חנהל'ה או חנה'לה?! "אני." או "אני". -???

[פנינה ריימונד]

ועוד שאלה-
"אני".
או:
"אני."

???

אשמח לתשובה בהקדם...
מסמך הוורד ממתין לי
תודה

 

[ש. צ. וינמן]

חנהל'ה.
מקובל להוסיף לפני האות האחרונה.

 

[פנינה ריימונד]

חנהל'ה.
מקובל להוסיף לפני האות האחרונה.

תודה רבה!!!

 

[ש. צ. וינמן]

"אני".

 

[ע.מ.]

סליחה אם אחלוק,
חנה זה השם,
לה זה כינוי חיבה,
המרכאה מחברת ביניהם,
ע"כ לדעתי" חנה'לה

 

[פרוגיוזרית]

סליחה אם אחלוק,
חנה זה השם,
לה זה כינוי חיבה,
המרכאה מחברת ביניהם,
ע"כ לדעתי" חנה'לה

השאלה היא האם האם הגרש נועדה לחבר בין חלקי המילה שאז זה חנה'לה.
או שהיא נועדה לסמן שזו מוספית שמקורה באידיש, כמו אבאל'ה, הרשל'ה, רוגעל'ה, תכל'ס ואז זו חנהל'ה.
אני נוטה לשימוש השני, היות שחנהל'ה הוא הצורה היותר מקובלת ונפוצה.

ראי גם בוויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/גרש, תחת שימושים נוספים.

 

[צדיק סופית]

תקני יותר "לגרש" (מלשון גרשיים) לאחר השם המקורי, ומכאן: חנה'לה.
לגבי השאלה השניה: יש דעות לכאן ולכאן, ושתיהן אמת. אך מקובל לכתוב "אני".

 

[ע.מ.]

להערכתי,
המקור הוא בשמות האידישאיים, שאז ההמשך הי' כחטיבה אחת,
כגון: גיטאלע,
בשמות לשון הקודש כינוי החיבה לקוח לכאורה משפת האידיש,
ואז התקבל חנה'לע,
ואז עברתו את כינוי החיבה ל: "לה",

 

[פנינה ריימונד]

אויש, התבלבלתי לחלוטין...
טוב, בסופו של דבר השם מופיע בסיפור אולי פעמיים,
אז מקסימום נחליט ברגע האחרון...

 

[חגי פאהן]

אויש, התבלבלתי לחלוטין...
טוב, בסופו של דבר השם מופיע בסיפור אולי פעמיים,
אז מקסימום נחליט ברגע האחרון...

אם פעמיים אז פעם אחת ככה ופעם אחת ככה

 

[צדיק סופית]

אם פעמיים אז פעם אחת ככה ופעם אחת ככה

חלילה!!!
אין מתלוצצין בדבר זה.
אחידות בסיפור ובספר היא כלל גדול בתורת הספרות.
אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל...
כי יש שיטה נוספת הטוענת שאפשר לכתוב בכלל בלי גרש. פשוט חנהלה.
אז זהו, שזה צריך להתאים לדמות.
אנוכי הקטון, למשל, כתבתי באחד מן הסיפורים על דמות בשם יואלקה, ללא גרש. זה הסתדר לי בעיניים יותר טוב. ראיתי אותו והיה ברור לי שקוראים לו יואלקה בלי גרש.
אבל ביתר השמות הקפדתי על אחידות - גרש לאחר השם המקורי.
ואם כבר בלבול: מה הדין במקרה שהשם המקורי איננו מקורי? כמו דמות אחרת מספרי בשם אפרוימ'קה. האם גם כאן עדיין תקף התקן, או שהואיל ונדחה יידחה?

 

[פנינה ריימונד]

חלילה!!!
אין מתלוצצין בדבר זה.
אחידות בסיפור ובספר היא כלל גדול בתורת הספרות.
אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל...
כי יש שיטה נוספת הטוענת שאפשר לכתוב בכלל בלי גרש. פשוט חנהלה.
אז זהו, שזה צריך להתאים לדמות.
אנוכי הקטון, למשל, כתבתי באחד מן הסיפורים על דמות בשם יואלקה, ללא גרש. זה הסתדר לי בעיניים יותר טוב. ראיתי אותו והיה ברור לי שקוראים לו יואלקה בלי גרש.
אבל ביתר השמות הקפדתי על אחידות - גרש לאחר השם המקורי.
ואם כבר בלבול: מה הדין במקרה שהשם המקורי איננו מקורי? כמו דמות אחרת מספרי בשם אפרוימ'קה. האם גם כאן עדיין תקף התקן, או שהואיל ונדחה יידחה?

בואו נאמר שאימא שלה קוראת לה,
בטח היא מתכוונת לחנהל'ה/ חנה'לה, ולא חנהלה!!!
..........

 

[צדיק סופית]

בואו נאמר שאימא שלה קוראת לה,
בטח היא מתכוונת לחנהל'ה/ חנה'לה, ולא חנהלה!!!
..........

ואם אמא קוראת לבן שלה אשר שמו בישראל ובעוד מדינות - שמוליק, האם היא תקרא לו: שמול'יק...?

 

[פנינה ריימונד]

ואם אמא קוראת לבן שלה אשר שמו בישראל ובעוד מדינות - שמוליק, האם היא תקרא לו: שמול'יק...?

 

[שמואל גרינשטיין]

בנוגע ל-"אני" -
הנקודה מגיעה לאחר הגרשיים.
סימן קריאה ושאלה - לפני הגרשיים.

חני

 

[חגי פאהן]

חלילה!!!
אין מתלוצצין בדבר זה.
אחידות בסיפור ובספר היא כלל גדול בתורת הספרות.
אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל...
כי יש שיטה נוספת הטוענת שאפשר לכתוב בכלל בלי גרש. פשוט חנהלה.
אז זהו, שזה צריך להתאים לדמות.
אנוכי הקטון, למשל, כתבתי באחד מן הסיפורים על דמות בשם יואלקה, ללא גרש. זה הסתדר לי בעיניים יותר טוב. ראיתי אותו והיה ברור לי שקוראים לו יואלקה בלי גרש.
אבל ביתר השמות הקפדתי על אחידות - גרש לאחר השם המקורי.

"אנחנו לא מתלוצצים." (הצ'יף)
אז אנסה בס"ד לפרש את דבריך: אם אמא קוראת לה: "חנהל'ה, אל תחזרי מהפיצה אחרי 12!" אז הגרש בין הל' והה'. אבל אם אמא קוראת לה: "חנה'לה, אחרי שתחתלי את געציל ויענטל ותרסקי ירקות לשפרינצל, תמדדי את השאל החדש שתפרתי לך לכבוד יום הולדת 4" - אז הגרש לפני הל'. הנראה בעיניך?

 

[צדיק סופית]

"אנחנו לא מתלוצצים." (הצ'יף)
אז אנסה בס"ד לפרש את דבריך: אם אמא קוראת לה: "חנהל'ה, אל תחזרי מהפיצה אחרי 12!" אז הגרש בין הל' והה'. אבל אם אמא קוראת לה: "חנה'לה, אחרי שתחתלי את געציל ויענטל ותרסקי ירקות לשפרינצל, תמדדי את השאל החדש שתפרתי לך לכבוד יום הולדת 4" - אז הגרש לפני הל'. הנראה בעיניך?

ממש לא.
הגרש לא הולך לפי הקורא אלא לפי הנקרא.
הדמות חייבת להיות קשורה לשמה, והשם חייב להיות קשור לדמות.
ושוב, אם החלטנו על מבנה מסוים (ואני ממליץ על חנה'לה) - נלך איתו עד הסוף.
דעתי, למסקנא: בעיקרון הגרש מופיע אחר השם המקורי. במקרים מיוחדים, כשהדמות דורשת זאת, ניתן להוריד לגמרי את הגרש. ואם כך עושים, אז להקפיד על כך בכל אזכור שלה.

 

[חגי פאהן]

ממש לא.
הגרש לא הולך לפי הקורא אלא לפי הנקרא.
הדמות חייבת להיות קשורה לשמה, והשם חייב להיות קשור לדמות.

נשמה'לה, לזאת היתה כוונתי. שני המשפטים שהבאתי ממש לא מדברים על אותה חנה...

 

[משה מנחם]

להערכתי,
המקור הוא בשמות האידישאיים, שאז ההמשך הי' כחטיבה אחת,
כגון: גיטאלע,
בשמות לשון הקודש כינוי החיבה לקוח לכאורה משפת האידיש,
ואז התקבל חנה'לע,
ואז עברתו את כינוי החיבה ל: "לה",

מה פתאום חטיבה אחת? השם המקורי הוא 'גיטל', וההגייה 'גיטאלע' היא בדיוק מאותו מקום של 'כאנאלע' (איך ברחתי מהדיון? )

 

[ש. צ. וינמן]

העתקתי מהאקדמיה העברית את הערך "גרש" בנושא הספציפי הנדון:
http://hebrew-academy.org.il/2012/03/20/על-שימושים-שונים-של-סימן-הגרש/

ב. הפרדה בין רכיבי המילה – בעיקר בתוספת צורן לא עברי

לדוגמה: אבא'לה (או אבאל'ה), רבקה'לה (או רבקהל'ה), מק'גי (McGee),מקדונלד'ס (McDonald's), הרשי'ז (Hershey's), או'קונור (O'Connor) ואףרוק'נרול (Rock & Roll). בחלק גדול מן הדוגמאות מאנגלית מְחקה הגרש את השימוש ב־' בכתיב האנגלי.

לפי ההגדה שלהם - הפרדה בין רכיבי המילה - המיקום המדויק יותר הוא אכן - לפני ה"לה"
אבל בדוגמאות שהם מביאים אין הם מבדילים בין הצורות ורואים אותם כחלופות שונות.
לפי זה, לכי לפי טעמך האישי, אבל בהחלט את אמורה לשמור על אחידות כדברי צדיק סופית.