טור לאיתור...|'אוהבים אותך גדי' 2 |כבר התחיל השבוע השני...

[יענקי R]

מי אמר ש @גדי ישראלי עזב? זה רק דמיון. אני בטוח. הוא עוד יחזור, גדי. אני אוהב אותו. טוב, לא אותו ממש, את הכתיבה שלו. בעצם, כן, גם אותו. למה לא? הוא אדם נפלא. מי מאמר לי? אני בטוח. תראו איך הוא כותב, איך הוא משמח אותנו. אדם עם כזה לב טוב, לב זהב. בחור עם נשמה. נשמה טהורה, שעתידה לחזור אלינו במהרה, לאחר חיזוק של אמצע זמן קיץ, ושל שבעת ימי הגבלה והגמלה מה-PC.

אחח, גדי יקר שלי, כמה קשה בלעדיך. אפילו @ידידיה חבר [Y.H.C לשעבר, ומאחורי הקלעים כיום] מחכה ומצפה לשובך. למה 'אפילו' אתה שואל? אתה מבין לבד, נו, לא נעים... אבל עזוב. הכל מאחורינו. כבר חנינו לפני כמה ימים כאיש אחד ובלב אחד. אבל עדיין לא 'דיינו'. אתה בטח מכין לנו חומר טוב לקרוא. אולי איזה משל של המגיד מדובנא, אולי המשל ההוא עם ה'תיקון' של ליל שבועות והגר"א? ואולי בכלל משלים של זצ"ל אחר? לא משנה, רק תבוא, רק תביא.
לא, לא, אל תלך גדי. איפה הטישו. אנני כהבר לא רואטה מה אני כוצב בגךך הדמכות בעיממים. הנה, ניגבתי. אז גדי, מבטיחים, נהיה יותר טובים, נמשיך לפרגן. נראה כל אחד במעלת חברנו ולא את חסרונו. ניתן רק ביקורת בונה, ולא הורסת. אפילו שהכתיבה שלך היא באמת הורסת. נביא לכאן אפילו את בוקי, שקיבל על עצמו הרבה קבלות טובות מאז שנעלמת. הוא באמת לא יודע איפה אתה. הוא נשבע לנו. הוא גם מתגעגע אליך. נכון בוקי? הוא נעלם גם. אה, הנה הוא חזר. הוא מהנהן בראשו במרץ. הוא לא מדבר שיחות חולין. כן, ניחשת נכון, גדי, הוא קבל על עצמו תענית דיבור עד שתחזור.
וגם הרבי מקורצוייל מתפלל עליך המון. הוא אמר שהוא חוזה ברוח קדשו היכן אתה, אבל הוא לא יכול לגלות לנו. אבל הוא ניחם אותנו שאתה בריא ושלם. הוא גם חפץ שתחזור.
טוב גדי, הארכתי. אבל אתה מבין למה.
וכשתחזור, ותקרא את המכתבים שכולם כתבו לך, תחייך כמו פעם. ותשמור את המכתבים, בטח תקרא בהם עוד 20 שנה, ואז תיזכר בגעגועים של כולנו, ואיך היה לנו כיף ביחד, ואיך צחקנו בשקט על ג'ורג' ובוריס (זוכר?), ואי - - -



***דפיקות עדינות על גבי.
אני מסתובב במהירות אחורה.
'גדי! מה אתה עושה פה?! אני בדיוק כותב לך מכתב!

'אני יודע שאתם אוהבים אותי ורוצים שאחזור, אבל אני מכין עכשיו מכתב פרידה ארוך. זהו'.

'אא.. אבל למה גדי? למה???'

'זה סיפור ארוך. אולי בהזדמנות אפרט לך. אני ממהר'.

לא גדי! בבקשה! אל תלך! לא!!!
צעקתי, זעקתי.

הדלת נטרקה. קמתי במהירות, מנסה להשיג אותו. עד שפתחתי את הדלת המעלית כבר הייתה קומה מתחתי, עושה את דרכה במהירות לקומת החניון.

רצתי לחדר המדרגות. קפצתי את חמשת הקומות בדילוגים רחבים. מקווה לתפוס אותו לפני שיטוס עם הקטנוע. הגעתי לחניון. הקטנוע של גדי לא היה שם. נדמה לי ששמעתי קול עמום של המנוע, אבל אולי זה פרי דמיוני.
אוף! לא!!! רק לא זה!
חזרתי למשרד ברגשות הומים, אפוף בהרהורים נוגים.
פתחתי את דלת המשרד, ועל הרצפה חכתה לי הפתעה.
פתק.
קטן, אבל נוצץ.
הכתב של גדי.

יענקי יקירי!
לא היה לי הרבה זמן כדי להישאר.
תמסור ד"ש לחבר'ה. אני מקווה לקפוץ בהזדמנות.
יום נעים.
אל תעצב.
שלך, גדי.

ככה. שחור. בלי הומור, בלי כלום. מה קרה לגדי שלנו?

חזרתי לכסא המנהלים המשומש. הוא כבר לא נוח כמו שהיה. אולי זה הגב.
אומרים שהכל פסיכולוגי. בטח, אחרי מה שעבר עלי היום...

מרים טלפון לנתן, מצרף לוועידה את נריה ואשר.
'חברים, הוא השאיר פתק והלך. זהו. נראה שהעסק אבוד', פלטתי לפומית במהירות.

נתן: 'מז'תומרת 'והלך'? איך נתת לו ללכת ככה? אני לא מבין!'
אשר: 'איפה הוא בכלל מצא אותך?'

'תראו, זה לא הזמן עכשיו לחפש אשמים. צריכים למצוא אותו דחוף לפני שייעלם שוב. הוא עדיין באזור'.

נריה: 'יש לי רעיון, אבל צריך הרבה סיעתא דשמיא כדי שיעבוד'.

'נו' - צעקנו שלשתנו ביחד, 'דבר!'

'זה לא לטלפון. תבואו אלי, אבל מהר'.

***

@נריה מגן - מחכים לשמוע. אל תאכזב!


.

 

[Natan Galant]

חבר'ה, ההילולא קצת מוגזמת, בואו נתקדם.