חוות דעת | פרשה ופשרה | חלק א'

[מטאלי]

הרי שלכם לפניכם לחוות דעת/ ביקורת/ הערות/ והארות.


היו היתה משפחה לתפארת
אב, אם, ובנים יקר וחורג
ועוד עבד אחד מהולל
בשירנו הקט יפה מתברג

האב התרומם פעמים עשרה
כיאה לאיתן איתנים
את שנות ינקותו באופל בילה
עדי חלפו להם ריב מדנים

ובצאתו, וואוו!
זריחה הוא חווה
ברור לו שזהו האל
נפל לו על ארץ לחמה הוא סגד
כשקם אין את מי להלל...

חשכה עבותה את מוחו כיסתה
מי הוא איפוא מנהיג?
עוד רגע קט לבנה ביצבצה
נדהם שלח לה הגיג

הוי אלי עולמך כה יפה, תודה
על מתנות נפלאות
סיים למלל נשא את עיניו
היי אין כבר את מי כאן לראות

לא אלאה אתכם קוראי הסבלניים
בכל תלאותיו של העלם
רק זאת אספר שבמבוי ללא מוצא
נגלה אליו ה'ביג בוס' באלם

לאחר תקופת הכרות בין השנים
קראו מלך יודע-מורד
לעמת אותו עם אמונת הבלים
והוא כמובן לא חרד

באמונה מלאה מושלך בגאון
אל תוך שלהבת אורים
כולם בהלם הבחור נהנה
כרוחץ במימי יאורים

רק יצא משם נגלה לו הקל
את פקלאותיך ארוז
ולך לך אל ארץ אחרת
את שמה לך לא ארמוז

ומיודעינו אורז, נוטל את אשתו
ועוד אחיין מתפתח
העבד הכושי ועוד קבוצת אנשים
שאותם לדתו מספח

דרומה נסעו אל ארץ טובה
כאן תעמדו, הוראה.
לא ארכו הימים הרעב מה מציק
בקרקרת הבטן קוראה

ירדו להם אל ציר פילדלפי
למצריים במסלול מזורז
עוד בדרכם בחצי האי סיני
בצ'ימידן את אשתו הוא ארז

לגונן על אשתו התכווין הצדיק
הן היתה יפת תואר
ושם במצריים מקום של טומאה
יקחוה ללא כתובה ומוהר

ובמסלול הירוק פקיד חשדן
את המזוודה הוא פותח
אשה יוצאת לו בגודל טבעי
ממש כמו בסרט מותח

נלקחה אל המלך, נגעים גדולים
בעלה מובל אל המלך
מדוע אמרת אחותי היא
הסתלק נא מיד מן הפלך

ישב לו האיש בארץ הנגב
האחיין כבר גילה עצמאות
בארץ רעים וחטאים הוא בוחר
כך חיים ללא משמעות





המשך יבוא...

אהרן

 

[עדיאל]

יפה, מאד מאד יפה.
חסר לי, אולי, קצת עומק בשיר.

 

[אלישקף]

יפה מאד! מתאים לי לקרוא חוברת כזו על כל חומש בראשית.

את הבית הראשון לא הבנתי עד שקראתי את השני, הייתי מוסיפה נקודתיים-
אב, אם ובנים: יקר וחורג

חוצמיזה הפריע לי קצת הזיגזג בין הסגנונות - חלק משפטים פיוטיים וחלק מודרניים - בשפה מדוברת,
אבל אולי זה סגנון חדש... (עוד יותר מודרני)

בבית הזה זה זועק:
באמונה מלאה מושלך בגאון
אל תוך שלהבת אורים
כולם בהלם הבחור נהנה
כרוחץ במימי יאורים

עוד משהו -
בצאתו, וואו! זריחה הוא חווה
(הם שייכים לאותה שורה במשקל, לא?)

 

[מטאלי]

יפה, מאד מאד יפה.
חסר לי, אולי, קצת עומק בשיר.

תודה.
העומק לא קשור אלי, עיין בפרשני התורה ותרווה נחת ))

חוצמיזה הפריע לי קצת הזיגזג בין הסגנונות - חלק משפטים פיוטיים וחלק מודרניים - בשפה מדוברת,
אבל אולי זה סגנון חדש... (עוד יותר מודרני)

הזיגזג בא ללא מודע, מין ספונטניות כזו,
מעניין מה אומרים המומחים על השילוב?

בבית הזה זה זועק:
באמונה מלאה מושלך בגאון
אל תוך שלהבת אורים
כולם בהלם הבחור נהנה
כרוחץ במימי יאורים

אם זה זועק זה כבר טוב...

עוד משהו -
בצאתו, וואו! זריחה הוא חווה
(הם שייכים לאותה שורה במשקל, לא?)

אכן, השורה קפצה, תודה.

אהרן

 

[אלישקף]

הזיגזג בא ללא מודע, מין ספונטניות כזו,
מעניין מה אומרים המומחים על השילוב?

ננסה: @מומחים, מה אתם אומרים?

 

[מטאלי]

כבר שמעתי מומחה אחד/אחת @אלישקף, רציתי לדעת מה הקונצנזוס...

 

[כתב ומכתב]

כבר התרגלנו לד"ר שמתאר את ה'חזון איש', למשכיל שמהלל את הגר"א, לפרשני-פרשת-שבוע בשקל שמפרסמים הגיגיהם מהפרשה בשידור חי בליל שבת ל"ע.

ועדיין, התקשיתי לעכל ביטויי חול (ועוד עבד אחד מגודל... ה'ביג בוס'... בקרקרת הבטן... בצ'ימידן הוא ארז...) לדברים שאין לנו מושג בהם.

קשה להגיב על ההתייחסות לממ"ה הקב"ה במילים שאינן בסגנון "שיר היחוד" או "שיר הכבוד", או על קישור של אאע"ה לביטויים שלא מיישרים קו עם פיוטי הקלירי. רק אעז להגיב כלפי אליעזר שכונה בשיר "מגודל/ כושי", ואומר כי חז"ל קראו עליו את הפסוק "עבד משכיל ימשול בבן מביש, עבד משכיל זה אליעזר" (ב"ר ס, ב).

ויפה תורה עם דרך ארץ...

 

[עדיאל]

מטאלי, התכוונתי לעומק בשירה, למשמעויות עמוקות במילים.
לא לעומקן של פסוקים...

 

[נריה מגן]

כושי

הוא היה כושי... סליחה, כהה עור, כאחד -אם כי גם מיוחד- מבני בניו של כנען.

 

[מטאלי]

כבר התרגלנו לד"ר שמתאר את ה'חזון איש', למשכיל שמהלל את הגר"א, לפרשני-פרשת-שבוע בשקל שמפרסמים הגיגיהם מהפרשה בשידור חי בליל שבת ל"ע.

תודה על הביקורת!
ההשוואה ממש מרעננת!

ועדיין, התקשיתי לעכל ביטויי חול (ועוד עבד אחד מגודל... ה'ביג בוס'... בקרקרת הבטן... בצ'ימידן הוא ארז...) לדברים שאין לנו מושג בהם.

אז ככה:
האמת שבשבת עיינתי בספר שפתי חיים של מרן המשגיח דפונוביז' ולהפתעתי כי רבה גיליתי שלא רק שהיה אליעזר זקן ויושב בישיבה, דולה ומשקה מתורת רבו, זיו איקונין דומה לאאע''ה, ומושל ביצרו כמותו (שזה ידעתי עד היום, אולם ידעתי גם כי הנו ארור ואין ארור מידבק בברוך)
והנה מצטט ר' חיים פרידלנדר מדרש בילקוט שלאחר שמסר אליעזר נפשו למען הצלחת המשימה לקדש אשה ליצחק, זכה לצאת מכלל ארור לברוך!

כשקראתי זאת נמלאתי רגשי אשם על כתיבתי כאן, ובדיוק היום רציתי לבקש מגביאנו היקר @פנס בערפל לעדן את הנוסחאות לגביו!

לגבי הקרקרת בבטנם, היא אכן היתה!
אין זה משנה מי רעב- אנחנו הקטנים, או הגדולים של אז, הקרקרת הינה טבעית ודינה של בטן רעבה לקרקר.
מה לעשות.

ביג בוס אין אינגלש, איז אדון הכל אין היברו, אי דונט נו וואט איז דה פרובלם?

והאריזה בצ'ימידן באמת קרתה, נו טוב, אולי לא בצ'ימידן אלא בתיבה...

באמת אינני רואה זילות ברוב הנכתב, איזה מושג צריך שיהיה לנו בדברים הללו שהם טכניים לחלוטין, לא זילזלתי במעשיהם ח''ו, אלא סיפרתי זאת בחריזה נחמדה (לפי דעתי בכל אופן) ממש כפי שהרב'ה עם המושגים בחיידרי וחיידרך סיפר לנו את זה בצורה קצת שונה מן הכתוב...

קשה להגיב על ההתייחסות לממ"ה הקב"ה במילים שאינן בסגנון "שיר היחוד" או "שיר הכבוד", או על קישור של אאע"ה לביטויים שלא מיישרים קו עם פיוטי הקלירי.

נשגב מבינתי, מדוע?
אם כי אשתדל לכבד את דעתך.

רק אעז להגיב כלפי אליעזר שכונה בשיר "מגודל/ כושי", ואומר כי חז"ל קראו עליו את הפסוק "עבד משכיל ימשול בבן מביש, עבד משכיל זה אליעזר" (ב"ר ס, ב).

מגודל- אשתדל לתקן, כושי- הוא אכן היה מצאצאי כוש בנו של נמרוד, נדמה לי גם לאחר שיצא מכלל ארור, אחשוב אם יש צורך לשנות.

ובזאת קריאתי שלוחה לגבאי המסור העושה לילות כימים רבי @פנס בערפל לתקן את אשר עיוותנו, ולשנות את המגודל הנ''ל למהולל.

בתודה,
אהרן.

 

[כתב ומכתב]

במחכ"ת דהר"ר אהרן שליט"א המתקרא "מטאלי" הע"י

ראשית, אבקש סליחתך ברבים על הפגיעה המשתמעת כלפי חריזתך הנאה והמרעננת, ובכלל, עצם הרעיון לחרוז את הפרשה הוא מבורך ומסוגל לזכירה.

שנית, לגבי שרשרת הדימויים שכתבתי, לא היתה כאן כוונת מזלזל, ואפרט:

בתשובתך לגבי הקרקרת בבטן, השבת דברים נכוחים, ומכאן מקום גם עמדי להשיב. אמנם האבות הקדושים היו בני אנוש, ומשם דווקא עבדו את ה', אך לא הרי ציור הנועד לילדים - שתפקידו לפשט עבורם ולקרב אליהם את המושגים המרוממים, כהרי שירה או פיוט - שתפקידה להסעיר ולהעשיר את הנפש ולסחוף את הלב בהתלהבות ובעוצמתה הכבושה של המילה.

לדוגמא, עקידת יצחק יכולה שתצוייר בידי אמן, בססגוניות, ב3D, וב-HD, והאיור יהיה כה מציאותי עד שכל רואהו יחוש במתח הקודם לקריאת "אל תשלח ידך אל הנער". אבל אל נא תשווהו לרגש המתעורר במילים הכה טעונות "הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל, וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל, וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל, וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל, עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ, עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ...

על כן השוויתי את השימוש בשירה לצורך הורדת המושג והפשטתו, במקום לצורך העלאתו והטענת מורכבותו - לשאר הדברים והדוברים שהשתמשו בשפה והגשה גבוהה לצורך רידוד מסרים עמוקים.

עצתי לך מתוך הערכת כישרונך: שמר את החרוזים ושדרג את ראשית המשפטים. או אז ודאי ייפערו פיותינו בהתפעלות ולשוננו תימלא רינה.

 

[עדיאל]

אנסה להרחיב קמעה את תגובתו הקולעת-השערה, של @כתב ומכתב.

השירה, יש לה תפקיד מוגדר וברור.

מחובתה, להטעין במילה הכתובה, את מלוא המשמעויות, את מלוא העמקות, את מלוא הרגש וההגיון הבאים כאחד.

פיוטי הקלירי, ועמו רוב-ככל פיוטי קדמונינו, מאופיינים בכך.
צר לי, מאז ומעולם, על המלמול המהיר באותם פיוטי יוצרות, אשר כל מילה בהם הוא עולם מופלא, כל מילה הוא מעיין נובע שסוחף אותך אל תוך תוכו ומעניק לך חוויה מופלאה של עונג צרוף בקריאת האמנות שהזורה בכל מילה, בכל הטיה, בכל חרוז.
ולא נראה לי שהגזמתי, כלל וכלל לא. אולי לא הצלחתי כלל להביע את מה שטמון באותם פיוטים.

השיר שהבאת כאן, למרות חריזתו המוצלחת והמוכשרת, היא עוול לכתובים. לא עוול חלילה וחלילה. הפסוק מלא בכל כך הרבה משמעויות, בכל כך הרבה עומק.
עוד לא נגעתי בכך שלכל פסוק יש פרד"ס, יש דרש. יש חסידות. שלא להוסיף ולדון בקדושה ובהילה המלווה כל פסוק מן המקרא. לא נוגע בזה כרגע.

אני מדבר רק על עוצמתה של המילה הכתובה עצמה, שאותה פישטת בסוג של סיפור שטחי.

תאמר: וכי ציורי הילדים בת"תים כן מצליחים להביע את העומק?
אכן, לא.
אבל עם ילדים בחיידר, לומדים ברמה כזו. ככל שמתבגרים, זוכים להכיר את העומק שבכתוב.

לא פסלתי את הנכתב. רק שסבור אני שיש מקום לעומק הרבה יותר.
אגב, שירה זו יכולה שתתרחב יותר, אם תשכיל לאמץ את הכתוב.