הנושאים החמים
הנושאים החמים
ברצ'י סוחר הטקסטיל אחז במכתב שנתקבל זה עתה מידי הדוור כשפניו מביעות חרדה. עיניו נדדו מסמל הבית המשפט שהתנוסס בראש המכתב אל השורות שבגוף המכתב שכמו ריצדו לנגד עיניו, הוא קרא שוב ושוב את המכתב מראשו לסופו ומסופו לראשו, ומרגע לרגע חוורו פניו ומעיו חמרמרו.
את אשר יגורתי בא, הרהר במרירות כשהוא מקפל את המכתב לתוך חיקו. 'הם' עלו עלי, אמר לעצמו חרש, משל היה מדובר בדבר צפוי ידוע ומפורסם שלא צריך לנקוב אפילו בשמם של ה'הם'.
משנתעשת קמעא החל אט לדדות אל ביתו בכבדות, שם התכוון לתכנן את צעדיו הבאים.
אילו היה מאן דהוא מתבונן בו מן הצד היה נראה לו, כאילו ונתקבלה אצל בערצ'י הודעת גזר דין מוות במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב הזמנה מבית המשפט הטומנת בחובה דבר הקרוב להביא לידי מיתה.
ואכן הדברים לא היו רחוקים מכגון דא.
*
בכדי להבין את אשר אירע עלינו לחזור כמה שנים אחורה.
הענין בגינו הסתבך בערצ'י דנן התחיל באיזו שהיא עבירת מעילה בכספי הממשלה מעילה ש'התגלתה' שעה שנתבקש ענינו ונתבקרו פינקסי חשבונותיו.
ולא שהיה במעילה זו בכדי לעשות בו במיודעינו פלילים, אלא שכבר נאמר כי חזקה על ישראל שנופל 'בדיניהם' שיעשו כל טצדקי שבעולם על מנת למצוא עילה של עוולה שיהיה בה כדי להפילו בשחיתותם.
ומה לו לבערצ'י דנן, שכאמור אך סוחר היה, למעילה בכספי ממשלה?.
ובכן, כפי שכבר אמרנו משלח ידו של בערצ'י דנן היה בטסקסטיל ענף איליו נכנס כשהדי 'מקדש עמו ישראל' עוד צלצלו באזניו.
בתחילה היתה ראשיתו מצער כשרווחיו לא עלו על משכורתו של שכיר פשוט, אולם ברבות הימים הצליח ד' דרכו קהל לקוחותיו התרחב. וילך האיש הלוך וגדל ויפרץ מסחרו בכל חבל איזור מגוריו אשר בפלך מולדבה. ולא יצאו שנים מועטות, עד שנמצא רוב ענף ההלבשה של משרדי הממשלה ואף של אלו היושבים ראשונה במלכות עוברת תחת ידיו. ולא זו בלבד אלא שמרוב אמון שנתנו בו הרי שגם העסקים האישיים שהיו לאישי השלטון בענף הטקסטיל היה זה בערצ'י דנן אשר היה מתווך או מביא את העיסקה לידי גמר טוב.
כך התנהלו הענינים על מי מנוחות מספר שנים, כששני הצדדים מרוצים ומאושרים זה מזה, אם תמצי לומר בערצ'י שראה הצלחה רבה בכל משלח ידו ובעסקיו אשר הנתח הנכבד מהם הגיע לאלו מהעסקים אשר נעשו עם שכבת האצולה, ואת"ל אישי השררה שמאז בואו של היהודי החלו לראשונה להשכיל טעמה של עיסקה מוצלחת מהי.
עד לאותו יום בו הגיע וולאדק..
היה זה ביום לא עבות דלא נהיר ולא צהיר, באחוזת הרוזן וואלדיסלאב אחד מהשרים החשובים עמם התעסק, הוחלט למנות מנהל חשבונות חדש. לאחר חפש מחופש נמצא האיש המתאים והמוכשר לתפקיד, ולאדק שמו, מתפקידו של אותו וולאדק היה לפקח ולפקוח עין על ההוצאות והכנסות של כלל הנכסים של השר, כמו גם העסקים המסועפים וחובקי ארץ.
כבר באסיפה הראשונה שערך הודיע הלה בטון מאיים שאינו משתמע לשתי פנים, כי 'החל מעתה יונהג סדר קפדני ושמרני', על כל פרוטה ופרוטה, הבהיר, יש ליתן דין וחשבון מה נעשה בה והאם אכן הוצאה למטרה לה יוחדה, והאם המטרה לשמה היא הוצאה אכן היתה מוצדקת.
מסתבר שהיה בו בולאדק זה את כישורי ההתאמה לתפקידו שכן מאז נכנס אכן נעשה סדרים בעסקיו של הרוזן שעד מהרה החל להעריך אותו ולקבל את דעתו.
לכאורה היה הכל צריך להתנהל במשרין, גם מבחינת בערצ'י שהיה אדם מסודר מטבעו וענינו של אותו מנהל חשובנות לא היה אמור לשנות אצלו במאומה, דא עקא שוולאדק זה היה מהבקיאים והמחמירים באותה הלכה ידועה של אחִי אבינו, ולא היה בוחל בכל הזדמנות בכדי להציק לבר ישראל באשר הוא, וכל כך עלתה רמת שנאתו עד שהיו הבריות אומרות עליו כי ניתן להגדיר את מקצועו כתחביב ביחס לשנאתו שכמעט העבירה אותו על דעתו.
אך טבעי היה שהדבר שיחל לעסוק יהיה ל'שים עין' על היהודי התורן הלא הוא מיודעינו ברצ'י הסוחר ולחפש כל עילה בכדי להפילו ברשתו, מה גם שהצלחתו המסחררת של בערצ'י והאמון שרחש לו השר שלא נפל מהאמון שניתן בו, היה לצנינים בעיניו, והיה ולאדק מנהל החשבונות יושב סופר ומונה ומחשב בודק ובולש בשבע עיניים אחרי חשבונותיו הרשאותיו, ופנקסי הקבלות של בערצ'י למען מצוא עת כושר לטפול עליו אשמה, ולהפילו בפח יקוש.
וההזדמנות. לא אחרה לבוא.
היה זה באחד מהלילות בשעות האפילות בו תרמוש.. עת ישב הלה ועיין בארכיון הניירות של העסקאות במסגרת תפקידו כשלפתע צפה לנגד עיניו עסקה פלונית משנים קדמוניות שמשום מה לא הייתה נראית לו, משכך, חישב שוב ושוב בדק השווה נתונים, עד שגילה כי אכן קיימת אי התאמה בעליל בין ההוצאה שנכתבה לתשלומים שבוצעו בעבורה.
עיון מדוקדק נוסף העלה כי אחד מהגורמים שהיו מעורבים בעיסקה היה בערצ'י דנן שאמנם רק שימש בה כגורם מייעץ אבל בשביל ולאדק וחושי הטרף שבאו לכדי גירוי, גם זה היה מספיק.
ולא אחר הנבל למהר להפיק את זממו, הן לרגע זה ייחל שנים.
מאחר והבין כי דבריו לא ימצאו בנקל אוזניים קשובות שכן מעמדו של היהודי בבית השר, היה די איתן ובכל ביתו של השר היה מוחזק כנאמן, אי לכך כלכל צעדיו בתבונה. כשכל פנקסי החשבונות והניירות שהיו קשורים לאותה עיסקה תחת ידיו היה יוצא ובא לפני השר תמידין כסדרן כשבכל פעם היה שולף עוד מסמך ועוד מסמך שכביכול קשור לאותו עיסקה, כשהוא מתאר בארסיות את העוולה שכביכול נעשתה, הוא ניצל את אי ההתמצאות של השר באותיות הקטנות ובנבכי החשבונות, ואף הוסיף נופך משלו של כביכול עוד עולות שנעשו בעוד עסקאות.
כבר אמרו מי שאמר, חזקה על טיף להדי טיף של רעל במנות על בסיס יומי שלבסוף יחלחל ויעשה את שלו, ואכן לאחר תקופה ארוכה של הסתה ממושכת הצליח הלה לשכנע את השר להגיש קובלנא בערכאות בגין עבירת מעילה בכספי מדינה, שכן אותה עיסקה היה לרוע המזל עיסקה ממשלתית שכל שמץ מינה עלולה להתפרש כ'מעילה בכספי המדינה'.
וכך נולדה אותה פרשיית 'מעילה' אומללה בגינה נתבע בערצ'י לערכאות, תוכן המכתב היה איפה הזמנה להתייצבות בבית המשפט שם יצטרך בערצ'י להוכיח את חפותו.
*
ואם לא די בכך, הרי ש'חברא חברא אית ליה' - עמיתיו של השר אצלו נמצאה 'המעילה' כמו התקנאו בחברם, וכמין תחרות סמויה פרצה ביניהם מי יטול חלק יפה בראש במצעד נפגעי 'המעילה' ועד כמה, ויעשו גם הם כמו עמיתם השר ויפשפשו בפנקסי החשבונות, הממעיט השיג מהשנה האחרונה ואשר לא השיגה ידו כדי עוולתה חזר על הראשונות עד טווח של שנים אחורה, ומשנמצאה העילה למעילה הגישו אף הם תביעה משפטית.
וכך נתגבבו להם לעיני עיניו הכלות של בערצ'י הררי תביעות משפטיות, כשכל תביעה טומנת בחובה עוד קנס, ועוד עונש על פי חוק פלוני מסעיף אלמוני משנה פלמונית למנין שאין אנו מונים כאן.
***
לבסוף לאחר שלמונים רבים והרבה השתדלויות נמצא סוף סוף עו"ד מפורסם מהשורה הראשונה שהואיל ליטול המטלה על שכמו, בתנאי קודם למעשה של תשלום הגון כדמי קדימה בתוספת התחייבות לתשלום ללא קשר להצלחה ולא לפני שהוא מצהיר בפני בערצ'י כי 'לפי אמות המדה המשפטיות הסטנדרטיות נראה כי אין לך סיכוי אבל אעשה כל מאמץ'.
בערצ'י נאנח והסכים, וכי היתה לו ברירה אחרת.
***
בתי המשפט השונים אשר ברחבי המדינה ומסדרונות הפרקליטים ועורכי הדינים כמעט והיו לביתו השני, מילון המושגים שלו במשך התקופה ההיא בשכבו ובקומו בלכתו ובצאתו, התעשר בעשרות מושגים חדשים: מסמכים סימוכין פיסקאות וציטטות, מונחי ערכאות שבעבר היו אצלו ערטילאים, ורחוקים מד' אמות מושגיו ת"ק פרסה, הפכו כמעט ללחם חוקו.
עד מהרה היה 'שמעו הולך בכל המדינות', בכל המערכת המשפטית החל מהפקיד הזוטר ועד לשופט הבכיר, גם בקרב הקולגה של עורכי הדין כמעט לא היה מי שלא שמע עליו, 'התיק של מר קינסבכר' הפך למושג בקרב הקהילייה המשפטית, הפרקליטים ועורכי הדין הקטנים עם הגדולים.
***
)
