דבר לפעילות החינוך של לב לבייב בניו יורק ומוסדות החינוך שהקים, לא על “האוצרות הגנוזים” של הבוכרים דניו יורק, גם אם לקחו בסופו של דבר חלק כלשהו בכתבה (כאמור לא שרדנו אותה עד סופה), וכמובן מבלי להזכיר את מצבו המשפטי של מר לבייב, שמזה כשנתיים לא נכנס לארץ בשל פרשת היהלומים.
כמובן, כאמור לעיל, כמו בכל העיתונים, גם כאן במגזין כתבת יח”צ ל’דרשו’ (“פרויקט משנה חיים”) עם לא פחות מ-13 עמודים על הבעל’בתים שעומדים לפני סיום הש”ס השנה, חידונאי, רופא וכו’.
כתבת יח”צ נוספת תמצאו מידי אריה ארליך, על ספרו החדש של… אריה ארליך, על אנשי ירושלים ותמונות מירושלים של הצלם ברוך יערי. מתקפת היח”צ לספר החדש כפולה: ב’משפחה’ עם כתבה ותמונות של ארליך מתוך הספר, ואילו ב’יתד נאמן’ נשלח השני לצמד, ברוך יערי, להיות הבולט בכתבה ולספק את התמונות, ושם מופיעות עוד תמונות באותו סגנון, עם אותו סגנון הסברים מתוך הספר, “של הסופר ר’ אריה ארליך”, כלשון יתד.
ובסה”כ, כאמור, מגזין מצוין החג הזה במשפחה. כה לחי.
שאר החלקים והמוספים
מוסף היח”צ הנוראי והפעם תחת הכותרת הבלתי מחייבת “עשורים” (148 עמ’), שבסופו במהופך מין כמה עמודי יח”צ למפעל חינוכי חדש של הרב ראובן לויכטר, ובו עצמו שורה של כתבות יח”צ בלתי נגמרות לאינספור גופים, כמיטב המסורת הנוראית (נדמה שאין שום הבדל בטקסט בין עשרת הגליונות האחרונים מהסוג הזה. בדיחה לכל דבר. חוץ משינויים קלים בגרפיקה ובכותרות אין הבדל מהותי. אותם מרואיינים, אותן כתבות).
הדבר היחיד שאולי אפשר לחלץ משם זה ראיון – כך נראה, שוב “אומר למקורביו” וכו’ – עם אביחי מנדלבליט או על בנו הפוליטיקאי הטרי של אורי זוהר, דוד זוהר, חבר מועצת העיר ירושלים; מוסף הנשים “בתוך המשפחה” (260 עמ’. הגדול מכל מוספי הנשים), ובו בין השאר ראיון עם בתו של הבבא סאלי ועוד מספר פרויקטים חביבים, כמו המשפחה שגרה בכל קצוות העולם ועוד; מוסף הסיפורים “גרעין וסיפור” (108 עמ’), המבוסס על סיפורים שבהם גרעין של אמת, רעיון יפה; מוסף תורני “קולמוס” (48 עמ’); מוסף ילדים כפול (88 עמ’ ביחד), וחלק החדשות, עם, ובכן, חדשות (32 עמ’), וכן דיסק אוסף “The best” עליו כבר דיברנו קודם.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘משפחה’ נהנו החג הזה מ-1,064 עמ’ (מול 1,024 בחג שעבר). מדובר בעיתון הגדול ביותר בתולדות ‘משפחה’.
יומונים
יתד נאמן
מוסף כרומו “פאזל מושלם” (84 עמ’)
במוסף הפעם 84 עמ’ (מול מספר זהה בחג שעבר), ו-20 כתבות (מול 23 בחג שעבר).
הפעם המוסף, בעל העיצוב היפהפה, עוסק בנושא תעלומות שונות שבסוף נמצא להן פיתרון ש”השלים את הפאזל”. לא כל הכתבות עונות להגדרה הזו, אבל עדיין מדובר במוסף חביב למדי.
בין הכתבות הבולטות: הסיבה שנחשפה מדוע החליט הפוניבז’ער רב להזמין את נשיא המדינה יצחק בן צבי לטקס חנוכת ישיבת פוניבז’ ולקומם עליו את הקנאים (ספוילר: בכדי לקבל את תמיכתו שלא לאחד את ב”ב החרדית עם ר”ג החילונית); הסיבה לבקשת הרב אלישיב זצ”ל להיקבר דווקא בהר המנוחות ולא בהר הזיתים, והסעיף המסתורי בצוואת הרב שטיינמן זצ”ל, בדבר המגרש בהרצליה; חשיפת “שם העט” הנסתר של הבן איש חי.
כאמור, לא תמיד ה”פאזל” היה מספיק מרתק או מחזיק כתבה, או ה”פיתרון” שלו, אך למעשה מדובר במוסף מעולה, בייחוד – כרגיל – החלק השני שלו, ה”חוליני”, של פיתרון תעלומות עולמיות שונות.
בחלק הזה, אגב, מצאנו בסוף כתבה מעניינת על “חידת ה-15″ המפורסמת, שדווקא לא הכרנו, כשגם בכותרת וגם בכתבה הוזכר שהפאזל ייפתר לקראת סוף הכתבה, אלא ששם התאכזבנו לקרוא ש”הגיע השעה לגלות את הסוד של לויד, מחבר החידה, אך המשימה בלתי אפשרית, צריך לדעת מתמטיקה בשביל זה”. נו, בשביל זה שרדנו כתבה שלמה? ניתן בכל זאת היה לכתוב בשתי שורות בגדול את הטריק שמאחורי החידה, שכאמור אין לה פיתרון.
מוסף “יתד סוכות” (164 עמ’)
במוסף הפעם 164 עמ’ (מול 144 בחג שעבר) ו-11 כתבות.
כתבה בולטת במוסף היא פרויקט “רק אצלנו”, שאגב גלי ההסתה וכו’ בזמן הבחירות, בא לספר על גמ”חים ותופעות מרהיבות שקיימות “רק אצלנו”.
אלא ש’משפחה’ הוציא כבר לפני למעלה מעשור מוסף – שלם – בשם זהה והעוסק בנושא זהה. הנה:
כתבה בולטת נוספת בנוסף, מבטיחה “מסע תיעודי ראשוני בעקבות השנים הנסתרות של מרן הרב שטיינמן בשוויץ”. אלא שגם כאן, המסע הוא לא ראשוני. ‘משפחה’ פרסם לפחות פעמיים כתבות על ימיו של הרב שטיינמן בשוויץ, כולל פעם אחת עם חשיפת מסמכים ומכתבים בשער עיתון החג, תחת הכותרת “הסודות של גדול הדור”, וגם אבי בלום עשה זאת לפני מספר שנים ב’קו עיתונות’, כשחשף עדויות ומכתבים מאחד מידידיו של מרן הרב שטיינמן זצ”ל מאותה תקופה.
עדיין, זו כתבה מרתקת, אולם לא ראשונית, וכאמור.
כמובן, גם פה, כתבת יח”צ על דרשו, עם “ראשי הישיבות המשמשים גם כמגידי שיעורים בדף היומי”, זאת מלבד כתבת יח”צ נוספת במוסף ש”ק, עם החברה האמריקאית המעבירה בכל יום שיעור של ‘דרשו’ במשרדי החברה.
עוד בתפריט: ראיון שערך יצחק רוט, מעורכי ‘יתד’ בעבר, עם עצמו, על ספרו התורני החדש ועוד כמה סיפורים חביבים.
בצד השני, במהופך, 20 עמודי הפרסום של כללית.
מוסף ש”ק “ועל הכלכלה” (92 עמ’)
במוסף הפעם 92 עמ’ (מול מספר זהה בפעם שעברה), וכ-30 כתבות.
היה צריך לשפשף עיניים פעם ופעמיים כדי להיווכח ש’יתד’ הוציא מוסף כלכלי, אבל לא, מדובר אמנם בנושאי כלכלה – אבל אך ורק מהצד הכלכלי שלהם.
כמובן, איך ניתן שלא לפתוח עם שו”ת מנהלי סמינרים על “סכנת האקדמיה”.
בהמשך: השו”ת המרתק והקבוע עם הרב זילברשטיין, עם השאלות הכי מוזרות שהעליתם על דעתכם, ועוד כתבות רבות עם דיינים ומורי הוראה העוסקים בדיני ממונות, ואפילו ראיון עם הרב הלל קופרמן, מנהל הגמ”ח הידוע, שלמרבה הצער נפצע זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, בבית הכנסת בירושלים, רפו”ש.
מוסף מקיף ומרתק למדי.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “קטיפה לבית” (180 עמ’), שמגיע לו מילה טובה בפני עצמו, בהיותו, לדעתנו, מוסף הנשים המוצלח ביותר החג הזה. בין שאר הכתבות הבולטות: “השחקן הגאון שניסה להסתפח לאחרונה למשפחות חרדיות”. מדובר למעשה על הסיפור שכבר פורסם באתרים החרדים, בעיקר בשל סיפורה של משפחות שישא וברוין, על הנוכל המוזר שניסה להיכנס למספר משפחות חרדיות באומרו כי הוא קרוב משפחתם ובהציגו מספר הוכחות כביכול. הכתבת כאן אמנם עשתה עבודה מקיפה ודיברה עם מספר משפחות שנפגעו מהבחור, ב’בחדרי חרדים’ פורסם בזמנו גם קטע הוידאו מהפגישה בה נחשף פרצופו. כאן, אחרי תחקיר ארוך, הסתפקו בצלצול אל הבן אדם, שנענה ב”המנוי אינו זמין”. האמת, אחרי תחקיר כ”כ יפה, היינו מצפים למעט יותר, להשיג איכשהו את הבן אדם ולקחת תגובה או לתהות על קנקנו; עוד במוסף: ניסוי חברתי שעשה העיתון בתקופה האחרונה עם מכתב מפוברק של אמא חרדית שביקשה להוזיל את עלויות החתונה, פרויקט יפה, ועוד כמה פרויקטים יפהפיים לחלוטין. יוצא מהכלל, שאפו; מוסף הסיפורים “שש שעות וסיפור” (100 עמ’), כשהרעיון הפעם: הכנסנו לחדר אחד – בנפרד כמובן – סופרים וסופרות חרדים, וביקשנו מהם לכתוב את הסיפור לחג ב-6 שעות. זה באמת קונספט שנבנה אך ורק בשביל הגימיק. אין בו שום דבר. מה הרעיון? שיושבים אחד ליד השני, שותקים וכותבים? המעלה היתה שאין קונספט אחר ואף כבילה לרעיון כלשהו, ויצאו סיפורים לא רעים. אבל בשביל מה למען ה’ צריך קונספט; את מוסף הילדים “יתד שלנו” (32 עמ’), לא זכינו משום מה לקבל. לא ברור אם מדובר בתקלה נקודתית או שכל רוכשי חבילת החג חסרו את מנת הילדים; וחלק החדשות (32 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי ‘יתד נאמן’ החג הזה מ-684 עמ’ (מול 640 בחג שעבר).
המודיע
המודיע הציג כדרכו שפעת רצינית מאד של חלקים ומוספים. נרוץ בקצרה על העיקריים שבהם.
מוסף כרומו “משימה בלתי אפשרית” (164 עמ’)
במוסף הפעם 164 עמ’ (מול 180 בחג שעבר).
הנושא הפעם הוא כל מיני כתבות על אנשים ונושאים שהיו ‘משימה בלתי אפשרית’, וכולל בתוכו – למרבה הצער – יותר מידי עמודי יח”צ. גם כאן במהופך 20 העמודים של כללית.
דווקא המודיע מקדים במוספים האלה, ולא בפעם הראשונה, את כתבות החולין, כך למשל הכתבות הראשונות במוסף הן על משימות מרתקות של חיילי ארה”ב או על הטיסה הכי ארוכה בזמן קרב פרל הארבור בין האמריקאים ליפנים, כתבות מרתקות כשלעצמן.
כתבה נוספת, בפעם המי יודע כמה בעיתונות החרדית, היא עם הגר אברהם סיני, לשעבר פעיל חיזבאללה.
בין הכתבות המרתקות מצאנו אחת עם הבדחנים החרדים (נכון, לא ערב פורים עכשיו. מוזר קצת); וסיפור גזיזת הפאות והזקן של יהודי תימן, עם כמה גילויים ראשונים.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “תוספת אקטואלית” א’ (96 עמ’), ובה כמה כתבות, והמוזר מכל שכבר בשער מכריז העורך כי מדובר באוסף של כתבות: “ערב חג הסוכות נגענו בכמה נושאים נפרדים לחלוטין, שהמשותף להם הוא הרצון להציל ולסייע”. הניסיון הכי מוזר שראינו אי פעם לאחד נושא בין כתבות, ואחת ההפניות המוזרות מהשער שנתקלנו בהן.
כבר כתבנו לא אחת שנושא העריכה וההידוק מחויב שיפור בהמודיע. יש צורך בהידוק ושיפור הן בכותרות, הן בכותרות המשנה והן בעריכה בכללי, עשו לנו טובה, ציבור קוראיכם היקרים.
בין הכתבות המעניינות במוסף: ראיון עם אנשי הארגון הכי מושמץ בציבור החרדי, “הועד לטוהר המחנה”, כתבה על היעלמות ילדי תימן, וראיון מרתק עם המלחינים החסידיים הלל פלאי, פנחס ברייער ויהושע פריד.
טעות קלה בכיתוב התמונה בפאנל המלחינים, סיפרה שבתמונה “אלי פלאי”, שהוא כמובן האח, מו”ל עיתון ‘משפחה’, אך לא הרב הלל פלאי, המלחין… הנה:
כתבה נוספת היא של משה מיכאל צורן על “משולש הגבולות הבטחוני”, אלא שהמשנה לכתבה כל כך ארוך, שכבר לא נותר צורך לקרוא את הכתבה עצמה, רעה חולה ב’המודיע’. הנה, תראו:
מוסף “תוספת אקטואלית” ב’ (64 עמ’) עם שלוש כתבות חו”ליות, ביניהן אחת מרתקת של ישראל קצובר ביוהנסבורג ודרום אפריקה, מקיפה ומלאה, כדרכו, וראיון עם בנו של ח”כ שפירא ז”ל על הברקזיט הבריטי הבלתי נגמר; מוסף “קראט” לנשים (196 עמ’), עם פרויקט יפה במסגרתו נשלחו מכתבים אנונימיים למספר אנשים מפורסמים (תחת הכותרת הפחות מוצלחת, “שלום לך, איש מפורסם”), ונעשה ניסיון לבדוק מי יחזור. כמובן שרק אלה שחזרו פורסמו מכתביהם, ועדיין רעיון נחמד; ראיון עם הגב’ גינזבורג שאיבדה השנה את ילדיה בשריפה בביתר עלית ועוד; מוסף סיכום הבחירות של אגודת ישראל, ‘אגודה בתפארתה 2′ (96 עמ’), שני מוספים תורניים (64 עמ’, ו-72 עמ’), מוסף ‘המודיע הצעיר’ לילדים, כפול גם הוא (64 עמ’ לשני המוספים), ומוסף סיפורים חביב למדי, “סיפורים לחג הסוכות” (100 עמ’), שמעלתו היא שהוא נטול קונספט.
לסיכום, בסה”כ קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-928 עמ’ (מול 880 בחג שעבר).
המבשר
מוסף כרומו “מועדים” (164 עמ’)
גם כאן העורך העדיף לתת נושא לא מחייב בשער, ו”חשף” את שדרת המוסף: “סופרי המבשר בזירות מפתיעות. וואו.
גם כאן 20 העמודים במהופך של הכללית.
בפועל, מספר כתבות לא רעות במוסף. הכתבה העיקרית והמעניינת היא זו של אשר קליין, שפגש במוסקבה קבוצה של צעירים איראנים יהודים שמגיעים לשם ללימודי יהדות, והפיק כתבה מעניינת מאד על יהדות איראן העדכנית, גם אם על הדרך קיבל הרב לזר המיח”צן עצמו לעייפה את ליטרת היח”צ שלו. השאלה היא האם זה אחראי לפרסם את המגמה הזו של יהודי איראן והחיבור שלהם עם יהדות רוסיה, היא שאלה כבר אחרת.
עוד כתבות מרתקות במוסף הן עם האסטרטגים של הבחירות, ועל הדרכים המפתיעות לעשיית עושר בידי המיליארדים של ימינו.
במוסף, כמובן, גם כתבה – תיראו מופתעים – על ‘דרשו’, והפעם ראיון עם …חברי מקהלת ‘מלכות’ שמבצעים את השירים בסיומי הש”ס של דרשו. באמת שמגיע ליח”צן הנמרץ של הארגון בונוס, הן על הדחיפה לכלל העיתונים כמערכת, ובכלל, על החשיבה היצירתית מה לתת לכל עיתון.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: “ציוני דרך” (96 עמ’), על הסגולות שבקברי הצדיקים בפולין והונגריה, תוך מסע של הכתבים, מין מוסף קבוע כזה לאזורי היהדות באירופה; מוסף “תורת משה” (48 עמ’), כמעט דומה, של כתבי המבשר בהונגריה לרגל 180 שנה לפטירת החת”ם סופר; מוסף סיכום הבחירות של ‘אגודה’ הזהה לזה של המודיע, “אגודה בתפארתה 2” (96 עמ’); מוסף נשים “לבית” (148 עמ’); מוסף סיפורים “בצל האתרוג” (52 עמ’), מוסף ילדים “נקודות” (32 עמ’), וחלק החדשות (12 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי ‘המבשר’ מ-648 עמ’ (מול 624 בחג שעבר).
הפלס
הפלס כבר אפילו אינו מנסה לדמות כאילו הוא מוציא עיתון חג מיוחד. הוא עושה מה שהוא עושה כל השנה, יריעות היסטוריות רחבות שכאלה, רק ביותר עמודים, לא יותר מזה.
מוסף “מאחורי הקלעים” (64 עמ’)
במוסף המרכזי של הפלס, 9 כתבות, בהן חיטוט בארכיונים של עיתונים חרדים ישנים; ראיון עם מקורבו של פרס, אבי גיל, ועם יוסי ביילין תחת הכותרת “כך ניצל פרס את בעיות הזיכרון של רבין כדי לשנות את ההיסטוריה בישראל”, כתבה ובה ראיונות עם רב חובל ואנשי הים ועוד מספר כתבות.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: המוסף התורני המושקע אמנם, “לקראת שבת” (56 עמ’), אך חסר מדור החידות התורניות הנפלא שכה אהבנו; מוסף “תומך ואוריך לאיש חסידך” (40 עמ’), לרגל 60 שנה לפטירת הגרי”ז סולובייצ’יק, אבל אין בו ראיונות עם קרוביו וכו’; מוסף “תצפית” (64 עמ’) עם יריעות היסטוריות שונות, הוא כל כך לא מושקע, שאותה תמונה נכנסה באותו עמוד פעמיים. הנה:
עוד במוספים: מוסף נשים “נפך” (48 עמ’); מוסף סיפורים “עמוק מי ימצאנו” (56 עמ’), מוסף ילדים “הפלס לילדים” (48 עמ’), וחלק החדשות (12 עמ’).
לסיכום, בסה”כ נהנו החג הזה קוראי הפלס מ-388 עמ’ (למרות שבפרסום נכתב “למעלה מ-400 עמ'”).
המצעד
ולסיום, הפינה האהובה: מה העיתון הטוב ביותר שהיה החג הזה לדעתנו? ומזכירים: הקריטריון הוא – במה קראנו יותר בחג. לא מעניין כאן מה יותר יוקרתי או מושקע, אלא תכלס. אז הנה הרשימה:
במקום הראשון ללא ספק ‘משפחה’. בשני – יתד נאמן. בשלישי – המודיע ובקהילה. ברביעי – המבשר, ובחמישי – הפלס.
לא ניפרד, כרגיל, לפני שנזכיר שוב שהדברים נאמרים אך ורק על דעתנו בלבד. ניתן ורצוי לחלוק עליהם כאן בתגובות ב’פאשקעוויל’, האכסניה הנאמנה, או במייל שלנו: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
חורף בריא! ולהתראות מיד אחרי חג הפסח תש”פ.
לא ברור למה ככ''כ הרבה ביקורת על התוכן במשפחה ובסוף מחמאה על העיתון.
אני התאכזבתי הםעם ממשפחה ציפיתי ליותר
דיסק אוסף חלש,
בתוך המשפחה נו לא לצאת מהכלים
עשורים מוסף כפול של יחצ וליקוק
חדשות דקיק ואוירת שעמום
מגזין עבה ודי משעמם
אין איזה כתבה שעבדו עליה קשה
אין תחקיר עמוק
מריחה של עמודים עם מעט מלל ע''ג תמונה
אני התאכזבתי הםעם ממשפחה ציפיתי ליותר
דיסק אוסף חלש,
בתוך המשפחה נו לא לצאת מהכלים
עשורים מוסף כפול של יחצ וליקוק
חדשות דקיק ואוירת שעמום
מגזין עבה ודי משעמם
אין איזה כתבה שעבדו עליה קשה
אין תחקיר עמוק
מריחה של עמודים עם מעט מלל ע''ג תמונה
לא נהנתי בכלל לקרוא את הביקורת הזו
תחשבו כמה אנשים ונשים לא ישנו שבועות בשביל זה.
זה מין קטע כזה שמגיע ממקומות זרים שבשם בערך הקדוש של ביקורת ועיתונות חופשית, מותר להעליב ולפגוע.
תחשבו כמה אנשים ונשים לא ישנו שבועות בשביל זה.
זה מין קטע כזה שמגיע ממקומות זרים שבשם בערך הקדוש של ביקורת ועיתונות חופשית, מותר להעליב ולפגוע.
עלה לאויר , סוכות תשפ"א
מאת: הגונז האלמוני
עשור שנים של כתיבת ביקורת עיתוני החג עושות את שלהן. העייפות כבר פשה בעצמות. הפרויקטים המרעישים כבר אינם מרעישים אותנו כמו פעם, אולם משימה זו משימה, וגם הפעם נהיה כאן כדי לנתח מלמעלה את כתבות החג החולף בשלל עיתוני החג השונים.
הקורונה עדיין כאן, ונדמה שהיא כאן כדי להישאר (חלילה) עוד זמן לא מועט. בשוק העיתונות, לפחות, ניכרה החג הזה קצת יציאה מהשוק וההלם שניכרו היטב היטב בעיתוני החג שעברו – פסח תש”פ, אז ראינו הרזייה ודיאטה מדאיגות ביותר בכל העיתונים החרדים, ללא יוצא מהכלל, שאיבדו מאות מדפיהם בשל שוק הפרסום שכמעט נעצר לחלוטין. הפעם, המצב טוב יותר. את השפעת הקורונה גם רואים הפעם בתוכן אף יותר מבפעם שעברה: רוב המרואיינים מצולמים עם מסכה / מסכה מונחת לידם. אווירת הקורונה בהחלט שם.
וגם, זו פעם ראשונה מזה זמן רב שעיתוני החג לא יוצאים לאחר בחירות.
הפעם גם נפלו העיתונים על שנה עם עיתויים טובים, לא חג שיוצא באמצע שבוע ולא מותיר ימי עבודה, אלא חגים שתמיד יצאו בשבת או מקסימום בראשון, ונתנו ליוצרים את מקסימום הימים כדי להוציא מוצרים משובחים ומוגהים היטב וחפים מפדיחות, כפי שאכן היה ברוב עיתוני החג.
ההקדמה הקבועה
הדברים להלן נכתבים לאחר קריאה בעיון של חלק מהכתבות, אבל גם עלעול מלמעלה של שאר הכתבות. שכן, מי יכול לקרוא כ”כ הרבה בשבעה ימים. וגם, כרגיל, משקפים את דעתו של כותב השורות בלבד, וכל אחד יכול ומוזמן בשמחה לחלוק על הדברים, הן בתגובות כאן למטה, והן במייל של כותב השורות שמאז ומעולם סופג הכל.
אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נעשה את הטור קצר הפעם, בדמות הערות קצרות שלנו על חלק מהכתבות:
בקהילה
בקהילה חזר הפעם לשני מגזיני חג, כבעבר, אחרי שבחג שעבר, בשל הקורונה, איחד את כלל המוספים למגזין אחד (צעד שכזכור דווקא אהבנו).
בשבועות האחרונים שוב חל שינוי בבקהילה, ועיתון החדשות, שבשנים האחרונות נמכר בנפרד מהמגזין בחמישה שקלים, שב לשכון בחבילת המגזין המלאה, מה שגם העלה את ערכה בכך וכך שקלים, עד שהיום עיתון בקהילה עולה אף יותר ממגזין משפחה!
וכדי להדגיש לקוראים את השינוי, כבר כמעט חודשיים, שבוע אחר שבוע, המודעה על היות החדשות חלק מחבילת המגזין מופיעה בענק בשער המגזין, תופסת שליש ויותר ממנו, אחד הדברים היותר הזויים שראינו. ובכלל, בחודשים האחרונים, אולי כבר יותר, בקהילה מדשדש בבינוניות עמוקה. אין כתבות יוצאות דופן, אין הישגים מיוחדים. יש עיתון כי צריך להוציא עיתון. גם גיליון החג מדבר ברוח זו. מאידך, את מדור הדעות הדי מוצלח של בקהילה, ראינו שהעתיקו לאחרונה ב’משפחה’, בהצצה נדירה שלנו (כזכור, קוראים אנחנו את בקהילה ומשפחה פעמיים בשנה בלבד, שנסקרות כאן. איך אנחנו יודעים מה הלך בשאר החודשים? הצצנו אצל השכנים, כמו שאומרים).
שערי המגזין הכפול הפעם, לא עושים מאמץ להיות מה שהם לא: אין ראיונות בלעדיים או פרויקטים שומטי לסת. יש כמה כתבות חביבות, לא הרבה יותר מזה.
כתבה בולטת היא על שני הסאטמרים, 15 שנה אחרי היפרדות החצרות. היא חביבה מאד, אם כי לא ממצה, וכמובן הכל נראה בה הפי-הפי, אין – מן הסתם – תזכורת לנקודות המחלוקת הכואבות בין החצרות ואזכורים למאבק העקוב מדם שהתנהל בעבר בין החצרות. אז מה העניין? וגם קצת הגהה: בגג הכתבה נכתב: “המפרים המלאים של קהילות הענק”. בצל הקורונה, אולי גם המילה “מפרים” רלוונטית לכתבה, אבל כנראה שהכותב התכוון ל”מספרים”, והמגיה – לא הגיע.
כתבת יח”צ – ככל הנראה – על הר יונה, הפכה להפניה בולטת במגזין “הזהב” הראשי. מה הולך כאן?
פרויקט חביב מאד במגזין “הזהב” (164 עמ’) הוא “העילויים”, כתבה על שישה-שבעה מצעירי גאוני הדור, שעלולים – לדברי הכותב – להפוך למנהיגים הרוחניים של הדור הבא. אז כמובן שגם היא אינה ממצה (וכי רק הם ואין עוד?), וגם לא השיגו תמונה של כל הנלבבים, שלא לדבר על ראיון איתם, וגם העיצוב, אפעס, קצת מיושן (בעיה לכל אורך המגזין). אבל הרעיון חביב מאד, וזו כתבה שנקראה בין הראשונות.
במגזין גם פרויקט של הרב ב. פרידמן שמשווה בין לימוד התורה בצל הקורונה ללימוד התורה במצוקות שונות במהלך השנים בעולם הישיבות. ההפניה על כך ברורה קצת בשער, אולם הכתבה אינה ברורה כלל וכלל. היא מתחילה בטור דאבל עמודים של פרידמן, ומיד אחר כך מתחילים הקטעים ההיסטוריים. אין משנה ולא גג שמסביר – במגזין עצמו – מהי הכתבה הזו. תמהנו.
כתבה חביבה שמופיעה גם בבקהילה וגם במשפחה, היא על “הזילברמנים” (שוב פעם ריגול בין המגזינים, אחרי שבחג שעבר ראינו את זה עם “הינוקא”?). בשניהם היא יצאה מעניינת. בבקהילה היא יותר תמציתית וקצרה, אם כי לא ממצה. ואילו במשפחה, כדרכו, היא ארוכה מני ים, אבל גם כוללת שיחות עם מנהיגי הקהילה ובניו של הרב זילברמן (אם כי לא ראינו שצוטטו בשמותיהם המלאים, אז לכו תדעו). בגדול, בחלקן הגדול של שתי הכתבות הן חופפות אחת לשנייה ומספרות אותם סיפורים בדיוק. מה שהיה חסר לנו בשתיהן, הוא מי הם אישי הציבור שיצאו מהקהילה הזאת. למשל, בכתבה בבקהילה מופיעה תמונה של ח”כ יצחק פינדרוס, שהוא כידוע בוגר ת”ת וישיבות זילברמן (וייתכן גם שהיה מקור המידע לכתבה בבקהילה ואולי גם במשפחה), אבל הוא לא רואיין בשמו ואפילו לא הוזכר בכתבות עצמן, וחבל, לא הוא ולא אישי ציבור אחרים שגדלו בקהילה. ואם ב’בקהילה’ הכותב מדגיש שבקהילה כלל לא חפצים בפרסום, מהכתבה הענקית במשפחה, נראה כי חפצים גם חפצים… שני העיתונים גם השתמשו בקרבת המשפחה של הכותבים כדי להשיג את הכתבה. בבקהילה, מזכיר חיים פרידלנדר, הכותב, את סבו והקשר לקהילה, וגם באחת התמונות מופיע רב פרידלנדר מסוים. גם ב’משפחה’ מציינים הכותבים כי השתמשו בקרבת המשפחה לקהילת זילברמן, כדי להשיג את הפרטים.
הלאה: אם במשפחה ראינו כמה וכמה ראיונות אקטואליים בלעדיים (מנדלבליט, גנץ, ברנע, גמזו ועוד) בחלק החוליני, כאן הדבר הזה נפקד לחלוטין משורות בקהילה.
בקהילה גם מתעקש לעשות כתבה חו”לית, ושלח את יצחק הורוויץ לקרואטיה, שעדיין קיבלה אזרחים מישראל כשהוא נשלח, אבל לא כשהמגזין כבר חולק… (חולק, אגב, לפני כולם).
כתבה נוספת במגזין היא על “אונטרען”, הצגות ביידיש המועלות באמריקה. קראנו, אבל לא חשנו חלק מהמסיבה: לא טרחו להסביר לנו בדיוק מי הם ומה הם, אלא יותר נכנסו לעובי הקורה של ההצגות עצמן, שכמובן עניינו רק את מי שצפה בהצגות הללו. חיכינו קצת להסבר מרחיב יותר, והיה פוטנציאל.
במגזין הכסף (84 עמ’), מצאנו ראיון חביב עם זאנוויל וינברגר, הכוכב העולה, מסע בשניים משמים למדי, עם דאבל מוזר של צילומי מדרגות, ראיון יפה עם בערל ווין, וזהו פחות או יותר.
החדשות הוקדש הפעם כולו לכתבות יח”צ.
כרגיל, הפנינה המרתקת ביותר בבקהילה, שבגדול לעתים רק בשבילה שווה לקנות את חבילת החג, היא המוסף הפוליטי, שנקרא הפעם “עולים לרגל” (48 עמ’), ומספר את סיפורי מפגשיהם של ראשי הממשלה והנשיאים בבתי גדולי ישראל. מוסף מרתק למדי (אם כי רובו ככולו סופר כבר כאשר בוצעו המפגשים עצמם. כאן היה זה מעין סיכום של הכל). הערה קלה: באחד העמודים מציין יעקב ריבלין, הכותב, כי מרן הגראי”ל שטינמן לא נהג להיפגש עם פוליטיקאים חילונים, ויוצא מהכלל היה נשיא המדינה רובי ריבלין. אלא שכמה עמודים לפני כן מתפרסם קטע בו מסופר שהגראי”ל פגש גם את שמעון פרס, פלוס תמונה… הפרק החותם, עם אהוד אולמרט, אותו כתב יצחק הורוויץ, הוא בעצם שחזור של הראיון שנתן אולמרט לבקהילה, בשנה שעברה.
אז מה היה לנו כאן? מגזין זהב – 164 עמ’. כסף – 84 עמ’, פנינה – 108 עמ’, חדשות – 40, 2 מוספים העולם החרדי – 64 עמ’, “חברים” – 32 עמ’, עולים לרגל – 48 עמ’, ומוסף סיפורים “הכתר” – 96 עמ’. כן צורף דיסק דרשו עם שירים מסיום הש”ס האחרון.
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “בקהילה” החג הזה מ-636 עמ’ (מול 556 בחג שעבר).
משפחה
מגזין משפחה עשה פרומו ראוי לשמו עוד לפני צאת מגזין החג, כאשר ערב לפני כן הגיעה ההקלטה מהראיון שמתפרסם עם אביחי מנדלבליט במגזין, לחדשות 12, ועוררה קול מהומה גדולה. מנדלבליט אכן לא מרבה להתראיין אם בכלל. שבועיים לפני הראיון במשפחה, פורסם סוג של ראיון אתו, שהוצג כ”שיחת רקע”, ב”מקור ראשון” ותפס כותרות בפני עצמו. כאן, במשפחה, הוצגה השיחה כ”ראיון בלעדי”, לאמור רשמי לחלוטין, אבל משום מה, אם הוא כזה רשמי, למה לא היו תמונות מגזין מיוחדות של מנדלבליט, וישנה רק תמונה אחת, חצי מטושטשת, עם הכתב המראיין (ישראל יוסקוביץ), מה שתמיד מעלה את החשד שמדובר היה בשיחת רקע – שכמוה עושה מנדלבליט רבות עם עיתונאים – שהוצגה כראיון. מה האמת? נדמה שלעולם לא נדע… מה שאולי יכול ללמד אותנו על הכיוון, הוא העובדה המוזרה שבאתר חדשות 12, נמחקה הקלטת מנדלבליט מהראיון האמור, והיא מובאת רק בטקסט, אבל ללא ההקלטה. אז מה קורה כאן?
ועדיין, שיחקו אותה עם הפרומו הנאה והכותרות בחדשות 12.
פרומו מאוחר יותר למגזין החג, היה בטורו השבוע של נחום ברנע ב”ידיעות”. ברנע רואיין למוסף היח”צ “המהפך” של משפחה (ככתבה היחידה שאינה יח”צנית במוסף), ואז בסוכות הגיע להתארח בסוכתו של עורך משפחה, יוסי אליטוב, חילץ ממנו כמה היגדים, וגם הרחיב על הסקופ ה”אדיר” של ‘משפחה’ בפרויקט הקורונה במגזין החג: שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים (הרי אין בהם GPS ואין בהם כלום). וואלה, זה דבר שכל ילד יודע, אבל הנה, הגיע לכותרת נאה בטור של ברנע.
משום מה, בשער המגזין לא בחרו כתבת שער בולטת, למרות שזו עם שלושת האחים האדמו”רים מסדיגורא בהחלט יכלה להתאים לשער (אגב, גונבה שמועה לאוזנינו שהרבנית, אמה של מלכות, צלצלה – או שלחה שליחים – לכמה ממנהלי העיתונים השונים וביקשה שלא יעשו על בניה כתבות לחג. מעניין איך זה עבר כאן). מדובר בפרויקט מקיף וממצה מאד על סיפור סדיגורא, אם כי ארוך בהגזמה, כרגיל. כשאנחנו אומרים “מקיף”, זה אומר: ראיונות עם שני האדמו”רים “המשניים”, וכתבת פרופיל על האדמו”ר “הראשי” (והצעיר מביניהם), אותה הכין דוד דמן, שבמקרה מכיר אותו היכרות קודמת מאנטוורפן.
פרויקט בולט נוסף במגזין, פוליטי בפעם השנייה מאז כניסתו של אבי בלום ל”משפחה”, הוא “ימים אדומים”, מעין סיכום של כל שלבי הקורונה וההתייחסות הפוליטית והציבורית במרכז מקבלי ההחלטות. הפרויקט אכן מקיף – אולי אפילו, כרגיל, בהגזמה – ומספר את כל הסיפור בכמה פרקים. אין כותרות גדולות (כאמור, זה שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים זו לא כותרת חדשה, והוא לא “הפקיר” בכך את המגזר החרדי, מאחר ואין את היכולת הטכנולוגית לעשות זאת), אבל יש ראיונות עם הפרויקטור גמזו, עם נפתלי בנט, עם יולי אדלשטיין, ועוד. בחלק החרדי של הפרויקט, כאשר מסופרת ההשתלשלות בין דרעי לראשי הישיבות, ניכר כאן הרצון לתת לראש ישיבה מסוים, שבמקרה מוזכר 900 פעם בכתבה, את הקרדיט המלא למתווה הישיבות. נכון? לא נכון? אתם תחליטו.
כתבה שבלטה כבר כשראינו את השער היא עם מפיק “האח הגדול” אלעד קופרמן, אחד המפיקים הנודעים בישראל, שחוזר לאחרונה למקורות. והשאלה הנשאלת כאן היא: אבל מה הקשר לקוראי “משפחה”? הרי לא אוזכר, כמובן, במילה שהוא היה המפיק של “האח הגדול” ועוד שלל תכניות הטלויזיה המשוקצות (בפעם היחידה שכן אוזכרה, מבלי שמה, הסדרה “עוד ניפגש”, נכתב שהוא “חבר לשני יוצרים חוזרים בתשובה, ויחד הפיקו ‘סדנא'”), אז מה בדיוק אומר לקוראי משפחה החרדים השם “אלעד קופרמן”. אגב, צריך להזכיר שגם לקוראי “ידיעות” החילונים השם אלעד קופרמן לא אומר המון, הוא מפיק, דמות של מאחורי הקלעים, לא סלב או משהו. אפילו לא ארז טל, שהיה אומר אולי משהו לחלק מהקוראים. אבל בסדר. הכתבה עצמה נחמדה, כמובן שכשהיא לא יכולה לגעת בהיסטוריה של האיש אלא רק בהתקרבות, אז העיקר חסר מן הספר.
עוד כתבה עם פונטציאל זו הכתבה, לכאורה, על הרב יהודה עדס, ר”י קול יעקב, אלא שיש שם משמש לא ברור: לכאורה מהשער נראה שמדובר בכתבה על הרב יהודה, בפועל זו כתבה כזאת על כל משפחת עדס (שאגב, כבר נעשתה בעבר), ומספרת על הסבא וגם קטעים על הבן, המקובל רבי יעקב (שבעבר פרנס כתבות – במקביל – גם במשפחה וגם בבקהילה), וכך יוצא שהדמות הראשית, הרב יהודה, לא מכוסה מספיק: למשל, לא נכתב מילה על “מרביצי”, הפלג הספרדי ביהדות הליטאית שפרש מהעולם הספרדי, נכתב – שוב – רק ברמזים על הקרע ועל השלום עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, מבלי שבכלל נכתב על מה שקדם לכך. אין שם את הקשר לפלג, את חתימתו לאחרונה שפורש מהנהגת הציבור, את חברותו בעבר במועצת גדולי התורה ולמה עזב. הקשר למרן הרב שך זצ”ל. בקיצור, פוטנציאל מצוין וללא ממומש מספיק.
הכתבה עם בני גנץ ניסתה להידמות למה שהיא לא (ראיון חביב ושגרתי עם התקשורת החרדית, כמותו עושה גנץ פעם בשבועיים שלושה באתרים וברדיו), כתבת חג שמפגישה בין גנץ לבין המפקד שחזר בתשובה. לא חייבים בכח לדחוף את זה כדי שתהיה תמונה לשער. בפועל, המפגש בין השניים תפס קטע לא מהותי מהכתבה, והשאר – ראיון על יחסי כחול לבן חרדים, וקצת על היהדות.
אפרופו יהדות, זה גם מה שהרגשנו אצל מנדלבליט: נכון שהיתה כותרת או שתיים מהראיון, אבל הן נבעו מפסקונת קטנטונת בכתבה, זו לא כתבה שבמהותה היא אקטואלית, אלא באה לספר – שוב, בפעם המיליון – את סיפור החזרה בתשובה של מנדלבליט והקשר שלו לאשלג.
כתבה צילומית יפה מופיעה דווקא לקראת סוף המגזין, משפחת ששון החב”דית מקראון הייטס חצתה את ארה”ב, וחזרה עם תמונות מהממות וכתבת שטח נחמדה.
המרגל הדיגיטלי אליוס היגינס נכנס לקטגוריית הריגול שמוכרחת להיות בכל עיתון חג חרדי, ונעשתה מעולה. סיפור טוב.
שאר החלקים
שאר החלקים ב”משפחה” היו מוסף היח”צ “המהפך”, שכלל המון המון כתבות יח”צ, ועוד כתבה אחת פותחת שאינה כזו, ראיון עם העיתונאי הוותיק נחום ברנע (שאגב, כבר העניק בעבר ראיונות נרחבים לעיתונות החרדית, ‘בקהילה’ ו’קו עיתונות דתית’), שדווקא לא נגעה ביחסי חילונים-חרדים אלא במה עבר הציבור הישראלי מאז המהפך וכניסתו של מנחם בגין לשלטון. הקטעים המרתקים בכתבה הם דווקא ה”בוקסות”, המסגרות, בהם נתן ברנע כמה אנקדוטות חביבות שחווה לצד ראשי הממשלה בישראל וחילק להם ציונים. גם לביבי כמובן.
אגב, במספר מקומות במוסף, מופיע שמו בכלל כ”תמורות”, ולא כ”מהפך”.
אז מה היה לנו כאן? מגזין – 292 עמ’, המהפך – 124 עמ’, בתוך המשפחה – 212 עמ’, מוסף ילדים וזמן – 48 עמ’, מוסף סיפורים “שעון חול ומועד” – 100 עמ’, קולמוס – 32 עמ’, וגם דיסק “בזכות התורה” משירי “דרשו”.
אגב, אם קראתם היטב את עיתון החג, גם ציפה לכם במהלך החג מין חידון חביב על הגיליון:
https://mishpachag.quizioner.info
מהעיתון יצאה הודעה כי החידון הופק על ידי “מחלקת הדיגיטל” של ‘משפחה’. אם יש כזאת מחלקה, וכמו שכתבנו בפעם הקודמת, נדמה כי עדיין לא פיצחו את הדיגיטל. אין שום קשר בין שבועוני הפרינט לדיגיטל, לא אתר מעודכן, לא ארכיון כלשהו מסודר. אפשרות חיפוש. כלום. וחבל
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “משפחה” החג הזה מ-808 עמ’ (מול 696 בחג שעבר)
יתד נאמן
גם יתד הנפיק עיתון חג מלא וגדוש. אגב, חייבים לומר כבר בתחילה שאחד המגזינים הכי טובים של ‘יתד’ החג הזה, היה דווקא …קטיפה. הוא שם, לדעתנו, בכיס הקטן את שאר מוספי הנשים שיצאו החג הזה (“בתוך”, “קראט”, “פנינה”, “המבשר לבית”), עם שלל פרויקטים יפים ומעניינים שעניינו לחלוטין גם את הגברים שבחבורה.
מוסף “כיסופים”, מוסף הכרומו המרכזי של ‘יתד’, מוקדש הפעם לשירי הכיסופים והשירים הגדולים במוזיקה החרדית בעשרות השנים האחרונות, כאשר כל כתבה מוקדשת לשיר אחד. ראינו, מן הסתם, קצת שחזורים, למשל בכתבות על שירי הרב הלל פלאי, השתמשו בראיון עבר שנתן – לפני כשנתיים – למוסף ש”ק של יתד, והיו עוד כמה כאלה. אבל בגדול יצא מגזין חביב למדי, שאמנם מטפל יותר בשירים ישנים שעברו בעולם הישיבות, ופחות בשירים החדשים שהפכו ללהיטים. בוא נגיד שאחד השירים הכי “חדשים” שם, הוא השיר “מה אשיב לה'” של הרב אביעזר וולפסון, פלוס ראיון – נדיר למדי – עם הרב. אבל בסה”כ מוסף חביב מאד, שחובבי מוזיקה לבטח נהנו ממנו מאד. אגב, חלקו הראשון של המוסף, חופף וכמעט זהה למוסף בשם “לבקר בהיכלו” שהוציא ‘משפחה’ לפני מספר שנים, כמעט באותו נושא בדיוק: השירים שעברו בהיכלי הישיבות מדור לדור.
במוסף “קטיפה לבית” אהבנו מאד את הביקור ב”חמולה” של משפחת מעודה בראש העין, שם מתגוררות משפחות בנות כמה דורות במשפחת מעודה, במין מתחם שקצת מזכיר את זה של בן לאדן, להבדיל; כתבה יפה על אמנים וסופרים שהיו במרכז הבמה, אבל העדיפו להשאיר אותה לצעירים, וגם כתבה נחמדה על “התכניות הגדולות של הציבור החרדי שנגנזו”, כדוגמת יוזמה בה היה מעורב חיים ולדר לפתור את מצוקת הדיור ועוד כמה. בכתבה אחרת “מטרילה” כתבת המגזין משרדי ממשלה שונים בדובאי ועוד משרדים פרטיים, בניסיון להסביר להם על הציבור החרדי שמתישהו בקרוב ימלא בהמוניו את דובאי. וראינו עוד פרויקטים וכתבות מרתקים במיוחד.
מוסף חביב נוסף הפעם, היה “מוסף ש”ק – אושפיזין”, בו מצאנו כתבה מעניינת ומרתקת במיוחד עם האנשים סביב העולם היהודי שאירחו את מרן הגראי”ל שטיינמן במסעותיו בחו”ל וסיפרו על הנהגותיו המיוחדות ומה שחוו במחיצתו.
מוסף הסיפורים “המשת”פים” לקח הפעם קונספט של אנשים שונים שהצטוותו לסופרים כדי לתת להם רעיון שיופיע בסיפורים. נחמד. אגב, כזה קונספט כבר היה בעבר ביתד, עם בעלי המקצוע. במוסף מופיע סיפור יוצא דופן של חיים ולדר, שבנוי רובו ככולו על המכתב הפומבי והמטלטל שהוציא במוצאי ל”ג בעומר השתא, הרב ארז משה דורון, על ג”ד והמתרחש בסדנאות שקוף. הסיפור היה מוצלח במיוחד, אם לא היה הופך באמצעו למניפסט ארוך וטרחני במקצת.
אגב, בתמונה של הגרמי”ל לנדא זצ”ל שמופיעה במוסף על ר’ ניסים זצ”ל, נכתב כי המצולם הוא אביו, הגר”י לנדא. האם הטעות בכוונת מכוון וד”ל? זאת לא נדע.
אז מה היה לנו כאן? מוסף “כיסופים” (84 עמ’), קטיפה (180 עמ’), יתד סוכות ( 168 עמ’), מוסף סיפורים “המשת”פים” (100 עמ’), מוסף ש”ק “מעשי ניסים” לזכר הגר”נ קרליץ צ”ל (64 עמ’), מוסף ש”ק חג “אושפיזין” (128 עמ’). יתד שלנו – 32 עמ’. חדשות – 16 עמ’.
לסיכום, קוראי “יתד נאמן” נהנו החג הזה מ-772 עמ’ (מול 556 עמ’ בחג שעבר)
המודיע
כמה כתבות יוצאות דופן ראינו ב’המודיע’. ראשית, כתבה גדולה על ביקור כתב המודיע בדובאי, מתומצתת, רחבה ומעניינת. צריך להזכיר כמובן שמשפחה היה הראשון, כששלח כתב לדובאי ממש שבוע לאחר חתימת ההסכם.
עוד כתבה/מונולוג יוצא דופן, היא של מנחם גשייד, האיש והקשרים, שבמונולוג ארוך ומעניין (ואגב, רצוף טעויות כתיב, ונראה שלא עבר הגהה), הוא מספר על היחס לחרדים “מהצד השני”, ומשורת דוגמאות שחווה בשנים האחרונות, מסיק שהיחס לחרדים הוא לא של שנאה, אלא כעין יחס לנחותים שמובנה באחינו החילונים משום מה. הוא פורס בכתבה הזאת תכתובות שניהל עם …גיא פינס (שמוזכר כמובן רק בראשי תיבות), בפרשיית המופע “מדיר הנשים” של עזרה למרפא מוקדם יותר השנה, עליה הוא מרחיב כאן לראשונה מהצד שלו, כמי שליווה את עזרה למרפא בפרשייה, ומספר עוד דברים שחווה על בשרו וכותב בגילוי לב יוצא דופן ומפתיע, במיוחד בהתייחס לבמה בה מפורסמים הדברים.
מוסף הכרומו “המבצעים הגדולים” איגד כמה כתבות בנושאי “מבצעים” מסוגים שונים. מוסף מרתק ומעניין. הכתבה המרכזית והמרתקת היא עם הילד חיזקי טורנהיים ואהרון מרגלית, אבל יש גם כתבות על מבצעי צבא וריגול שונים ששינו את פני ההיסטוריה, “מבצע חתונה” המפורסם ועוד כמה כתבות חביבות ביותר.
אז מה היה לנו שם? מוסף “המבצעים הגדולים” (132), קראט (196), שואפים גבוה (72), סיפורים (84), ולקחתם לכם (64), פרקים (64), הושע נא למען לימודך (64), מוספי “המודיע לילדים” (64). חלק החדשות (8).
לסיכום, קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-748 עמ’ (מול 524 עמ’ בחג שעבר).
המבשר
המבשר, די כרגיל, שם את כל הכתבות השוות שלו במוסף “מועדים”, והשאיר את הפירורים לשאר המוספים.
הכתבות הבולטות בעינינו: מרדכי גולדמן מבקר בניו יורק החרדית של ימי הקורונה, שומע על הגל הראשון ועל המצב כעת, רגע לפני שהמצב הידרדר שם שוב, ממש בערב החג; מאיר ברגר מראיין שורה של פרשנים (רוני רימון, מתי טוכפלד, אלי ציפורי ו…חיים לוינסון) על המצב הפוליטי ו”שלטון הפקידים”, וגם כתבה על החוויות מאומן בראש השנה האחרון, והניסיונות לזעזע את כל העולם, כולל הנשיא טראמפ, כדי לקיים שם תפילות אנ”ש בחג. במשנה, אגב, הוזכר כי “הגאון החסיד רבי שלמה הרוש השליך נפשו ללא לאות למען קיום הקיבוץ”. הרב שלמה הרוש? כנראה הכוונה לרב שלום ארוש.
אז מה היה לנו כאן? מועדים (160), לבית (132), ‘הללוהו’ – סיפורים (52), ושאבתם מים בששון (100), תורני (48), נקודות לילדים (32), חדשות (12).
לסיכום, קוראי “המבשר” נהנו החג הזה מ-536 עמ’, מול 386 עמ’ בחג שעבר.
מאת: הגונז האלמוני
עשור שנים של כתיבת ביקורת עיתוני החג עושות את שלהן. העייפות כבר פשה בעצמות. הפרויקטים המרעישים כבר אינם מרעישים אותנו כמו פעם, אולם משימה זו משימה, וגם הפעם נהיה כאן כדי לנתח מלמעלה את כתבות החג החולף בשלל עיתוני החג השונים.
הקורונה עדיין כאן, ונדמה שהיא כאן כדי להישאר (חלילה) עוד זמן לא מועט. בשוק העיתונות, לפחות, ניכרה החג הזה קצת יציאה מהשוק וההלם שניכרו היטב היטב בעיתוני החג שעברו – פסח תש”פ, אז ראינו הרזייה ודיאטה מדאיגות ביותר בכל העיתונים החרדים, ללא יוצא מהכלל, שאיבדו מאות מדפיהם בשל שוק הפרסום שכמעט נעצר לחלוטין. הפעם, המצב טוב יותר. את השפעת הקורונה גם רואים הפעם בתוכן אף יותר מבפעם שעברה: רוב המרואיינים מצולמים עם מסכה / מסכה מונחת לידם. אווירת הקורונה בהחלט שם.
וגם, זו פעם ראשונה מזה זמן רב שעיתוני החג לא יוצאים לאחר בחירות.
הפעם גם נפלו העיתונים על שנה עם עיתויים טובים, לא חג שיוצא באמצע שבוע ולא מותיר ימי עבודה, אלא חגים שתמיד יצאו בשבת או מקסימום בראשון, ונתנו ליוצרים את מקסימום הימים כדי להוציא מוצרים משובחים ומוגהים היטב וחפים מפדיחות, כפי שאכן היה ברוב עיתוני החג.
ההקדמה הקבועה
הדברים להלן נכתבים לאחר קריאה בעיון של חלק מהכתבות, אבל גם עלעול מלמעלה של שאר הכתבות. שכן, מי יכול לקרוא כ”כ הרבה בשבעה ימים. וגם, כרגיל, משקפים את דעתו של כותב השורות בלבד, וכל אחד יכול ומוזמן בשמחה לחלוק על הדברים, הן בתגובות כאן למטה, והן במייל של כותב השורות שמאז ומעולם סופג הכל.
אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נעשה את הטור קצר הפעם, בדמות הערות קצרות שלנו על חלק מהכתבות:
בקהילה
בקהילה חזר הפעם לשני מגזיני חג, כבעבר, אחרי שבחג שעבר, בשל הקורונה, איחד את כלל המוספים למגזין אחד (צעד שכזכור דווקא אהבנו).
בשבועות האחרונים שוב חל שינוי בבקהילה, ועיתון החדשות, שבשנים האחרונות נמכר בנפרד מהמגזין בחמישה שקלים, שב לשכון בחבילת המגזין המלאה, מה שגם העלה את ערכה בכך וכך שקלים, עד שהיום עיתון בקהילה עולה אף יותר ממגזין משפחה!
וכדי להדגיש לקוראים את השינוי, כבר כמעט חודשיים, שבוע אחר שבוע, המודעה על היות החדשות חלק מחבילת המגזין מופיעה בענק בשער המגזין, תופסת שליש ויותר ממנו, אחד הדברים היותר הזויים שראינו. ובכלל, בחודשים האחרונים, אולי כבר יותר, בקהילה מדשדש בבינוניות עמוקה. אין כתבות יוצאות דופן, אין הישגים מיוחדים. יש עיתון כי צריך להוציא עיתון. גם גיליון החג מדבר ברוח זו. מאידך, את מדור הדעות הדי מוצלח של בקהילה, ראינו שהעתיקו לאחרונה ב’משפחה’, בהצצה נדירה שלנו (כזכור, קוראים אנחנו את בקהילה ומשפחה פעמיים בשנה בלבד, שנסקרות כאן. איך אנחנו יודעים מה הלך בשאר החודשים? הצצנו אצל השכנים, כמו שאומרים).
שערי המגזין הכפול הפעם, לא עושים מאמץ להיות מה שהם לא: אין ראיונות בלעדיים או פרויקטים שומטי לסת. יש כמה כתבות חביבות, לא הרבה יותר מזה.
כתבה בולטת היא על שני הסאטמרים, 15 שנה אחרי היפרדות החצרות. היא חביבה מאד, אם כי לא ממצה, וכמובן הכל נראה בה הפי-הפי, אין – מן הסתם – תזכורת לנקודות המחלוקת הכואבות בין החצרות ואזכורים למאבק העקוב מדם שהתנהל בעבר בין החצרות. אז מה העניין? וגם קצת הגהה: בגג הכתבה נכתב: “המפרים המלאים של קהילות הענק”. בצל הקורונה, אולי גם המילה “מפרים” רלוונטית לכתבה, אבל כנראה שהכותב התכוון ל”מספרים”, והמגיה – לא הגיע.
כתבת יח”צ – ככל הנראה – על הר יונה, הפכה להפניה בולטת במגזין “הזהב” הראשי. מה הולך כאן?
פרויקט חביב מאד במגזין “הזהב” (164 עמ’) הוא “העילויים”, כתבה על שישה-שבעה מצעירי גאוני הדור, שעלולים – לדברי הכותב – להפוך למנהיגים הרוחניים של הדור הבא. אז כמובן שגם היא אינה ממצה (וכי רק הם ואין עוד?), וגם לא השיגו תמונה של כל הנלבבים, שלא לדבר על ראיון איתם, וגם העיצוב, אפעס, קצת מיושן (בעיה לכל אורך המגזין). אבל הרעיון חביב מאד, וזו כתבה שנקראה בין הראשונות.
במגזין גם פרויקט של הרב ב. פרידמן שמשווה בין לימוד התורה בצל הקורונה ללימוד התורה במצוקות שונות במהלך השנים בעולם הישיבות. ההפניה על כך ברורה קצת בשער, אולם הכתבה אינה ברורה כלל וכלל. היא מתחילה בטור דאבל עמודים של פרידמן, ומיד אחר כך מתחילים הקטעים ההיסטוריים. אין משנה ולא גג שמסביר – במגזין עצמו – מהי הכתבה הזו. תמהנו.
כתבה חביבה שמופיעה גם בבקהילה וגם במשפחה, היא על “הזילברמנים” (שוב פעם ריגול בין המגזינים, אחרי שבחג שעבר ראינו את זה עם “הינוקא”?). בשניהם היא יצאה מעניינת. בבקהילה היא יותר תמציתית וקצרה, אם כי לא ממצה. ואילו במשפחה, כדרכו, היא ארוכה מני ים, אבל גם כוללת שיחות עם מנהיגי הקהילה ובניו של הרב זילברמן (אם כי לא ראינו שצוטטו בשמותיהם המלאים, אז לכו תדעו). בגדול, בחלקן הגדול של שתי הכתבות הן חופפות אחת לשנייה ומספרות אותם סיפורים בדיוק. מה שהיה חסר לנו בשתיהן, הוא מי הם אישי הציבור שיצאו מהקהילה הזאת. למשל, בכתבה בבקהילה מופיעה תמונה של ח”כ יצחק פינדרוס, שהוא כידוע בוגר ת”ת וישיבות זילברמן (וייתכן גם שהיה מקור המידע לכתבה בבקהילה ואולי גם במשפחה), אבל הוא לא רואיין בשמו ואפילו לא הוזכר בכתבות עצמן, וחבל, לא הוא ולא אישי ציבור אחרים שגדלו בקהילה. ואם ב’בקהילה’ הכותב מדגיש שבקהילה כלל לא חפצים בפרסום, מהכתבה הענקית במשפחה, נראה כי חפצים גם חפצים… שני העיתונים גם השתמשו בקרבת המשפחה של הכותבים כדי להשיג את הכתבה. בבקהילה, מזכיר חיים פרידלנדר, הכותב, את סבו והקשר לקהילה, וגם באחת התמונות מופיע רב פרידלנדר מסוים. גם ב’משפחה’ מציינים הכותבים כי השתמשו בקרבת המשפחה לקהילת זילברמן, כדי להשיג את הפרטים.
הלאה: אם במשפחה ראינו כמה וכמה ראיונות אקטואליים בלעדיים (מנדלבליט, גנץ, ברנע, גמזו ועוד) בחלק החוליני, כאן הדבר הזה נפקד לחלוטין משורות בקהילה.
בקהילה גם מתעקש לעשות כתבה חו”לית, ושלח את יצחק הורוויץ לקרואטיה, שעדיין קיבלה אזרחים מישראל כשהוא נשלח, אבל לא כשהמגזין כבר חולק… (חולק, אגב, לפני כולם).
כתבה נוספת במגזין היא על “אונטרען”, הצגות ביידיש המועלות באמריקה. קראנו, אבל לא חשנו חלק מהמסיבה: לא טרחו להסביר לנו בדיוק מי הם ומה הם, אלא יותר נכנסו לעובי הקורה של ההצגות עצמן, שכמובן עניינו רק את מי שצפה בהצגות הללו. חיכינו קצת להסבר מרחיב יותר, והיה פוטנציאל.
במגזין הכסף (84 עמ’), מצאנו ראיון חביב עם זאנוויל וינברגר, הכוכב העולה, מסע בשניים משמים למדי, עם דאבל מוזר של צילומי מדרגות, ראיון יפה עם בערל ווין, וזהו פחות או יותר.
החדשות הוקדש הפעם כולו לכתבות יח”צ.
כרגיל, הפנינה המרתקת ביותר בבקהילה, שבגדול לעתים רק בשבילה שווה לקנות את חבילת החג, היא המוסף הפוליטי, שנקרא הפעם “עולים לרגל” (48 עמ’), ומספר את סיפורי מפגשיהם של ראשי הממשלה והנשיאים בבתי גדולי ישראל. מוסף מרתק למדי (אם כי רובו ככולו סופר כבר כאשר בוצעו המפגשים עצמם. כאן היה זה מעין סיכום של הכל). הערה קלה: באחד העמודים מציין יעקב ריבלין, הכותב, כי מרן הגראי”ל שטינמן לא נהג להיפגש עם פוליטיקאים חילונים, ויוצא מהכלל היה נשיא המדינה רובי ריבלין. אלא שכמה עמודים לפני כן מתפרסם קטע בו מסופר שהגראי”ל פגש גם את שמעון פרס, פלוס תמונה… הפרק החותם, עם אהוד אולמרט, אותו כתב יצחק הורוויץ, הוא בעצם שחזור של הראיון שנתן אולמרט לבקהילה, בשנה שעברה.
אז מה היה לנו כאן? מגזין זהב – 164 עמ’. כסף – 84 עמ’, פנינה – 108 עמ’, חדשות – 40, 2 מוספים העולם החרדי – 64 עמ’, “חברים” – 32 עמ’, עולים לרגל – 48 עמ’, ומוסף סיפורים “הכתר” – 96 עמ’. כן צורף דיסק דרשו עם שירים מסיום הש”ס האחרון.
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “בקהילה” החג הזה מ-636 עמ’ (מול 556 בחג שעבר).
משפחה
מגזין משפחה עשה פרומו ראוי לשמו עוד לפני צאת מגזין החג, כאשר ערב לפני כן הגיעה ההקלטה מהראיון שמתפרסם עם אביחי מנדלבליט במגזין, לחדשות 12, ועוררה קול מהומה גדולה. מנדלבליט אכן לא מרבה להתראיין אם בכלל. שבועיים לפני הראיון במשפחה, פורסם סוג של ראיון אתו, שהוצג כ”שיחת רקע”, ב”מקור ראשון” ותפס כותרות בפני עצמו. כאן, במשפחה, הוצגה השיחה כ”ראיון בלעדי”, לאמור רשמי לחלוטין, אבל משום מה, אם הוא כזה רשמי, למה לא היו תמונות מגזין מיוחדות של מנדלבליט, וישנה רק תמונה אחת, חצי מטושטשת, עם הכתב המראיין (ישראל יוסקוביץ), מה שתמיד מעלה את החשד שמדובר היה בשיחת רקע – שכמוה עושה מנדלבליט רבות עם עיתונאים – שהוצגה כראיון. מה האמת? נדמה שלעולם לא נדע… מה שאולי יכול ללמד אותנו על הכיוון, הוא העובדה המוזרה שבאתר חדשות 12, נמחקה הקלטת מנדלבליט מהראיון האמור, והיא מובאת רק בטקסט, אבל ללא ההקלטה. אז מה קורה כאן?
ועדיין, שיחקו אותה עם הפרומו הנאה והכותרות בחדשות 12.
פרומו מאוחר יותר למגזין החג, היה בטורו השבוע של נחום ברנע ב”ידיעות”. ברנע רואיין למוסף היח”צ “המהפך” של משפחה (ככתבה היחידה שאינה יח”צנית במוסף), ואז בסוכות הגיע להתארח בסוכתו של עורך משפחה, יוסי אליטוב, חילץ ממנו כמה היגדים, וגם הרחיב על הסקופ ה”אדיר” של ‘משפחה’ בפרויקט הקורונה במגזין החג: שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים (הרי אין בהם GPS ואין בהם כלום). וואלה, זה דבר שכל ילד יודע, אבל הנה, הגיע לכותרת נאה בטור של ברנע.
משום מה, בשער המגזין לא בחרו כתבת שער בולטת, למרות שזו עם שלושת האחים האדמו”רים מסדיגורא בהחלט יכלה להתאים לשער (אגב, גונבה שמועה לאוזנינו שהרבנית, אמה של מלכות, צלצלה – או שלחה שליחים – לכמה ממנהלי העיתונים השונים וביקשה שלא יעשו על בניה כתבות לחג. מעניין איך זה עבר כאן). מדובר בפרויקט מקיף וממצה מאד על סיפור סדיגורא, אם כי ארוך בהגזמה, כרגיל. כשאנחנו אומרים “מקיף”, זה אומר: ראיונות עם שני האדמו”רים “המשניים”, וכתבת פרופיל על האדמו”ר “הראשי” (והצעיר מביניהם), אותה הכין דוד דמן, שבמקרה מכיר אותו היכרות קודמת מאנטוורפן.
פרויקט בולט נוסף במגזין, פוליטי בפעם השנייה מאז כניסתו של אבי בלום ל”משפחה”, הוא “ימים אדומים”, מעין סיכום של כל שלבי הקורונה וההתייחסות הפוליטית והציבורית במרכז מקבלי ההחלטות. הפרויקט אכן מקיף – אולי אפילו, כרגיל, בהגזמה – ומספר את כל הסיפור בכמה פרקים. אין כותרות גדולות (כאמור, זה שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים זו לא כותרת חדשה, והוא לא “הפקיר” בכך את המגזר החרדי, מאחר ואין את היכולת הטכנולוגית לעשות זאת), אבל יש ראיונות עם הפרויקטור גמזו, עם נפתלי בנט, עם יולי אדלשטיין, ועוד. בחלק החרדי של הפרויקט, כאשר מסופרת ההשתלשלות בין דרעי לראשי הישיבות, ניכר כאן הרצון לתת לראש ישיבה מסוים, שבמקרה מוזכר 900 פעם בכתבה, את הקרדיט המלא למתווה הישיבות. נכון? לא נכון? אתם תחליטו.
כתבה שבלטה כבר כשראינו את השער היא עם מפיק “האח הגדול” אלעד קופרמן, אחד המפיקים הנודעים בישראל, שחוזר לאחרונה למקורות. והשאלה הנשאלת כאן היא: אבל מה הקשר לקוראי “משפחה”? הרי לא אוזכר, כמובן, במילה שהוא היה המפיק של “האח הגדול” ועוד שלל תכניות הטלויזיה המשוקצות (בפעם היחידה שכן אוזכרה, מבלי שמה, הסדרה “עוד ניפגש”, נכתב שהוא “חבר לשני יוצרים חוזרים בתשובה, ויחד הפיקו ‘סדנא'”), אז מה בדיוק אומר לקוראי משפחה החרדים השם “אלעד קופרמן”. אגב, צריך להזכיר שגם לקוראי “ידיעות” החילונים השם אלעד קופרמן לא אומר המון, הוא מפיק, דמות של מאחורי הקלעים, לא סלב או משהו. אפילו לא ארז טל, שהיה אומר אולי משהו לחלק מהקוראים. אבל בסדר. הכתבה עצמה נחמדה, כמובן שכשהיא לא יכולה לגעת בהיסטוריה של האיש אלא רק בהתקרבות, אז העיקר חסר מן הספר.
עוד כתבה עם פונטציאל זו הכתבה, לכאורה, על הרב יהודה עדס, ר”י קול יעקב, אלא שיש שם משמש לא ברור: לכאורה מהשער נראה שמדובר בכתבה על הרב יהודה, בפועל זו כתבה כזאת על כל משפחת עדס (שאגב, כבר נעשתה בעבר), ומספרת על הסבא וגם קטעים על הבן, המקובל רבי יעקב (שבעבר פרנס כתבות – במקביל – גם במשפחה וגם בבקהילה), וכך יוצא שהדמות הראשית, הרב יהודה, לא מכוסה מספיק: למשל, לא נכתב מילה על “מרביצי”, הפלג הספרדי ביהדות הליטאית שפרש מהעולם הספרדי, נכתב – שוב – רק ברמזים על הקרע ועל השלום עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, מבלי שבכלל נכתב על מה שקדם לכך. אין שם את הקשר לפלג, את חתימתו לאחרונה שפורש מהנהגת הציבור, את חברותו בעבר במועצת גדולי התורה ולמה עזב. הקשר למרן הרב שך זצ”ל. בקיצור, פוטנציאל מצוין וללא ממומש מספיק.
הכתבה עם בני גנץ ניסתה להידמות למה שהיא לא (ראיון חביב ושגרתי עם התקשורת החרדית, כמותו עושה גנץ פעם בשבועיים שלושה באתרים וברדיו), כתבת חג שמפגישה בין גנץ לבין המפקד שחזר בתשובה. לא חייבים בכח לדחוף את זה כדי שתהיה תמונה לשער. בפועל, המפגש בין השניים תפס קטע לא מהותי מהכתבה, והשאר – ראיון על יחסי כחול לבן חרדים, וקצת על היהדות.
אפרופו יהדות, זה גם מה שהרגשנו אצל מנדלבליט: נכון שהיתה כותרת או שתיים מהראיון, אבל הן נבעו מפסקונת קטנטונת בכתבה, זו לא כתבה שבמהותה היא אקטואלית, אלא באה לספר – שוב, בפעם המיליון – את סיפור החזרה בתשובה של מנדלבליט והקשר שלו לאשלג.
כתבה צילומית יפה מופיעה דווקא לקראת סוף המגזין, משפחת ששון החב”דית מקראון הייטס חצתה את ארה”ב, וחזרה עם תמונות מהממות וכתבת שטח נחמדה.
המרגל הדיגיטלי אליוס היגינס נכנס לקטגוריית הריגול שמוכרחת להיות בכל עיתון חג חרדי, ונעשתה מעולה. סיפור טוב.
שאר החלקים
שאר החלקים ב”משפחה” היו מוסף היח”צ “המהפך”, שכלל המון המון כתבות יח”צ, ועוד כתבה אחת פותחת שאינה כזו, ראיון עם העיתונאי הוותיק נחום ברנע (שאגב, כבר העניק בעבר ראיונות נרחבים לעיתונות החרדית, ‘בקהילה’ ו’קו עיתונות דתית’), שדווקא לא נגעה ביחסי חילונים-חרדים אלא במה עבר הציבור הישראלי מאז המהפך וכניסתו של מנחם בגין לשלטון. הקטעים המרתקים בכתבה הם דווקא ה”בוקסות”, המסגרות, בהם נתן ברנע כמה אנקדוטות חביבות שחווה לצד ראשי הממשלה בישראל וחילק להם ציונים. גם לביבי כמובן.
אגב, במספר מקומות במוסף, מופיע שמו בכלל כ”תמורות”, ולא כ”מהפך”.
אז מה היה לנו כאן? מגזין – 292 עמ’, המהפך – 124 עמ’, בתוך המשפחה – 212 עמ’, מוסף ילדים וזמן – 48 עמ’, מוסף סיפורים “שעון חול ומועד” – 100 עמ’, קולמוס – 32 עמ’, וגם דיסק “בזכות התורה” משירי “דרשו”.
אגב, אם קראתם היטב את עיתון החג, גם ציפה לכם במהלך החג מין חידון חביב על הגיליון:
https://mishpachag.quizioner.info
מהעיתון יצאה הודעה כי החידון הופק על ידי “מחלקת הדיגיטל” של ‘משפחה’. אם יש כזאת מחלקה, וכמו שכתבנו בפעם הקודמת, נדמה כי עדיין לא פיצחו את הדיגיטל. אין שום קשר בין שבועוני הפרינט לדיגיטל, לא אתר מעודכן, לא ארכיון כלשהו מסודר. אפשרות חיפוש. כלום. וחבל
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “משפחה” החג הזה מ-808 עמ’ (מול 696 בחג שעבר)
יתד נאמן
גם יתד הנפיק עיתון חג מלא וגדוש. אגב, חייבים לומר כבר בתחילה שאחד המגזינים הכי טובים של ‘יתד’ החג הזה, היה דווקא …קטיפה. הוא שם, לדעתנו, בכיס הקטן את שאר מוספי הנשים שיצאו החג הזה (“בתוך”, “קראט”, “פנינה”, “המבשר לבית”), עם שלל פרויקטים יפים ומעניינים שעניינו לחלוטין גם את הגברים שבחבורה.
מוסף “כיסופים”, מוסף הכרומו המרכזי של ‘יתד’, מוקדש הפעם לשירי הכיסופים והשירים הגדולים במוזיקה החרדית בעשרות השנים האחרונות, כאשר כל כתבה מוקדשת לשיר אחד. ראינו, מן הסתם, קצת שחזורים, למשל בכתבות על שירי הרב הלל פלאי, השתמשו בראיון עבר שנתן – לפני כשנתיים – למוסף ש”ק של יתד, והיו עוד כמה כאלה. אבל בגדול יצא מגזין חביב למדי, שאמנם מטפל יותר בשירים ישנים שעברו בעולם הישיבות, ופחות בשירים החדשים שהפכו ללהיטים. בוא נגיד שאחד השירים הכי “חדשים” שם, הוא השיר “מה אשיב לה'” של הרב אביעזר וולפסון, פלוס ראיון – נדיר למדי – עם הרב. אבל בסה”כ מוסף חביב מאד, שחובבי מוזיקה לבטח נהנו ממנו מאד. אגב, חלקו הראשון של המוסף, חופף וכמעט זהה למוסף בשם “לבקר בהיכלו” שהוציא ‘משפחה’ לפני מספר שנים, כמעט באותו נושא בדיוק: השירים שעברו בהיכלי הישיבות מדור לדור.
במוסף “קטיפה לבית” אהבנו מאד את הביקור ב”חמולה” של משפחת מעודה בראש העין, שם מתגוררות משפחות בנות כמה דורות במשפחת מעודה, במין מתחם שקצת מזכיר את זה של בן לאדן, להבדיל; כתבה יפה על אמנים וסופרים שהיו במרכז הבמה, אבל העדיפו להשאיר אותה לצעירים, וגם כתבה נחמדה על “התכניות הגדולות של הציבור החרדי שנגנזו”, כדוגמת יוזמה בה היה מעורב חיים ולדר לפתור את מצוקת הדיור ועוד כמה. בכתבה אחרת “מטרילה” כתבת המגזין משרדי ממשלה שונים בדובאי ועוד משרדים פרטיים, בניסיון להסביר להם על הציבור החרדי שמתישהו בקרוב ימלא בהמוניו את דובאי. וראינו עוד פרויקטים וכתבות מרתקים במיוחד.
מוסף חביב נוסף הפעם, היה “מוסף ש”ק – אושפיזין”, בו מצאנו כתבה מעניינת ומרתקת במיוחד עם האנשים סביב העולם היהודי שאירחו את מרן הגראי”ל שטיינמן במסעותיו בחו”ל וסיפרו על הנהגותיו המיוחדות ומה שחוו במחיצתו.
מוסף הסיפורים “המשת”פים” לקח הפעם קונספט של אנשים שונים שהצטוותו לסופרים כדי לתת להם רעיון שיופיע בסיפורים. נחמד. אגב, כזה קונספט כבר היה בעבר ביתד, עם בעלי המקצוע. במוסף מופיע סיפור יוצא דופן של חיים ולדר, שבנוי רובו ככולו על המכתב הפומבי והמטלטל שהוציא במוצאי ל”ג בעומר השתא, הרב ארז משה דורון, על ג”ד והמתרחש בסדנאות שקוף. הסיפור היה מוצלח במיוחד, אם לא היה הופך באמצעו למניפסט ארוך וטרחני במקצת.
אגב, בתמונה של הגרמי”ל לנדא זצ”ל שמופיעה במוסף על ר’ ניסים זצ”ל, נכתב כי המצולם הוא אביו, הגר”י לנדא. האם הטעות בכוונת מכוון וד”ל? זאת לא נדע.
אז מה היה לנו כאן? מוסף “כיסופים” (84 עמ’), קטיפה (180 עמ’), יתד סוכות ( 168 עמ’), מוסף סיפורים “המשת”פים” (100 עמ’), מוסף ש”ק “מעשי ניסים” לזכר הגר”נ קרליץ צ”ל (64 עמ’), מוסף ש”ק חג “אושפיזין” (128 עמ’). יתד שלנו – 32 עמ’. חדשות – 16 עמ’.
לסיכום, קוראי “יתד נאמן” נהנו החג הזה מ-772 עמ’ (מול 556 עמ’ בחג שעבר)
המודיע
כמה כתבות יוצאות דופן ראינו ב’המודיע’. ראשית, כתבה גדולה על ביקור כתב המודיע בדובאי, מתומצתת, רחבה ומעניינת. צריך להזכיר כמובן שמשפחה היה הראשון, כששלח כתב לדובאי ממש שבוע לאחר חתימת ההסכם.
עוד כתבה/מונולוג יוצא דופן, היא של מנחם גשייד, האיש והקשרים, שבמונולוג ארוך ומעניין (ואגב, רצוף טעויות כתיב, ונראה שלא עבר הגהה), הוא מספר על היחס לחרדים “מהצד השני”, ומשורת דוגמאות שחווה בשנים האחרונות, מסיק שהיחס לחרדים הוא לא של שנאה, אלא כעין יחס לנחותים שמובנה באחינו החילונים משום מה. הוא פורס בכתבה הזאת תכתובות שניהל עם …גיא פינס (שמוזכר כמובן רק בראשי תיבות), בפרשיית המופע “מדיר הנשים” של עזרה למרפא מוקדם יותר השנה, עליה הוא מרחיב כאן לראשונה מהצד שלו, כמי שליווה את עזרה למרפא בפרשייה, ומספר עוד דברים שחווה על בשרו וכותב בגילוי לב יוצא דופן ומפתיע, במיוחד בהתייחס לבמה בה מפורסמים הדברים.
מוסף הכרומו “המבצעים הגדולים” איגד כמה כתבות בנושאי “מבצעים” מסוגים שונים. מוסף מרתק ומעניין. הכתבה המרכזית והמרתקת היא עם הילד חיזקי טורנהיים ואהרון מרגלית, אבל יש גם כתבות על מבצעי צבא וריגול שונים ששינו את פני ההיסטוריה, “מבצע חתונה” המפורסם ועוד כמה כתבות חביבות ביותר.
אז מה היה לנו שם? מוסף “המבצעים הגדולים” (132), קראט (196), שואפים גבוה (72), סיפורים (84), ולקחתם לכם (64), פרקים (64), הושע נא למען לימודך (64), מוספי “המודיע לילדים” (64). חלק החדשות (8).
לסיכום, קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-748 עמ’ (מול 524 עמ’ בחג שעבר).
המבשר
המבשר, די כרגיל, שם את כל הכתבות השוות שלו במוסף “מועדים”, והשאיר את הפירורים לשאר המוספים.
הכתבות הבולטות בעינינו: מרדכי גולדמן מבקר בניו יורק החרדית של ימי הקורונה, שומע על הגל הראשון ועל המצב כעת, רגע לפני שהמצב הידרדר שם שוב, ממש בערב החג; מאיר ברגר מראיין שורה של פרשנים (רוני רימון, מתי טוכפלד, אלי ציפורי ו…חיים לוינסון) על המצב הפוליטי ו”שלטון הפקידים”, וגם כתבה על החוויות מאומן בראש השנה האחרון, והניסיונות לזעזע את כל העולם, כולל הנשיא טראמפ, כדי לקיים שם תפילות אנ”ש בחג. במשנה, אגב, הוזכר כי “הגאון החסיד רבי שלמה הרוש השליך נפשו ללא לאות למען קיום הקיבוץ”. הרב שלמה הרוש? כנראה הכוונה לרב שלום ארוש.
אז מה היה לנו כאן? מועדים (160), לבית (132), ‘הללוהו’ – סיפורים (52), ושאבתם מים בששון (100), תורני (48), נקודות לילדים (32), חדשות (12).
לסיכום, קוראי “המבשר” נהנו החג הזה מ-536 עמ’, מול 386 עמ’ בחג שעבר.
אין הפלס?
@עדן זה מענין ממש !
קראתי את הביקרות בשקיקה...
אני חיבת להוסיף שהחג הזה לצערי המחיר של העיתונים עלה
אבל התוכן ירד
אני קניתי לכבוד החג-משפחה ובקהילה וממש התאכזבתי מהתוכן
חיבת לראות את זה במו עיני איפה זה מופיע? בטור שלו?
וגם הפרויקט של הכתבים עם תמונה מהעבר שלהם
אגב לגבי "בתוך משפחה" שעל זה לא הרחבת
ההי שם כתבה מעניינת מאוד על אחת שהתאסלמה חיה 18 שנה עם בעל מוסלמי ואז עזבה
הכל והתגיירה-זו כתבה שבתחילה הייתה נראית לי עוד כתבה נדושה על גיור אבל התבררה כמעניינת ממש
וכן הכתבה על מיזם הקהילות היתה ממש מענינת
לעומתה הכתבה על זוית הראיה של הבעלים על נשותיהם
הייתה נראית לי מעניינת והומוריסטית בדומה לטור האהוב אבאלה 4 למי שמכירה...(ואם לא הכרתם-הפסדתם..)
אבל לא כך היה בכתבה הנ"ל
איך אומר זאת בעדינות? מהכתבה נשבה רוח התנשאות קלה, של גברים על נשים...
היו בכתבה הזו אמירות מכלילות
וסטגמטיות מאוד על הציבור הנשי
בקיצור לי כאישה לא היה כ"כ נחמד לקרוא את הכתבה הזו
מענין אם עוד מישהי כאן חושבת כמוני...
וכן, קראתי את השורה שאומרת שישנם הכללות שאינן נכונות על נשים
ובכל זאת כאמור לא היה לי נחמד לקרוא את הכתבה
אשמח לשמוע את תגובת הכותבת לתגובה של
אבל לדעתי משפחה של כל השנה מענין יותר מעיתוני החג וחבל....
קראתי את הביקרות בשקיקה...
אני חיבת להוסיף שהחג הזה לצערי המחיר של העיתונים עלה
אבל התוכן ירד
אני קניתי לכבוד החג-משפחה ובקהילה וממש התאכזבתי מהתוכן
די באמת???שהמודיע יפרסמו דבר כזה? נשמע לי הזוי..
חיבת לראות את זה במו עיני איפה זה מופיע? בטור שלו?
הכתבה הזו הייתה בהחלט כתבה מעניינת!
וגם הפרויקט של הכתבים עם תמונה מהעבר שלהם
אגב לגבי "בתוך משפחה" שעל זה לא הרחבת
ההי שם כתבה מעניינת מאוד על אחת שהתאסלמה חיה 18 שנה עם בעל מוסלמי ואז עזבה
הכל והתגיירה-זו כתבה שבתחילה הייתה נראית לי עוד כתבה נדושה על גיור אבל התבררה כמעניינת ממש
וכן הכתבה על מיזם הקהילות היתה ממש מענינת
לעומתה הכתבה על זוית הראיה של הבעלים על נשותיהם
הייתה נראית לי מעניינת והומוריסטית בדומה לטור האהוב אבאלה 4 למי שמכירה...(ואם לא הכרתם-הפסדתם..)
אבל לא כך היה בכתבה הנ"ל
איך אומר זאת בעדינות? מהכתבה נשבה רוח התנשאות קלה, של גברים על נשים...
היו בכתבה הזו אמירות מכלילות
וסטגמטיות מאוד על הציבור הנשי
בקיצור לי כאישה לא היה כ"כ נחמד לקרוא את הכתבה הזו
מענין אם עוד מישהי כאן חושבת כמוני...
וכן, קראתי את השורה שאומרת שישנם הכללות שאינן נכונות על נשים
ובכל זאת כאמור לא היה לי נחמד לקרוא את הכתבה
אשמח לשמוע את תגובת הכותבת לתגובה של
אבל לדעתי משפחה של כל השנה מענין יותר מעיתוני החג וחבל....
נערך לאחרונה ב:
גרפיקאית מומחית
משתמש חדש
מאמר מרתק שמאפשר לקרוא את כל ים העיתונים בחמש דקות של סקירה
קודם כל תודה. ביקורות כאלו מקפיצות את רמת העיתונות החרדית.עלה לאויר , סוכות תשפ"א
מאת: הגונז האלמוני
עשור שנים של כתיבת ביקורת עיתוני החג עושות את שלהן. העייפות כבר פשה בעצמות. הפרויקטים המרעישים כבר אינם מרעישים אותנו כמו פעם, אולם משימה זו משימה, וגם הפעם נהיה כאן כדי לנתח מלמעלה את כתבות החג החולף בשלל עיתוני החג השונים.
הקורונה עדיין כאן, ונדמה שהיא כאן כדי להישאר (חלילה) עוד זמן לא מועט. בשוק העיתונות, לפחות, ניכרה החג הזה קצת יציאה מהשוק וההלם שניכרו היטב היטב בעיתוני החג שעברו – פסח תש”פ, אז ראינו הרזייה ודיאטה מדאיגות ביותר בכל העיתונים החרדים, ללא יוצא מהכלל, שאיבדו מאות מדפיהם בשל שוק הפרסום שכמעט נעצר לחלוטין. הפעם, המצב טוב יותר. את השפעת הקורונה גם רואים הפעם בתוכן אף יותר מבפעם שעברה: רוב המרואיינים מצולמים עם מסכה / מסכה מונחת לידם. אווירת הקורונה בהחלט שם.
וגם, זו פעם ראשונה מזה זמן רב שעיתוני החג לא יוצאים לאחר בחירות.
הפעם גם נפלו העיתונים על שנה עם עיתויים טובים, לא חג שיוצא באמצע שבוע ולא מותיר ימי עבודה, אלא חגים שתמיד יצאו בשבת או מקסימום בראשון, ונתנו ליוצרים את מקסימום הימים כדי להוציא מוצרים משובחים ומוגהים היטב וחפים מפדיחות, כפי שאכן היה ברוב עיתוני החג.
ההקדמה הקבועה
הדברים להלן נכתבים לאחר קריאה בעיון של חלק מהכתבות, אבל גם עלעול מלמעלה של שאר הכתבות. שכן, מי יכול לקרוא כ”כ הרבה בשבעה ימים. וגם, כרגיל, משקפים את דעתו של כותב השורות בלבד, וכל אחד יכול ומוזמן בשמחה לחלוק על הדברים, הן בתגובות כאן למטה, והן במייל של כותב השורות שמאז ומעולם סופג הכל.
אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: <באופן זמני לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נעשה את הטור קצר הפעם, בדמות הערות קצרות שלנו על חלק מהכתבות:
בקהילה
בקהילה חזר הפעם לשני מגזיני חג, כבעבר, אחרי שבחג שעבר, בשל הקורונה, איחד את כלל המוספים למגזין אחד (צעד שכזכור דווקא אהבנו).
בשבועות האחרונים שוב חל שינוי בבקהילה, ועיתון החדשות, שבשנים האחרונות נמכר בנפרד מהמגזין בחמישה שקלים, שב לשכון בחבילת המגזין המלאה, מה שגם העלה את ערכה בכך וכך שקלים, עד שהיום עיתון בקהילה עולה אף יותר ממגזין משפחה!
וכדי להדגיש לקוראים את השינוי, כבר כמעט חודשיים, שבוע אחר שבוע, המודעה על היות החדשות חלק מחבילת המגזין מופיעה בענק בשער המגזין, תופסת שליש ויותר ממנו, אחד הדברים היותר הזויים שראינו. ובכלל, בחודשים האחרונים, אולי כבר יותר, בקהילה מדשדש בבינוניות עמוקה. אין כתבות יוצאות דופן, אין הישגים מיוחדים. יש עיתון כי צריך להוציא עיתון. גם גיליון החג מדבר ברוח זו. מאידך, את מדור הדעות הדי מוצלח של בקהילה, ראינו שהעתיקו לאחרונה ב’משפחה’, בהצצה נדירה שלנו (כזכור, קוראים אנחנו את בקהילה ומשפחה פעמיים בשנה בלבד, שנסקרות כאן. איך אנחנו יודעים מה הלך בשאר החודשים? הצצנו אצל השכנים, כמו שאומרים).
שערי המגזין הכפול הפעם, לא עושים מאמץ להיות מה שהם לא: אין ראיונות בלעדיים או פרויקטים שומטי לסת. יש כמה כתבות חביבות, לא הרבה יותר מזה.
כתבה בולטת היא על שני הסאטמרים, 15 שנה אחרי היפרדות החצרות. היא חביבה מאד, אם כי לא ממצה, וכמובן הכל נראה בה הפי-הפי, אין – מן הסתם – תזכורת לנקודות המחלוקת הכואבות בין החצרות ואזכורים למאבק העקוב מדם שהתנהל בעבר בין החצרות. אז מה העניין? וגם קצת הגהה: בגג הכתבה נכתב: “המפרים המלאים של קהילות הענק”. בצל הקורונה, אולי גם המילה “מפרים” רלוונטית לכתבה, אבל כנראה שהכותב התכוון ל”מספרים”, והמגיה – לא הגיע.
כתבת יח”צ – ככל הנראה – על הר יונה, הפכה להפניה בולטת במגזין “הזהב” הראשי. מה הולך כאן?
פרויקט חביב מאד במגזין “הזהב” (164 עמ’) הוא “העילויים”, כתבה על שישה-שבעה מצעירי גאוני הדור, שעלולים – לדברי הכותב – להפוך למנהיגים הרוחניים של הדור הבא. אז כמובן שגם היא אינה ממצה (וכי רק הם ואין עוד?), וגם לא השיגו תמונה של כל הנלבבים, שלא לדבר על ראיון איתם, וגם העיצוב, אפעס, קצת מיושן (בעיה לכל אורך המגזין). אבל הרעיון חביב מאד, וזו כתבה שנקראה בין הראשונות.
במגזין גם פרויקט של הרב ב. פרידמן שמשווה בין לימוד התורה בצל הקורונה ללימוד התורה במצוקות שונות במהלך השנים בעולם הישיבות. ההפניה על כך ברורה קצת בשער, אולם הכתבה אינה ברורה כלל וכלל. היא מתחילה בטור דאבל עמודים של פרידמן, ומיד אחר כך מתחילים הקטעים ההיסטוריים. אין משנה ולא גג שמסביר – במגזין עצמו – מהי הכתבה הזו. תמהנו.
כתבה חביבה שמופיעה גם בבקהילה וגם במשפחה, היא על “הזילברמנים” (שוב פעם ריגול בין המגזינים, אחרי שבחג שעבר ראינו את זה עם “הינוקא”?). בשניהם היא יצאה מעניינת. בבקהילה היא יותר תמציתית וקצרה, אם כי לא ממצה. ואילו במשפחה, כדרכו, היא ארוכה מני ים, אבל גם כוללת שיחות עם מנהיגי הקהילה ובניו של הרב זילברמן (אם כי לא ראינו שצוטטו בשמותיהם המלאים, אז לכו תדעו). בגדול, בחלקן הגדול של שתי הכתבות הן חופפות אחת לשנייה ומספרות אותם סיפורים בדיוק. מה שהיה חסר לנו בשתיהן, הוא מי הם אישי הציבור שיצאו מהקהילה הזאת. למשל, בכתבה בבקהילה מופיעה תמונה של ח”כ יצחק פינדרוס, שהוא כידוע בוגר ת”ת וישיבות זילברמן (וייתכן גם שהיה מקור המידע לכתבה בבקהילה ואולי גם במשפחה), אבל הוא לא רואיין בשמו ואפילו לא הוזכר בכתבות עצמן, וחבל, לא הוא ולא אישי ציבור אחרים שגדלו בקהילה. ואם ב’בקהילה’ הכותב מדגיש שבקהילה כלל לא חפצים בפרסום, מהכתבה הענקית במשפחה, נראה כי חפצים גם חפצים… שני העיתונים גם השתמשו בקרבת המשפחה של הכותבים כדי להשיג את הכתבה. בבקהילה, מזכיר חיים פרידלנדר, הכותב, את סבו והקשר לקהילה, וגם באחת התמונות מופיע רב פרידלנדר מסוים. גם ב’משפחה’ מציינים הכותבים כי השתמשו בקרבת המשפחה לקהילת זילברמן, כדי להשיג את הפרטים.
הלאה: אם במשפחה ראינו כמה וכמה ראיונות אקטואליים בלעדיים (מנדלבליט, גנץ, ברנע, גמזו ועוד) בחלק החוליני, כאן הדבר הזה נפקד לחלוטין משורות בקהילה.
בקהילה גם מתעקש לעשות כתבה חו”לית, ושלח את יצחק הורוויץ לקרואטיה, שעדיין קיבלה אזרחים מישראל כשהוא נשלח, אבל לא כשהמגזין כבר חולק… (חולק, אגב, לפני כולם).
כתבה נוספת במגזין היא על “אונטרען”, הצגות ביידיש המועלות באמריקה. קראנו, אבל לא חשנו חלק מהמסיבה: לא טרחו להסביר לנו בדיוק מי הם ומה הם, אלא יותר נכנסו לעובי הקורה של ההצגות עצמן, שכמובן עניינו רק את מי שצפה בהצגות הללו. חיכינו קצת להסבר מרחיב יותר, והיה פוטנציאל.
במגזין הכסף (84 עמ’), מצאנו ראיון חביב עם זאנוויל וינברגר, הכוכב העולה, מסע בשניים משמים למדי, עם דאבל מוזר של צילומי מדרגות, ראיון יפה עם בערל ווין, וזהו פחות או יותר.
החדשות הוקדש הפעם כולו לכתבות יח”צ.
כרגיל, הפנינה המרתקת ביותר בבקהילה, שבגדול לעתים רק בשבילה שווה לקנות את חבילת החג, היא המוסף הפוליטי, שנקרא הפעם “עולים לרגל” (48 עמ’), ומספר את סיפורי מפגשיהם של ראשי הממשלה והנשיאים בבתי גדולי ישראל. מוסף מרתק למדי (אם כי רובו ככולו סופר כבר כאשר בוצעו המפגשים עצמם. כאן היה זה מעין סיכום של הכל). הערה קלה: באחד העמודים מציין יעקב ריבלין, הכותב, כי מרן הגראי”ל שטינמן לא נהג להיפגש עם פוליטיקאים חילונים, ויוצא מהכלל היה נשיא המדינה רובי ריבלין. אלא שכמה עמודים לפני כן מתפרסם קטע בו מסופר שהגראי”ל פגש גם את שמעון פרס, פלוס תמונה… הפרק החותם, עם אהוד אולמרט, אותו כתב יצחק הורוויץ, הוא בעצם שחזור של הראיון שנתן אולמרט לבקהילה, בשנה שעברה.
אז מה היה לנו כאן? מגזין זהב – 164 עמ’. כסף – 84 עמ’, פנינה – 108 עמ’, חדשות – 40, 2 מוספים העולם החרדי – 64 עמ’, “חברים” – 32 עמ’, עולים לרגל – 48 עמ’, ומוסף סיפורים “הכתר” – 96 עמ’. כן צורף דיסק דרשו עם שירים מסיום הש”ס האחרון.
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “בקהילה” החג הזה מ-636 עמ’ (מול 556 בחג שעבר).
משפחה
מגזין משפחה עשה פרומו ראוי לשמו עוד לפני צאת מגזין החג, כאשר ערב לפני כן הגיעה ההקלטה מהראיון שמתפרסם עם אביחי מנדלבליט במגזין, לחדשות 12, ועוררה קול מהומה גדולה. מנדלבליט אכן לא מרבה להתראיין אם בכלל. שבועיים לפני הראיון במשפחה, פורסם סוג של ראיון אתו, שהוצג כ”שיחת רקע”, ב”מקור ראשון” ותפס כותרות בפני עצמו. כאן, במשפחה, הוצגה השיחה כ”ראיון בלעדי”, לאמור רשמי לחלוטין, אבל משום מה, אם הוא כזה רשמי, למה לא היו תמונות מגזין מיוחדות של מנדלבליט, וישנה רק תמונה אחת, חצי מטושטשת, עם הכתב המראיין (ישראל יוסקוביץ), מה שתמיד מעלה את החשד שמדובר היה בשיחת רקע – שכמוה עושה מנדלבליט רבות עם עיתונאים – שהוצגה כראיון. מה האמת? נדמה שלעולם לא נדע… מה שאולי יכול ללמד אותנו על הכיוון, הוא העובדה המוזרה שבאתר חדשות 12, נמחקה הקלטת מנדלבליט מהראיון האמור, והיא מובאת רק בטקסט, אבל ללא ההקלטה. אז מה קורה כאן?
ועדיין, שיחקו אותה עם הפרומו הנאה והכותרות בחדשות 12.
פרומו מאוחר יותר למגזין החג, היה בטורו השבוע של נחום ברנע ב”ידיעות”. ברנע רואיין למוסף היח”צ “המהפך” של משפחה (ככתבה היחידה שאינה יח”צנית במוסף), ואז בסוכות הגיע להתארח בסוכתו של עורך משפחה, יוסי אליטוב, חילץ ממנו כמה היגדים, וגם הרחיב על הסקופ ה”אדיר” של ‘משפחה’ בפרויקט הקורונה במגזין החג: שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים (הרי אין בהם GPS ואין בהם כלום). וואלה, זה דבר שכל ילד יודע, אבל הנה, הגיע לכותרת נאה בטור של ברנע.
משום מה, בשער המגזין לא בחרו כתבת שער בולטת, למרות שזו עם שלושת האחים האדמו”רים מסדיגורא בהחלט יכלה להתאים לשער (אגב, גונבה שמועה לאוזנינו שהרבנית, אמה של מלכות, צלצלה – או שלחה שליחים – לכמה ממנהלי העיתונים השונים וביקשה שלא יעשו על בניה כתבות לחג. מעניין איך זה עבר כאן). מדובר בפרויקט מקיף וממצה מאד על סיפור סדיגורא, אם כי ארוך בהגזמה, כרגיל. כשאנחנו אומרים “מקיף”, זה אומר: ראיונות עם שני האדמו”רים “המשניים”, וכתבת פרופיל על האדמו”ר “הראשי” (והצעיר מביניהם), אותה הכין דוד דמן, שבמקרה מכיר אותו היכרות קודמת מאנטוורפן.
פרויקט בולט נוסף במגזין, פוליטי בפעם השנייה מאז כניסתו של אבי בלום ל”משפחה”, הוא “ימים אדומים”, מעין סיכום של כל שלבי הקורונה וההתייחסות הפוליטית והציבורית במרכז מקבלי ההחלטות. הפרויקט אכן מקיף – אולי אפילו, כרגיל, בהגזמה – ומספר את כל הסיפור בכמה פרקים. אין כותרות גדולות (כאמור, זה שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים זו לא כותרת חדשה, והוא לא “הפקיר” בכך את המגזר החרדי, מאחר ואין את היכולת הטכנולוגית לעשות זאת), אבל יש ראיונות עם הפרויקטור גמזו, עם נפתלי בנט, עם יולי אדלשטיין, ועוד. בחלק החרדי של הפרויקט, כאשר מסופרת ההשתלשלות בין דרעי לראשי הישיבות, ניכר כאן הרצון לתת לראש ישיבה מסוים, שבמקרה מוזכר 900 פעם בכתבה, את הקרדיט המלא למתווה הישיבות. נכון? לא נכון? אתם תחליטו.
כתבה שבלטה כבר כשראינו את השער היא עם מפיק “האח הגדול” אלעד קופרמן, אחד המפיקים הנודעים בישראל, שחוזר לאחרונה למקורות. והשאלה הנשאלת כאן היא: אבל מה הקשר לקוראי “משפחה”? הרי לא אוזכר, כמובן, במילה שהוא היה המפיק של “האח הגדול” ועוד שלל תכניות הטלויזיה המשוקצות (בפעם היחידה שכן אוזכרה, מבלי שמה, הסדרה “עוד ניפגש”, נכתב שהוא “חבר לשני יוצרים חוזרים בתשובה, ויחד הפיקו ‘סדנא'”), אז מה בדיוק אומר לקוראי משפחה החרדים השם “אלעד קופרמן”. אגב, צריך להזכיר שגם לקוראי “ידיעות” החילונים השם אלעד קופרמן לא אומר המון, הוא מפיק, דמות של מאחורי הקלעים, לא סלב או משהו. אפילו לא ארז טל, שהיה אומר אולי משהו לחלק מהקוראים. אבל בסדר. הכתבה עצמה נחמדה, כמובן שכשהיא לא יכולה לגעת בהיסטוריה של האיש אלא רק בהתקרבות, אז העיקר חסר מן הספר.
עוד כתבה עם פונטציאל זו הכתבה, לכאורה, על הרב יהודה עדס, ר”י קול יעקב, אלא שיש שם משמש לא ברור: לכאורה מהשער נראה שמדובר בכתבה על הרב יהודה, בפועל זו כתבה כזאת על כל משפחת עדס (שאגב, כבר נעשתה בעבר), ומספרת על הסבא וגם קטעים על הבן, המקובל רבי יעקב (שבעבר פרנס כתבות – במקביל – גם במשפחה וגם בבקהילה), וכך יוצא שהדמות הראשית, הרב יהודה, לא מכוסה מספיק: למשל, לא נכתב מילה על “מרביצי”, הפלג הספרדי ביהדות הליטאית שפרש מהעולם הספרדי, נכתב – שוב – רק ברמזים על הקרע ועל השלום עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, מבלי שבכלל נכתב על מה שקדם לכך. אין שם את הקשר לפלג, את חתימתו לאחרונה שפורש מהנהגת הציבור, את חברותו בעבר במועצת גדולי התורה ולמה עזב. הקשר למרן הרב שך זצ”ל. בקיצור, פוטנציאל מצוין וללא ממומש מספיק.
הכתבה עם בני גנץ ניסתה להידמות למה שהיא לא (ראיון חביב ושגרתי עם התקשורת החרדית, כמותו עושה גנץ פעם בשבועיים שלושה באתרים וברדיו), כתבת חג שמפגישה בין גנץ לבין המפקד שחזר בתשובה. לא חייבים בכח לדחוף את זה כדי שתהיה תמונה לשער. בפועל, המפגש בין השניים תפס קטע לא מהותי מהכתבה, והשאר – ראיון על יחסי כחול לבן חרדים, וקצת על היהדות.
אפרופו יהדות, זה גם מה שהרגשנו אצל מנדלבליט: נכון שהיתה כותרת או שתיים מהראיון, אבל הן נבעו מפסקונת קטנטונת בכתבה, זו לא כתבה שבמהותה היא אקטואלית, אלא באה לספר – שוב, בפעם המיליון – את סיפור החזרה בתשובה של מנדלבליט והקשר שלו לאשלג.
כתבה צילומית יפה מופיעה דווקא לקראת סוף המגזין, משפחת ששון החב”דית מקראון הייטס חצתה את ארה”ב, וחזרה עם תמונות מהממות וכתבת שטח נחמדה.
המרגל הדיגיטלי אליוס היגינס נכנס לקטגוריית הריגול שמוכרחת להיות בכל עיתון חג חרדי, ונעשתה מעולה. סיפור טוב.
שאר החלקים
שאר החלקים ב”משפחה” היו מוסף היח”צ “המהפך”, שכלל המון המון כתבות יח”צ, ועוד כתבה אחת פותחת שאינה כזו, ראיון עם העיתונאי הוותיק נחום ברנע (שאגב, כבר העניק בעבר ראיונות נרחבים לעיתונות החרדית, ‘בקהילה’ ו’קו עיתונות דתית’), שדווקא לא נגעה ביחסי חילונים-חרדים אלא במה עבר הציבור הישראלי מאז המהפך וכניסתו של מנחם בגין לשלטון. הקטעים המרתקים בכתבה הם דווקא ה”בוקסות”, המסגרות, בהם נתן ברנע כמה אנקדוטות חביבות שחווה לצד ראשי הממשלה בישראל וחילק להם ציונים. גם לביבי כמובן.
אגב, במספר מקומות במוסף, מופיע שמו בכלל כ”תמורות”, ולא כ”מהפך”.
אז מה היה לנו כאן? מגזין – 292 עמ’, המהפך – 124 עמ’, בתוך המשפחה – 212 עמ’, מוסף ילדים וזמן – 48 עמ’, מוסף סיפורים “שעון חול ומועד” – 100 עמ’, קולמוס – 32 עמ’, וגם דיסק “בזכות התורה” משירי “דרשו”.
אגב, אם קראתם היטב את עיתון החג, גם ציפה לכם במהלך החג מין חידון חביב על הגיליון:
https://mishpachag.quizioner.info
מהעיתון יצאה הודעה כי החידון הופק על ידי “מחלקת הדיגיטל” של ‘משפחה’. אם יש כזאת מחלקה, וכמו שכתבנו בפעם הקודמת, נדמה כי עדיין לא פיצחו את הדיגיטל. אין שום קשר בין שבועוני הפרינט לדיגיטל, לא אתר מעודכן, לא ארכיון כלשהו מסודר. אפשרות חיפוש. כלום. וחבל
לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “משפחה” החג הזה מ-808 עמ’ (מול 696 בחג שעבר)
יתד נאמן
גם יתד הנפיק עיתון חג מלא וגדוש. אגב, חייבים לומר כבר בתחילה שאחד המגזינים הכי טובים של ‘יתד’ החג הזה, היה דווקא …קטיפה. הוא שם, לדעתנו, בכיס הקטן את שאר מוספי הנשים שיצאו החג הזה (“בתוך”, “קראט”, “פנינה”, “המבשר לבית”), עם שלל פרויקטים יפים ומעניינים שעניינו לחלוטין גם את הגברים שבחבורה.
מוסף “כיסופים”, מוסף הכרומו המרכזי של ‘יתד’, מוקדש הפעם לשירי הכיסופים והשירים הגדולים במוזיקה החרדית בעשרות השנים האחרונות, כאשר כל כתבה מוקדשת לשיר אחד. ראינו, מן הסתם, קצת שחזורים, למשל בכתבות על שירי הרב הלל פלאי, השתמשו בראיון עבר שנתן – לפני כשנתיים – למוסף ש”ק של יתד, והיו עוד כמה כאלה. אבל בגדול יצא מגזין חביב למדי, שאמנם מטפל יותר בשירים ישנים שעברו בעולם הישיבות, ופחות בשירים החדשים שהפכו ללהיטים. בוא נגיד שאחד השירים הכי “חדשים” שם, הוא השיר “מה אשיב לה'” של הרב אביעזר וולפסון, פלוס ראיון – נדיר למדי – עם הרב. אבל בסה”כ מוסף חביב מאד, שחובבי מוזיקה לבטח נהנו ממנו מאד. אגב, חלקו הראשון של המוסף, חופף וכמעט זהה למוסף בשם “לבקר בהיכלו” שהוציא ‘משפחה’ לפני מספר שנים, כמעט באותו נושא בדיוק: השירים שעברו בהיכלי הישיבות מדור לדור.
במוסף “קטיפה לבית” אהבנו מאד את הביקור ב”חמולה” של משפחת מעודה בראש העין, שם מתגוררות משפחות בנות כמה דורות במשפחת מעודה, במין מתחם שקצת מזכיר את זה של בן לאדן, להבדיל; כתבה יפה על אמנים וסופרים שהיו במרכז הבמה, אבל העדיפו להשאיר אותה לצעירים, וגם כתבה נחמדה על “התכניות הגדולות של הציבור החרדי שנגנזו”, כדוגמת יוזמה בה היה מעורב חיים ולדר לפתור את מצוקת הדיור ועוד כמה. בכתבה אחרת “מטרילה” כתבת המגזין משרדי ממשלה שונים בדובאי ועוד משרדים פרטיים, בניסיון להסביר להם על הציבור החרדי שמתישהו בקרוב ימלא בהמוניו את דובאי. וראינו עוד פרויקטים וכתבות מרתקים במיוחד.
מוסף חביב נוסף הפעם, היה “מוסף ש”ק – אושפיזין”, בו מצאנו כתבה מעניינת ומרתקת במיוחד עם האנשים סביב העולם היהודי שאירחו את מרן הגראי”ל שטיינמן במסעותיו בחו”ל וסיפרו על הנהגותיו המיוחדות ומה שחוו במחיצתו.
מוסף הסיפורים “המשת”פים” לקח הפעם קונספט של אנשים שונים שהצטוותו לסופרים כדי לתת להם רעיון שיופיע בסיפורים. נחמד. אגב, כזה קונספט כבר היה בעבר ביתד, עם בעלי המקצוע. במוסף מופיע סיפור יוצא דופן של חיים ולדר, שבנוי רובו ככולו על המכתב הפומבי והמטלטל שהוציא במוצאי ל”ג בעומר השתא, הרב ארז משה דורון, על ג”ד והמתרחש בסדנאות שקוף. הסיפור היה מוצלח במיוחד, אם לא היה הופך באמצעו למניפסט ארוך וטרחני במקצת.
אגב, בתמונה של הגרמי”ל לנדא זצ”ל שמופיעה במוסף על ר’ ניסים זצ”ל, נכתב כי המצולם הוא אביו, הגר”י לנדא. האם הטעות בכוונת מכוון וד”ל? זאת לא נדע.
אז מה היה לנו כאן? מוסף “כיסופים” (84 עמ’), קטיפה (180 עמ’), יתד סוכות ( 168 עמ’), מוסף סיפורים “המשת”פים” (100 עמ’), מוסף ש”ק “מעשי ניסים” לזכר הגר”נ קרליץ צ”ל (64 עמ’), מוסף ש”ק חג “אושפיזין” (128 עמ’). יתד שלנו – 32 עמ’. חדשות – 16 עמ’.
לסיכום, קוראי “יתד נאמן” נהנו החג הזה מ-772 עמ’ (מול 556 עמ’ בחג שעבר)
המודיע
כמה כתבות יוצאות דופן ראינו ב’המודיע’. ראשית, כתבה גדולה על ביקור כתב המודיע בדובאי, מתומצתת, רחבה ומעניינת. צריך להזכיר כמובן שמשפחה היה הראשון, כששלח כתב לדובאי ממש שבוע לאחר חתימת ההסכם.
עוד כתבה/מונולוג יוצא דופן, היא של מנחם גשייד, האיש והקשרים, שבמונולוג ארוך ומעניין (ואגב, רצוף טעויות כתיב, ונראה שלא עבר הגהה), הוא מספר על היחס לחרדים “מהצד השני”, ומשורת דוגמאות שחווה בשנים האחרונות, מסיק שהיחס לחרדים הוא לא של שנאה, אלא כעין יחס לנחותים שמובנה באחינו החילונים משום מה. הוא פורס בכתבה הזאת תכתובות שניהל עם …גיא פינס (שמוזכר כמובן רק בראשי תיבות), בפרשיית המופע “מדיר הנשים” של עזרה למרפא מוקדם יותר השנה, עליה הוא מרחיב כאן לראשונה מהצד שלו, כמי שליווה את עזרה למרפא בפרשייה, ומספר עוד דברים שחווה על בשרו וכותב בגילוי לב יוצא דופן ומפתיע, במיוחד בהתייחס לבמה בה מפורסמים הדברים.
מוסף הכרומו “המבצעים הגדולים” איגד כמה כתבות בנושאי “מבצעים” מסוגים שונים. מוסף מרתק ומעניין. הכתבה המרכזית והמרתקת היא עם הילד חיזקי טורנהיים ואהרון מרגלית, אבל יש גם כתבות על מבצעי צבא וריגול שונים ששינו את פני ההיסטוריה, “מבצע חתונה” המפורסם ועוד כמה כתבות חביבות ביותר.
אז מה היה לנו שם? מוסף “המבצעים הגדולים” (132), קראט (196), שואפים גבוה (72), סיפורים (84), ולקחתם לכם (64), פרקים (64), הושע נא למען לימודך (64), מוספי “המודיע לילדים” (64). חלק החדשות (8).
לסיכום, קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-748 עמ’ (מול 524 עמ’ בחג שעבר).
המבשר
המבשר, די כרגיל, שם את כל הכתבות השוות שלו במוסף “מועדים”, והשאיר את הפירורים לשאר המוספים.
הכתבות הבולטות בעינינו: מרדכי גולדמן מבקר בניו יורק החרדית של ימי הקורונה, שומע על הגל הראשון ועל המצב כעת, רגע לפני שהמצב הידרדר שם שוב, ממש בערב החג; מאיר ברגר מראיין שורה של פרשנים (רוני רימון, מתי טוכפלד, אלי ציפורי ו…חיים לוינסון) על המצב הפוליטי ו”שלטון הפקידים”, וגם כתבה על החוויות מאומן בראש השנה האחרון, והניסיונות לזעזע את כל העולם, כולל הנשיא טראמפ, כדי לקיים שם תפילות אנ”ש בחג. במשנה, אגב, הוזכר כי “הגאון החסיד רבי שלמה הרוש השליך נפשו ללא לאות למען קיום הקיבוץ”. הרב שלמה הרוש? כנראה הכוונה לרב שלום ארוש.
אז מה היה לנו כאן? מועדים (160), לבית (132), ‘הללוהו’ – סיפורים (52), ושאבתם מים בששון (100), תורני (48), נקודות לילדים (32), חדשות (12).
לסיכום, קוראי “המבשר” נהנו החג הזה מ-536 עמ’, מול 386 עמ’ בחג שעבר.
הערותיי:
*הביקורת אינה הוגנת בצורה גורפת. המשקל שניתן ל"בקהילה" מול "יתד", לדוגמא, הוא מגוחך. לטעמי, מבחינת הפלח הציבורי, הם עומדים באותו מקום.
*אמנם טרם בא המשועמם שיספור את כמות הפרסומות בכל עיתון, אבל א"א להתעלם מכך. ביקשתי מקרובת משפחתי לספור, לשם השוואה, את "בתוך המשפחה" ו"קראט". אני מקווה שאני מצטטת נכון, תקנו אותי אם אני טועה:
בתוך- כ-120 עמודי פרסום סה"כ מתוך כ-210 עמודים.
קראט- כ-80 עמודי פרסום סה"כ מתוך כ-200 עמודים.
*הביקות דלילה מידי. אין ביקורת על מוספי הסיפורים, שבהם ניכרו הבדלים עצומים בין עיתון לעיתון.
*ועוד נקודה חשובה.... למה לא מציינים (כמעט) בביקורת את נושא הגרפיקה והקריאות??
מרווה לצמא הוא השבועון היחיד שלא עומד בתזה הזאת: ככל שהעיתון הוא חזק יותר רוחנית-חרדית (לתפיסתם לפחות), ככה הוא יהיה חלש יותר גרפית.
נערך לאחרונה ב:
אני חייב להגיד שהשנה המודיע הפתיע אם רמה גבוהה ומשובחת החל מהכתבות המרתקות של י. הרשקוביץ ומנחם גשייד, המשיך במגזין המבצעים הגדולים שפשוט היה בהגשה עסיסית ומרתקת, וגם קראט שפשוט היה מרתק אם כתבות מגזין מרתקות וסיפורים מענינים לדוגמא ראיון עם פלסיטינית שמתגוררת בדובאי ומקטרת על הישראלים, כתבה מענינת מאוד על אנשים שגרים בדירות אראי מוזרות, ועוד ועוד.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
לוח מודעות
- ב. רוזנפלד
- נוצר:
- design by oshra
- נוצר:
- FOX DIGITAL
- נוצר:
- חלומית10
- נוצר:
- חגית קרמר
- נוצר:
- ט תהילה
- נוצר:
- לוח מודעות
- נוצר:
- קלידנית אלופה
- נוצר:
- שמחה ורינה
- נוצר:
- עוזרי אליעזר שלמה
- נוצר:
- חד וחלק..
- נוצר:
- אלישבע ס.
- נוצר:
- shifrash
- נוצר:
- שירה פ.ז
- נוצר:
- S. GOLD
- נוצר:
- שילוב מנצח
- נוצר:
- Maissy - השכרת שמלות
- נוצר:
- אולפני Remix
- נוצר:
- רחלי שטוב
- נוצר:
- שריתו'ש
- נוצר:
- build nadlan
- נוצר:
- RacheliArt
- נוצר:
- ספיר אביטוב
- נוצר:
עיצוב פנים משפצים? מתחדשים עם מטבח חדש?
חולמים על בית מעוצב לפי הטעם האישי?
מעוניינים...
למכירה הונדה סיוויק 2010 במצב מכני מעולה!!!
למכירה הונדה סיוויק 2010, אוטומט
גג פנורמי...
פיתוח אתרים בניית אתרים מושקעים וחדשניים במחירים אטרקטיביים
זקוקים לאתר אינטרנט עבור העסק שלכם?
אני מתמחה...
הסעה קבועה הסעה מבני ברק לרעננה כל בוקר וצהרים
3 מקומות פנויים עם נהגת שיוצאת כל בוקר בשעה 7...
למכירה שולחן עץ מלא + 6 כסאות איטלקיים
למכירה שולחן עץ מלא גימור לכה צבע וונגה
רוחב...
למכירה למכירה עגלת מאמס אנד פאפס סטרדה, מהממת, שמורה בטירוף!
עגלת מאמס אנד פאפס
אפורה-כסופה
מהממת
דגם...
גיל הרך דרושה מ"מ למשפחתון במודיעין עילית
דרושה מ"מ למשפחתון במודיעין עילית, בביתה...
למכירה טויוטה קורולה רנקס יד שניה
טויוטה קורולה רנקס
יד שניה אמין ונח מאד שנת...
למסירה ספרי לימוד (קודש) למסירה!! מביתר עילית
מוסרים ספרי לימוד (קודש)
-נביאים הוצאת שי...
איור דיוקנים מקצועיים בעיפרון
דיוקנים זה דבר כזה מגניב כי אפשר גם להביא את...
קופירייטינג יש לכם עסק בבית שמש? מחפשים קופירייטר?
יש לכם עסק? רוצים לצאת בתהליך פרסומי ולא...
דרוש לקניה מחפשת לקנות אותה בזולSony ZV1 יד 1
אם מישהו מכיר את המצלמה הזאת ויכול להמליץ לי...
למכירה שולחן כתיבה לחדר ילדים במצב כמעט חדש !
שולחן כתיבה וינטאג' למכירה במצב כמעט חדש...
למכירה ריהוט קומפלט לסלון- וינטג' מיוחד!!!!
מציאה ממש!!!! נמכר עקב מעבר דירה
ריהוט כמו...
מוזיקה קלידן לאירוע מושלם - במחירים נוחים!
חוגגים בקרוב, ורוצים שמחה שלא תשכח?
מוזמנים...
תוכנות אדובי עם רשיון - בהנחה משמעותית
להשכרה רק השבוע! עד 15% הנחה על קולקציה חדשה!
עברנו לשכונת רוממה בירושלים!
Maissy - השכרת...
מוזיקה הפקות סאונד | הקלטות שירים | קריינות | עריכת פסי קול | כל הפקות האולפן>>>
חולמת לשיר?
מעוניינ/ת בפתיח טלפוני מקצועי לעסק...
מעצבי/ות פנים ואדריכלים/ות התפקדו! חדש בירושלים- כל הפתרונות לעיצוב הבית במקום אחד!
לייקסטון – אולם תצוגה חדש בירושלים, עם פתרונות...
צילום צלמת סמאש קייק באזור ביתר עילית / בית שמש/ ירושלים
מחפשת צלמת אלופה ומקצועית לצילומי סמאש קייק...
עיצוב גרפי דרושה גרפיקאית לחברת נדל"ן מובילה.
חברת נדל"ן מחפשת גרפיקאית בעלת קו עיצובי...
ירושלים והסביבה יחידה גדולה להשכרה בירושלים לשבתות/חגים/ביה"ז
יחידה להשכרה לשבתות ולביה"ז, במקום הכי מרכזי...
לתיק עבודות מעונינת בעיבוד ועיצוב תמונות ילדים לאלבום בחינם- תמורת אישור פרסום
יש ברשותי תמונות של צילומי ילדים חתיכים...
תגיות נפוצות
aiartillustrations
אדריכלות ועיצוב פנים
אחוה פלוטקין
איור
איור דיגיטלי
איש את רעהו
אלי-אקספרס
אתר
ביטוח לאומי
בין הזמנים
בינה מלאכותית
בית שמש
בני ברק
בקשה
גרפיקה
דירה
דרוש
דרוש מידע
דרושים
הדמיה
המלצה
הני מושקוביץ
השבת אבידה
השכרה
התייעצות
חופש
חלאקה
חנוכה
חרבות ברזל
חתונה
טיול
יד שניה
ילדים
ירושלים
לוגו
לימודים
למכירה
מודיעין עילית
מוזיקה
מחשב
מטבח
מידע
מייל
מיתוג
מלחמה
מלי אורצל
מעון
מצלמה
משכנתא
מתכון
מתנה
נופש
נטפרי
ניו בורן
נשים
סוכות
סטודיו
ספר
סקר
עבודה
עגלה
עוגה
עזרה
עימוד
עיצוב
עיצוב גרפי
עיצוב פנים
פוטושופ
פורים
פלאפון
פסח
פרוג
פרסום
ציור
צילום
צילום ילדים
צילום מקצועי
צילומי חוץ
צילומי ניו בורן
צילומי סטודיו
צלמת
צלמת בצפון
צלמת בצפת
צלמת ילדים
צלמת מקצועית
צפת
קומיקס
קורונה
ראש השנה
רכב
שאלה
שבת
שיר
שירים
שיתוף
תודה
תינוק
תמונה
תמונות
תפילה
