הנושאים החמים
הנושאים החמים
אוף איתם. אין כאן מה לקרוא.
עוד מודעה על התעמלות אחרי לידה, ועוד פרסומת קורצת למשקיעים חכמים שלא מפספסים הזדמנות באישור עורך דין.
משעמם. אבל ברירת מחדל בשלוש בלילה, כי את הכיתובים מאחורי הקרטון של קורנפלקס של אלופים - כבר קראה מיליון פעם.
היא אוהבת את הקורנפלקסים רטובים - אבל בלי חלב שמפריע.
קצת שקט, אחרי יום מתיש וכואב.
היום אבא יצא מחיב"ה. תקופה נוראה של הסתרה הסתיימה ב-11 בבוקר עם מכתב שחרור.
הדיכאון הנורא של אבא. אוי, היא לא יכולה לחשוב על זה אפילו.
כל כך התגעגעה לחיוכים שלו, לשיר על השפתיים. כבר עשר חודשים שהיא מתגעגעת אליהם. היום, סוף סוף, חזר אבא לחייך.
והיא, נערת סמינר פשוטה שאף אחד לא יודע להעריך, התמודדה עם רגעים לא נורמליים במובן הכי פשוט של המילה.
אמירות ומילים, שאלות ושתיקות, נשימות כבדות ומחשבות אובדניות. אוי. די, שירה, את לא יכולה להמשיך לחשוב על זה. תירגעי, הנה, תראי את המודעה בעמוד הבא: "חוג קסום לילדים!"
פסיעות כבדות, איטיות, מתקרבות למטבח. היא נדרכת.
אבא.
עוד כפית של קורנפלקס. אבא בפתח. פיאותיו סתורות, הוא מזיע.
"מה התוחלת חיים שלי?"
מה?
עוד פעם?
הדמעות דוקרות לה בעיניים.
עד שסיימו עם זה. הסרט מתחיל שוב?
מאיפה השאלות האלה, של אדם בן ארבעים, גוף בריא בדרך כלל? למה להתעסק עם הסוף, למה להתחכך ביום המוות?
היא שותקת. אבא מתקרב.
"אה, זה קורנפלקס? בתיאבון מתוקה. לילה טוב!"
עוד מודעה על התעמלות אחרי לידה, ועוד פרסומת קורצת למשקיעים חכמים שלא מפספסים הזדמנות באישור עורך דין.
משעמם. אבל ברירת מחדל בשלוש בלילה, כי את הכיתובים מאחורי הקרטון של קורנפלקס של אלופים - כבר קראה מיליון פעם.
היא אוהבת את הקורנפלקסים רטובים - אבל בלי חלב שמפריע.
קצת שקט, אחרי יום מתיש וכואב.
היום אבא יצא מחיב"ה. תקופה נוראה של הסתרה הסתיימה ב-11 בבוקר עם מכתב שחרור.
הדיכאון הנורא של אבא. אוי, היא לא יכולה לחשוב על זה אפילו.
כל כך התגעגעה לחיוכים שלו, לשיר על השפתיים. כבר עשר חודשים שהיא מתגעגעת אליהם. היום, סוף סוף, חזר אבא לחייך.
והיא, נערת סמינר פשוטה שאף אחד לא יודע להעריך, התמודדה עם רגעים לא נורמליים במובן הכי פשוט של המילה.
אמירות ומילים, שאלות ושתיקות, נשימות כבדות ומחשבות אובדניות. אוי. די, שירה, את לא יכולה להמשיך לחשוב על זה. תירגעי, הנה, תראי את המודעה בעמוד הבא: "חוג קסום לילדים!"
פסיעות כבדות, איטיות, מתקרבות למטבח. היא נדרכת.
אבא.
עוד כפית של קורנפלקס. אבא בפתח. פיאותיו סתורות, הוא מזיע.
"מה התוחלת חיים שלי?"
מה?
עוד פעם?
הדמעות דוקרות לה בעיניים.
עד שסיימו עם זה. הסרט מתחיל שוב?
מאיפה השאלות האלה, של אדם בן ארבעים, גוף בריא בדרך כלל? למה להתעסק עם הסוף, למה להתחכך ביום המוות?
היא שותקת. אבא מתקרב.
"אה, זה קורנפלקס? בתיאבון מתוקה. לילה טוב!"
