טור אורח | מי כעמך ישראל

[sara wein]

ההגדרה המילונית של זה- היא ניגודיות.
אבל זה הרבה יותר מזה.

זה הפער בין מראה הרחוב ביום שישי האחרון בשעה - 3 אחה"צ לבין המראה שלו שעתיים ומקצת אחרי.

ציר בר אילן שמואל הנביא כבר לא מתפעל משום מראות,
כמי שחווה מראות שונים ברזומה הלא קצר שלו,
הוא לא בדיוק מתרגש משכורים/ ילדים חנוטים במשהו שמזכיר תחפושות / משלוחי מנות שלא צלחו.

גם אני, קשישה פחות ממנו, לא יוצאת מדעתי ממראות אלו.
אבל מה שקרה אחרי זה היה צפוי פחות ואם נדיק אפי' קצת מפתיע.

על הראשים שלהם היו מונחים שטריימלים/ כובעים עגולים (לא נכנסת להבדל...)
בידיהם- עוד היו שעוד אחזו שקית נילון מרשרשת בעלת ממגבת, שמפו ועוד כל מיני.
הסתכלתי עליהם מבעד לעיני המתגלגלות (נכון, נשים פטורות מ"לבוסמי", אבל בכל זאת...)
זה היה מפתיע.
משהו לא הסתדר במח
חשבתי שאולי זה תוצאה של אותה כוס מהנ"ל,
אבל האפודה הצבעונית שהציצה מבעד ל"קפוטה", הוכיחה לי שכנראה מדובר במציאות
הם הלכו שם כולם,
איש איש למקום תפילתו,
באויר הרגישו שבת.
באמת
לא כי ככה נח לכתוב, ולא כי ככה מוצלח לנסח.
זו הייתה האוירה
קדושה.
כאילו לא היה פה פורים לפני שעה
מידי פעם נשמעה זעקת "שבעס" מפיו של שכור עייף
והיה גם בכי,
בכי של אחד כזה שגלה פתאום בכיסו את אותן מעות שחזר אחרהן בצהרים

הם היו טהורים.

אז הלכתי אחריהם כדי לקבל את פניה של השבת הזו.
החזן (הלא הוא בעל פאת התלתלים נכון ללפני שעתיים) החל התפילה
רק אוזן מוזיקלית כשלנו יכולה להנות ממקצועיות הגניחות שבקעו מפיו
רק נשמה כשלנו יכולה להתרגש מאותה מנגינת "מזמור שיר" קטועה שקשה להבחין בינה לבין מקור הקרליבך המתוק שלה.
פתאום הבנתי שפורים זה ממש לא חג של מסכות
זה חג של יצא סוד.
מתחת למסכות, מתגלה אמת יפה,
מתגלה עם שאוהב באמת את ה'

במחשבה שניה, כנראה טעיתי כשהגדרתי את זה כניגודיות.
זה ממש לא זה.
זה דבר זהה
לחלוטין
כי כש"החייב איניש" וה"ושמרו" באים מאותו כח עליון
אז אין פה שני זמנים שונים.
יש פה אנשים שמתאימים את עצמם למה שהוא מצווה
גם כשזה פחות מסתדר עם ההגיון
לא נותר אלא להגדיר, והפעם באמת-

-----מי כעמך ישראל!!!!!-----

 

[מילקשייקית]

בלי משב
אולי רוח
וסתם
מצברוח
או ניגון
שבלב
מנתב

רק כי צריך
לא אימי
מעריך
ה' אמר
הכול נגמר-
אני נשאר

משבת
אלי חול
מאדום
לכחול
דילוגים
הפוסחים
על סעיף

אוטומטי
מנותק
ואני עושה כך
רק
כי אמר
רחמנא


אז אתקע גם
בפורים
וארקוד
בכיפורים
או אבליח
מתוך
חשיכה

כי לא
בכוחי
אפלס
בדרכי
אשאב
ישותי
ממך---

וכשזאת
בנשמה
נטוע
איתן
עמוק
ומוצפן
גם הרים
כחוט
שערה
והעצב
יומתק
לשירה...

 

[תכל'ס]

הערת אגב:
יש פורום סופרות וכתיבה,דומני שזה המקום להגיגים כגון אלו.

 

[רבקי בינעט]

דוקא זה טוב שזה כאן,כי הפורום ההוא סגור ומסוגר.
ככה זוכים כולם לקרוא חומר טוב ולעניין.

 

[למען דעת]

הערת אגב:
יש פורום סופרות וכתיבה,דומני שזה המקום להגיגים כגון אלו.

 

[אשר שרבר]

ולמה לא נזכה אנחנו לחזות ביופי הזה?
למה לפורומים אחרים?

ומעניין לעניין כבר מזמן התחשק לי לכתוב על הצומת הזו, בערב שבת, בחול המועד בפורים או סתם אחרי איזה ארוע.